ערוך לנר יבמות עג

משא"כ באכלתי חלב שלא רוצה להביא חולין לעזרה והניח בקושיא, ולכאורה קושיתו תמו' דאימא דקושית התוספ' היא לרב יוסף דס"ל אדם משים עצמו רשע, וי"ל ע"פ מה שביאר הריטב"א שם קושית התוספ' דהניחא למ"ד דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים מדכתיב או הודע אליו דזה לא שייך בגלות אבל למ"ד דמתרצינן דבורי' לא אכלתי שוגג אלא מזיד ק' ע"ש וכיון דבב' סברות אילו פליגי התם גמרא עם ר' אמי בכריתות (דף י"ב) א"כ ממנ"פ ל"ק קושיות התוספ' דלרב יוסף ל"ק די"ל דס"ל כמ"ד אדם נאמן על עצמו ולמ"ד דמתרצינן דבורא ג"כ ל"ק די"ל דס"ל כרבא דאין אדם משים עצמו רשע ושפיר ק' קושית המהרש"א, אכן נ"ל דמכ"מ הקשו התוספ' שפיר כיון דהתם במכות ילפינן מקרא דאין אומרין יגלה זה תחתיו משום דכתיב הוא ינוס הוא ולא זוממין וא"כ ע"כ מוכח דמקבלין עדות לחייב גלות דאל"כ לא משכחת זוממין ולא אצטריך מיעוטא דהוא וכיון דרבי יהודה סבר הכא ע"כ אפילו לרבא דאדם משים עצמו רשע א"כ הקשו התוספ' שפיר דלהימן במגו דאם ירצה לומר מזיד הייתי ולרבי יהודה הוא ל"ל

שוב נ"ל לפרש דעת המהרש"א במכות דלשיטתו אזיל לפי מה שכתב הכא בשמעתין דרב יוסף ג"כ ס"ל אדם קרוב אצל עצמו רק משום דלא פלגינן דבורא אינו נאמן באמר רבעני לרצוני ולכן הקשה שם במכות שפיר כיון דהתם ליכא משום פלגינן דבורא כ"ע מודו דאין נאמן לומר מזיד הייתי דאין א' משים עצמו רשע, ולפ"ז י"ל דגם רבי יהודה ס"ל כן דדוקא הכא לא נאמן לומר הרגתיו להתירה לשוק דלא אמרינן פ"ד אבל בעלמא י"ל דגם ר"י ס"ל דאין אדם משים ע"ר ולכן גם לר' יהודה יש לתרץ קושית התוספות כן, ויש להוכיח מדעת התוספות בעצמם כן שהקשו בב"מ (דף ד') אאמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע, ולכאורה מאי קושיא שהרי סתם חכמים דר"מ הם רבי יהודה שהרי בפסחים ודף י"א) ובסנהדרין (דף מ"ה) מקשה מחכמים דר"מ אדר"י ע"ש והרי ר"י ס"ל הכא דאדם משים עצמו רשע ומאי קשיא להו אחכמים דר"מ אע"כ כדכתבנו דהתם גם ר"י מודה והכא לא קאמר אלא משום דלא פלגינן דבורא וא"כ לא מקשו במכות מידי ואולי התוספ' גופא נסתפקו בזה אי טעמא דרבי יהודה ודרב יוסף משום דס"ל דל"א פלגינן דבורא או משום דס"ל בכ"מ דאדם משים עצמו רשע והקשו במכות לחד שיטה ובב"מ לאידך שיטה

בד"ה לימא רב יוסף דשויא אנפשי' חתיכה דאסורא: א"ל דהתינח לתירוץ ר"נ ב"י שם אבל לתירוץ רבינא שם דקאמר לי' שנאמן על הבנים אבל לא אבני בנים אכתי לא תירצו מידי שהרי לענין בנים לא שייך דשוויא אנפשי' חתיכה דאסורא אלמא דפ"ד בין בנים ובין ב"ב, די"ל שהרי כבר כתבו התוספ' שם דה"ק דרק במקום בנים לבד נאמן עליה' אבל במקום שיש ב"ב גם אבנים אינו נאמן ואף דשם לא כתבו התוספ' כן רק מכח סברא לפי דבריהם דהכא מוכח מכח קושיתם דהכא כן. אכן בעיקר דברי התוספ' שכתבו לאסרי בב"י דשוי' אנפשי' חתיכה דאסורא צ"ע דהיכן מצינו דבן נח אסור בב"י ובשלמא לקמן (דף מ"ז) שכתבו התוספ' סתמא דשוי' נפשי' ח"ד זה יש לפרש לענין לאסור במפרכסת או בגזל פחות מש"פ אבל הכא דכתבו לאוסרו בב"י צ"ע

בד"ה באומר אני. אומר ר"י דאע"ג דאמר הרגנוהו: נראה שלא בלבד מלשון הגמרא דייק הר"י כן מדלא קאמר אני אני הייתי עם הורגיו אלא דגם מוכח כן דאם דאומר בתי' כן אני הייתי עם הורגיו לא ליתני כלל בין לרבנן בין לר"י כיון דלא תני לרבנן רק משום ר"י כמש"כ התוספ' לעיל ולר"י גופא ל"צ למיתני אי לאו משום דאשמעינן דהרגנוהו נעשה כמי שאמר אני הייתי עם הורגיו דבזה טובא קמ"ל לר"י ולכן תני גם לרבנן

בד"ה טעמא. דלתרי נמי בי דינא קרי לי': וכן הקשו גם בגיטין שם, ולכאורה יש להבין מה קושיתם כיון דהתם פליג רב ששת ארב נחמן וס"ל דב"ד לא הוי אלא ג א"כ דלמא קושית הגמרא היא לרב ששת, וי"ל דלקמן (ק"א:) פריך לרב נחמן דאמר הלכה גבי חליצה בג' משום דסתים תנא כוותי' למה פסק מיאון בשנים הא גם הכא סתם תנא כוותי' דמ"ד בג' דקתני מיאנה או חלצה בפניו וכו' מפני שהוא ב"ד וב"ד הוי בג' ומאי קושיא לר"נ לשיטתו הא סבר דב"ד של שנים נמי נקרא ב"ד והיינו מה דק"ל להתוספ' הכא כיון דמוכח מהסוגיא דלקמן דגם לר"נ צ"ל כתירוץ הש"ס דהכא דקמ"ל דמיאון בג' ומהיכי מוכח לר"נ כן הא לר"נ בפשטות י"ל דבאמת שנים קתני וטל זה תירצו דא"כ לא ה"ל לתלות בב"ד אלא ה"ל למימר בפי' מפני שהם שנים או משום דהכא גם ר"נ מודה דע"כ ג קאמר דקתני דומיא דחליצה

בא"ד דמכשר בפרק מצות חליצה ביחידי: לא ידעתי אנה סובר כן חד מ"ד דאי כוונו לאותו שחלץ בינו לבין עצמו בבית האסורים והכשיר ר"ע לקמן (ק"ה:) הא שם אפילו יחיד לא הוי ע"ש בתוספ' ועוד דהא אמרינן שם דגם בזה צריך עדים על החליצה וא"כ ליכא חשדא וגם מה דאמרינן שם ודף ק"ד) שעשה מעשה ביחידי משמע כן שהי' בינו לבינה דהא מייתי שם שעשה כר"ע

דף כ"ו ע"א בגמרא וכולן שהיו להם נשים: ק"ק לפ"ז מה הקשו התוספ' בכתובות (כ"ב:) אהא ז אמרינן שם שנשאית לאחד מעדי' הא אמרינן מת הרגתיו לא תנשא לו הא משכחת בהני גווני דמתניתין דהכא, וצ"ל דהתוספ' קושטא קמשני התם, וראיתי בפני יהושע שם שהביא קושיא בשם ר"א ברודא ז"ל דמאי קושיא הא איכא למ"ד הכא אם נשאית לא תצא ואם קושיתם לאידך מ"ד לא ה"ל לסתום אלא לפרש, ובאמת לפי מה שכתבתי אין קושיא דהא בלא"ה צ"ל דהתוספ' קושטא קמשני ולמה להו לתלות בפלוגתא

שם נימא מתניתין דלא כרבי: ק"ק לדעת הרא"ם הובא באהע"ז (סי' ט') דקטלנית מותרת להתיבם א"כ לכאורה מאי מקשה הא שפיר משכחת מיתה אמיתה כגון שנשאית ע"פ עדותו לאחיו וממנו נפלה לפניו ליבום ואז מותרת להתיבם לו וליכא משום קטלנית ובשלמא לשיטת רש"י דגם מגירושין פריך א"ש אבל לשיטת התוספ' דלא שייך בגירושין דין קטלנית ורק ממיתה פריך ק', ולכאורה מזה ראי' לדעת החכם צבי בתשובה וסי' א') דגם ביבום שייך דין קטלנית אלא דיש להביא גם ראי' איפכא לדעת הרא"מ מהא דאמרינן לקמן (פ"ד.) ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כה"ג שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, ולכאורה לימא גם בזה דמתניתין דלא כרבי דלרב איך מותרת ליבמה הא הוי קטלנית כיון שכבר היתה אלמנה כשקדשה כה"ג ועכשיו מת גם הוא ואף דלמ"ד מעין גרים לקמן (ס"ד:) לא שייך באירסה ומת דין קטלנית מכ"מ ק' למ"ד מול גרים והרי הקושיא דהכא ע"כ לא קאי ג"כ רק למ"ד זה דלמ"ד מעין גרים הרי יש לאוקמי' מת בנפל מאיגרא וא"כ למ"ד זה יכול להקשות גם ממתניתין דיש מותרות ובזה לא שייך תירוץ הגמרא דהכא וא"ל דהמתניתן דלקמן לא איירי רק מדינא ולא מסכנתא וכמו שתירץ הח"צ אקושיא כיוצא בזו ז"א דהא מותרות ליבמיהן קתני ואיך קאמר מותרות במקום דאסורות ומה לי משום דינא מה לי משום סכנתא ועוד דא"כ גם ממתניתין דהכא לא מקשה מידי די"ל כן דמסכנתא לא קמיירי אע"כ לכאורה ראי דביבום לא שייך דין קטלנית כדעת הרא"מ, ולפ"ז מהכא מדלא מתרץ דבנפלה ליבום איירי יהי' ראי' לשיטת רש"י דמגירושין ג"כ קפריך

שם אי הכי אביו נמי: פי' בשלמא אמתניתן ל"ק די"ל דזה פשיטא לי' דבן שכיח גבי אביו שחייב לכבד את אביו אבל אביו לגבי בנו לא שכיח ולכן מקשה מברייתא דנטען דמוכח דאם גבי בתה שכיח וס"ד דה"ה אב לגבי בנו וכן אח גבי אחיו כמו אחות גבי אחות ולכן פריך שפיר ומתרץ דנשי גבי נשי שכיחי אבל גברי גבי גברי לא ומכ"מ ל"ק דאביו נמי דאכתי י"ל שפיר הסברא דבן גבי אביו שכיח אבל אחר דמתרץ דגברי אגברי קפדי אהדדי א"כ ודאי שאב מקפיד ג"כ גבי בנו ולכן פריך שפיר א"ה אביו נמי

שם ברש"י ד"ה שהיו להם. ומתו לאחר זמן מותרות: י"ל מאי בעי רש"י בזה במה שכתב לאחר זמן, ונ"ל שרצה לתרץ בזה מה שק' לכאורה למה מותרות במתו הא אכתי יש חשש שרצה לשא אותה על אשתו דהא מדינא דגמרא מותר לישא ב' נשים, ונראה שזה רצה לתרץ ולכן כתב דמתו לאחר זמן וכיון דלא נשא זמן ההוא עד שמתה אשתו הרי מוכח מלתא