ערוך לנר יבמות נא

רש"י בפירוש ג"כ בקידושין (דף ע') דמסתמא לא נשאו בנות ישראל (ולכן ל"ק קושית התוספ' עליו די"ל דשם באנריפס הי' ידוע להם דאמו ישראלית היתה) משמע הא נשאו ישראלית הבן לאו עבד הוא

בד"ה בשלמא למ"ד. ואיכא למ"ד בפרק השולח: פי' דשם דף ל"ח) פליגי אי המפקיר עבדו צריך גט שחרור או לא ומהך מעשה דאמתא דשמואל (שם) מוכח דנתיאשו הבעלים והפקר בעלים בחדא מחתא מחתינהו, וא"ל כיון דרבי יוחנן סובר שם (דף ל"ט) דצריך גט שחרור א"כ לימא הש"ס דתסתיים דר"י הוא דאמר משום בנות ירושלים דאי משום עבדי שלמה ל"ל טעמא משום כותי ועבד הולד ממזר תיפוק לי' משום עבדים כקושית התוספ', דז"א דהא המ"ד משום עבדי שלמה לא קאמר גופא הך טעמא דהולד ממזר אלא סתמא דהש"ס מפרש כן, וי"ל דהש"ס מפרש אי סביא הוא דאמר משום עבדי שלמה וסבר דאין צריך גט שחרור אבל אי ר' יוחנן הוא באחת י"ל דהטעם בוא משום עבדים דאסורים בישראלית, והרוחנו בזה דאין מכאן ראי' דר"י סבר דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר די"ל דר"י ס"ל משום עבדי שלמה ומפרש הפסול משום עבדים והא דכתבו התוספ' לקמן דהכא מוכח דר"י ס"ל דהולד ממזר היינו משום דהש"ס מפרש כן טעמא דעבדי שלמה מזה מוכח דעכ"פ מצי ר"י לסבור כן דאל"כ הי' הש"ס צריך לומר תסתיים דר"י הוא המ"ד משום ע"ש

בד"ה קסבר. מן התורה בצנעה: משמע אבל בפרהסיא לא ולא ידעתי מנ"ל להתוספ' לחלק בין בצנעה לבפרהסיא דרק לענין ישראל הבא על הכותית מחלקינן בט"ז (דף ל"ו) כן אבל לא לענין כותי הבא על ב"י ואדרבה מוכח משם דאפילו בפרהסיא מותר מן התורה דאל"כ ליתרץ התם דמן התורה אסור בפרהסיא וגזור אינהו אפילו בצנעה ועוד דאי רק בצנעה מותר מן התורה בלא"ה לא קשה קושיתם דהא בבנות ירושלים בפרהסיא הי' שהרי ע"כ צ"ל שלקחו אותן עמם ונתיישבו בתרמוד. גם מה שכתבו התוספ' ומדאורייתא ביאת היתר היא הלשון ק"ק דשם בע"ז קרא בש"ס לגזירת ב"ד של שם דאתי מקרא דהוציאוה מדאורייתא ע"ש

בא"ד. כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר: ראיתי בתוספ' ר' עקיבא ביבמות (פ"ח) שהקשה מזה אמה שכתבו התוספ' לקמן (דף ע"ח) אמה דקאמר מצרי שני במה יטהר דישא שתוקית ותרצו כיון דממזרות לא משכחת רק ע"י דאי ודאי לא כתיב, והקשה הרי משכחת שתוקית בכה"ג שילדה ספק בן ט' מכותי ספק בת ז' וישראל דבזה ליבא דאי כיון דביאת היתר היא מדאורייתא והניח בצע"ג, ולענ"ד כיון דהכא הביאו התוספ' ב' תירוצים דלתירוץ ראשון הוא ממזר מן התורה ולתירוץ השני מדרבנן וגם לקמן (דף ע"ח) כתבו התוספ' ב' תירוצים דשתוקית לא שכיח א"נ כיון דלא משבחת רק ע"י דאי, וא"כ י"ל דתירוץ הראשון דתוספ' כאן ס"ל כתירוץ הראשון דלקמן ותירוץ השני כתירוץ השני ולכן לא ק' הא משכחת שתוקית בספק מן הכותי כיון דלתירוץ משני לא הוי ממזר רק מדרבנן א"כ מן התורה כשרה היא ואסורה לגר ולהתירוץ דכאן דהוי ממזר דאורייתא באמת אמרינן כתירוץ דלקמן דשתוקית לא שכיח, ועוד י"ל בישוב קושיא זו כיון דשמואל יליף לקמן (דף מ"ב) הבחנה מקרא דלהיות וא"ל הבחנה דאורייתא היא, ומעתה ל"ק הא משכחת בילדה בספק בת ז' זבת טו' דאכתי הוי דאי כיון דעבר אאיסור הבחנה דאורייתא ושמא ר' יוחנן דאמר מצרי שני במה ישהר כוותי' דשמואל ס"ל דהבחנה דאורייתא היא, ועיין מש"כ לקמי (שם) דפליגי אמוראי בהכי אי הבחנה דאורייתא או לא

בד"ה פסוק זה. די"א דחנוך מת: פי' ולמ"ד זה ע"כ חנוך לאו היינו מטטרון וא"ב י"ל דמ"ד דבששת ימי בראשית פתח שר העולם כהך מ"ר ס"ל

בד"ה נכרי. ונראה דטעמא דר"י א"ר אסי משום בנות: עיין במהרש"א שהקשה לפי' זה דא"כ מה השיב שמואל דאין בנך וכו' קריי בנך כיון דהטעם משום בניה והניח בצ"ט, אכן י"ל דשמואל לא הבין טעמו דרב אסי וסבר דטעמו משום ישראל הבא על הכותית דלא הוי ס"ד דטעמו דרב אסי משום בנות משום דגמירי לי' דאצטרויי ולכן השיב מהא דאין בנך וכו' קרוי בנך ועל זה קאמר והאיכא בנות והיינו טעמו דרב אסי

בא"ד. ואע"ג דרב יהודה אית לי': לאו אפירושם ק' כן דהא לפי פירושם ל"צ לומר דס"ל דהולד ממזר, לכן נראה דקאי אמה שכתבו לישב פי' רש"י דרב יהודה אר"א ס"ל כר"ע דהולד מחזר וכן הוא בתוספת הרא"ש. א"נ לפי מה שכתבו לעיל (ד"ה אמוראי) דלמ"ד נו"ע הבא על ב"י הולד כשר בתר דידי' שדינן לי' וצריך גירות וא"כ אפילו לפי תירוצם צ"ל דס"ל לר"י אמר רב אסי דהולד ממזר דאי כשר א"כ כותי הוא ואין חוששין לקידושין ושפיר קאי האי ואע"ג גם לפי פירושם, אכן לפ"ז נסתר מה שתירצנו לעיל לשיטת התוספ' הא דלא נקט אין מקבלין גרים מהם אבל כבר כתבתי לעיל שע"כ יש שיטות חלוקות בזה בתוספ' עצמם

בד"ה בדוכתא דקביעי דאי אזיל איהו לגבה: לפי מה דאמרינן בכתובות (דף ט"ו) דהיכי דאזלי איהי לגבי' לא שייך כל דפריש מרובא פריש א"כ לכאורה אין זה קושיא על רש"י די"ל דמפרש חוששין לקידושין בדוכתא דקביעי שקדש בביתו ומקודשת לו מספק מטעם כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וניחא לי' לרש"י לפרש כן דלפי' התוספ' קשה מאי בדוכתי' דקביעי דוקא הרי אם בא משם אז בכל העולם חוששין לקידושיו כיון דבא ממקומו' שרובן ישראל, וצריך לדחוק לשיטת התוספ' דבאמת ה"ק דכיון דבדוכתא דקביעי הוי רובא חוששין בכל מקום, אכן לפי' רש"י הלשון מדוייק יותר, אבל על זה שכתב רש"י לקמן לד"ה לפסול) וז"ל רובן ממזרת, ק"ק דהא פי' רש"י דמטעם כל קבוע חוששין לקדושין וא"כ לא מחזקינן רק המחצה לישראלים ממזרים ואיך כתב דרובן ממזרות והוא הפירוש התוספ' לעיל, וי"ל דאדרבא בזה רש"י לשיטתו פירש כיון דקאמר וכולן לפסול דהיינו אם גייר א' מהם אנו מחזיקין אותו לפסול ומ"ט הרי ס"ם הוא שמא לא הי' ישראל ואת"ל ישראל שמא אינו ממזר ולכן פירש דהישראלים רובן ממזרים ולכן ליכא רק חד ספק

דף י"ו ע"א בגמרא היינו תדמוד היינו תמוד. נלענ"ד דבכל הסוגיא דכאן שכתוב תרמוד צריך לגרוס תדמור וכן הוא מפורש בירושלמי, וכן בדברי הימים ב' ט') שכתוב שם ששלמה בנה תדמור ונתישבו שם עבדיו פירש המפרש שזהו מה דאמרינן אין מקבלין גרים מן התדמורים, ולפ"ז גרסינן בדברי רב אשי דהכא היינו תדמור היינו תמר וטעמו נראה משום דבמלכים נקרא שם העיר שבנה שלמה תמר ובד"ה נקרא תדמור ועוד דבמלכים גופא יש קרי וכתיב דכאיב חמר וקרינן תדמור

שם ברש"י ד"ה יומא טבא. משום דממזרים הם: ק"ק דלמ"ד מקבלין גרים מהם הרי לא מחזקינן אותם בפסולים ולמ"ד אין מקבלין איך יטמעו בהם הא לא מקבלים אותם, ועוד דלשון ויתיב וקאמר משמע דרב יהודה קאמר הכי וא"כ איך אפשר לומר דממזרים הם דהרי מ"ד הכי טעמו משום דס"ל נו"ע הבא על ב"י הולד ממזר כמבואר לעיל ורב יהודה ס"ל לקמן (דף מ"ה) דהולד כשר, ולכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד יותר לפרש דעושין יומא טבא משום דהצירו לישראל בבית ראשון ושני כדאמרינן בבראשית רבה בפ' עקידה וירש זרעך את שער שונאיו רבי אומר זו תרמוד אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפה בשני חורבנות עכ"ל, והא דמייתי לה הכא משום דאיירי לעיל מתרמוד

שם בתוספ' ד"ה ואין בנך הבא, וק' לר"ת לפירושו: אולי יש ליישב זה לפי' רש"י כיון דר' יוחנן לא רצה לתרץ רק הא דולדה כמותה א"כ הי' אפשר לפרש מה דקאמר בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך הייני שילדה ישראלית מישראל אבל בנך מן הכותית שילדה כותית מישראל אין קרוי בנך אלא בנה אבל מכותי שבא על בת ישראל י"ל דלא איירי ר"י דהרי גם גם לפי פי' ר"ת צריך לפרש באמת כן מימרא דרבי יוחנן אבל מכ"מ מטעמא דרבי יוחנן דייק רבינא שפיר כיון דע"כ טעמי' מדכתיב כי יסיר ולא כי תסיר א"כ ש"מ דבנך הבא מן הישראלית שילדה מן הכותי קרוי בנך וא"כ מוכח מר' יוחנן כן אבל מכ"מ