ערוך לנר יבמות נד

בד"ה אם מאנה. דלא הל"ל הלזו: אפשר דדעת רש"י דלכך צריך הלזו דאל"כ הוי במשמעות הלשון דותצא אעד שתגדיל דסליק מיני' קאי דהיינו עד שתגדיל הקטנה ותצא מאתו, אכן לקמן ודף ק"ט) פירש רש"י גופא כפי' התוספ' דכאן דתמתין אקטנה קאי ע"ש, ומה שלא פירש הכא כן י"ל דהי' נראה לו דוחק שנאמר דלא יבעול בקטנות משום מכוער הדבר ולכן הכא דע"כ הפי' עד שתגדיל ויבעול דאל"כ ליכא ביטול מצות יבמין וכדברי הריטב"א הנ"ל א"כ תמתין ג"כ הפי' מלבעול וזה לא שייך בקטנה, אבל לקמן פירש רש"י להך ס"ד דאמרינן גדלה בהדי' אפילו לא בטל כנראה מדבריו שם שלא כתב שם עד שתגדיל ויבעול כמו הכא לכן שפיר פירש תמתין הקטנה אצלו שלא תצא עד שתגדיל דאז תצא הנזו ממילא אפילו לא יבעול משא"כ כשתצא בקטנות

ע"ב בגמרא ולא ייבם ולא מית: עיין ברמב"ן ורשב"א שהקשו דא"כ קרא דכי ישבו אחים ל"ל הא הוי ככנוסה של אחיו החי, ולענ"ד י"ל כיון דמסקינן לר' אושעי' דר"ש כריה"ג ס"ל דאפשר לצמצם א"כ י"ל דצריך קרא היכי שנולד אח א' ומת אחיו באותו רגע בצמצום א"כ משום זיקה ככנוסה לא מתסרא לי' דהא באותה רגע שנעשית זקוקה לאחיו גם לו נעשית זקוקה דודאי לא נחשוב אותה כזקוקה לאחד ותחסר לאידך אלא אמרינן כל א' שמייבם מפקיע זיקה דאידך אבל משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו שפיר מתסרה לדידי' דלא קרינא בי' שהי' להם ישיבה א' בעולם כיון דלא היו רגע א' ביחד בעולם ולכן שפיר צריך קרא

שם וזיקה ככנוסה דמי: הרמב"ן והרשב"א והרא"ש הקשו דא"כ אדתני במתניתן דריש פרקין ואחר כך ייבם השני את א"א גם בלא יבום מותרת לר"ש משום זיקה דהא כולה מתניתן לא נקט רק לרבותא דר"ש ותירצו דנקט איידי דסיפא ייבם, והמהרש"א ג"כ הקשה קושיא זו ותירץ כיון דאמתניתן דריש מסכתין קאי לפרש כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו ע"כ נקט ויבם דאל"כ לא משכחת צרה וצ"צ, ויש להבין מ"ט לא תירצו גם הראשונים כן, והנה אהרשב"א ל"ק דכתב בריש פרק כיצד דמתניתן לאו א"א שלא הי' בעולמו דריש מסכתין רצה לפרש אלא אדין תורה קאי ולכן גם אקושית התוספ' דלר' אושעיא ג"כ משכחת צ"צ בב' אחים לא מתרץ כתי' התוספ' דאריש מסכתין קאי אלא דהסוגיא דלעיל סברה כס"ד דהכא דפליג ר"ש גם בב' אחים, אבל אהרמב"ן והרא"ש קשה דתרצו אקושית התוספ' כתירוצם דאמתניתן דריש מסכתין קאי וא"כ מ"ט לא מתרצי גם אקושיתם כן, וי"ל דתירוץ זה לא הספיק להם דאכתי יקשה כיון דתני דין דייבם ואח"כ נולד גם בסיפא לפרש א"א שלא הי' בעולמו בריש מסכתין אכתי ליתני ברישא נולד בלא יבום להודיעך כחך דר"ש דאפילו כה"ג ר"ש מתיר ובזה לא שייך תירוץ המהרש"א ולכן ע"כ הוצרכו לתירוצם דנקט ייבם איידי דסיפא

שם ברש"י ד"ה מייבם לאיזו. ולא אעשה בה מאמר קאי: פי' לאו אעשה מאמר לחוד קאי אבל ודאי אעשה בה מאמר נמי פליג ר"ש דלרבי אושעי' דמשוה לה ככנוסה ע"י זיקה ס"ל בפשטות גם בעשה בה מאמר מייבם או חולץ לאיזו שירצה ולרב פפא פליג ג"כ אהא דקאמר ת"ק חולצת ולא מתיבמת דלדידי' שניי' חולצת או מתייבמת וכדפליג בפי' בברייתא

בד"ה מיבם לאיזו שירצה דלית לי' הך דרשה דזיקת ב' יבמים: לפי מה שכתבו התוס' לקמן (דף ל"ח) מגמרא דגטין דאיכא עוד זיקת ב' יבמין בלא הך דמאמר א"כ שפיר י"ל דר"ש אית לי' ג"כ הך דרשא רק דלגבי הך דהכא לא דריש לי' ובלא"ה לא הוי דרשא גמורה לענין מאמר כמש"כ התוספ' שם

שם בתוספ' ד"ה אומרים לו המתן. דצריך להמתין בקידושין דאורייתא: ק"ל הא התוספ' כתבו לעיל דבכנס אינו צריך להמתין מלבעול וא"כ לפי מש"כ הרשב"א לקמן (דף כ"ט) דאי מאמר קונה קנין גמור היינו לשויי' ככנוסה לגמרי כמו אם הי' בא עלי' דבירושלמי יליף כן מולקחה לו לאשה הרי שפיר פריך יעשה מאמר ויקנה דאז היא כנשואה וגם ריב"ב מודה דבנשואה לא צריך להמתין, ועיין ברשב"א כאן שהוא בעצמו הקשה קושית התוספ' דכאן, ולא הבנתי דלשיטתו לא קשה, שוב ראיתי ברשב"א לקמן (דף מ"א) תירץ באמת כן, ועיין מה שכתבתי לקמן (דף כ"ט) אליבי' דהתוספ'

בא"ד. יחידאי אתי שפיר: אכן לפ"ז קושיתם דלעיל במקומה עומדת דלא שייך תירוצם דלעיל וא"כ ממנ"פ חדא קושיא עומדת או קושיתם דהכא או דלעיל וזהו קושיתם, אבל י"ל דאכתי היכי הוי א"ש כיון דעכ"פ לריב"ב קידושין לא מפקעי זיקה א"כ מאי ראי' דלב"ש אין קונה קנין גמור דלמא כריב"ב ס"ל, וצ"ל דפשיטא לי' דריב"ב הוא יחידאי שס"ל כן שכן צריך לפרש ג"כ בתירוצם שכתבו אבל ר' אבין סבר אין זיקה עכ"ל פי' דכ"ע ס"ל אין זיקה וריב"ב הוא יחידאי דס"ל יש זיקה ולכן א"ל דב"ש ס"ל יש זיקה וכמש"כ התוספ' לעיל לרב יוסף, ובזה א"ש מה שהקשה הרשב"א עליהם דלמא ב"ש ס"ל יש זיקה אף אי ר' אבין אין זיקה ס"ל

בא"ד. קתני סיפא קדמו וכנסו יוציאו: בפשיטות י"ל דריב"ב ס"ל כר"ש או כאבא שאול דס"ל לקמן (כ"ח.) דלב"ה או אפילו לכ"ע יקיימו, ובלא"ה ק"ל לפי מה שכתב ר"י בעצמו לקמן (דף כ"ג בתוספ' ד"ה קדמו) לחלק אליבי' דרבנן דריב"ב בין קדש לכנס שבא עלי' באיסור הלא כמו כן יש לחלק ג"כ לריב"ב לענין שאין צריך להוציא

בד"ה דאי דרב. ולא פריך דאי דרב מאי: לכאורה י"ל דלכך. לא פריך התם כן דמסתמא משמי' דשמואל קאמר כיון דגם אידך מימרא דהלכה כרבן גמליאל אמר רב יהודה גופא משמי' דשמואל מכלל דרב לא אמר כן דאל"כ למה אמר משמי' דשמואל דוקא אבל הכא הך מימרא דהלכה כריב"ב שמואל סתמא אמר ולא רב יהודה אמר שמואל ולכן פריך שפיר דאי דרב מאי, אכן באמת התוספ' הקשו שפיר לר' יוסף לשיטתו למה לא אמר שם כמו הכא דאי דרב מאי דלרב יוסף ע"כ אין זה דיוק מדאמר ר' יהודה אמר שמואל דלא רב ג"כ ס"ל שהרי בסוכה ודף י"א) אמר הוא בעצמו בכעין זה מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל ע"ש

דף י"ט ע"א בגמרא ואלא מאי כללא: הא דלא חש לתרץ קושיא זו י"ל דהא אמרינן (ר"פ ב' דעירובין) דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ וזה שייך גם היכי דקתני כלל אמרו כמבואר שם

שם קטעי רבא בארבעה זוגי: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דכמו דמודה ר"ש בב' אחים דליכא זיקה ה"נ נימא בב' יבמות ואיך אפשר לומר אי בד' זוגי איירי דמייבם הראשונות משום זיקה ככנוסה דמי', ופירש מכח קושיא זו פי' אחר נגד פירש רש"י, אבל המהרש"א תירץ על קושיא זו דסברא זו דבב' אחים לאו ככנוסה דמי לא שייך רק גבי אחים משום דלא שייך קנין בע"כ אבל בב' יבמות כיון דיכול לכנוס בע"כ שפיר הוי זיקה ככנוסה, אכן נלענ"ד שלהרא"ש לא ניחא סברא זו דגם לענין ב' אחים שייך קנין בע"כ דאם בא האח האחד עלי' אפילו בע"כ דידה ובע"כ דאחיו האחר נקנית לו ופקע זיקה דאידך, ואין להקשות לדעת הרא"ש דגם בב' יבמות לא אמרינן זיקה ככנוסה א"כ כי פריך לעיל איך משכחת לר"ש א"א שלא הי' בעולמו וקאמר אי בחד אחא או בתרי ולא ייבם ולא מית למה לא קחשיב בתרי אחים ואפילו מית וכגון שאחיו המת שלא הי' בעולמו הי' לו ב' נשים דלא שייך זיקה ככנוסה גבי אחיו השני, די"ל דאכתי לא אסיק אדעתי' לחלק בין יבמה א' לב' יבמות דהא גם בין זיקת אח אחד לזיקת ב' אחים עדיין לא אסיק אדעתא לחלק מדלא מתרץ דמשכחת בג' אחים ואפילו מת וכמש"כ הרשב"א, אכן לפי האמת משכחת גם בכה"ג לר"ש א"א שלא הי' בעולמו

שם ולא זו אף זו קתני: עיין במהרש"א שהקשה למה לא קאמר דקאמר כן משום דבפלוגתא לא קמיירי ולכן נקט רישא לפרש היכא דמודו כ"ע, ולענ"ד לאו קושיא הוא דמנ"ל דרב פפא חולק ארבי אושעי' דס"ל דבפלוגתא קמיירי כדאמרינן לעיל (דף ט') דלמא ס"ל בהא כוותי' וכרב אשי לעיל דס"ל ג"כ דבפלוגתא קמיירי, ולפמש"כ לעיל (דף י') אפילו לפי תירוץ רבא קמיירי בפלוגתא ולכן ע"כ צ"ל הטעם משום לא זו אף זו קתני

שם ותיובתא .דר' אושעיא עיין בירושלמי שמייתי ג"כ ברייתא כר' אושעיא אכן הש"ס שלנו ע"כ