ערוך לנר יבמות סב

בה דדלמא הך לאתויי ממזר דקתני לא איירי שנולד הוא מח"כ אלא שנולד מממזרת שהי' לאביו קידושין בה, אבל י"ל שהתוספ' דייקו שפיר כיון דקתני אח מכל מקום חוץ מן הבא מן השפחה וכו' א"כ ע"כ כל מיני ממזרים בכלל אפילו הנולדים מח"כ, ולכן שפיר מיושבת קושית התוספ' דקמ"ל טובא במתניתן דאי ממתניתן דלעיל ה"א דבת ישראל לנתין ולממזר איירי בשנולד מן הממזר או מן הממזרת אבל בנולד מח"כ באמת לאו אחיו הוא כיון שאין לאביו אישות בה לכן קמ"ל הכא אח מכ"מ לאתויי ממזר דאפילו ממזר הנולד מח"כ מקרי אחיו

ובזה א"ש ג"כ מה שיש להקשות לכאורה למה נקטו ממזר דוקא ולא ג"כ נתין ושאר פסולים, אבל לפ"ד א"ש דשאר פסולים כבר שמענו ממתניתן דלעיל כיון שיש לאביו בהן אישות

עוד י"ל ביישוב קושית התוספ' דהנה הרי"ף והרא"ש כתבו דשמעינן ממתניתן דהכא דחייבי לאווין דאורייתא בני ייבום ננהו פי' מדקאמר זוקק ליבום והקשה בתוספות רבי עקיבא דא"כ יקשה לס"ד דסוגיא (דף ך') דלעיל דת"ל מדאורייתא לא מייבמין היכי קתני הכא שזוקק ליבום אע"כ דמהכא אין ראי' דמשכחת יבום במותרת לו כגון שהיא גיורת או שהיא ג"כ ממזרת והניח בצ"ע, ולענ"ד דהרי"ף והרא"ש באו לתרץ קושי' התוספ' דהרי שממזר זוקק כבר שמעינן ממתניתן דלעיל ולכן כתבו דודאי משמעות דמתניתן דמדאורייתא ח"ל בני יבום דאי בממזרת וגיורת איירי יקשה למה באמת קתני זוקק ליבום ליתני זוקק לחליצה כמו במתניתן דלעיל דקתני בח"ל חולצין ולאשמעינן בסתם אשת ממזר שזקוקה אע"כ דמלתא אגב אורחא רצה להשמיענו דס"ל מדאורייתא בני יבום ולכן נקט מתניתן זוקק ליבום אבל זה דוקא אחר דשמעינן מברייתא דאם בעלו קנו ג"כ הכי דאי לאו הכי מדיוקא דקתני זוקק ליבום לא הי' מוכח כן כיון דאיכא לדחוקי דאיירי בגיורת וממזרת

ע"ב בגמרא למאי הלכתא ליורשו ולטמא לו: ק"ק היאך נימא דממזר יורש את אחיו דלמא לאו אחיו מאביו הוא שמא זינתה אמו וא"ל דאזלינן בתר רובא כדאמרינן בחולין (דף י"א) דאכתי יקשה לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ובשלמא בבן כשר ל"ק איך יורש מטעם רוב די"ל דיורש מטעם חזקה וכמש"כ התוספ' (שם) אבל מבן ממזר קשה הא לית לה חזקת כשרות כיון שזינתה עם חייבי כריתות ודלמא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ואיך מפקינן ממונא מספיקא ממי שכבר נתחזק בו בחיי אחיו ואפילו לפי מש"כ המרדכי דאיירי בחבושים בבית האסורים ג"כ קשה דהא ליכא רק רוב דבלא"ה אין אפוטרופוס לעריות כדאמרינן שם, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן (דף ס"ט), והנה באח יש לתרץ ע"פ מה שכתבתי לעיל דמשכחת באחים תאומים אבל אכתי קשה לשמואל היאך בן ממזר יורש את אביו, וי"ל דכבר כתב הרמב"ם (הל' יבום פ"ג) דלענין ליורשו האב נאמן וטעמו נראה דגזירת הכתוב הוא דהאב נאמן על בנו ליורשו מקרא דיכיר ועיין מה שכתבתי לקמן (צ"ז

) שם ואין מטמא לאח פסול קמ"ל: א"ל דהתינח לענין לטמא לו אבל אכתי ליורשו פשיטא די"ל דעכ"פ צריך למינקט משום לטמא לו והא דנקט בגמרא ליורשו ולטמא לו אגב גררא נקט גם ליורשו דהא באמת לענין זה הוא ג"כ אחיו אבל העיקר משום לטמא לו נקט ובלא"ה צריך לומר כן דיורשו לא צריך לאשמעינן בהא דאחיו הוא לכל דבר דמרישא שמעינן לי' כיון דזוקק את אשת אחיו ויבום בנחלה תלי רחמנא כדאמרינן לעיל (ריש פרקין) ואף דמשמע דסוגיא דילן אזלא אליבא דהך מ"ד דיליף לעיל אחוה אחוה מבני יעקב והוא לית לי' דרשא דהמיוחדים בנחלה כדמשמע לעיל ז"א דהא לפי מה דעביד צריכותא (שם) כ"ע אית להו הב' דרשות

ובזה יש לישב מה שהקשו התוספ' בבבא בתרא ודף קט"ו) דממזר מנ"ל דיורש את אביו וכתבו דא"ל דשמעינן תרווייהו מאין לו או דילפינן נחלה מיבום דא"כ מאי פריך הכא ליורשו ולטמא לו פשיטא הא אצטריך לאשמעינן משום הך דיורשו, ולפ"ז א"ש דהכי פריך פשיטא דודאי משום ליורשו לא אצטריך לאשמעינן דאחיו הוא לכל דבר דמרישא שמעינן לה כיון דקתני דזוקק ליבום ויבום בנחלה תלי רחמנא וא"כ ע"כ לא נקט דק משום לטמא לו וזה פשיטא, ועוד י"ל ביישוב הקושיא הא דלא מתרץ גם אליורשו דכבר הקשיתי לעיל האי בנו לכל דבר למאי הלכתא, אבל י"ל דמשו' זה באמת נקט תרווייהו הכא ליורשו ולטמא דמלכל דבר שגבי אחיו ושגבי בנו מכל אחד מרבינן אחד מהם ומשום דלא אברר על איזה מהם קאי כל א' נקט הכא תרווייהו ועל כן כי פריך פשיטא באמת לא צריך לתרץ רק על א' וממילא ידעינן דאי גבי אח מרבה לטמא גבי בן מרבה ירושה ולכן לא פריך תו גבי בן למאי הלכתא ומכ"מ לא פריך ג"כ מנ"ל אחר שהביא לגבי יבום דרשה מאין לו ממילא ידעינן גבי ירושה ג"כ דהא גבי ירושה ג"כ כתיב אין לו

שם אמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור: ק"ק דאימא איירי שבא בשוגג עלי' דקסבר אשתו היא והיתה ערו' והולד ממזר דעושה מעשה עמך הוא, וי"ל דהכי קפריך דט"כ במזיד איירי דאי בשוגג מאי קמ"ל רבנו הוא לענין הכאה וקללה הא מסיפא שמעינן לה דקתני יבנו הוא לכל דבר וכמו שפירשו התוספ' לעיל לענין אחיו אע"כ דבמזיד איירי וקמ"ל דלא פטור משום לא עושה מעשה עמך ועל זה פריך אמאי לא פטור ומתרץ דאיירי בעושה תשובה וקמ"ל מתניתן אף דמעות שאינו יוכל לתקון הוא מכ"מ בעשה תשובה השתא מיהת עושה מעשה עמך קרינו בי'

