ערוך לנר יבמות נב

בפי' לא קאמר מה דקאמר רבינא כן נ"ל לישב פי' רש"י ונראה כן כוונתו ממה שכתב קידושין (דף ס"ח) ע"ש

פרק שני

דף י"ז ע"א בתוספ' ד"ה מאן דתני ראשונה. הכא לא בעי מאן דתני ראשונה: עיין ברמב"ן ורשב"א ורא"ש וריטב"א שפירשו פירוש אחר בגמרא דהכא דאמתניתן דלקמן (דף ל') קאי, ולפי' זה מתורץ קושיה התוספ' דהכא דוקא קתני ראשונה דהטעם האין כאן יבום משום דכבר נפלה פעם א' והיתה אשת אחיו שלא הי בעולמו גם עתה אסורה ולכן דוקא קתני ראשונה אבל לקמן דאין האיסור מטעם נפילה ראשונה קתני שפיר השני', אבל התוספ' לשיטתם הקשו שפיר דט"כ לא פירשו כן דגרסו בפי' לקמן במתניתן (דף ל') הראשונה יוצאת ולכן גם רש"י לא יכול לפרש כן דגרס ג"כ לקמן הראשונה רק שלהראשונים אפשר שהוקשה מה שהוקשה גם להתוספ' לקמן דבמשנה ראשונה קרי ראשונה לראשונה לנפילה ובמשנה שניי' קרי ראשונה לראשונה לנשואין ולכן גרסו התוספ' שם במשנה שנייה והשניי' תצא ופירשו הכל בלנפילה, והראשונים י"ל דגרסו אפכא במשנה ראשונה השניי' תצא ובמשנה שניי' גרסו הראשונה ופירשו הכל לענין נישואין אבל מכ"מ דעת הרא"ש תמו' לי דלקמן כתב כפי' התוספ' וגרס במשנה ראשונה ראשונה ובשניי' שניי' והכא כתב כפי' הראשונים והביא בגירסת משנה הראשונה השניי' תצא: ע"ב בגמרא אלא מאי שניי' שניי' בנישואין: א"ל מי לא עסקינן דהצרה נשאית ג"כ מקודם ויש גם בדידה נישואין שניי' שז"א דגבי יבמה ע"כ הם נישואין שניים אבל לא בצרה א"נ שיבמה הם נישואין שניים לגבי דידי' דנשואי יבם שה ג"כ קצת נישואין לו שמכחם זקוקה היא לו מה שלא שייך בצרה

שם ולילף אחוה אחוה מעריות: ק"ל ממנ"פ איך היא הסברא פשוטה אי אחים הפירוש בין מן האב בין מן האם א"כ איך אפשר לומר דנילף מעריות דא"כ גז"ש ל"ל ואי הסברא מן האב דוקא א"כ ל"ל גז"ש לפי האמת לילף מבני יעקב, וי"ל דהסברא היא דבעינן מן האב ומן האם וכמש"כ הרמב"ן לקמן ולכן אצטריך גז"ש דמן האב לחודא ג"כ חייבם ובזה פריך כיון דגז"ש מפקא מסברא א"כ נילף מעריות דמן האם לחוד ג"כ מייבם, אכן אכתי ק' מאי מקשה דנילף מעריות הא לקמן ודף נ"ה) ממעטינן מהיא דליכא יבום באשת האח מן האם והתוספ' כתבו שם דאצטריך אחוה מבני יעקב דלא נימא דבעינן אב ואם, אבל לפי דברינו יקשה דאיך אפשר למיטעי כן דא"כ לא נכתוב לא גז"ש ולא היא ולא יחדיו דהא מסברא ידעינן כן דבעינן אב ואם דוקא וא"כ ממנ"פ ק' אי הקושיא דנילף מעריות דלא נימא מן האב סגי כמו בבני יעקב אלא דבעינן מן האב ומן האם א"כ גז"ש ל"ל ואי הקושיא דמן האם לחוד ג"כ ייבם ק' הא ממעטינן מהיא וצ"ע וע"ש ברשב"א

שם אחוה מעריות: מדלא מתרץ כמי על הקושיא דנילף מלוט דלאו מופנה הוא לכאורה צ"ל דאחו' דעריות מופנה דכתיב ערות אחיך היא ומצי למיכתב ערותו היא דהא קאי אאחיך דרישא דקרא ואף דלקמן ודף נ"ה) דרשינן מערות אחיך היא בין מן האב בין מהאם י"ל דגם אי הוי כתיב ערותו היא הוי דרשינן מיתורא כן, אך לפ"ז יקשה לפי החמת אחיך ל"ל כיון דלא ילפינן מעריות וכמו שהקשה הרמב"ן אהפנאה דלוט, ולכן צ"ל דלעולם אחיך לא חשיב הפנאה, והוי מצי לתרץ באמת ג"כ אקושיא דנילף מעריות דילפינן מבני יעקב משום דמופני אלא דעדיפא מיני' משני דמדדמי לי' ילפינן

שם שנים עשר עבדיך בני אבינו: לכאורה אין זה משמעות לשון גם מה מייתר בזה אי הוי כתיב עבדיך אחת אחים, ולכן נראה דהאי אבינו ל"ל איש אחד ולפסוק ראשון דדברו בני יעקב עם יוסף נתכוון דשם כתיב עבדיך ושם אחים מיותר כיון דכתיב בני איש א' בארץ כנען פשיטא דאחים הם, אכן מפי' רש"י לא משמע כן: שם לאיי אפנויי מפני: עיין במהרש"א דקא מדייק הא לעיל מתרץ דגבי לוט לא מופנה, אכן לפי מה שפירש הרשב"א דסתם גמרא פליג אריא"ר ורבה וס"ל דתרווייהו צריכי א"כ י"ל דבהא נמי פליג דלרבה לא מקרי מופנה מה דהוי מצי למיכתב רעים תחת אחים ולהתם גמרא חשיב מופנה, ונ"ל דגם רש"י הי' מפרש כפי' הזה ובזה מתורץ מה שהקשה עליו הרשב"א אמה דמפרש המיוחדים בנחלה לאפוקי לוט דאינן יורשים נחלה אחת דא"כ מנ"ל למעוטי אשת את מן האם היורשים נחלה אחת של אמם, גם הקשה עוד אמה שפי' רש"י אמה דקאמר והא ביבום בנחלה חלי רחמנא דהיינו משום דכתיב יקום על שם אחיו המת דא"כ ל"ל בכל הסוגיא למעט אשת אח מן האם מיחדיו תיפוק לי' מיקום על שם אחיו אע"כ דיבום וירושה לא תלי בהדדי, ונ"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה דרש"י מפרש ג"כ דסתם גמרא פליג אאמוראי דלעיל ולכן לעיל לר"י אמר רב י"ל דס"ל דיחדיו הוי הפי' מיוחדים בנחלה שיורשים זה את זה למעט אשת אח מן האם וס"ל דמיקום על שם אחיו לית לן למילף כן דס"ל דירושה תלי ביבום אבל לא יבום בירושה וכמש"כ הרשב"א וכן ס"ל לרבה ג"כ אכן לסתם גמרא דס"ל דגבי לוט נמי מופנה והא דלא ילפינן מלוט ע"כ ה"ט משום דמיעט יחדיו וא"כ ליכא למידרש יחדיו כרב שיורשים זא"ז דהא לוט ואברהם שפיר יורשים זא"ז וע"כ הפירוש שיורשים. נחלה א' ולכן צריך גז"ש דאחים למעט א"א מן האם לכאורה יקשה כי קאמר ואי כתב רחמנא יחדיו ל"ל לתרץ דה"א דבעינן דמייחדי באבא ובאמא תיפוק לי' דצריך גז"ש דאל"כ מנ"ל למעט א"א מן האם וצ"ל ע"כ דס"ל דמיקום על שם אחיו הוי ידעינן כן וס"ל דיבום וירושה תלי חדא באורך ולכן פריך שפיר דא"כ איך ס"ד עד דמייחדי באבא ובאמא וא"ש פירש רש"י

