ערוך לנר יבמות עב

עתה אשתו אלא אשת בעלה הראשון ולכך יוציא להשבית הרנון, אבל מכ"מ צ"ע מתוספתא שהביא הרשב"א שכתוב בפי' דחכם שאסר אם כנס לא יוציא וא"כ מ"ט דמ"ד דיוציא ואף אם נאמר דברייתא לא שמיע לי' מכ"מ הגמרא הי' לה להביאה

שם ברש"י ד"ה גזלן. ועלה אמר רב מנשה: ק"ק דא"כ הא ממתניתן הוכיח רב מנשה שם כן דהא לענין דפסולים לכל עדות שאין האשה כשרה לא צריך זה הכלל שם דמרישא דואלו הן הפסולין מוכח כן מדפסולין לעדות החדש ועוד בפי' קתני בסנהדרין (פ' זה בורר) גם לענין שאר עדיות דפסולין וע"כ לא אתי רק לדיוקא למימר דלעדות אשה כשרים ואי ס"ד דאפילו גזלן דאורייתא נאמן לעדות אשה ה"ל למיתני רבות' טפי אע"כ מוכח ממתניתן דשם דרק גזלן דרבנן לאמן לעדות אשה ולא גזלן דאורייתא וא"כ מאי קושיא לרב מנשה דאימא דמתניתן שם כרבי יהודה אתיא, הן אמת דלכאורה לפי מה דדייק בגמרא סנהדרין (כ"ז:) מזה הכלל דהלכה כר"מ ולא כר"י אין ראי' לרב מנשה משם דהא צריך זה הכלל לגופא וכן צ"ל באמת לרב יוסף דפליג ארב מנשה שלא תקשה עליו מתניתן דשם אבל מכ"מ לפי מה שכתב רש"י דממתניתן דר"ה דייק רב מנשה קשה ועוד דבגמרא שלנו לא כתוב רב מנשה שם אלא רב אשי ועוד דלא נאמר שם בפי' דגזלן דאורייתא נאמן לע"א דמקשה מינה הכא, ולולא פי' רש"י הי' נ"ל דרב מנשה לאו אמתניתן דשם קאי אלא הלכה באפי' נפשי' קאמר ולכן מקשה דוקא מרב מנשה ולא מרב אש דשם כיון דרב מנשה הלכה באפי' נפשי' קאמר משמע דס"ל להלכה כן, וא"ל דאכתי מאי קושיא לרב מנשה דאימא דפסק כסתם מתניתן דר"ה ז"א דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם לשאר אמוראי ואפי' לר' יוחנן דס"ל דבתרי מסכתות אין סדר למשנה והלכה כסתם הרי כתבו התוספ' לקמן (מ"ב:) דה"ט משום דמסתמא אמרינן דלא חור רבי מפסקו עד שנראה בפי' וזה לא שייך הכא דהא ע"כ מחד פסק חזר רבי דהכא עשה דעת הת"ק סתמא והוי כרבים לגבי יחיד והתם סתם כרבי יהודה ואפשר דהכא כ"ע מודו דאין הלכה כסתם ועוד דבלא"ה הביא השטר המלך (הל' א"ב) הרבה שיטות דס"ל דבשני סדרים לכ"ע יש סדר למשנה, ועוד י"ל דהך דהתם לא מקרי סתמא כיון דלא כתיב בפי' כן דגזלן דאורייתא כשר לערות אשה אלא מדיוקא דמתניתן דייקינן כן ולכן פריך שפיר לרב מנשה, אכן ממה שכתב הרי"ף סוף יבמות משמע דגריס התם בראש השנה רב מנשה ולא רב אשי ובנימוקי יוסף בסוגין דילן גרם גם הכא רב אשי

בד"ה בנדר. ולא הפר לה: התה"ד (סי' רע"ט) כתב שכפי' רש"י מוכח מגמרא דאין לפרש שהפר הבעל והי' ספק אם הפרה היא והחכם הורה שאינה הפרה דא"כ לא דייק בגמרא מידי מהיתר נדרים בג' אע"כ דאיירי דלא הפר הבעל כלל ומזה השיב על השיטה שהביא המרדכי פ' השולח בשם ר"י דנדרים שבינו לבינו שהבעל יכול להפר אין החכם יכול להתיר שהרי ממתניתן דהכא מוכח דהחכם יכול להתיר אפילו נדר שבינו לבינה, אכן לענ"ד שלא לעשות להר"י לטועה בדבר משנה י"ל דמשנתינו אזיל ע"פ משנה ראשונה דסוף נדרים דהאומרת נטולה אני מן היהודים לא חשיב נדר שבינו לבינה שאפשר שיגרשנה ולא יכול הבעל להפר אלא יוציא ויתן כתובה ע"ש ובנדרים (דף פ"א) מבעי' אי ת"ה נדר עינוי נפש או שבינה לבינו הוא ופשיט מהך משנה דנדר שבינו לבינה הוא ע"ש, ולפ"ז לפי משנה ראשונה אי אסרה הנאת תשמיש בעלה עלי' אינו יכול להפר כיון דלא נחשב אפילו לנדר שבינו לבינה, ולפ"ז י"ל דבכה"ג איירי משנתנו דאסרה תשמיש בעלה עלי' דלא יכול הבעל להפר והחכם שהי' יכול להתיר אחר שנדר שאין לו הפרה הוא לא התירה ובזה אשמעינן שהחכם לא ישאנה

שם בתוספ' ד"ה רבא אמר. דהוי לן לפלוגי דבורא: בסנהדרין (דף ט') תירצו על זה דהגמרא דכתובות אזלא אליבא דמ"ד בבבא בתרא (דף קל"ד) דלא אמרינן פלגינן דבורא בחד גופא ע"ש אבל הכא התוספת' אפשר לא רצו לתרץ כן משום דמשמע בב"ב (שם) מדפריך מ"ש מהא דרבא דרב מארי ורב זביד דפליגי אי אמרינן פ"ד בחד גופא או לא אליבי' דרבא פליגי וא"כ יקשה אכתי לחד מ"ד דס"ל דאמרינן גם בחד גופא פ"ד מהא דרבא דכתובות ומהתוספ' דסנהדרין (שם) ודכתובות (דף י"ח) נרא' דפלגינן דבורא דמאמינן לו שרבע אחר אבל לא שרבעו, אכן דעת רש"י הכא ממה שכתב דאינו נאמן טל עצמו ממה שאמר לרצוני עכ"ל, מזה משמע דפלגינן דבורא הוא שלא מאמינן לרצונו אלא לאונסו וכן כתב גם הש"מ בשם הראשונים בכתובות (שם) ונראה דזה תלי בפלוגתא דהני אמוראי דב"ב אי פ"ד בחד גופא או לא. והנה התוספ' בב"ב שם הקשו להך מ"ד דלא אמרינן פ"ד בחד גופא מאי קמ"ל ר"י שם דלמפרע אינו נאמן פשיטא דא"כ יחפה על בת אחותו והניחו בקושיא, ונ"ל דהנה עוד ק' בסוגיא דשם דמייתי הא דרב יוסף דנאמן הואיל ובידו לגרשה וקאמר דפליגא אדר"י דאמר אינו נאמן ומוקמינן הא דאינו נאמן היינו למפרע וא"כ משמע דרב יוסף אפי' למפרע קאמר וקשה מ"ט דרב יוסף הא למפרע ליכא מגו, גם בהא דקאמר רב ששת שם אזיל לי' הואיל דרב יוסף ק' אי ס"ד דרב יוסף למפרע ל"ק מאי מקשה מדר' יוחנן אדרב יוסף דלמא רב יוסף להבא קאמר והתוספ' שם נדחקו בזה וכתבו דס"ד השתא דרבי יוחנן גם כן להבא קאמר, אכן אזה הי' ק' להם דא"כ מ"ט דזה בני נאמן גם הקשו התוספ' עוד שם איך שייך מגו דבידו לגרשה הא אז הי' פוסל אותה מן הכהונה