שם והתנן שמעון בן מנסיא אומר: אף דבחגיגה (דף ט') משמע דר"ש בן יוחאי פליג על זה וס"ל דלא מקרי מעות אלא ת"ח שפירש מן התורה וא"כ הי' אפשר לתרץ דמתניתן כר"ש בן יוחאי אתיא ובשלמא מת"ק שם) לא קשה דמוקי קרא לעבר הרגל ולא חג ודלמא אתי סתמא דמתניתן דהכא כסתם מתניתן שם די"ל דת"ק שם יליף דרשה שלו מסיפא דקרא מחסרון לא יכול להמנות אבל לעולם מודה לר"ש בן מנסיא דמעות קאי אהוליד ממזר אבל מכ"מ מהא דרשב"י קשה וצ"ל דעדיפא משני דאפילו לר"ש בן מנסיא אתי מתניתן שפיר

שם ש"מ לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו: היינו לחייבו ב' לאוין או ב' חטאות כמו שפי' רש"י, וק"ל דלפי המבואר במכות (דף י"ד) טעמא דר' יצחק דמלקות בחייבי כריתות ליכא משום דיצאת אחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו דסיפא אתיא לרשיעא בר רשיעא דהיינו לחלק בגוף א' ושמות מוחלקין ולרבנן אתיא יציאת אחותו בכרת לרשיעא בר רשיעא ואחותו דסיפא לעונש לאחותו בת אביו ובת אמו לפי שאין עונשין מן הדין ע"ש, והשתא קשה כיון דר"ש ס"ל בסנהדרין (דף ע"ד) דעונשין תן הדין א"כ לא צריך קרא לאחותו בת אביו ובת אמו וע"כ דאתיא אחותו דסיפא לרשיעא ב"ר ויציאת כרת לכדרבי יצחק לדונו בכרת ולא במלקות וא"כ ל"ל אחותו דסיפא לרשיעא ב"ר הא מוכח דחייב תרתי בשמות מוחלקין מדכתיב קרא דבת אשת אביך דלחייבו ב' לאווין ליבא למימר דהא ר"ש ע"כ ס"ל כר' יצחק דמלקות בח"כ ליכא וכדכתבנו ולב' לאווין בלא מלקות לא מוקמינן היכא דאיכא לאוקמי' דאשמעינן דבר חדוש וכמו שכתבו התוספ' בב"מ (ס"א. בד"ה לעבור) וכמו שביאר הו שב"א בתשובה הביאו הש"מ שם וא"כ ודאי יותר סברא דאתיא לחייבו ב' חטאות וא"כ מוכח מהכא לחלק בגוף א' ושמות מוחלקין, וא"ל דלמא ר"ש לא כת"ק אלא כרבי יוסי בר"י ס"ל דמפיק לי' קרא למעוטי בת שפחה ונכרית ז"א דהא לשפחה אפילו ריבר"י למסקנא לא צריך דאתיא מאשה וילדי' תהי' לאדוניה ולנכרית ר"ש שיטתו ל"ל דיליף כן מלא יסיר כדאמרינן בסוגין וא"כ ע"כ ר"ש כת"ק ס"ל וכדאמרינן בסוגין מאן ת"ק ר"ש היא וא"כ שפיר קשה לר"ש אחותו דסיפא לרשיעא ב"ר ל"ל ויש לומר דאי לאו אחותו דסיפא ה"א דיציאת כרת באחותו אתיא לרשיעא ב"ר וא"כ לית לן קרא לדונו בכרת ולא במלקות ושפיר הוי אמרינן דבא אשת אביו אתיא לחייב ב' לאווין כיון דאז שפיר לוקין אח"כ וא"כ לית לן קרא לחלק ושפיר מצרכינן לזה אחותו ואכתי לא הוי ידעינן דרשה דר' יצחק ולכן צריך לכתוב גם אחותו דסיפא, אכן אכתי ק"ק מש"כ רש"י דאתיא לחייבו ב' לאווין הא מסקינן דת"ק ר"ש הוא ור"ש ע"כ ס"ל כר"י דמלקות בח"כ ליכא וא"כ ליכא חיוב משום לאווין וב' כריתות לא משכחת, וצ"ל דרש"י סבר הא דאמרינן בגמרא מאן תנא דפליג עלי' דריבר"י ר"ש היא לאו דוקא היא אלא דסבר לה כר"ש: