ערוך לנר יבמות נז

צ"ע וכבר הוכחתי שדעת התוספ' ושאר הראשונים אינה מסכמת לה ממה שהקשו דלדחי ע' לל"ת וע' שאינה שו' בכל

שם ברש"י ד"ה גרושה וחלוצה שעבר אחיו המת ונשא: לא ידעתי למה הוצרך לכך ולא כתב בקיצור שאחיו חלל הי' וכדלקמן (ר"פ יש מותרות) ועיין בתוספ' קידושין (י"ג:) ומש"כ מהרש"א שם שלכאורה דבריו צ"ב דלא מסתבר לו לאוקמי' קרא שנשאן האח באיסור ולכן תירץ דאיירי שאביו נשא מפסולי כהונה ע"ש וח"ש אם האב עשה האיסור או האח, אכן כוונתו נראה משום דאי נימא דגרושה זונה וחללה הכל מיירי שנשא באיסור זה דוחק הוא אבל אי מיירי שנשא אביו אשה באיסור בזה לא צריך לומר רק דמחדא איסור איירי תורה ועי"ז נעשה הבן חלל ונשא כל פסולי כהונה בהיתר, א"נ בנעשה חלל משכחת בלא עביד איסורא במזיד וכגון שאביו נשא פסולה ולא הכיר בה אבל בשאחיו נשא פסולי כהונה לא משכחת רק בעביד איסורא במזיד דאי בשוגג ולא הכיר בהן א"כ הוי באחיו קדושי טעות ולא תפסי כלל ולא הוי יבמות וא"כ פשיטא דמהני תרי טעמא ה"ל לרש"י לפרש הכא שאחיו חלל הי' ועיין בשער המלך (פ"ו מהל' יבום) מה שרצה לישב קושית התוספ' דלעיל (דף ט') שהקשו מנ"ל דלר"ע חייבי לאווין אינם בני חליצה דלמא ע' דחי ל"ת ותירץ השעה"מ דמוכח דמתניתן לאו ר"ע דלר"ע אין קידושין לאחיו בגרושה וחלוצה ע"ש, אכן על פי מה שכתבנו זה אינו דהא משכחת דאחיו חלל וכן בממזרת ונתינה משכחת שאחיו ממזר

בא"ד. דילפינן מאחות אשה. לכאורה אין צריך ילפותא לזה דצריך חליצה כיון דאין לנו קרא אפכא לפטור ואי משום כל העולה ליבום עולה לחליצה וגו' הא נגד זה כתיב יבמתו וא"כ מיבמתו ילפינן ולא מאחות אשה, ונ"ל שרש"י רצה לתרץ בזה מה שהקשו התוספ' דמן הנשואין מי ניחא אכתי נימא לפי הס"ד דיפטור מחליצה דומיא דח"כ ועל זה מתרץ רש"י כיון דפטור כל העריות מיבום וחליצה מאחות אשה ילפינן א"כ בעינן דומיא דאחות אשה דוקא עריות שהם בכרת כמותה אבל חייבי לאוין לא ילפינן לפטור לגמרי אלא בעו חליצה כן הי' ס"ד דהמקשן וע"ז מתרץ דפטור יבום וחיוב חליצה ילפינן מיבמתו וע"ז פריך א"כ ח"כ גופא מנ"ל דלא בעו נמי חליצה

שם בתוספ' ד"ה יבא ע'. דבביאה ראשונה ליכא ע': א"ל דא"כ היאך קפסיק ותני דמן האירוסין לא מיבמת הא אפשר ע"י מיעוך אצבע שתתעבר מביאה ראשונה כדאמרינן לקמן (דף ל"ד) די"ל דאכתי לא הוי פריך מידי דהא י"ל דמתניתן אתיא כמ"ד לקמן (דף ס') דכה"ג לא ישא את מוכת עץ

ע"ב בגמרא כיצד מתו ולהם אחים: א"ל מאי קמ"ל די"ל לאפוקי מדרבי אליעזר דס"ל לקמן (דף ע"ט) דסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו וכן ס"ל לר"ע גם כן בסריס חמה

שם אם בעלו אמאי קנו: ה"ה דמאו חולצין או מייבמין דרישא הוי מצי למיפרך, ואולי י"ל דמרישא לא רצה להקשות דהי' אפשר לפרש או חולצין כשהיבמות כשרות או מייבמין כשהיבמות פסולות לבא בקהל כגון שהן ממזרות אבל מסיפא פריך שפיר דמסיים ואסור לקיימן הרי דבכשרות איירי

שם אטו אלמנה מ"ה ממזרת ונתינה מא"ל: עיין ברמב"ן ורשב"א וריטב"א שהקשו למה לא מקשה מגרושה וחליצה דקדים במתניתן ונדחקו ביישוב קושיא זו, אכן לפענ"ד י"ל ע"פ מש"כ התוספ' לקמן (פ"ד.) דבחללה איכא ג"כ ע' דקדושים יהיו והיינו ע"פ מש"כ בב"מ ודף ל"ב) דלכך חשיב לענין טומאת כהן ע' דקדושים יהיו אף דבסוגיא דהכא חזר בו לענין אלמנה היינו טעמא משום דסבר לפי המסקנא דקדושים יהיו לא קאי רק אמה דכתיב בהאי פרשה ע"ש ולכן קאי אחללה ג"כ דכתיב ג"כ בהאי פרשה וא"כ ה"ה ג"כ בגרושה ובחלוצה דאתיא מגרושה הוי ע' דכתיב ג"כ בהאי פרשה ולכן לענין גרושה וחלוצה נשאר התירוץ הראשון דאיכא ע' ול"ת ולא יוכל למפרך רק מממזרת ונתינה

שם בישיבה תלי רחמנא מידע ידיע: ק"ל דהאיך ס"ד דהך דרשא דיחדיו המיוחדים בנחלה (דפליג עלי' רבה לעיל ריש פרקין לפי פי' הרשב"א) וכן הך דרשא דבישיבה תלי רחמנא מידע ידע ומקרא מלא דלא יבא ממזר בקהל ד' לא ידע עד דנגזור במקום מצוה אטו שלא במקום מצוה גבי בת ישראל לנתין וממזר, ונ"ל דמה דקאמר אטו שלא במקום מצוה אין הפי' דישא ממזרת ונתינה או ממזר ונתין בת ישראל דהאי באמת מידע ידע אלא ה"ק דזה ודאי אי אמרינן דמייבם ח"ל מטעם ע' דוחה ל"ת אם יש לממזר אח כשר דאסור לו לייבם אלא אחיו ייבם דהא אפשר לקיים שניהם ומה"ט רצה לומר לקמן דאסור משום דאפשר בחליצה רק דע"ז השיב דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא מה שאין שייך בשיש לו אח כשר אכן אם הוא הבכור בזה לא שייך אפשר לקיים שניהם שייבם אחיו הכשר שקטן ממנו כיון דאמרינן לקמן (דף כ"ד) דמצוה בגדול לייבם ויליף כן מוהי' הבכור אשר תלד א"כ חשיב קטן במקום גדול לאו מצוה כמו בחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא והכי אמרינן בפי' לקמן (דף ל"ט) דביאת קטן במקום גדול לאו כלום היא וא"כ כי פריך דח"ל יתייבמו היינו היכי היכי דהם הגדולים דבזה הוי אצלם מצוה ושייך ע' רוחה ל"ת וע"ז מתרץ שפיר דגזרינן במקום מצוה דהיינו היכי דאצלו המצוה ליבם כגון שהוא הגדול אטו שלא במקום מצוה היכי שיש אחיו הכשר גדול ממנו לענין בת ישראל לממזר ונתין או היכי שיש לו אח גדול ממנו שהוא ממזר ומותר בממזרת ונתינה לענין ממזרת ונתינה ובזה לא שייך ע' דוחה ל"ת כיון שאפשר לקיים שניהם ובזה שפיר שייך טעות דלא כ"ע ידעי לחלק בכך וא"ש

והיוצא בזה לדינא אם יש ב' אחים הגדול ממזר והקטן כשר ונפלה בת ישראל לפניהם ליבום ודאי ע"פ הדין ייבם הקטן ולא הגדול כיון דאסורה לו מטעם גזירה ב"ר אטו ב"ש אכן אם קדם וייבם קנאה ופטור צרתה כדאמרינן בכל ח"ל וכדפסקי' אהע"ז (סי' קע"ד) וע"ש בבית שמואל ולא אמרינן כיון דאפשר לקיים שניהם ע"י יבום קטן מדאורייתא לא רמיא קמי' דמדאוריי' קטן במקום גדול לאו מצו' הוא וכמו דלא אמרינן ג"כ אפשר לקיים שניהם ע"י חליצה ובפוסקים לא הוזכר דין זה, אכן יש להסתפק אם הקטן ממזר והגדול כשר וקדם הקטן וייבם אם קנאה ופטר צרתה או אי נימא כיון דאפשר לקיים שניהם ע"י גדול לא קנה וכעת צ"ע

שם אטו ביאה שניי': ק"ק דא"כ דרק אביאה ראשונה הי' קושיתו דליתי ע' ולידחי לל"ת א"כ בלאו הכי יקשה דיהי' מותר לייבם ח"ל לפמש"כ הרמב"ם (פ' ט"ז מהל' א"ב) דבכל ח"ל אינו לוקה עד שיבא עליהן אחר שקידשן והרי הכא לא קדמו קידושין ליבום ואף דהוי מאמר זה לא הוי רק דרבנן ובשלמא מאלמנה מן האירוסין א"ש דפריך מטעם ע' דוחה ל"ת דוקא דבאלמנה לכה"ג בבעל ולא קידש ג"כ לוקה כמש"כ הרמב"ם שם אבל מכ"מ מאי פריך מאם בעלו קנו דכרות שפכה דלמא ה"ט דמדאורייתא ליכא איסור כלל ביבום ורק בביאה שניי' אסור לקיימם דזה הוי אחר הקידושין, וי"ל שמה שכתב הרמב"ם דבעינן בועל אחר קידושין דוקא ה"ה ג"כ בקידש בביאה לח"ל ג"כ לוקה ולא בא למעט אלא בעל בלא קידש וא"כ הכא דע"י יבום נעשית אשתו שפיר הוי חייבי לאווין

שם תניא נמי הכי: ק"ק איך שייך לומר כן דהא לא חדש בזה דמפני הך דקתני ואם בעלו קנו הקשה רבא אתירוץ רגא"ר, ועוד למה הביא ברייתא חדשה ולא הך ברייתא דמייתי רבא לעיל להקשות ממנה, וי"ל ע"פ מה שהקשה הריטב"א דגם ביאה שניי' תהי' מותרת באלמנה מן האירוסין כיון דאינה מתעברת בביאה ראשונה ותירץ כיון דאפשר ע"י מיעוך לא הותר יותר ולכן רבא דקאמר לענין אמ"ה אטו ביאה שניי' הוצרך ראי' מברייתא דאיירי לענין אמ"ה דאסור לקיימה בביאה שניי'

שם ה"נ אפשר: בחליצה יש לספק אם לפי תירוץ זה חזר לגמרי מהך תירוץ דגזירה ב"ר אטו ב"ש וא"כ במקום דלא שייך אפשר בחליצה כגון שהוא חרש או היא חרשת או אין לו רגל מותר לייבם חייבי לאווין או אי נימא דעכ"פ אסור מטעם גזירה דהגזירה קיימה לפי תירוץ זה ג"כ רק שהוסיף דבמקום דאפשר בחליצה אפילו מדאורייתא לא הותר: