ערוך לנר יבמות מג

(דף ק"א) ד"ה ר"ט דלפי מה דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמר איפוך ע"ש דמוכח מדבריהם דלמסקנא דרבא לית לי' לר"ע איסור בת אחת וא"כ ע"כ גם כולל ומוסיף לית לי' דגריעי מבת אחת כמו שכתבו התוספ' (שם) וכ"כ ג"כ לקמן (דף ל"ג) ולכן לרבא לשיטתו אין לומר דברייתא ר"ע היא כיון דגם ר"ע לית לי' אחע"א וא"כ קושיתנו במקומה עומדת דלרבא הך ברייתא דהמבשל גיה"נ דתני הוא בה הבערה ובשול או למסקנא בשול לחוד כמאן אתיא לא כב"ש ולא כר"ע

והנה אמת שמדברי רש"י בפסחים (דף מ"ז) מוכח דגרס במכות שהמ"ד שאין חילוק מלאכות בי"ט הוא רבה ולא רבא וכן נראה מדברי התוספ' שם, ולפ"ז לא יקשה לרבא די"ל דהוא באמת לא תני בברייתא הבערה ובשול, אכן בכל נוסחאות הש"ס במכות גרסינן רבא וכן נראה גם גרסת הראשונים שם, ובלא"ה כתבתי בחדושי שם ראי' להך שיטה דרבא גרסינן ולא רבה דאי רבה גרסינן למה צריך לתרץ אקושיא דלילקי נמי משום זורע בי"ט דאין חילוק מלאכות לי"ט הרי לרבה לשיטתו בלא"ה לא קשה קושיא זו כיון דהוא ע"כ פליג אר"י וס"ל דבמחפה ליכא משום זורע רק משום מקיים כלאים כדמוכח במועד קטן (ב':) ע"ש, ועוד ראי' דאי רבה גרסינן מה מקשה לי' אביי מברייתא דהמבשל גיר הא אביי גופא כבר הקשה לרבה כן בפסחי' (דף מ"ז) דאהבערה לא ליחייב מטעם הואיל ותירץ לו כבר שם דאפיק הבערה, ואם הקושיא דהכא הקשה לו תחלה יקשה אפכא מאי מקשה לו שם כיון דע"כ כבר ידע דרבה אפיק הבערה אע"כ דבמכות רבא גרסינן ומה דקאמר אביי לרבה בפסחים והא את הוא דאמרת אין חילוק מלאכות בי"ט ופי' רש"י דבמכות קאמר כן, לענ"ד מזה אין ראי' דהכא במכות רבה גרסינן די"ל דכוון אביי להא דרבה במ"ק (שם) שהקשה שם אביי גופא לרבה ממימרא דרב כהנא דזומר וצריך לעצים חייב שתים וכתב שם הריטב"א דלכך קאמר קשיא ולא תיובתא די"ל דרבה לשיטתו קאי דאית לי' בפסחים דאין חילוק מלאכות בי"ט ע"ש, וא"כ י"ל דמדבריו שם קאמר אביי בפסחים והא את הוא דאמרת דע"כ אתה סובר כן כדמוכח ממה דאתה סובר בהך פלוגתא דמ"ק, אבל לעולם י"ל לפ"ז דבמכות רבא גרסינן כדמוכח מכח ראיות הנ"ל, אכן לפ"ז קושיתנו לרבא לשיטתו במקומה עומדת, ותירץ לי אדוני אבי מ"ו נר"ו די"ל דרבא ס"ל כתירוץ הגמרא דמתרץ אליבי' דשמואל בחולין (דף קי"ג) דלעולם אאחע"א ושאני הכא דרבי רחמנא גדי שהרי לפי מש"ב התוספ' אהיא חלב ומתה מחד גדי כיון דתרווייהו מין גדי הם וא"כ ה"ה דחל מטעם זה בב"ח על איסור גיד ודפח"ח, ומצאתי ראי' לוה לרבא לשיטתו שהרי שם (דף ק"א) הקשו התוספ' על תירוץ זה דליגמר מבב"ח דאיסור חע"א ותרצו דבב"ח חדוש הוא ורבא הוא המ"ד דס"ל בב"ח חדוש הוא שם (דף ק"ח) ולכן רבא לשיטתו מתרץ שפיר אליבי' דב"ש דטעמם משום דאאחע"א