ונ"ל לתרץ כל קושיות הללו במה שנקשה עוד בהא דקאמר דלמפרע אינו נאמן משום דליכא מגו כיון דלא יוכל עתה לגרש אותה שתהא מגורשת למפרע הא שפיר יש מגו לפי מה דאמרינן בגטין (ל"ג.) ת"ר בטלו מבוטל דברי רבי וכו' עקרינהו רבנן לקדושין מיני' והקשו התוספ' שם דא"כ יחפה על בת אחותו ותירצו דאם יחפה כן באמת יכול לפטור אותה ע"ש, וא"כ ק' דשפיר יהא נאמן אגרשתי את אשתי אפילו למפרע דמגו דאי בעי מגרש אותה ע"י שליח ומבטל גיטא ועוקר הקדושין למפרע ואף דגם בזה קעבד איסורא דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא כדאמרינן בקדושין (י"ב:) מכ"מ ליכא אסורא כ"כ מלהעיד עדות שקר ולהתיר א"א למפרע וא"כ מגו מיהא איכא ועוד שהרי דעת רש"י שם דלא אמבטל בפני ב"ד קאמר אלא היכי דלשליח ביטל ונראה שנדחק לפרש כן משום דס"ל למ"ד בטלו אינו מבוטל לא שייך אסורא כיון דליכא קלקול וכן היא ג"כ שיטת התוספ' רי"ד והריטב"א שם ולא כדעת התוספ' שם דלכ"ע אמרינן כן, וא"כ קשה לשיטות אילו הא איכא מגו גם למפרע, אבל באמת לק"מ שהרי קאמר רב נחמן בגטין שם (ע"ב) דהלכה כרבי בשתיהן וא"כ הלכה דבטלו מבוטל וכוותי' פסקינן ולכן אליבי' דידן שפיר קאמר דלמפרע אינו נאמן, אכן לפי המבואר בסוגיא דגטין שם ס"ל לרב דהדר בי' רבי וס"ל ג"כ כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל ועל זה הקשו התוס' שם מהא דרב מנגד אמאן דמבטל גיטא ותירצו ע"ש, הרי דפשיטא להו דלרב יוסף בטלו אינו מבוטל וא"כ לרב יוסף שייך שפיר מגו למפרע, והשתא מתורצים כל הקושיות כיון דמ"ד התם דנאמן הואיל ובידו לגרשה הוא רב יוסף משום ר"י אמר שמואל ומשום דידי', וא"כ שפיר קאמר דאפילו למפרע נאמן מטעם מגו זו לרב יוסף לשיטתו כיון דיכול לגרש ע"י שליח ולבטל ועוקר הקדושין למפרע, ול"ק מה שהקשו התוספ' הא אז פוסל לכהונה דז"א דבהא לא פוסל לכהונה כיון שלא היתה אשתו למפרע א"כ לאו גרושה היא ולכן קאמר שפיר ופליגא אדרבי יוחנן דודאי ידע שפיר דרבי יוחנן למפרע קאמר דאינו נאמן אכן רב יוסף דקאמר מגו אפי' למפרע ודאי פליג אדר"י, והשתא קאמר רב ששת ג"כ שפיר אזיל לי' הואיל דרב יוסף כיון דרב יוסף ע"כ למפרע ג"כ קאמר חדא דא"כ לא שייך להאמינו בזה בני מטעם הואיל כיון דפסלה מכהונה ועוד כיון דלרב יוסף לשיטתו שייך טעם דהואיל אפילו למפרע א"כ ודאי למפרע ג"כ קאמר ואהא קאמר שפיר דאזיל לי' הואיל דע"כ ר' יוחנן דס"ל דאינו נאמן למפרע לא ס"ל הואיל דרב יוסף דהוא הואיל שבידו לגרשה ולבטל גיטא, ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשו התוס' מאי קמ"ל ר' יוחנן דלמפרע אינו נאמן דטובא קמ"ל דלא נימא בטלו אינו מבוטל דאז שייך הואיל גם למפרע וכרב יוסף

בד"ה ואין אדם. דמשוי נפשי' רשיעא: עיין במהרש"א (ריש מכות) שהקשה מזה אמה שהקשו התוספ' שם דיהי' נאמן מה אם ירצה לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע