ערוך לנר יבמות נו

וי"ל דלעולם כלישנא בתרא ס"ל ולא לצרת איילונית אלא למעוטי צרת מחזיר גרושתו לפי מש"כ הרשב"א דלמעוטי שפיר י"ל גם צרת סוטה דכש"כ דשייך למעוטי כיון דאינן ערוה רק דכתב דהגמרא לא רצה לומר למעוטי צ"ס משום דפסקינן כרב ולסוגיא דלעיל ג"כ א"ל כן דהא ממעטינן דרב מלעיל אבל צרת מ"ג שפיר י"ל דממעטינן מהכא, ולא ידעתי למה שביק הרשב"א צרת מ"ג דבזה לא שייך תירוצו והוי מצי למימר בגמרא למעוטי צרת מ"ג

שם דכתיב קדושים יהיו: עיין בתוספת י"ט שהקשה בממזרת ונתינה היכי כתיב קרושה והניח בצ"ע, ולענ"ד לפי סוגיא דלקמן א"ש דהא מסקינן דבכל מצות התורה כתיב קדושה דוהתקדשתם רק דלע' לא חשבינן לי' אכן לענין כהן דאיירי בתחלה נקט קרא דקדושים יהי' דכתיב בגופי' וגם לר' יהודה דקרי לי' איסור מצוה משום דכתיב אלה המצות ל"ק מממזר ונתין דגם כמשנה תורה בפ' כי תבא קרי מצותיו אשר אנכי מצוך היום לכל מצות שבמשנה תורה ונתין וממזר במשנה תורה כתיבי לא תתחתן בפ' ואתחנן וממזר בכי תצא

שם בשלמא מן הנישואין ע' ול"ת: בתוספ' הרא"ש הקשה אמאי לא דחי כיון דע' אינה שו' בכל נילף ממצורע דדחי ע' דגלוח לע' ול"ת משום דאין שו' בכל, ותירץ דע' וכה"ג מקרי שו' בכל כיון דנוהג גם בנשים, ועוד תירץ דשאני ע' דמצורע דחמיר משום שלום בית ע"ש וכ"כ גם התוספ' לעיל (דף ה') ובב"מ (דף ל'), ומזה הקשה השער המלך (בה' יבום פ"ו) אמה שכתבו התוספ' במכות (דף ט"ו) אמה דאמרינן שם אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר וז"ל וליכא למימר דאתי ע' ודחי ל"ת וט' שאינה שו' בכל דהא אי אמרה לא בעינא מי איתא לע' כלל עכ"ל, והקשה דממנ"פ לא מקשו התוספ' אי ס"ל כתירוץ קמא דיבמות דע' דכהן חשיב שו' בכל כיון דהאשה עושה האיסור כמו האיש פשיטא דלא קשה קושיתם במכות שהרי ל"ת וע' דגרושה שו' בכל ואי ס"ל כתירוץ י"מ דלא ילפינן ממצורע דשאני מצורע דחמיר משום שלום בית הרי ג"כ לא קשה קושיתם שלתירוץ זה לא אמרינן דע' דוחה ל"ת וע' שאינה שו' בכל והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל ע"פ מה שראיתי בר"ן בסנהדרין (דף י"ח) שהביא עוד תירוץ אחר אקושית התוספ' והרא"ש דכאן שכתב וז"ל אבל בתוספ' ז"ל הוקשו להם למה אמרו כאן שאין ע' דוחה ל"ת וע' שהרי הע' אינה שו' בכל, ומתרצים וסוברים דע' דיבמה לא מקרי ע' השו' בכל מפני שהמלך אינו מיבם עכ"ל, ולפ"ז י"ל דאליבי' שיטה זו אזיל ג"כ דבורם דמכות שהרי לתירוץ זה. לא חשבינן שו' בכל אף ששו' בנשים וגם לא אמרינן דלא ילפינן ממצורע משום דחמיר. והנה מה שלא ניחא להו להתוספ' ביבמות וב"מ בהתירוץ שכתב הר"ן י"ל דלכאורה נסתפקתי במלך דאמרינן לא חולץ ולא מייבם אי אמרינן דיבמתו מותרת לשוק בשאין שם אח אלא הוא או לא, שוב ראיתי שהדבר מפורש ברמב"ם (הל' מלכים פ"ב) שכתב שתשב לעולם בזיקתה ויש לחקור מ"ש מחייבי כריתות שלא אשמעינן מקרא רק דאסורה להתייבם ומדלא עולה ליבום ג"כ אינה עולה לחליצה אבל לא אשמעינן דגם לאו דלא תהי' לאיש זר ליכא בה ואעפ"כ אמרינן מדלית ב. יבום וחליצה ממילא אין כאן זיקה וא"כ למה אמרינן במלך דיש בה זיקה וצריך לחלק דבשלמא ערו' היא מצד עצמה אינה ראוי' לייבום אבל ובמת מלך ראוי' רק הוא מפני כבודו אינו יכול לייבם וכיון שאפשר לבא חיוב כשיעבור מנשיאותו דאז דינו כהדיוט כדאמרינן בהוריות (פ' ב') לכן לא אזיל בה לאו דלא תהי' לאיש זר ולכן י"ל דלא מקרי ג"כ ט' דיבום אינה שו' בכל דזה לא שייך רק אם באיש א' או אנשים הרבה לא תנהוג מצו' כזה לעולם משא"כ במלך שאפשר לבא לידי מצו' זה אם יעבור מנשיאותו ולא דמי לאחות אשה דאינה מתייבמת אפילו מתה אשתו מטעם דכל יבמה שאין אני קורא בה בשע' נפילה יבמה יבא עלי' ה"ז כא"א שיש לה בנים כדאמרינן לקמן (דף ל"ב) דהתם היא אינה ראוי' אבל במלך שפיר קרינן בה מצר עצמה יבמה ובא עלי' ועדיין צ"ע: א"נ י"ל דמשום אחד מכלל ישראל שאין נוהג בו המצו' לא מקרי אינה שו' בכל

שם יבא ע' וידחה ל"ת: ראיתי בשו"ת הרשב"א (סי' י"ח) שהביא תשובה שהשיב הרב רבי יוסף אבן פלט להראב"ד וכתוב שם ואין מברכים על מצו' שעיקרה אינה מצו' כגון חליצה ויבום שהעיקר משום פרי' ורבי' והיא אינה מצו' על פרי' ורבי' עכ"ל, ומזה נראה שדעתו דמצות יבום אינה רק על הבעל ולא על האשה שאינה רק משום פו"ר והיא אינה מצו' על זה ולכן קאמר דאינה מברכת על החליצה דחליצה היא משום יבום ויבום אין בה וכן ביאר דעתו ג"כ בברכי יוסף י"ד (סי' של"ה) והביא שם התשובה הנ"ל הועתק' באבודרהם שכתוב שם בפי' כן שהאשה אינה מצו' על מצות יבום, ולענ"ד יש להוכיח שדעת התוספ' והראשונים אינה כן שהרי הקשו אקושית הש"ס דהכא דאלמנה מן הנישואין מי ניחא הרי הוי בכה"ג ל"ת ועשה שאינה שו' בכל ונדחה מפני ע' וכמו שהבאתי לעיל בשמם ואי ס"ד דיבום אין מצו' בנשים א"כ ע' דיבום גופא הוי אינה שו' בכל כיון דאינה בנשים ואיך ס"ד דידחה ע' ול"ת מפני דקיל שאינה שו' בכל אע"כ דדעתם דעשה דיבום הוי באשה ג"כ, ולכאורה יש להביא ראי' לשיטה זו מסוגיא דלפנינו דאי ס"ד דאין ע' דיבום נוהג בה מאי פריך דיבא ע' וידחה ל"ת דלמא אסור משום דידה וכמו שתרצו התוספ' בפסחים (דף פ"ח) אמה שהקשו שם דליתי ע' דפרו ורבו ולדחי ל"ת דלא יהי' קדש דמשום דידה לא דחי כיון דבה ליכא ע' ע"ש, והנה יקשה ג"כ הכי אמה דאמרינן לעיל (דף ג') דאצטריך עלי' למיסר יבום בעריות משום דה"א דעשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ואיך ס"ד כן הא לא דחי משום דידה ואכתי עלי' ל"ל, אבל באמת זה יש ליישב דהא קטנה מתייבמת לכ"ע מדאורייתא וכמו שכתבו התוספ' הכא ובקטנה ליכא איסור ערו' בה דלהזהיר גדולים על הקטנים ליכא רק בטומאת כהן ודם ושרצים כדאמרינן לקמן (דף קי"ד) ולכן שפיר אצטריך עלי' דלא ליבם קטנה שהיא ערו' עליו דבו יש חיוב ג"כ בערו' קטנה מבת ג' שנים וי"א ולמעלה כדאמרינן נדה (דף מ"ד) ומשים דידה לא שייך איסור, אכן אהכא קשה דליכא לאוקמי' בקטנה שהרי קטנה אסורה לכה"ג כדיליף לקמן (דף ס"א) מאשה וכן פסק גם הרמב"ם (הל' א"ב פ' י"ז) ולכן ממה נפשך לא מקשה מידי דמן האירוסין יבא ע' וידחה ל"ת דאי קטנה היא א"כ גם באלמנה מן האירוסין איכא ע' ול"ת דגם קטלה היא בעשה כמו בעולה דכמו דמממעטינן בעולה מבתולה ממעטינן קטנה מאשה ואם גדולה היא א"כ דלמא לא דחי משום דידה

הן אמת שלכאורה נראה שאין הסברא פשוטה כ"כ דאם אין בה העשה שגם בו לא ידחה שהרי בכתובות (דף מ') מקשה באונס שיבא ע' וידחה ל"ת ומתרץ דאי אמרה לא בעינא ליכא ע' כלל ופירשו התוספ' ישנים שם דכיון דיכולה לומר לא בעינא א"כ ליכא בה עשה ומשום דידה לא דחי, אכן רש"י והתוספ' שם לא פירשו כן ע"ש, וא"כ מדלא מתרץ באמת הכי משמע דשייך דחיי' אפילו אין בה ע', אבל לפי דברינו אין ראי' משם דיש פלוגתא בזה דודאי הסברא נותנת כן דלא אמרינן לה לעבור על ל"ת משום קיום עשה דידי' ומה דלא תירץ שם כן משום דאכתי יקשה דכל זמן שהיא קטנה יהי' רשאי לקיימה דבו ע' דוחה ל"ת ובה ליכא איסור ולכן ניחא לי' לתרץ אי אמרה לא בעינא דזה שייך גם גבי קטנה דהיינו לרבנן דס"ל דקטנה יש לה קנס א"כ פרשה דאונס איירי בקטנה ג"כ ופסקינן כוותייהו ולכן שפיר קשה אשיטה שהביא הרשב"א בתשובה דאין בה מצות יבום מה פריך הכא דידחה ע' לל"ת דלמא אינה מתייבמת משום דידה, ולענ"ד י"ל בזה ע"פ מה דאמרינן לקמן (דף פ"ד) לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש ומפרש דכל היכי דהוא לא מוזהר היא לא מזדהרא ע"ש ולכן כיון דבו ליכא איסור מטעם ע' דוחה ל"ת ממילא גם בה ליכא איסורא דהיא לא מוזהרת אלא על ידו ועיין לקמן (דף כ"ד ע"ב) שכתבתי ראי' לסברא זו מדברי הרשב"א דנדרים, ולפ"ז א"ש שאין מסוגיא זו ראי' נגד שיטת הרשב"א בתשובה אבל מכ"מ על הסברא ק"ל דמה שייכות יש למצות יבום עם מאות פו"ר לא ביבם ולא ביבמה ולא בהמת שהרי אפילו יש בנים להיבם והיבמה שכבר קיימו מצות פו"ר גם לריב"ב דס"ל לקמן (דף ס"ה) שגם היא מצוה על פו"ר מכ"מ עדיין מצוה יבום מוטלת עליהם שמצות יבום לא תלי דק באין לו בנים לאח המת וכן משום פו"ר דאח המת לא שייך יבום שהרי אם הניח רק בן או בת או כן הבן ובת הבת אף שלא קיים מצות פו"ר מכ"מ אשתו אינה מתייבמת כדילפינן מובן אין לו לקמן (דף ע') ולכן שיטה זו