ערוך לנר יבמות סא

שיתסרי לאיסורא ולא שבסרי ולא חמסר ע"כ דבא' מהם חשבי' לתרי ובא' רק לחדא ובזה פשיטא יותר דאחי אם מן האם ימן האב חשיב כחדא והאי דאמימר חשבינן כתרתי ואין זה תימא על הריב"ם שהרי גם לשיטת רש"י נצטרך לומר כיוצא בזה כיון דהני דאמימר חשבינן כחדא א"כ למה לא פשט האבעיא דאשת אחי האם מן האם משניות מר דברי' דרבנא דמנה שיתסרי ואי אין או"א מן האם בהדייהו לא הוי רק חמסר כיון דהני תרתי דאמימר כחדא חשיב להו אע"כ צ"ל ג"כ דלא הוי מצי למיפשט מיני' דהוי מצי למימר לפי הס"ד דהני דאמימר כתרתי חשבינן וכן הוי לריב"ם איפכא. ועיין במהרש"א שהקשה דלשיטת רש"י קשת אפכא דלישני דשייר אשת אחי האם מן האם וזה תימא שהרי זה קושית התוספ' דלעיל בד"ה לא אסרו ותרצו שפשיטא לי' שאז עדיין לא גזרו וצ"ע

דף כ"ב ע"א בגמרא למטה דאסורא לאו מכח אשתו קאתיא. א"ל ודקרי לי' מאי קרי לי' וכי לא הבין קושית המקשן שהזכיר בפי' בקושיתו מ"ש למעלה דקחשיב לי' לאשתו ומ"ש למטה דלא חשיב ליה לאשתו אלמא דמבן ובת אשתו קפריך, די"ל דודאי הבין קושיתו רק שהשיב לו דלמטה לאו מכח אשתו קאתיא פי' ברישא לענין בן ובת בנו והוי רצה לפרש לו כיון דברישא לא אתיא מכח אשתו גם בסיפא לא תני לי' איידי דרישא אלא דהמקשן לא הניח לו לפרש דבריו ומקשה לי' מסיפא עד דלבסוף מסיק לי' למלתא כדבעי למימר מעיקרא

שם ומ"ש מעריות: נ"ל דלאמימר פריך דא"ל דגם לרב נחמן פריך דבעדות אחים מן האם אית לי' דבדיעבד עדותן עדות ובנשוי אחותו מן האם אמרינן דיוציא דז"א דהתם שייך שפיר שיוציא דליכא איסור בזה אבל איך נאמר דאין עדותן עדות ונפסיד ממון אחרים מטעם גזירה כיון שמדאורייתא יכול להעיד וכבר נתחייב החייב ע"פ עדותו שהעיד כבר משא"כ בלהעיד לכתחלה דלא שייך עדיין הפסד כל זמן שלא נתקבל עדותו שם זוקק את אשת אחיו: בתוספ' י"ט דקדק דזוקק את אשתו הל"ל, ולענ"ד יש לומר דלא נקט כן דאז הי' אפשר לטעות ולפרש דהכשר זוקק אשתו של ממזר והרי עיקר מלתא דאתא לאשמעינן הוא שהממזר זוקק לאשתו של כשר כדאמרינן לקמן כיון דלענין ייבום מפטר נפטר מזקק נמי זקיק לכן נקט האי לישנא שאין לטעות בו ואשת אביו נקט איידי אשת אחיו

