ערוך לנר יבמות נג

כקושית התוספ' אכן לא שתהא אסורה להנשא אלא דאם תנשא ויולד אח לבעלה תצא ואין זה דרכי נועם אבל טל הרא"ש קשה, והנה קשה לכאורה ג"כ אתירוץ התוספ' שכתבו דאם היא מעוברת תמתין עד שתלד זכר ולמה לה להמתין דאף דאמרינן לקמן במתניתן יצאה מלאה חוששת היינו לר"מ דוקא דחייש למיעוטא ולכן חוששת אף דזכרים הוי מיעוטא דמיעוטא דמיעוטא ליכא כיון דליכא חזקה וכמש"כ התוספ' שם אבל לדידן דלא חיישינן למיעוטא לכאורה אפילו יצאת מלאה לא תחוש, אכן זה יש לישב ע"פ מה שפי' הרמב"ן והנימוקי יוסף טעם דמתניתן כיון דכבר ועוברת היא א"כ הוי מיעוט מפלת כמו שמא מת דלא חיישינן והוי רק מחצה זכרים מחצה נקבות וספק מעליא הוי דאפילו לדידן חיישינן ע"ש, ואף דגבי נדון דידן לא הוי שמא מח רק שמא ימות ורבא מחלק בין שמא מת לשמא ימות בגטין (דף כ"ח) מכ"מ הרי מסיק דתנאי היא וא"כ י"ל דמקשה להך חנא דלא חייש שמא ימות היכי כתיבא א"א שלא הי' בעולמו, ולפ"ז דברי התוספ' אתין שפיר אבל אדעת הרא"ש קשה וצ"ע

בד"ה ולימא הלכה. משום דקידושין מפקעי זיקה: עיין במהרש"א מהדורא בתרא דכתב ליישב קושיתם דאי קידושין מפקעי זיקה כש"כ דמיתה מפקעי זיקה ע"ש, ולא זכיתי להבין קושיתו דא"כ כש"כ שיקשה מה מקשה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה מאן לימא לן דסבר ר"ה אמר רב כרבנן דריב"ב דדלמא רק מיתה מפקעי זיקה אבל לא קידושין ולכן ממנ"פ הקשו התוספ' אי קידושין עדיף ממיתה א"כ אי הוי אמר הלכה כרבנן אכתי לא הוי ידעינן דמותר באמה ואי מיתה עדיף מקידושין כש"כ דלא מקשה מידי דמאן לימא לן דסבר כרבנן

בא"ד. אלא טעמא אחרינא אשכח: ק"ק א"כ מאי קושיתם דלימא דקידושין מפקע זיקה נימא ג"כ הכי דטעמא אחרינא אשכח דהא הכא מתרץ ג"כ כמו לקמן לחלק בין אח אחר לב' אחין, ודוחק לומר דקושיתם על המקשן מנ"ל להקשות דדלמא המקשן לא ידע תירוץ זה כמו דלא ידע ג"כ תירוץ הגמרא דעדיף מיני'

דף י"ח ע"א בגמרא והתנן ד' אחים: ק"ק כיון דמשמע בגמרא דכל זה הוא מקושית אביי מדקאמר בסוף הסוגי' אמר לי' דר"ג אדר"מ קרמית א"כ מאי פריך לי' מהברייתא דסברה אין זיקה הא לרב יהודה הוי סיעתא ממתניתן דס"ל יש זיקה לסברת אביי ואי קושיתו היא דא"כ כתנאי אמרה למלתי' ולא הל"ל סתמא א"כ מאי מתרץ הא מני ר"מ היא הא אכתי תקשי' דכתנאי אמר למלתי', ונלענ"ד ע"פ דברי הריטב"א בסוגין דממתניתן לא הוי סיוע די"ל דלעולם יש זיקה אבל מכ"מ הל"ל דע"י מיתה פקעה זיקה ולכן מקשה שפיר לר"י מברייתא דעבד בה מאמר דהתם ג"כ מיתה הוי ופקעה זיקה ומ"ט ס"ל דאסור באמה דממתניתן דד' אחין אין לו ראי' דהתם לא פקעה זיקה אבל לאחר שתירץ דר"מ ס"ל אין זיקה פריך שפיר ממתניתן דר"מ אדר"מ