שם דאין איסור חל על איסור כבר כתב רש"י דלפי סברת המקשה לא התיר ב"ש דק צרת ערו' דמחמת קידושין ולא הנך דבתו ובת בתו דקורבה ננהו, אכן ק"ק דלפ"ז יקשה מברייתא דמייתי לקמן (דף ט"ז) אמרו לי' צרת הבת מהו אמר להם מחלוקת ב"ש וב"ה ע"ש, הרי בפי' דגם בצרת הבת התיר ב"ש, וצ"ל דבאמת הוי מצי למיפרך מברייתא אלא דבלא"ה פריך שפיר

ובזה מתורץ מה שהקשה הרשב"א דמאי פריך נשא חי ואח"כ נשא מת מא"ל דלמא באמת בזה לא שרי ב"ש, ולפ"ז א"ש דמה בכך אכתי יקשה מברייתא דלקמן די"ל דעל זה סמך המקשן רק דרצה להקשות מאחות אשה גופא ואם ידחוק דבזה לא התיר ב"ש בכל גוונא יקשה לו מברייתא דלקמן אבל התירצן תירץ לו האמת כיון דלא חל אשת אח ה"ל צרת ערו' שלא במקום מצו' שזה שייך בכל העריות

והנה הרשב"א תירץ טל קושיתו דלא משמע לי' דמודה ב"ש בזה דה"ל למיתני הכי בהדיא ולא ליתני שתם ב"ש מתירין את הצרות, ומזה נלענ"ד דאף דקאמר רבא טעמא דב"ש דאאחע"א דמשמע דוקא היכי דאחד קודם לחבירו מכ"מ גם היכי דחלים בבת אחת נ"כ לית לו' לב"ש שיחולו ב' האיסורים רק א' מהם ולכן ממנ"פ ליכא איסור צרה אם אשת אח בלבד חל ליכא צרת ערו' ואם איסור ערו' בלבד חל ה"ל צרת ערו' שלא במקום מצו' ומוכח כן שהרי לפי המבואר לקמן (דף ל"ג) היכא שהאיסורים כבר היו קודם שהביא ב' שערות אזי נקרא איסור בת אחת ע"ש, וא"כ היאך קתני סתמא ב"ש מתירין את הצרות הא משכחת לפעמים דאסורים היכי דאיסור אשת אח ואיסור ערו' חלין כאחת כשהיו קודם שהביא ב' שערות וזה משכחת לא בלבד באחותו מאמו ואחות אמו ואשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא הי' בעולמו כשהיו נשואות לאחיו קודם שהביא ב' שערות אלא אפילו בשאר עריות שמחמת קורבה כגון בתו ובת בתו ובת בנו וכלתו משכחת כן לרבה דס"ל בסנהדרין (דף ס"ח) דקטן מוליד דלפ"ז אפשר שאפילו בנו ובתו כבר הולידו קודם שנעשה גדול בר מלו' דבלא הביא סימני סריס ולא שתי שערות הוא קטן עד ל"ה שנה כדאמרינן נדה (ודף מ"ז), ואף דלפי מש"כ הרשב"א בשם הר"א אב"ד אי לא משכחת איסור צרה באחות אשה א"כ לא שייך למידרש לצרור וממילא בכל ט"ו עריות ליכא איסור צרה, הרי רש"י ע"כ לא ס"ל כן כנראה מדבריו הנ"ל וכנראה מדברי הרשב"א שהביא תי' הר"א כחולק על פי' רש"י, ועוד דלרש"י דס"ל קידושין (דף י"ט) דקטן שייבם קידושין שלו הם דאורייתא ורק לענין אשת איש ממעטינן אפילו באחות אשה ובכל עריות שעל ידי קידושין משכחת איסור בת אחת בכה"ג שבשעה שהביא ב' שערות כבר היתה אחות אשתו או חמותו ותלו האיסורים עם אשת אח עליו כאחד כשהביא ב' שערות, וגם בלא"ה משכחת בעריות שע"י קידושין בקדש ע"י שליח ופגע שליח בשליח וכעין מה דאמרינן לקמן (דף ל"ד) וכיון דכן דמשכחת בכל העריות איסור בת אחת שבהן צרה אסורה היאך קפסק ותני סתמא ב"ש מתירין הצרות לאחים אע"כ דלתירוץ רבא ב"ש אפילו בת אחת לית לי' ואין בזה תימא שהרי לקמן (דף ל"ג) לחד תירוץ אמרינן גם לר"ש דלית לי' איסור בת אחת וכן בחולין (דף ק"א) יש תנא דסובר כן. וכעת נדפסו המשניות עם תוספ' ר"ע וראיתי להרב זלה"ה שפשיטא לי' דפגע שליח בשליח לב"ש צרות ערו' אסורות דאע"ג דסתמא קתני מכ"מ דחיק ומוקי אנפשי' ע"ש, ולא ידעתי איך שייך זה דמי דחיק לן לומר שב"ש אית לי' איסור בת אחת ועוד לפי מה שכתבתי שייך איסור בת אחת בכל העריות וא"כ ודאי יקשה הרבה היאך קתני כ"ש מתירין סתמא אע"כ כדכתבנו

שם בתוספ' ד"ה מאי טעמא דב"ש. ועלי' לכדרבי: כן הקשו גם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א רק שהוסיפו דדלמא ולקחה דרשי ב"ש כרבנן וע"כ גם התוספ' כוונו לזה דאל"כ אכתי יקשה הא לב"ש יש דרשה לאסור צרה מולקחה כמו לרבי. ולכן לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו לפי מה שבארתי לעיל (ח:) דרבי ורבנן פליגי דלרבי הא דמגרשה בגט ומחזירה תרווייהו מלאשה נפקא ולרבנן אתיא ולקחה להא דמגרשה בגט ולאשה להך דרשה דמחזירה כמבואר לקמן (ל"ט.), ולפ"ז לרבנן אי לא מצרכינן לאשה להך דרשא דמחזירה ע"כ אתיא להא דמגרשה בגט ולקחה אתיא לצרת ערו', והשתא לבית שמאי דס"ל (סוף גטין) לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר לא משכחת מחזירה לעולם דהא אסור לגרש אלא משום דבר ערו' ואז אסור להחזירה וכקושית הירושלמי שהביאו התוספ' שם ובזה לא שייך תירוץ הירושלמי, וגם בדאי עבר וגירש בלא דבר ערו' ליכא לאוקמי' קרא דבדאי להתירה לא כתיב קרא כדאמרינן לקמן (ע"ח.) וא"כ ב"ש ע"כ מוקי קרא דלאשה להא דמגרשה בגט ואיתר לי' ולקחה לצרת ערו' והיינו דפריך בש"ס מ"ט דב"ש ומתורץ קושית התוספ', ולפי האמת צ"ל לב"ש לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (ח':) דדלמא אתיא ולקחה שייבם הצרה ולא הערו' ותירצו דלמ"ד דערו' לא צריך קרא ניחא ע"ש, וא"כ י"ל דלב"ש לפי האמת ס"ל דערו' צריך קרא ומוקי ולקחה רק לאמור ערו' כקושית התוספ', ואולי י"ל שקושית התוספ' היא כאן לא שנימא דולקחה דרשי ב"ש כרבנן אלא שדרשי לאסור ערו' ודלמא ס"ל דערו' צריך קרא

ובזה א"ש מה דדייקו התוספ' בקושיתם ועלי' לכדרבי וזהו לכאורה שלא לצורך דגם אי עלי' לערו' אתיא מכ"מ מקשו שפיר אי דרשינן לצרור לכדר"ש, אכו לפ"ז א"ש דאי עלי'