ערוך לנר יבמות סה

את הולד פי' דהולד כשר דלדידי' פשיטא דפטור מה' סלעי' דכיון דכשר ע"כ בתר' שדינן לי' אלא אפילו למ"ד מזהמין דאין הולד כשר וא"כ נוכל לומר דלכך לא כשר משום דבתר נכרי שדינן וא"כ לאו בתר לויה שדינן להיות פטור מן הבכורה מכ"מ פטור דלוי פסול מקרי וכרבינא דהכא אבל לעולם בתר לויה שדינן

בד"ה האי בז' אומות וא"ת דלא תתחתן בם: וקושיא קמייתא שהקשו לא מלא תתחתן הוי דאיירי בגירותן אלא מבתך לא תתן לבנו דאיירי בגיותן וכמש"כ התוס' לקמן (דף ע"ו)

בא"ד. דמדאסר גר עמוני ומואבי: וא"ל דלמא לעבור עליו בב' לאווין ובלאו ועשה די"ל דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאווי יתירא וכדאמרינן בפסחים (דף כ"ד) והנה מדעת התוספ' לקמן (דף ע"ט) מוכח דס"ל דנתינים שנאסרו מלא תתחתן לא בלבד הדור הראשון שנתגיירו אסורים אלא אף בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות ודלא כדעת הרמב"ן דס"ל דרק דור ראשון נאסר, וראיתי ברמב"ן וריטב"א קידושין (דף ס"ח) שהקשו למה לא נאסרו שאר אומות בגירותן ג"כ מלא יסיר כמו מלא תתחתן ע"ש, ולכאורה יקשה הרי מוכח ממצרי ומואבי דבגרותן מותרים, אבל באמת זה ניח' דלרמב"ן לשיטתו לא מוכח מידי כיון דמלא תתחתן ג"כ לא אסור רק דור ראשון א"כ שפיר י"ל דגם בשאר אומות דאתיא מכי יסיר כן ומכ"מ הוצרך הכתוב לאסור מו"א ועמוני ומואבי משום שאר דורות וגם הריטב"א סובר כרמב"ן דלא נאסר רק דור ראשון כמש"כ קידושין (דף ס"ט) ומכות (דף י"ג), אכן לפ"ז ק' דלשיטת הרמב"ן והריטב"א קושית התוס' דהכא במקומה עומדת דלא שייך כתירוצם ע"פ דברינו

בא"ד. וצוה הכתוב שלא לכרות מזה נראה דדעת התוספ' דאסור להשלים עם ז' אומות, אבל דעת התוספ' בגטין (דף מ"ו) אינה כן שהקשו שם היאך הי' השבועה חל שנשבעו לגבעונים הרי הוי נשבע לבטל את המצו' דכתיב לא תחי' כ"נ, ותרצו דאם רצו להשלים הי' מותר להשלים עמהם ע"ש, הרי דפליגי אמה שכתבו הכא, ובשני שטות האלה פליגי ג"כ הרמב"ם והראב"ד (הל' מלכים פ"ו) דלדעת הרמב"ם הי' מותר להשלים עם ז' אומות וכדעת התוספ' בגטין ולדעת הראב"ד אסור כדעת התוספ' דהכא, אכן לכאורה יהי' מוכח כדעת התוספ' דגטין וכהרמב"ם מכח קושיתם שם שהרי לראב"ד ולהתוספ' דכאן קושיתם שם במקומה עומדת היאך חלה השבועה לבטל את המצוה, ונלענ"ד דבסוטה (דף ל"ה) מייתי בגמרא ברייתא ושבית שביו לרבות כנענים שבח"ל שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם והקשו התוספ' היאך קבלו רחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה ותרצו בדוחק דשמא ע"פ הדבור הי' ע"ש, אכן לענ"ד י"ל שהרי מה דאמרינן שם שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם דמשמע הא באותן שבארץ לא זה ע"כ אינו רק אם חוזרין בתשובה להיות כבני נח הכשרים לקיים ז' מצות לבד שכן משמע לשון חוזרין בתשובה וכן מוכח שהרי מייתי ראי' מושבית שביו וזה איירי דוקא באינה רוצה להתגייר להיות כישראלית דכל דין יפת תואר איירי כן דברוצה להתגייר מקבלין אותה מיד כדאמרינן לקמן (דף מ"ז) וא"כ כל זה דוקא דאין מקבלין כנענים בארץ אלא לגרי תושב אבל כשנתגיירו שמלו וטבלו בזה י"ל דבאמת מקבלין דמטעם ושבית שביו אין לאסור ועוד דכל החילוק שבין כנענים שבח"ל לארץ הוא דבתורה אין מקבלין דמחמת יראה עושין כמו שפי' רש"י בסוטה שם זה לא שייך רק לענין גר תושב אבל לענין גר צדק הרי אמרינן לקמן (דף כ"ד) דגרי אריות שלא נתגיירו רק מחיות יראה מכ"מ גרים הם, ולכן ל"ק קושית התוספ' מרחב שהרי היא נתגיירה גירות גמור שנשאה יהושע, ובזה מתורצת גם קושית התוספ' בגטין הנ"ל שהרי הגבעונים נתגיירו לגמרי כדמוכח לקמן (דף ע"ט) וכ"כ בפי' גם הרמב"ם (הל' א"ב פ' י"ב) והדבר ידוע שלא נתגייר מהם אלא הגבעונים ע"ש, וכיון דעל גרי צדק לא נאמר ל"ת כל נשמה לכן לא הי' כאן שבועה לבטל את המצוה