שם מותר לבטל מצות יבמים דתנן רבן גמליאל אומר: ק"ק הא לקמן (ק"ט:) מבעי' לן אי טעמא דר"ג משום דגדלה בהדי' ואפילו לא בעל או בעינן בעל דוקא וא"כ מאי קושיא לרב יהודה דלמא הוא סובר דגדלה בהדי' וא"כ לא שייך בזה משום בטול מצות יבמין דלא הוא מבטלה אלא ממילא בטלה לכי גדלה וכמו שכתב ג"כ הריטב"א וי"ל כיון דמסקינן דרב יהודה מדשמואל אמר ולשמואל ע"כ לא אמרינן דגדלה בהדי' מדקאמר לקמן (שם) צריכה גט משני וכמו שהוכיחו התוספ' שם

שם ברש"י ד"ה דתנן. שזיקתה של זו חמורה: כתב המהרש"א מ"ב ואין זה מוכרח דאיכא לפרש דלא משום שיש זיקה פליגי אר"ג אלא משום דאסור לבטל מצות יבמין עכ"ל, ולא זכיתי להכין קושיתו דהא ע"כ מוכח דטעם דת"ק משום דיש זיקה דאי אין זיקה וטעמו משום דאסור לבטל מ"י מה פריך לר"מ מר"ג אדרבא תסייע מת"ק שהרי גם לר"מ הוי מתרץ דס"ל הכי רק דפריך ואי אין זיקה תיבטל א"כ היאך אפשר דת"ק ס"ל כן ולכן דברי רש"י בזה א"ש, אבל מש"כ רש"י עוד בדבור זה שלא הי' נישואי' גמורים שמא חמאן עכ"ל, ק"ל למה לי טעם זה ולא פירש בקיצור כיון שנישואי' רק מדרבנן וכן פי' באמת לקחן (דף ק"ט), ולכאורה הי' אפשר לומר שכתב רש"י כן להך שיטה דטעמא דר"ג משום דגדלה בהדי' וא"כ ה"ה ג"כ לרבנן אם לא תמאן נעשו למפרע קידושי דאורייתא, אבל זה נסתר ע"פ מש"כ לעיל דע"כ סוגיא זו אזלא אליבי' דהך שיטה דלא אמרינן גדלה בהדי' דאל"כ לא שייך ביטול מצות יבמין וכמו שכתב הריטב"א ועוד דלקמן אדברי ר"ג פירש רש"י בעצמו דלא נעשית אשתו גמורה רק ע"י בעילה דוקא ולכן דבריו בזה צ"ע

שם בתוספ' ד"ה והאי דקתני. ה"א דנקט עשה בה מאמר לאפוקי מב"ש: בזה מתורץ מה שהקשו התוספ' לקמן (ל'. ד"ה אמר ר"נ) למה לא דייק ר"נ ממתניתין דהכא ע"ש שהניחו בקושיא, ולפי דבריהם דהכא לק"מ דרק ממשנה יתירה דלקמן מוכח כן דמתניתן דהכא הוי אמרינן לאפוקי מב"ש, ואולי י"ל דקושיתם דלקמן באמת אינה למה לא דייק ר"נ ממתניתן דהכא דאין זיקה אלא למה לא דייק הך דטעמא דעבד בה מאמר אמתניתין דהכא ולימא באמת לאפוקי מב"ש ולכן לא כתבו שם שלא דקדק ר"נ כן אלא כתבו סתמא שלא דקדק ר"ל אמתניתן דריש כיצד

בד"ה משום דקסבר הא דלא כר"ע: לכאורה צ"ב מה בעי תוספ' בזה מהיכי תיתי שיהי' אתיא כר"ע, וי"ל שהרי מה דפריך ממתניתן דארבעה אחים אר"מ ע"כ היינו משום דסתם מתניתן ר"מ וכמש"כ הראשונים ובסנהדרין ודף פ"ו) אמרינן סתם מתניתן ר"מ וכו' וכולהו אליבי' דר"ע ע"ש, וזהו מה שהעירו התוספ' דפריך מכח סתם מתניתן ר"מ ועל פי מה דמתרץ אינו אליבי' דר"ע

בד"ה דלמא ואע"ג דאביי מדמה שמא מת לשמא ימות: בתוספ' ישנים ביומא (דף י"ג) כתבו מכח קושיא זו לחד תירוץ דאביי באמת ס"ל יש זיקה ולא הוי הטעם משום בטול מצות יבמים ע"ש, ולא הבנתי דלפ"ז אדמקשה אביי הכא לרב יהודה דס"ל יש זיקה מברייתא תקשי' איהו לנפשי' דהא סובר ג"כ יש זיקה ולדידי' ליכא למימר הא מני ר"מ היא דתקשי' ומי סבר ר"מ אין זיקה והתנן ד' אחים ולדידי' לא שייך תירוץ הש"ס דהא לית לי' חשש דבטול מצות יבמים וצ"ע

בא"ד. וריב"ן פי' משום דבשעת נפילה לא חזו תרווייהו: ק"ק הא לקמן (כ"ז:) מתרץ רב דסברא זו לא אמרינן אלא כשמדאורייתא לא חזיא משעת נפילה אבל אי ליכא רק איסור דרבנן לא והכא ליכא רק איסור דרבנן וא"ל דרה יהודה סבר כרבי יוחנן דאית לי' הך סברא ע"כ גם בדרבנן, דז"א דהא לר' יוחנן בלא"ה ל"ק ממתניתן דד' אחים דהא קאמר אחיות איני יודע מי שנאן, וי"ל דעיין בסוגיא דלקמן ששם הביאו התוס' פי' ריב"ן דהכא לא שייך שייבם אחר חליצה דצריך לחלוץ לכולן דחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחים, ולכאורה יקשה לריב"ן לשיטתו למה צריך הכא תירוץ זה דנאסרה בשעת נפילה ראשונה, אבל באמת לק"מ שהרי כבר ביאר הריב"ן שם שזה לא שייך רק למ"ד יש זיקה ושרב חולק על סוגיא דהכא דמוקי מתניתן כמ"ד אין זיקה ע"ש ולכן ע"פ סוגיא דהכא שפיר צריך הריב"ן לתירוצו, והנה לפי המבואר בתוספ' שם (ד"ה אבל) גם רב לא התיר בלא חזיא משעת נפילה אלא אשום דס"ל אין זיקה וא"כ הכא דמוקי מתניתן כמ"ד אין זיקה ואעפ"כ קאמר ולא מתייבמות ע"כ חולק על רב ולכן שפיר כתב הריב"ן כן דאסור משום דבשעת נפילה לא חזיא ומתורצת קושיתנו

ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' על הריב"ן דאותה שנפלה תחלה תשתרי על פי מה שכתבו התוספ' לקמן ודף כ"ד ד"ה אי למ"ד) דלמ"ד יש זיקה אפילו הותרה מתחלה לא אמרינן תחזור להתירה הראשון שכן מוכח ממתניתן דאחיות ע"ש, והנה הר"י בזה לשיטתו אזיל דחולק לקמן (דף כ"ז) ולא רצה לומר דרב חולק על סוגיא דהכא ולכן קאמר דהטעם דלמא אתי לייבם ברישא וזה כתירוץ דכאן אבל לריב"ן לשיטתו כמו דצ"ל דסוגיא דהכא חולק על רב וס"ל דאפי' למ"ד אין זיקה לא אמרינן דחזרה והותרה כמו כן לא אמרינן ג"כ הכי בהותרה בתחלה דאותה ראי' ממתניתן דאחיות שהיא לענין נאסרה מתחלה הוא ג"כ לענין הותרה מתחלה כמו דפריך באמת לר"י ולכן שיטת ריב"ן א"ש: