ערוך לנר יבמות סד

דף כ"ג ע"א בגמרא שאומרים לו לאביך הוצא: ק"ק לרבנן דלא דרשו אשת אביך ליש אישות לאביך בה האי מולדת בית או מולדת חוץ מאי דרשי בי' דהא לא צריכי לרבות ח"כ דמהיכי תיתי למעוטי והרמב"ן סוף הסוגיא הקשה כן לפי סוגיא דקדושין ותירץ אבל לפי סוגיא דהכא עדיין קשה, וי"ל דהא דלא דרשי רבנן ג"כ כר"י בר"י דמדלא כתיב אחותך היא באידך קרא שמע' מיני' תרתי י"ל משום דלדדהו ליכא לאוקמי' אשת אביך למעוטי שפחה ונכרית דשפחה מאשה וילדי' נפקא ונכרית מכי יסיר דהא כר"ש ס"ל ולכן שפיר צריכי מולדת חוץ דאל"כ אכתי הוי דרשי רבנן ג"כ כריבר"י אשת אביך למעוטי אחותו הבאה מחייבי כריתות. שוב ראיתי ברש"י בחומש שפירש מולדת חוץ כגון ממזרת או נתינה והרמב"ן תמה עליו מסוגיא דהכא דמוקמינן לחייבי כריתות ועיין ברא"מ שנדחק בישובו, ולענ"ד י"ל שלרש"י הוקשה קושיתנו לרבנן מולדת חוץ מאי דרשי בי' ולכן ס"ל כיון דלח"כ לא צריכי כמו לחייבי לאווין יותר יש במשמעות לדרוש אחייבי לאווין דשייך יותר אמרינן לאביך הוצא בגט דלענין ח"כ צריך לדחוק ולפרש הוצא מן הבית ומה דמצרכינן לרבות ח"ל אולי י"ל כיון דאמרינן לעיל דה"א דילפינן אחו' מבני יעקב למעט זרע פסול מאחו' רק דלענין יבום רבי קרא ובן אין לו ואכתי ה"א דלענין אחותו ילפינן למעט וכמש"כ התוספ' לעיל דה"א דילפינן אחו' דיבו' מאחותו כן ה"א אפכא לכן מצרכינן רבויא לרבנן ולריבר"י אפשר דס"ל כיון דמרבינן מובן אין לו דמקרי כנו לענין יבום תו ל"צ קרא דמקרי אח פסול ג"כ אח, ועכ"פ א"ש דפירש אח"ל ולא אח"כ כיון דלרבנן גם לח"כ לא בעינן רבוי ואף דאקרא דבת אשת אביך פי' רש"י למעוטי בת שפחה ונכרי' דהיינו כריבר"י אין תימא שפירש הכא אליבא דרבנן שכן דרכו בחומש לפרש מה שקרוב יותר לפשוטו

שם ה"ל לרבות שכן תפסי בה קידושין לעלמא ק"ק דא"כ ל"ל אשת אביך למעוטי אחותו הבא מן הנכרית תיפוק לי' מדאיצטריך מולדת חוץ לרבות דמסברא מוקמינן לח"כ מכלל דמן הנכרית לאו אחות היא דאי מן הנכרית אחותו הוי כש"כ מן חייבי כריתות א"כ מולדת חוץ ל"ל

שם אבל נכרית דאית לה חייס אימא לא: הכי אמרינן לקמן וס"ב.) ובר"פ ט' דנזיר, אכן בירושלמי בסוגיא שלנו פליג על גמרא דילן דלדידי' ס"ל לר"ל דנכר' אפילו בגיותו לית לי' חיים ולדידי' ק' לכאורה לר"ל ל"ל קרא בשפחה ובנכרית לריבר"י דא"ל דאי לא הוי כתיב רק חד קרא הוי מוקמינן בשפחה דוקא משום דאין לה חייס דהא גם נכרית לית לה חיים וא"כ לא לכתוב רק האשה וילדי' דשפחה, וי"ל דריש לקיש ס"ל כסוגי' דקידושין שהביאו התוספ' (ד"ה מאן תנא) דלהך סוגיא האשה ויגדי' אתי לדרשה אחרינא ושאין ולד שפחה ונכר' מתייחס אחריו אתי מכי תהיינה ולכן כמו דאמרינן לריבר"י דאי לא כתיב רק אשת אביך הוי מוקמינן במסתבר טפי ואידך הוי מרבינן ממולדת חוץ כמו כן אמרינן לר"ל אליבי' דריבר"י דמכי תהיינה לא הוי ילפינן רק נכרית דלא שייכה במצות אבל שפחה הוי מרבינן ממ"ח: שם ש"מ בן בתך הבא מן הנכרי: ק"ל הא התוספ' הוכיחו לעיל (כ"ב:) דהיכי דכתיב בן סתם בן בני ובן בתו לא הוי בכלל ממה דאצטריך לענין נחלה רבוי אבה"ב וכת הבן והרי הכא אמרינן דבנך הוא בן בתך אלמא דקרי לי' בן סתם, ולכאורה י"ל דהתוספ' לשיטתם אזלו דפירשו לעיל (דף י"ז) באמת דהחותן יסיר את בנך מאחרי א"כ בנך אבנו ממש קאי אבל אכתי קשה לפירוש רש"י דלא פירש כן אלא דאבן בתו קאי דלדידי' למה אצטריך לענין נחלה רבוי לב"ש וכן קשה דלקמן (דף ס"ב) לא משכח למילף דבן בתו קרוי בנו אלא מקרא דבנביאי' דירדו מחוקקים ואמאי לא יליף מכי יתיר את בנך וזה קשה אפילו נדחוק לתרץ אקושיא ראשונה דאף דבן בתך קרוי בנך מכ"מ היכי דאפשר לפרש אבנו אין בן בתו בכלל, אכן י"ל דהנה התוספ' כבר הקשו לעיל (שם) מה חדש רבינא טפי מר' יוחנן אבל י"ל דהיא גופא קמ"ל רבינא כיון דבעלמא ב"ב לא מקרי בנים סתם והיינו משום דיש להם אב להתייחס אליו למשפחותיו ולבית אבותיו אבל בבא מן הנכרי דמתייחס אחר אמו ואין לו אב מישראל דזה מתייחס אחר אבי אמו ומקרי בנו ונפקא מינה לענין שם בגטין וכדומה, וזהו דקאמר רבינא ש"מ מדר"י דמפרש האי כי יסיר את בנך אשן בתו מזה מוכח דבן בחד הבא מן הנכרי קרוי ביך אף דבן בתך הבא מן הישראל לא קרוי בנך כן יש לפרש שיטת רש"י ומתורצות ב' הקושיות לשיטתו

שם אלא לרבנן מנ"ל פי' ודאי רבנן לא פליגי אהא דאמרינן דנכרית ולדה כאותה וכן נראה מפי' דש"י אבל אין לפרש דהקושיא היא לרבנן דדלמא מצרכינן בת אשת אביך למעוטי נכרית כדריבר"י וא"כ מנ"ל ב' לאווין דהא ע"כ בלא קרא טעמא דרבנן מסתבר טפי דאל"כ לר"י בר"י לפי המסקנא ל"ל היא למעוטי

שם ברש"י ד"ה לימא ולקמן פליגי בה בהחולץ: ק"ק למה מקשה הכי עדיפא מיני' ה"ל להקשות הא רבינא לא קאמר ש"מ רק מר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל בפי' לקמן (מ"ד:) דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר, וי"ל לפי מה שכתבו התוספ' שם (מ"ה ד"ה יצאו) ב' תירוצים להתי' הראשון ס"ל ר"י משום ר"ש הולד כשר והוא לעצמו ס"ל דהולד ממזר ולתירוץ השני אמוראי ננהו אליבא דר"י וא"כ י"ל דלהגירסא קמא דרש"י הכא דהולד כשר גרסינן אמרינן כתי' בתרא דהתוספ' והקושיא היא דלידוק מר' יוחנן דהכא דהולד כשר ואיך פליגי אמוראי אליבי' דלתירוץ קמא אין קושיא כיון דהכא ר"י אליבי' דר"ש קאמר והוא ס"ל בפירוש לקמן דהולד כשר ילפי תירוץ ראשון דלקמן י"ל דגרסינן הכא כגירסא בתרא דרש"י וכמו שגרסו גם התוספ' דהולד ממזר גרסינן והקושיא היא דנימא דסבר רבינא אליבי' דר"י משום ר"ש דהולד ממזר והרי לקמן מוכח מכח קושי התוספ' דס"ל ר"י משום ר"ש דהולד כשר