בד"ה מאן תנא. ומשני' בענין אחר: עיין ברמב"ן שכתב שב' הסוגיות תלי בב' תירוצי הגמרא דקידושין מהיכא דילפינן דקדושין תופסין בחייבי לאווין דהסוגיא דהכא אתיא אליבי' דמאן דיליף כן מכי תהיינה ולכן לא שייך למעט נכרית מינה ולכך צריך לומר דרבנן ר"ש הם אבל סוגיא דקדושין אתיא אליבי' דאידך תירוצא שם דילפינן ח"ל דתפסי בהו קדושין מדגלי רחמנא באחות אשה שהיא ח"כ דוקא דלא תפסי קדושין מכלל דבח"ל תפסי קדושין ולכן שפיר מיותר כי תהיינה לשפחה ונכרית, אכן לפ"ז ק"ק לפי סוגיא דקדושין אליבי' דהך תירוץ דמאחות אשה ילפינן ח"ל רבי יוסי ברבי יהודה הך כי תהיינה מאי קעביד לי' דנכרית מאשת אביך נפקא ושפחה מאשה וילדי' וי"ל דלהך תירוצא אמרינן דרבי יבר"י ס"ל דהאשה וילדי' אתי להך דרשא אחריתי דדרשינן שם בקדושין מיני' רק בהא לא ס"ל כסוגיא דקדושין דילפי שפחה ונכרית מהדדי אלא כסוגיא דהכא דאמרינן חד בשפחה וחד בנכרית וצריכי ולכן מצריך בת אשת אביך וכי תהיינה חד לשפחה וחד לנכרי'

ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוספ' ולא קאמר חד בשפחה וחד בנכרי' וצריכי עכ"ל דאין לפרש דקושיתם היא דא"כ לפי סוגיא דהתם הוי מצי הכא לתרץ לרבנן דשפחה ואשה וילדי' נפקא, ונכרית ילפינן משפחה, דהרי בקדושין שם גופא לא קאמרינן כן דפריך אשכחן שפחה נכרית מנ"ל והוצרך לומר מכי תהיינה וע"כ צ"ל דאי כתיב שפחה בפי' לא ילפינן נכרית מינה משום האי פירכא דמה לשפחה שכן אין לה חייס אבל בכי תהיינה דמשמע תרווייהו שפחה ונכרית לא אמרינן דאחד חמור מחברי' ומוקמינן קרא במסתבר טפי אלא אמרינן דסברת תרווייהו שוה והי' מנייהו מפק' ולכן פריך שם האשה וילדי' ל"ל, וא"כ עכ"פ לרבנן לא הוי מצי הכא לתרץ כן דלא צריכי תרווייהו, אלא י"ל דכוונת התוספ' היא מה דאמרינן הכא לריבר"י דמפיק נכרית מבת אשת אביך ואעפ"כ אמרינן דמצריך האשה וילדי' גם לשפחה וזה לא מצרכינן לפי סוגיא דהתם כיון דגם מבת אשת אביך יש להוציא תרווייהו כמו מכי תהיינה

