ערוך לנר יבמות מב

(דף ב') דקושית הש"ס היא מאפילו הן מאה, ולפי' זה יש להביא ראי' מדהקדים בגמרא הא דתני רב ביבי קמי' דרבן גמליאל ג' נשים וכו' דקאי אהך דאי אתה מוצא חמותו ממאנת קודם הך קושיא דמנא הני מילי דהכא ואי קאי אצרת צרה הרי צרת צרה כתיב קודם לזה במתניתן אבל אי קאי אאפילו הן מאה אתי שפיר דזה כתוב אחר הך דאי אתה מוצא חמותו ממאנת, אך זה לא שייך לשיטת רש"י דפי' הכא מנא הני מילי דצרת צרה אסורה וגם לעיל (דף ג') בברייתא פי' דאצרת צרה קפריך וא"כ לא שייך לדידי' לא מש"כ הרא"ש בשה הראשונים דלא גרסו בברייתא דלעיל צרת צרה ולא מש"כ הרא"ש דהכא אאפילו הן מאה קפריך וא"כ הקושיא במקומה עומדת אכן לפי מה שכתבתי לעיל (דף ב') בפי' דברי התוס' יתיישב קושיא זו גם לשיטת רש"י ע"ש

שם ואפילו כנס ולבסוף גירש. פי' דמוכח כן מדנקט במתניתן ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה משמע דלו אשה אחרת קודם גירושין ולכן פריך מסיפא דמתניתן ולא מוכולן אם מתו דרישא דשם אין משמעות דאיירי בכנס ולבסוף גירש

שם נישואין הראשונים מפילים: לפי מש"כ התוספ' נקט לשון הראשונים איידי דקאמר כן לקמן וא"כ ע"כ ר' ירמי' כתירוץ אביי דלקמן (דף ק"ט) ס"ל דלתירוץ רבא ורב אשי שם ליכא מ"ד דנישואין ראשונים מפילים וא"כ ק"ק למה קאמר ר' ירמי' דהאי תנא סבר דודאי נישואין הראשונים מפילים, וא"כ הוי דיעה ג' דלרבנן מיתה מפלת ולר' אלעזר מספקא לי' ולהאי תנא נישואין הראשונים מפילים ודאי לימא דהא ר"א והא רבנן מתניתן דהכא כרבנן ומתניתן דלקמן ר' אליעזר ומכח ספק אסר בכנס ואח"כ גירש דשמא נישואין הראשונים מפילים

שם ברש"י ד"ה אמו. שהרי היא לו אשת האב: ק"ק הא אמרינן לעיל (דף י') דהאי אמו ע"כ היינו אנוסת אביו דאל"כ תיפוק לי' משום אשת האב ואיך פירש רש"י דאמו היא לאחיו אשת האב, וי"ל ע"פ מש"כ הרשב"א לעיל (שה) ליישב קושית התוספ' דלוי שהקשה לרבי דלתני אמו ברישא הוי ס"ל דאמו דסיפא היא אשת האב ותרי גווני אשת האב קתני וכבר כתבתי לעיל דכן צריך לומר ללוי גם לפי המסקנא דתני ט"ז עריות ברישא, ותירצתי בזה קושית הר"מ כהן שהביאו התוספ' שם (ד"ה לפי שאינן) ע"ש, ועפ"ז פי' גם רש"י הכא כן כיון דללוי ע"כ הפירוש כן ואפילו לא יהי' רק ס"ד דמקשן כבר ידוע שדרך רש"י בכמה מקומות לפרש במתניתן כס"ד דהמקשן

שם בתוספ' ד"ה משום נער לידה. נבדוק קמי' לידה: עיין במהרש"א שהקשה למה תהי מועיל הבדיקה קודם לידה והניח בצ"ע, ולפענ"ד שפיר הקשו התוס' דהא מה דפריך בגמרא ע"כ אין הפי' שנבדוק עתה דלמה תועיל הבדיקה עתה בהך חמותה דמתניתן שכבר מת בעלה אע"כ דהכי קפריך למה אמרת דלא משכחת חמותו ממאנת הא משכחת כשנבדקה אחר לידתה קודם מיאון, וא"כ גם התוספ' הקשו שפיר דמשכחת בבדקו אותה קודם לידה ועוד דאפילו לכתחילה שייך שנבדוק אותה כדי שנדע לאחר לידה שקטנה היא עדיין ושלא נשרו סימנים מצער לידה ושתוכל עדיין למאן אם תרצה ועוד כיון דיש נפקותא למילי טובא אם גדולה או קטנה היא ע"י בנים ודאי צריכים לבדוק אותה קודם לידה לידע אם גדולה היא לענין מצות ושפיר הקשו התוספ'

בד"ה לא צרת ערו' שאני. מכלל דלעלמא שרי: במהר"ם הקשה לפי מה שכתבו התוספ' לקמן דאיכא למימר שאיירי בשחלצה קושיא זו במקומה עומדת, אכן י"ל דמה שכתבו התוספ' הכא הוא אמאי דמתרץ אקושיא דלימא מסייע לרב אושעי' והוא קושיא לעולא דפליג לקמן (דף ק"ז) ארב אושעי' ולדידי' באמת מקשה ממתניתן דהכא ומתרץ דהוי טעמא כרמי בר יחזקאל ועל זה הקשו התוספ' הכא מנ"ל דרמי בר יחזקאל גופא לא ס"ל כרב אושעי' ותירצו דעולא דייק כן מדנקט אסורה לאביו מכלל דלעלמא שרי ועל זה הקשו דא"כ לרב אושעיא תקשי' בריית' דרמי בר יחזקאל ותירצו דרב אושעיא מוקי לי' בשחלצה ולעולא לא נראה לי' סברא לאוקמי' כן וכבר כתב בתוספ' הרא"ש ג"כ דדוחק הוא וכי גברא אגברא קרמית, אבל ק"ל אמה שכתבו התוספ' בסוף דבריהם ומכ"מ אסורה לאביו משום דבשעת נפילה נראית ככלתו דהרי לר' אושעיא כתבו כן ולדידי' מנ"ל כלל דזה טעמא דרמי ב"י במה דאסורה לאביו דהרי בלא"ה מן הדין אסורה כיון דס"ל אינה ממאנת לזיקתו הרי אסורה לאב מפני שהיתה אשת בנו שמת, אכן לולא דברי התוספ' הי' נ"ל לתרץ קושיתם דתקשי' מבריית' דרמי בר יחזקאל לפי מה שהקשו התוספ' לקמן (כ"ט. בד"ה אי כר' אלעזר) דלר"א קשה הא נראית כאחות אשה ע"ש, ולפ"ז י"ל דהך ברייתא דרמי בר יחזקאל באמת לא אתיא כר' אלעזר אלא כרבנן ור' אושעי' ס"ל כר' אלעזר דהא לקמן (דף קי"א) פסקינן הלכתא כר' אלעזר, ומתורצות ב' קושיות התוספ' חדא באידך

ע"ב בגמרא ובית הלל מבעי לי' לכדריא"ר: ק"ק דקרי לי' מאי קרי לי' ריק דב"ש מחוצה יליף א"כ מאי צריך זה לכדריא"ר וכדאמרינן באמת לקמן, ואולי י"ל כיון דלרב תרתי הוי ביבמה לשוק שלוקין עלי' מלאו דלא תהי' ושגם אין תופסין בה קידושין כמש"כ התוספ' (מ"ט:) א"כ י"ל דלא תהי' אתיא ללאו וחוצה אתיא להך דאין תופסין בה קידושין דמשמע החוצה לאיש זר לזר היא לעולם חוצה ולא פנימית דלא תפסו בה קידושין, וכן נראה ממה שהקשה הרשב"א דלשמואל מא"ל והרי לשמואל צריך ג"כ ללאו אע"כ דהקושיא היא דהא חוצה לא מצרכינן לזה, וכזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' למה נקט דוקא כריא"ר ולא כשמואל, אבל לפי מה דאסיק דלשון איש זר משמע דלא תפיס קידושין לב"ש פריך לב"ה ג"כ דנילף מזה ול"צ חוצה לזה