שם בתוספ' ד"ה וכי יש אהובה לפני המקום. וי"ל דמשמע לי' אהובה ושנואה בנשואי': ק"ק דא"כ היאך קאמ' דכי יש אהוב' הא לאו משום הכי הוא דודאי יש אהובה ושנואה אלא דבנשואי' לא הוי, וי"ל דמשמע לי' גם להמקשן דשנואה נעש' ע"י נשואין וזהו דקאמר וכי מפני שהוא אינו חפץ בה וכי עי"כ היא שנואה למקום דהוצרך הכתוב לומר דלא יוכל לבכר, אכן בקדושין תרצו התוספ' דרשעתה אינו נוגעת לבנה ע"ש ועל תירוץ זה ודאי י"ל דא"כ היאך תלי קושיתו בוכי יש אהובה ושנואה לפני המקום, ואולי מפני זה באמת תרצו התוספ' כאן תירוץ אחר

בד"ה ואי אשמעינן. והוי מוקמינן לה בנכרית: עיין במהרש"א שכתב דלפ"ז א"ש ג"כ מה שהעירו התוספת הא דעושה תרתי צריכותא, ולפענ"ד אכתי קשה אמה דקאמרינן ואי אשמעינן נכרית דממנ"פ אי אמרינן הסברא דלא שייכא במצות א"כ לא קאמר מידי ודקרי לי' מאי קרי לי' להקשות דלכתוב נכרית לילף שפחה מינה כיון דנכרית עדיף וכמו דמתרץ באמת ואי נכרית לא עדיף היאך שייך דלכתוב נכרית הא אז מוקמינן קרא בשפחה

בד"ה קסבר רבינא. וכן משמע לעיל: לפי פירוש רש"י בסוגיא דלעיל דמה דקאמר ר' יוחנן וכלן לפסול היינו כיון דישראלות הן נוהג בהן דין ממזרות והם לא נזהרו ונשאו זה אחותו וזה בתו ע"ש אין משם ראי' דלמ"ד ממזר בתר ישראל שדינן ולכן לרש"י לשיטתו לא קשה מסוגיא דלעיל אבל על התוספ' ק"ל היאך הביאו ראי' ממה דקאמר ד' יוחנן וכלן לפסול הא הם גופא כתבו לעיל (ט"ז: ד"ה נכרי) דמה דקאמר ר"י וכלן לפסול לא משום נכריות אלא משום בנות ישראל קאמר לפסול ע"ש וא"ב היאך הוכיחו מהך דר"י דדוקא אי בתר ישראל שדינן הולד ממזר וצ"ע

בא"ד. דלמ"ד אין מזהמין היינו מ"ד דהולד ממזר: י"ל דאדרבא משם הוכיח רש"י כפירושו דלפי' התוספ' קשה איך אמרינן התם דלמ"ד בחר נכרי שדינן לי' ליי פסול מקרי הא הכא אמרינן דאדרבא אי בתר ישראל שדינן ישראל פסול מקרי וא"כ לא יהי' חילוק כלל בין אי שדינן בתר ישראל או בתר נכרי, אבל לפי פי' רש"י י"ל כיון דאמרינן הכא לרבינא דנו"ע הבא על ב"י לאו ממ"ר הוא ולאו כשר אלא פסול וכיון דלקמן (דף מ"ה) איכא למ"ד דס"ל כשר ואיכא מ"ד דס"ל מחזר א"כ ג' פלוגתות בדבר דלחד מ"ד הולד כשר ולחד מ"ד פסול ולחד מ"ד אפילו ממזר הוי והשתא הכי קאמרינן התם לא תימא למ"ד אין מזהמין