ע"ב בגמרא סיפא אצטריכא לי' מת ולו אח א' וכו' דקא פגע באחות זקוקתו: ק"ק דהא מרישא שמעינן לי' מדאר א' חולץ לשתיהן ולא מייבם לחדא וחולץ לחדא ע"ה ה"ט משום דקפגע באחות זקוקתו וכמו שפי' רש"י במתני' וי"ל דברישא אשמעינן באת א' דיש זיקה ובסיפא אשמעינן דאפילו בב' אחים יש זיקה ואסורה משום אחות זקוקה וכמו דמחלקינן לעיל (ר"פ) בין זיקת אח א' לזיקת ב' אחים, א"נ ברישא ישן לפרש הטעם לאו משום אחות זקוקה אלא משום בטול מצות יבמין דדלמא הראשונה שמייבם היא אחות יבמתו וע"י קדושי' פקע הזיקה בלא יבום וחליצה ובטל מצות יבמין אבל בסיפא קדייק שפיר דאיכא משום אחות זקוקה דאי משום בטול מצות יבמין ליכא כיון שחולץ האח האחר, א"נ י"ל דקמ"ל בסיפא דאף דמייבם והדר מיחלץ אסור מכ"מ מיחלץ והדר מייבם מותר ולא גזרינן דלמא ייבם ברישא כיון דרק איסור דרבנן הוא משום אחות זקוקה וכמש"כ הרשב"א, אכן ק"ק על הרשב"א למה לא גזרינן כן בשנים שקדשו ב' אחיות דהתם איכא איסור דאורייתא לייבם ברישא משום יבמה לשוק וכדאמרינן בגמרא ואעפ"כ אמרינן דמיחלץ והדר מייבם, וצ"ל דהרשב"א סמך לעיקר על מש"כ בסוף דבריו דדלמא דידי' אתרמי לי'

שם תרי אטו חד קמ"ל ודוקא מיחלץ כו': הא דלא קאמר דהא קמ"ל דדוקא מיחלץ כמו שמתרץ לעיל י"ל דבשלמא לעיל קמ"ל דאסור לפגע באחות זקוקה דקמ"ל בזה דיש זיקה אבל הא דאסור לפגוע ביבמה לשוק לא צריך לאשמעינן דדאורייתא הוא ומהיכי תיתי יהי' מותר ספק איסור דאורייתא, אכן המהרש"ל כתב דהוא תירוץ בפני עצמו והוא כמו א"נ וכן נראה מפי' רש"י, אבל ק"ל אמה שכתב רש"י ד"ה מהו דתימא וז"ל ואתי למפגע באחות זקוקה קמ"ל עכ"ל דממנ"פ אי החשש שייבם האח האחד קודם שהשנים אחר חולץ ואחד מייבם לאחרת א"כ יש חשש יותר מאחות זקוקה שהוא חשש יבמה לשוק כדאמרינן ודוקא מיחלץ וכו' ואם החשש שייבם האח האחד אחר שהשנים חלצו ויבמו לאחרת א"כ מה חשש אחות זקוקה איכא כיון שנשאת זקוקתו להאח האחר שיבמה א"כ אינה זקוקתו עוד וי"ל כיון דאפילו נשאת יבמה לשוק עדיין צריכה חליצה מיבמה כדאמרינן לקמן (צ"ב:) לכן מקרי אחותה אחות זקוקה

שם ברש"י ד"ה קמ"ל. ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד לשתיהן: לכאורה אין וה חשש שלא יחלוץ היחיד