שם רבא אמר טעמייהו דב"ש דאאחע"א: ק"ל שהרי לפי המבואר בכריתות (דף י"ד) איסור אשת אח אאיסור אחות אשה הוא מוסיף וכ"כ גם התוספ' בשבועות (דף כ"ד) בפשיטות ולפ"ז כיון דאמרינן לב"ש דלית לי' אחע"א לחול אשת אח אאחות אשת ע"כ לית לי' לב"ש אחע"א ע"י מוסיף וא"כ כש"כ דכולל לית לי' דהא מאן דלית לי' כולל אית לי' מוסיף כדאמרינן בשבועות (שם) והשתא איך אמרינן בביצה ודף י"ב) הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא איך אפשר דב"ש היא הא לב"ש לא יתחייב שתים משום אוכל גיד ומשום אוכל בשר בחלב דאיסור בב"ח לא יחול על איסור גיד דאע"ג דבב"ח על גיד מוסיף הוא דמוסיף איסור הנאה וכדאמרינן לענין גיה"נ של עולה ושל שוה"נ בחולין (דף ק"א) מכ"מ הרי מוכח הכא לרבא דב"ש לית לי' איסור מוסיף, ואין לומר דדלמא רבא באמת ס"ל הבערה ובשול אינה משנה ור"י דאמר שם ואת"ל משנה ב"ש היא לא סבר כתירוץ דרבא אלא מפרש טעמא דב"ש הכא כר"ש בן פזי, אכתי קשה מהא דאמרינן מכות (דף כ"א) אמר רבא יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט איתבי' אביי וכו' ועייל גיה"נ של נבלה ולפי המסקנא עייל עצי אשירה או עצי הקדש ע"ש והשתא מאי פריך לרבא מהך דהבערה ובשול הא לרבא לשיטתו בלא"ה צ"ל דהבערה ובשול אינה משנה דמותר מכח מתוך כיון דלדידי' ליכא למימר ב"ש היא ולא עוד אלא גם לפי מה שתירץ אליבי' דרבא לא אפיק רק הבערה ועייל תחתי' או גיה"נ של נבלה או עצי אשירה או עצי הקדש אבל בשול משמע דקתני והרי לרבא ע"כ מפיק בשול ג"כ, והן אמת שלכאורה יהי' מזה ראי' לשיטת הרמב"ם (ר' י"ט פ"א) דלא אמרינן מתוך רק בשחיטה והבערה, דלפ"ז יתחייב אבשול גם לב"ה, ושפיר י"ל דברייתא רב"ה אתיא לרבא לפי המסקנא, אכן אכתי קשה לשיטת שאר הראשונים שחולקים על הרמב"ם וס"ל דאמרינן מתוך גם בבשול וכפשטי' דסוגיא דביצה, ואפילו לשיטת הרמב"ם אכתי יקשה מה הקשה אביי לרבא הא ע"כ ידע דרבא לא תני הבערה דמותר מכח חתוך ולדידי' ליכא למימר דב"ש היא דא"כ לא יתחייב משום בב"ח דלא יחול על איסור גיד, ואין לומר דלרבא לשיטתו בלא"ה יש ליישב הברייתא אפילו לא נימא דב"ש היא שהרי בפסחים ודף ה') דייק מדברי ר"ע דלית לי' מתוך וא"כ י"ל דלדידי' הברייתא ר"ע היא שהרי גם על הברייתא דשוחט עולת נדבה בי"ט לוקה דמוקי הש"ס בביצה (דף י"ב) כב"ש כתבו התוס' דה"ה שי"ל ג"כ דר"ע היא, דז"א דהך ברייתא דהמבשל גיד גם כר"ע לא מתוקמי לרבא לשיטתו על פי מה שכתבו התוספ' בחולין