ערוך לנר יבמות סו

דמהיכי תיתי יטעה היחיד בכך שתצא זיקתו בכדי ולכן אם תקשה דמרישא שמעינן לה היינו מדלא חיישינן שמא לא יחלוץ האח האחד מהשנים וא"כ רש"י אפכא הל"ל מדקא עסיק היחיד בחליצה גם האח האחד מהשנים לא ישכח מלחלוץ וי"ל דזה ודאי אין קושיא דמרישא שמעינן מדלא חיישינן שמא ישכח האחד דהא גם אי ישכח ליכא רק ספק איסור אחות זקוקה ולהא לא חיישינן כ"כ כיון דרק דרבנן הוא וכמו שפי' הרשב"א לעיל אבל בסיפא צריך לאשמעינן דלא חיישינן אפילו לאיסור יבמה לשוק שהוא איסור דאורייתא וא"כ אי קשיא דמרישא שמעינן היינו מדלא חיישינן שמא לא יחלוץ היחיד לשתיהן ואיכא ג"כ איסור יבמה לשוק ולכן תירץ רש"י שלא ישכח היחיד דמידכר ע"י חליצת האחר ואם בלא"ה אין זה חשש שיטעה היחיד שתצא זיקתו בלא כלום א"כ פשיטא דא"ש דלא מרישא שמעינן לה

שם בתוספ' ד"ה קדמו. אין צריך לרבנן אפילו להמתין: ק"ק כיון דלהך ס"ד לא חלקו התוספ' בין הך דכנס ודאי אחות זקוקה להך דקדש אחיו את אחותה א"כ למה הוצרכו לומר אין צריך לרבנן אפי' להמתין הא בכהאי גוונא דנשא כבר אפילו לר"י בן בתירא אין צריך להמתין כמו שכתב הר"י גופא (לעיל י"ח:) וי"ל

בד"ה קדושין. פי' דע"י קדושין קמתסרא בביאה: עי' בקדושין שבארו יותר אכן ק"ל לדעת הרמב"ם דס"ל (פ' ט"ו מהל' א"ב) דבכל חייבי לאווין לא חייב עד שיבעול אחר הקדושין הקדושין א"כ בכל ח"ל הקדושין גורמין האיסור ואפילו לפי מה שכתב ה"ה שם בשם תשובת הרמב"ם שתלי זה בפלוגתת אביי ורבא ע"ש מכ"מ ק' לרבא לשיטתו שהרי אליבי' דרבא כתב דבעינן קידושין בח"ל ורבא הוא המ"ד דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין וכן ק' ממחזיר גרושתו דאמרינן בקדושין (דף ע"ח) דלכ"ע לא מחייב עד שיבעול אחר הקידושין, וי"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל ופרק ראשון מהל' אישות) דהכא על האשה לשם זנות שלא לשם קידושין לוקה מלא תהי' קדשה ועיין שם בה"ה דכתב דעכ"פ ע' דאוריית' איכא והראב"ד השיג עליו וכתב דבמיוחדת לו לזנות אין איסור מ"ה, וא"כ לכאורה גם על שיטה זו דהרמב"ם ק' כאן דא"כ גם בשתי אחיות לא הקדושין גרמו האיסור לבא עליו דגם בלא קדושין אסורה היתה כל אחת לו מלא תהי' קדשה, אכן ז"א דרק הנך קדושי כסף או שטר שקדש א' מהן גרמו האיסור שאסור לבא לעולם עליהן אבל בלא קדושין אילו הי' מותר לבא עליהן דהיינו לקדשם ע"י קדושי ביאה ולכן שפיר מקרי הנך קדושי כסף או שטר קדושין שאין מסורין לביאה, וא"כ מתורץ ג"כ מח"ל להרמב"ם לשיטתו דהם גם קודם קדושין ממנ"פ לא הותרו לביאה דבלא קדושין איכא מלא תהי' קדשה ובקדשה ע"י ביאה הוי לאו דחייבי לאווין ולכן גם ממחזיר גרושתו לק"מ, ואף לפי מש"כ הכס"מ (ה' נערה בתולה פ"ב) ע"פ דברי הרמב"ם שם דרק ביחדה לו לזנות איכא מלא תהי' קדשה מכ"מ ממנ"פ זה א"ש דביאה זו דומיא דביאת קידושין שהיא במיוחדת לו אסור' בין קודם קידושין בין אחר קידושין ולראב"ד לשיטתו ג"כ לק"מ אף דס"ל דליכא בביאה לשם זנות משום לא תהי' קדשה דהרי דלדידי' גם אחייבי לאווין חייב בלא קדושין ובלא"ה לק"מ מח"ל אכן ממחזיר גרושתו עדיין ק', ואולי דהראב"ד ג"כ לא פליג על הרמב"ם רק דאיסור לאו ליכא בפנוי' אבל מכ"מ מודה דאיכא איסור ע' וכמש"כ בהרב המגיד