שם אי אמר הכי ה"א אפילו מחיים: ק"ק איך אפשר לומר דרב הונא א"ר אפילו מחיים קאמר הא אמרינן לקמן (דף כ"ז) אמר רב ב' אחיות יבמות וכו' מתה ראשונה מותר בשניי' ע"ש אלמא דמחיים לא משום בטול מצות יבמין, וכן מאי קמ"ל דלאחר מיתה אין מחיים לא הא אמר רב הונא א"ר חדא זימנא בהך מימרא דלקמן ותרתי ל"ל, וחזה לכאורה ראי' נגד שיטת ר"ח דכתבו התוספ' (שם) דרב הונא א"ר אליבי' דמ"ד אין זיקה קאמר ע"ש, אלא כפי הנראה משיטת רש"י ורמב"ן וריטב"א שם דאליבי' דמ"ד יש זיקה קאמר ולכן שפיר קמ"ל הכא דאפילו למ"ד אין זיקה אסור לבטל מ"י ועיין מה שכתבתי שם

שם ברש"י ד"ה ולימא הלכה. בפ' ד' אחים שומרת יבם: עיין במהרש"ל שכתב דלא כר"ע אלא כר"מ אמר וכ"כ המהרש"א, אכן ק"ק אך אפשר לומר כן דא"כ מה מתרץ אי ה"א הכי ה"א אפילו מחיים הא לקמן בסוגיין מוכיח דר"מ אית לי' חשש דבטול מצות יבמים, וי"ל דה"ק ה"א אפילו מחים ולאו כר"מ קאמר הלכה כמ"ד ואפילו בחד אלא כרבן גמליאל קמ"א דלאו כר' ג אלא כר"מ ס"ל ועיין ברשב"א שהקשה על פי' רש"י מה שכבר הקשו התוספ' לקמן לדף כ"ט) עליו שזה רק לרב אמי בר חמא אבל לרבא ור"א שפיר ס"ל ר"ע יש זיקה ולכן פי' ג"כ דר"מ או ר"ג קאמר, ולענ"ד י"ל פי' רש"י דאי ר"מ קאמר אכתי יקשה דלימא בפי' הלכה כר"מ דאמר אין זיקה אפילו בחד דלא שייך תירוץ הגמרא כיון דמוכח דר"מ ס"ל אסור לבטל מ"ו אע"כ דלכך קאמר סתם כמ"ד ולא הזכיר המ"ד משום דלא ידע המקשן כמאן ס"ל אי כר"ע אי כר"מ אי כר"ג וכעין מש"כ הרמב"ן, ולכן נקט רש"י ר"ע משום דלשון ואפילו בחד מצינו ביותר בדברו ר"ע שאמר לא לאחד ולא לשנים דלרב אמי ב"ח הפירוש משום דאין זיקה לא לאחד ולא לשנים

שם בתוספ' ד"ה אשת אחיו. דרכיה דרכי נועם: בתוספ' הרא"ש פי' קושיתם יותר דא"כ תהי' אסורה לינשא כל זמן שחמי' קיים שמא יולד לו בן ותהי' זקוקה לו, אכן ק"ל הא אמרינן לקמן (דף קי"ט) היתה לה חמות אינה חוששת משום דמחצה יולדות זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ואפילו לר"מ אינה חוששת משום דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ מה שייך בזה משום דרכי' דרכי נועם הא אינה צריכה להוות חוששת לזה אפי' אם אח שלא הי' בעולמו זוקק, ומזה ראי' לכאורה לדעת הרמב"ן שהקשה ג"כ