ערוך לנר יבמות ס

שם בתוספ' ד"ה ומותר. וא"ת תורה היא לאסורה: לא מבואר מה"ת לאסרה מה"ת, וראיתי ביש"ש שרצה לפרש שיש סברא לאסרה מכח ארור שוכב עם חותנתו דכמו שאשת דודו נקראת דודתו כן אשת אותנו נקרא' חותנתו, ולענ"ד י"ל ג"כ דהו"א לאסור מק"ו מאשת אחיו דמה אחיו דמותר בבתו אסור באשתו חמיו דאסור בבתו משום אחות אשתו כש"כ דאסור באשתו וא"ל דאשת חורגו יוכיח דמותר בה ואסור בבתו דבאמת להך ס"ד גם אשת חורגו הוי ילפינן מק"ו לאיסור אבל השתא דגלי קרא מכח דוד דאשת חמיו מותרת תו ליכא למילף אשת חורגו מק"ו דנימא אשה חמיו יוכיח ואל תתמה דהוי ס"ד לאסור אשת חמיו מק"ו שהרי אין עונשין ואין מזהירין מן הדין דאיסור בעלמא שפיר נוכל לילף מק"ו שהרי גם קרבן עונשין מ"ה כמש"כ הריטב"א במכות (ד' י"ד) וגם ממון עונשין מן הדין כמש"כ התוספת ב"ק (ד': ד"ה ועדים) וע"כ צ"ל דרק לענין עונש ואזהרת לאו גלי קרא שלא נילף מק"ו אבל איסור ילפינן כמו קרבן וממון, שוב ראיתי כן בפי' במשנה למלך (הל' מאכלות אסורות פ"ב) שכתב כן בשם הב"י בכללי התלמוד דאיסורא שפיר ילפינן מק"ו

בא"ד. הרי דוד נשא רצפה בת אי': לא ידעתי מנ"ל הא דדור נשאה והרי בפסוק משמע שאבנר נשאה ושאיש בושת בן שאול הי' מתרעם עליו על כך כמבואר שמואל (ב' ג') ועוד אפילו נאמר שמן התורה אסורה אשת חמיו מטעמים הנ"ל מכ"מ איך שייך שרצפה תאסר לדוד מטעם דהרי היא לא היתה רק פלגש שאול כמבואר בכתוב ופלגש היא בלא כתובה ובלא קדושין כדאמרינן בסנהדרין (פ"ב) ואיך ס"ד שתאסר מטעם חותנתו כמו אשת דודו מטעם דודתו או מכח ק"ו מאשת אחיו, ועוד הרי פסקינן כת"ק דרבי יהודה בסנהדרין (י"ח.) דאין נושא המלך אלמנתו של מלך ולר' יהודה דס"ל דנושא ויליף מקרא דנשי אדוניך בחיקך למה נקט רצפה בת אי' דוקא הא ע"כ יותר נשא דמיעוט נשי שנים, שוב ראיתי בירושלמי פ"ב דסנהדרין דאמר ר"י כן שנשא דוד רצפה ויליף מקרא דנשי אדוניך וא"כ י"ל דגם הכא יליף הירושלמי כן ומכ"מ קשה כנ"ל דהא כתיב נשי ל"ר, ועוד דרצפה פלגש היתה, ועוד אכתי לרבנן דר' יהודה מנ"ל דאשת חמיו מותרת וצ"ע

בד"ה אי הכי אשת חמיו. מאם אם חמיו לא מצי לפרוך: לפמ"ש בתוס' הרא"ש בשם ר"מ לפרש אי הכי דפריך דליתני כן באשת חמיו דכבר קתני בברייתא ולא צריך למיתני בת חורגו ע"ש, בלא"ה א"ש הא דלא פריך מאם אם חמיו, אכן פי' ר"מ תמו' לי' דממנ"פ אי נימא דמצי למיתני הך דאני מותרת לך ובתי אסורה לך בלא דקתני האיסור דבתה בברייתא למה הוצרך למיתני הך דבת חורגו בברייתא ובפשטות ה"ל להקשות ואי צריך למיתני האיסור בברייתא מאי מקשה ל"ל למיתני בת חורגו ליתני הך דאני מותרת לך אאשת חמיו מאי מיתר בזה הא אז הי' צריך למיתני איסור דאחות אשתו בברייתא, ולולא פי' ר"מ הייתי מפרש כך דהכי קפריך א"ה אשת חמיו נמי דבשלמא אי הוי צריך למיתני בת חורגו אלגופא לא הוי ק' למה קתני הך דאני מותרת לך אאשת חורגו דמאוחר ולא אאשת חמיו דקדים די"ל כיון דע"כ צריך למיתני האיסור דבתה בברייתא למען יוכל למיתני אני מותרת לך וכו' ואי הוי נקט אאשת חמיו הוי צריך למיתני בת חורגו וגם אחות אשתו ניחא לי למינקט אבת חורגו אע"ג דמאוחר בברייתא כי היכי דלא יצטרך למיתני גם אחות אשתו אבל השתא דמתרץ דבת חורגו לא אצטריך לגופא רק משום הך דאני מותרת לך וכו' פריך אי הכי ליתני אאשת חמיו כן דמוקדם בברייתא וליתני אחות אשתו תחת בת חורגו, ואולי לזה כוון גם ר"מ ז"ל אלא שט"ס נפל בדבריו, ועכ"פ א"ש מה שישבנו לקושית התוספ'

ע"ב בגמרא אלא אימא כלת בתו: אכן בירושלמי קאמר רב בפי' דכלת בנו יש לו הפסק משום דהאיסור לא בא ע"י עצמו רק ע"י קידושין, גם מה שהקשו התוס' על ד' אמי דקאמר דאסרו כלת בתו משום כלת בנו מ"ט לא אסרינן משום כל שבנקבה ערו', בירושלמי באחת קאמר רב כן שמטעם זה אסרו כלת בתו מפני שבת בתו אסורה