שם מי שיש לו בן מכ"מ: כתב המרדכי כתב המיימוני (ספ"ג דהל' יבום) מי שזינה עם אשה בין פנוי' בין אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו ואפילו הוא מודה לה אע"פ שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ספק לענין יבום דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר וחולצת ולא מתייבמת וצ"ל דמתניתן כגון שהיו חבושים בבית האסורים וכ"מ ס"פ אלמנה לכה"ג עכ"ל, והנה מדכתב המרדכי כן אסיפא דמתניתן דמי שיש לו בן ולא ארישא דמי שיש לו אח נלענ"ד, לומר דלענין אח אין ראי' דאיירי בחבושין בבית האסורים דבלא"ה משכחת שהוא אחיו ודאי כגון שנולדו תאומים וכענין מה דאמרינן לקמן (דף צ"ח) דבזה אחיו ודאי הוא, ואף דלפ"ז נסתר תירוץ התוספ' (ד"ה מי) שכתבו דהכא קמ"ל אפילו כשאחיו המת כשר שהרי לפי דברינו דבתאומים איירי ע"כ גם אחיו ממזר הי', מכ"מ אין מזה קושיא על הרמב"ם דבלא"ה אכתוב לקמן עוד ישוב על קושית התוספ', וא"כ י"ל דהרמב"ם באמת לא מתרץ כתירוץ התוספ'

וראיתי בתוספ' ר"ע שהקשה על המרדכי דלפ"ז לקמן פ' אלמנ' למה לא מקשה ממתניתן דהכא הקדומה, ולענ"ד י"ל דבלא"ה י"ל על המרדכי למה כתב דצ"ל בחבושים בביהא"ס דמנ"ל כן דלמא איירי הך ממזר דהכא שנולד מממזרת שהרי עיקר החדוש דבן פסול מקרי בן וזה שמעינן שפיר גם בזה ובזה ליכא למימר כשם שזינתה וכו' שהרי י"ל דאיירי שנשא הממזרת, וצ"ל כמו שאכתוב לקמן בתוספ' דמפני דקתני בן מכ"מ חוץ ממי שיש לו וכו' משמע דבכל גווני ממזר איירי אפילו באותן שנולדו מח"כ, אכן מפני שזה רק דיוקא הוא ולא נכתב בפירוש ניחא ליה להש"ס לקמן להקשות ממתניתן המאוחרת דמפורש יותר

שם ובנו לכל דבר: על מה דקאמר ואחיו לכל דבר קאמר בגמרא למאי הלכתא ומתרץ אבל אבנו לכל דבר לא מפרש מידי ולכאורה ק' למאי הלכתא, והנה ברשב"א הביא הירושלמי דקאמר ובנו לכל דבר אפילו לפרי' ורבי' ולשניות ע"ש, וא"ר לכאורה זה מרבה בובנו לכל דבר ולכן הביא הב"י בשם הרשב"א דבבן ממזר קיים פו"ר וכן פסק הרמ"א אחריו באהע"ז (סי' א'), אכן הוקשה לי וא"ע ראיתי שגם המפרש בירושלמי הקשה כן שהירושלמי לא קאמר בפשיטות כן רק היא שם אבעיא ולא אפשטה, גם במה שכתב הרשב"א ולשניות לא כתוב בירושלמי כן אלא ולא שנייא ונראה מדברי הירושלמי שם שאלמטה קאי ופירושו כמו ולא שנא ואפילו לפי גירסה ופירוש הרשב"א אין זה תירוץ על קושיתנו דעכ"פ ה"ל להש"ס דילן ג"כ לפרש גבי בנו לכל דבר למאי הלכתא כמו דמפרש כן לגבי אחיו, ולכן לקמן בגמרא נכתוב יישוב לקושיא זו בס"ד, אבל פסק הרמ"א קשה שכתב בפשיטות דבבן ממזר קיים פו"ר דהרי בירושלמי היא אבעי' דלא אפשטה והוי ספק כדאורייתא דצריך לפסוק לחומרא, ועוד שהרי גם מדברי הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו דברי הירושלמי נראה כן דהירושלמי לא מפרש למתניתן כן אלא דהיא אבעי' לעצמה לענין דינא דאל"כ ודאי ה"ל להרי"ף ולהרמב"ם והרא"ש להביא דין המשנה, ובלא"ה ק' לענ"ד איך אפשר דבממזר קיים מצות פו"ר הרי מצו' זו מקיים בשעת ביאה שמוציא זרע כמש"כ התוספ' בפסחי' (דף פ"ח) והרי אז עובר על איסור כרת דערו' שהרי אין ממזר אלא מח"כ וא"כ הוי מצו' הבאה בעבירה ולא מבעי' להנך שיטות דמה"ב דאורייתא כנראה מדברי התוספ' סוכה (דף ל') והיא דעת רוב הפוסקים אלא אפילו לדעת הפוסקים דמה"ב דרבנן וכחד תירוץ התוספ' שם (דף ט') הרי עכ"פ מדרבנן אינו יוצא והיאך כתב הרמ"א בפשיטות דיוצא, אכן באמת אי כזה נחשב מה"ב תלי בפלוגתת הראשונים והארכתי בזה במ"א, ואפילו להנך שיטות דחשיב זה מה"ב ג"כ י"ל דאפילו לא קיים מ"ע דפו"ר בשעת ביאה מכ"מ יצא ידי פו"ר בבן ממזר כיון דמיוחס אחריו וכדאמרינן לקמן דף ס"ב) לענין היו לו בנים ונתגייר ע"ש בתוספ', ואפשר שכל זה נכלל באבעית הירושלמי דאל"כ מאי מבעי' לי' מהיכי תיתי שלא יצא ידי פו"ר בבן ממזר, אבל מכ"מ דעת הרמ"א שכתב כן בפשיטות צ"ע מכח קושיות הנ"ל