בד"ה ומאי שנא. פי' בקונטרוס דפריך אהא דקתני: ואף דמפי' הקונטרוס משמע דגם מחולצות ולא מתייבמות קפריך וכמו שכתב רש"י בד"ה חולצות אכן ממה שכתבו התוספ' כאן וכן ממה שכתבו הרשב"א והריטב"א נראה שהך ד"ה חולצת אינו מפי' רש"י ואפשר דגליון הי' ונכתב בטעות בפירושו וכן נראה מפי' רש"י גופא מדפירש הקושיא מקדמו וכנסו ברישא והוא כתוב אחר חולצת ולא מתייבמת וכן נראה ממה שכתב רש"י לקמן בר"ה ואי למ"ד וז"ל מספיקא לא מפקינן לה עכ"ל משמע שהקושיא לא היתה אלא מהא דאין מוציאין ואף שממה שכתב וכיון שנאסרה שעה א' א"נ חולץ חד לחדא וכו' משמ' שהקושיא היתה גם כן למה לא נימא שיחלוץ חד וייבם חד מכ"מ כבר כתב המהרש"ל שבס"א לא כתוב זה ולכן נראה שגם זה הוספת הגליון, ובעיקר הדבר מה שהקשו התוספ' על רש"י למה לא פי' דגם מהא דחולצות ולא מתיבמות פריך כבר כתבו הרשב"א והריטב"א טעם שיטת רש"י ע"ש

דף כ"ד ע"א בגמרא פרט לסריס ששמו מחוי: פי' פרט לאשת סריס וכמש"כ הרא"ש אבל סריס שאינו מייבם נפקא מלהקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא כדמשמע לקמן (ע"ט:) ואף דרש"י פי' (שם) במתניתן אסרים לא חולץ משום דכתיב ולא ימחה צ"ל דכוון לסיפא ללא חולצין לאשתו

שם אימא בכור לייבם פשוט לא לייבם: אין להקשות א"כ צרת צרת ערוה היכי משכח' לה וא"כ לצרור ל"ל דדרשינן מיני' לעיל (ג':) צרות וצרות צרות די"ל דאי הוי אמרינן דבכור דוקא מיבם באמת ע"כ הוי דרשינן לצרור לכדרבי שמעון כדאמרינן לעיל (ח':), גם אין להקשות דא"כ דבכור דוקא מייבם ל"ל דרשא דאיש דדרשינן מיני' לקמן (ק"ה:) דקטן לא חולץ ולא מייבם דהיכי משכחת כלל שתפול יבמה לפני קטן בכור דא"כ ע"כ אחיו המת שהי' קטן ממנו בשנים ג"כ הי' קטן ואיך יש לו אישות שתפול אשתו ליבום מדאורייתא הא אמרינן בקדושין (י"ט.) דאין אישות לקטן, די"ל דאצטריך מעוטא היכא שהוא יותר מבן י"ג ועדיין לא הביא ב' שערות ואחיו הקטן ממנו כבר הביא ב' שערות וא"כ אחיו הוא גדול וקדושיו קדושין והבכור עדיין קטן הוא ואמעט מאיש, ועוד י"ל דבלא"ה משני שפיר דאשת אחיו שלה"ב דכתב רחמנא ל"ל דאף דעל זה מקשה ואימא בוכרא דאמא מכ"מ זה יקשה ג"כ על התירוצים שכתבתי דבבכור האם שפיר משכחת צרת צרה שאפשר שלאב א' כמה בכורים וגם משכחת שהי' המת גדול

שם ואימא למעוטי בוכרא דאמא: ק"ק דלעיל (י"ז:) אמרינן דאי כתב רחמנא יחדיו ה"א עד דמייחדי באבא ובאמא לכך צריך גז"ש דאחים מבני יעקב וא"כ איך י"ל דלמעוטי בוכרא דאמא א"כ מזה מוכח דלא בעינן מיוחדים באבא ובאמא וא"כ גז"ש מבני יעקב ל"ל וי"ל דאי לאו גז"ש לעולם ה"א עד דמייחדי באו"א ואז באמת מדאצטריך למעוטי א"א שלא הי' בעולמו הי' מוכח דלא בעינן בכור אלא גדול האחים וכמו שהוא באמת ולכן ע"כ בעינן גז"ש אבל השתא דכתיב גז"ש דידעינן דלא בעינן עד דמייחדי באו"א שפיר י"ל דבכור דוקא וקרא דא"א שלא הי' בעולמו הוא למעוטי בוכרא דאמא

אכן לפ"ז קושיא אחרת במקומה עומדת דהנה בהגהת אלפסי בפרק הבא על יבמתו) מסופק אם אותו הבן הבא אחר ממזר הוא בכור לנחלה והניח בצ"ע, ושמעתי להקשות הא מסוגיא דהכא ע"כ מוכח דלא הוי בכור דאל"כ מאי מתרץ אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכי משכחת לה הא משכחת בשאחיו המת הי' ממזר ואחיו שלא הי' בעולמו הבא אחריו הוא בכור לנחלה, והי' נלענ"ד לתרץ דמזה אין ראי' לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (כ"ב:) הא דאצטריך הכא בן אין לו לרבות ממזר שפוטר מן היבום היינו משום דה"א דנילף אחים מבני יעקב דלא זקיק ממזר ומדמזקק לא זקיק מיפטר נמי לא פטיר ע"ש, ולכן א"ש הא דמתרץ א"כ א"א שלא הי' בעולמו היכי משכחת דאין לומר דמשכחת בבכור הבא אחר ממזר דא"כ מוכח דממזר מקרי אחיו לענין יבום ושלא נילף אחוה אחוה מבני יעקב וא"כ בן אין לו לרבות ממזר ל"ל דמדמזקק זקיק מפטר נמי פטיר אע"כ דיבום הוי גם בלא בכור, אבל לפי הנ"ל נסתר תירוץ זה דלעולם י"ל דבכור דוקא בעינן וא"א שלא הי' בעולמו משכחת בשהמת הי' ממזר דא"ל דא"כ בן אין לו די"ל דאי לאו בן אין לו לרבות ממזר אז באמת הוי אמרינן דבכור לאו דוקא ולא הוי מוכח דממזר זוקק ולכן צריך בן אין לו אבל השתא דכתיב לעולם י"ל דבכיר דוקא וא"א שלא הי' בעולמו משכחת בבא אחר ממזר, ועיין לקמן שכתבתי תירוץ אחר ליישוב קושיא זו, ועיין מש"כ לקמן (מ"ט:)

שם דייבום בנחלה תלי רחמנא: כבר הבאתי בדבור הקודם הקושיא ששמעתי על הגהת אלפסי דמסופק אי בן הבא אחר ממזר הוא בכור לנחלה דלפ"ז הרי שפיר משכחת בכור לנחלה שהוא אח שלא בא לעולם, ונלענ"ד לתרץ דהנה בדרכי משה ח"מ (סי' רע"ז) כבר השיג על הגהת אלפסי ע"פ