שם בת חורגתו ערוה הוי מצי למימר נמי בת חורגו ערוה שהיא בת בן אשתו ואשת בן חורגו מותר אלא דלפ"ז הוי צריך למיכפל אשת בן חורגו מותר בבת חורגו ובבת חורגתו, אכן אכתי לא ידעתי למה ניחא לי' למינקט בת חורגתו יותר מבת חורגו ועוד הוי מצי למינקט ג"כ אם חמיו ואם חמותו ערוה דהוי בת בנה ובת בתה ואשת אבי חמיו ואשת אבי חמותו מותרות. וצ"ל דלא רצה למיחשב כולהו כי רוכלא, שוב ראיתי בריטב"א שנראה מדבריו שגרם בגמרא בת חמותו ערוה אשת בן חמיו מותרת ודקדק דה"ל למינקטינהו בחדא אנפא ולומר אשת בן חמותו מותרת ותירץ דאיהו בעי למנקטינהו אתרווייהו ולכן ארכבה אתרי רכשי ע"ש ואף דגמרא דילן באמת כתובים תרווייהו מכ"מ לענין בת חורגתו צ"ל כדברי הריטב"א דקאמר אשת בן חורגו ולא אשת בן חורגתו, ובזה א"ש מה שדקדקנו בזה למה לא נקט תרווייהו

שם ברש"י ד"ה אמרי לי. החוזים בכוכבים: בפסחים (דף קי"ג) פירש רש"י על כלדאי בעלי אוב והרשב"ם שם השיג עליו ופירש חוזים בכוכבים ולכאורה קשה ביותר שרש"י סתר דברי עצמו, והנה בתוספ' שבת (דף קנ"ו) הקשו ג"כ על רש"י שמסוגיא דשם משמע דהיינו חוזים בכוכבים וביותר הל"ל מדברי רש"י עצמם ממה שכתב הכא, אבל באמת נראה שאדרבא מסוגיא דשבת וסוגיא דהכא הוכיח רש"י פירושו בפסחים כיון ששם אמרינן דאין שואלים בכלדיים משום תמים תהי' וא"כ הסברא נותנת שאין לחוש לדבריהם דאל"כ ליכא תמימום ואעפ"כ ראינו בסוגיא דשבת והכא שחשו האמוראים לדברי הכלדיים לכן פי' רש"י דבחוזים בכוכבים באמת אין איסור לשאול ולחוש להם רק בבעלי אוב יש איסור וכ"נ ג"כ דעת הרמב"ם (ה' ע"ז פ' י"א) שלא הביא הך דאין שואלים בחוזים בכוכבים, ומה שהקשו הרשב"ם והתוספ' על רש"י שהרי בבעל אוב כבר מוזהר מכח אל תפנו י"ל לעבור בע' ול"ת

בד"ה ואמינא. כלומר אהי' צריך לשאול: לכאורה אין חדוש בזה דפשיטא אם אינו יודע מעצמו שצריך לשאול, ולולא פי' רש"י הייתי מפרש דאפכא קאמר שזה הי' לו האות אם יהי' יודע מעצמו דבר זה אז חכם יהי' ואם יצטרך לשאול דבר זה אז לא יהי' חכם רק מקרי דרדקי ואולי שבאותו יום שאמרו לו הכלדיים כן שמע דבר זה מר' אמי ולכן הי' לו דבר זה לאות

שם בתוספ' ד"ה לא אסרו. ולא מוקי לה בכלת בתו: בלא"ה הוי מצי להוכיח ג"כ מהא דלא מוקי באשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן האם ואי משום דקתני הני בברייתא ומסתבר לי' דר"י בן שילא רצה לרבות דבר דלא קתני בברייתא וכדמשמע לישנא דגמרא דקאמרה לאו לאתויי' אשת אחי האם מן האם א"כ גם מכלת בתו לא מוכחים התוספ' מידי דגם היא קתני בפי' בברייתא

בד"ה רב אשי אמר כדאמר פרק בתרא דיומא: פי' דשם (ע"ה) קאמר רבא ש"ח נח נפשי' דרב חסדא, ולולא דברי התוספ' הי' אפשר לומר דלאו תרתי הוי אלא שבימי ר"ח עדיין לא היו למרי בר איסק כלת בן וכלת בת שהי' עדיין בחור ובימי רב אשי כבר הי' זקן והי לו וכן משמע קצת דהיינו הך מרי בר איסק דר"א ודר"א דבדרב אשי קאמר אקלעו לבוסתני וגם בהך דרב חסדא קאמר שם אי צריך לפלוג לו ג"כ בבוסתני' משמע שהנך בוסתני היו דבר ידוע ומיוחד למרי בר איסק, וצריך לומר שדוחק הי' נראה להתוספ' שהי' מאריך ימים כ"כ, אכן לא ידעתי דוחק בזה ששמא בעת שמת רב חסדא כשר הי' דבא בא בשנים ובעת שבא מרי בר איסק קמי' רב חסדא עדיין הי' בחור ורך בשנים וא"כ אפשר שבימי רב אשי עדיין לא הגיע לגבורות

בד"ה מאי שייר: ולא כמו שפירש רבינו יצחק לרבינו יצחק י"ל קושית התוספ' דודאי סברא הוא דתרתי דאמימר חדא חשיב להו אלא דהא דאשת אחי אם מן האם ומן האב חדא חשיב לי' הוא יותר סברא ולכן פריך הכא שפיר מאי שייר דהאי שייר כיון דהני תרתי כחדא חשיבא אבל כדתני לקמן