שם ברש"י ד"ה בגרים. נשוי אם אמו יוציא: הא דפי' כן ולא פירש אם לכתחלה יוכל לישא שניי' י"ל דרש"י ס"ל כדעת הראב"ד (פ' י"ד מהל' איסורי ביאה) דקרובות מן האב אף דלא שייך בהו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור לישא לכתחלה רק שאם נשאן בגיותן לא יוציא וא"כ כשאמר מה ערוה גופא אי לאו משום שלא יאמרו וכו' שניי' מבעי' ע"כ היינו לענין להוציא דאי לינשא לכתחלה מאי מייתי מערוה הא בערוה דלא שייך באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ג"כ אסור לנשא לכתחלה אע"כ לענין אם יוציא מבעי' וזה קפשיט שפיר

שם בתוספ' ד"ה שניות דר"ח. וי"ל דכלת בן בנו: לפ"ז הירושלמי פליג עם גמרא דילן מהיפך להיפך דלהירושלמי כלת ב"ב מותרת דכלת בנו יש לה להירושלמי הפסק וכנ"ל ובת אסירא דאמר בירושלמי דאברהם אסור בכל בנות ישראל וכמש"כ הראשונים

בד"ה ערו'. ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי: ק"ק למה תאסר הא ב"נ מותר באשת אחיו ולא שייך שמא יאמרו ואדרבא אפכא ה"ל להוכיח אמאי אסר במן האם אי לאו משום אחלופי וצ"ע

בד"ה מי שיש. וי"ל דאי מהתם: לענ"ד תירוץ זה דוחק קצת דהא אכתי שמעינן דלא ילפינן אחו' אחו' דאי ילפינן בעינן שניהם כשרים כמו בבני יעקב ומה לי אחד פסול מה לי שניהם פסולי' דהא אכתי לא דמי לבני יעקב דשניהם כשרים היו, ולכן נלענ"ד בישוב קושיתם ע"פ מש"כ התוספ' לקמן (ד"ה פשיטא) שיש סברא דממזר לא מקרי אחיו כיון שאין לאביו אישות בה ושהגמר' באמת הוי מצי לשנוי אקושיא פשיטא הכי רק דבלא"ה משני שפיר או דהקושיא פשיטא קאי אחר דתני אחיו לכל דבר, ולפ"ז טובא קמ"ל במתניתן דהכא דלכאורה יש להבין אדברי התוספ' שפשיטא להו דבממזר כיון שנולד מח"כ אין לאביו אישות