ערוך לנר יבמות מא

ועוד י"ל ע"פ מה שפי' המהרש"ל בתוספ' ד"ה אחר הזמן דנראה מפירושו שם דהוא מפרש התירוץ שמא תתעבר ותמות דודאי אפשר שתתעבר ולא תמות רק אז הוא סי' גדלות ועיין בו היטב ותבין מה שיש חילוק לפי פירושו בין תירוץ דשמא תתעבר ותמות ובין תירוץ דבנים ה"ה כסימנים, ועכ"פ לפי פירושו א"ש כיון דנוכל לומר שקלט תיכף ומיאונה לאו מיאון מספיקא לא נתיר ספק צרת חמותו

שם בתוספ' ד"ה ג' נשים. מידי דהוי אקטנה: לענ"ד אין מזה קושיא על רש"י דאף דאין האשה מצו' על פרי' ורבי' והשחתת זרע מכ"מ הוי איסור לתת מוך דמעכבת את המשיח כיון דאינה מולדת דהא התוספ' מדמו הך לקטנה ובבא על הקטנה אמרינן בנדה (י"ג:) דיש איסור מהך טעמא דמעכב את המשיח ופסקו גם הרמב"ם, ולכן שפיר פירש רש"י דהני ג' דוקא אף דראויות להתעבר מותרות לשמש במוך משא"כ בשאר נשים הראויות להתעבר דעל עכוב המשיח י"ל דהיא מצו' ג"כ, ובשיטה מקובצת בכתובות כתב בשם הרמב"ן והרא"ש והריטב"א ג"כ ליישב שיטת רש"י דהיא מצו' על השחתת זרע הבעל

בד"ה שמא תעשה. וכן משמע בהמפלת: התוספ' בנדה כבר תרצו קושיא זו לשיטת רש"י ג"כ דס"ל דודאי בשתי ביאות אין חדוש ל תני תשב לזכר ולנקבה ורק בביאה אחת הוצרך להשמיענו ע"ש, ולענ"ד אדרבא משמע יותר משם כשיטות רש"י דלשיטת ר"ת יקשה מה דקאמר מדהא זכר הא למי זכר הא מעשה בכל יום דיולדת תאומים יולדת גם זכר ונקבה ולא שכיח יותר שיולדת מין א' מיולדת ב' מינים, והנה לרש"י זה א"ש די"ל דלעולם סברא דמעוברת בביאה א' תאומים שניהם זכרים או נקבות והיולדת ב' מינים באמת לא נתעברו בביאה א' רק בשתי ביאות אבל לפי' ר"ת קשה כיון דס"ל דלעולם עיבור תאומים הוא ע"י ביאה א'

בד"ה אחר הזמן הזה. למ"ד אין חוששין שמא נשרו: ק"ק הא אמרינן לקמן משום צער לידה לכ"ע חיישינן

בד"ה דאפילו לרבי יהודה וא"ת אמאי קאמר דעדיפי מסימנים: לפי מה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם גם קושיא זו מתורצת שפיר דאי לא הוי משעת עיבור אלא כסימן אפשר דבשעה שהוכר עוברה שהוא לג' חדשים עדיין לא הגיעה לשיעור דריבוי שער וא"כ משכחת חמותו ממאנת כשקדש עובר במעי אמו ואח"כ מיאנה חמותו באחיו וילדה בת קיימא ומתה הבת לאחר ל' באופן שיצאה מכלל נפל ואח"כ מת אחיו ונפלה צרת חמותו שמאנה לפניו ליבום, אבל התוספ' לשיטתם הקשו שפיר כיון דלדידהו רק למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ס"ל דמקדש לעובר מקודשת וא"כ אכתי יקשה מנ"ל דר' יהודה סובר כן עד אשר נצטרך לומר דבנים עדיפי מסימנים, ומזה ק"ל ג"כ על מה שפירש הנימוקי יוסף הביאו גם המהרש"א לקמן דברי התוספ' דמפרשי דמשכחת חמותו ממאנת בקדש עובר בבטן אמו וכדעת הרמב"ם שהרי לפי מה שכתבתי התוספ' לא ס"ל כהרמב"ם בזה

בא"ד. אבל למ"ד שערות שוכבות הך בנדה פלוגתא דאמוראי היא בין מר עוקבא לרבא וא"כ ודאי י"ל דמ"ד שערות שוכבות לא ס"ל כתירוץ דאיכא דאמרי אלא כרב ספרא או רב זביד אלא דהתוספ' בלא"ה תירצו שפיר

בא"ד. וזאת החמותה שנבעלה בגדלות לכאורה י"ל כיון שיש לה חזקת הגוף שהיתה קטנה א"כ נוקי אותה בחזקת קטנות עד שנה שנוכל, עיין בכתובות (דף ט' ודף ע"ו) ונימא דבתחילת ביאה עדיין היתה קטנה וכיון דכן הרי פתוי קטנה אונס הוא ואף שלבסוף ביאה כשנתעברה ראינו שהיא גדולה מכ"מ אמרינן שבאותה שעה נעשית גדולה ולא מקודשת באותה ביאה דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה כדאמרינן בכתובות (נ"א:) דאמרי' יצר אלבשה וא"כ ה"נ כיון דבתחלת ביאה היתה אנוסה גם בסוף ביאה מקרי כן ובאונס פשיטא דאינה מקודשת ולכן גם נתעברה באותה ביאה ממש לא יקשה קושית התוספ', ויש לתרץ ע"פ מה שכתב הרשב"א לקמן (דף ל"ד) דהיכי דנמצאה גדולה בו ביום אמרינן דמצפרא כבר גדולה היא ע"ש, א"כ כש"כ כשנמצאת גדולה באותה ביאה

בא"ד. שעברה באמבטי דע שהמשנה למלך (ה' אישות פ' ט"ו) רצה להוכיח מדברי התוספ' לקמן (דף נ"ה) דס"ל דאשה אינה ראוי' להתעבר באמבטי וחולק על סמ"ק וחלקת מחוקק ע"ש, ובמכ"ה לא זכר דברי התוספ' דכאן דכתבו בפי' דאפשר להתעבר באמבטי, והנה ראיות המ"ל הם ממה שכתבו התוספ' (שם) דלמ"ד העראה זו ה"ע אינה ראוי' להתעבר בהעראה ע"ש, וא"כ כש"כ שאינה ראוי' להתעבר באמבטי, וכן מוכח ממה דאמרינן קידושין (דף ע"ח) ולילקי משום לא יחלל זרעו ותירץ בשלא גמר ביאתו הרי דאינה מתעברת אלא בגמר ביאה, ועוד הביא ראי' מהא דאמרינן לקמן (דף פ') דנשתהה עד י"ב חדש מחזקינן בולד כשר אבל יותר מי"ב חדש הוי ממזר ודאי ומותר בממזרת ואמאי שמא באמבטי עברה והולד כשר הוא ואיך יותר בממזרת, ועוד ראי' כתב ממה שכתבו התוספ' בקידושין (דף ע"ג) דבהלך בעלה למדינת הים יש להכשיר הולד אם טוענת שבא ע"י שם ול"ל הך תיפוק לי' שכשר הולד שמא באמבטי עברה ועוד דארוסה שעברה והארוס אומר שלא בא עלי' אמרינן שהולד ממזר ומותר בממזרת ולא אמרינן שמא באמבטי נתעברה אלא ודאי דמציאות זה שתתעבר באמבטי לא יתכן עכ"ד, ולא הבנתי דלו יקשו כל קושיותיו וכי בזה נוכל לסתור גמרא שלימה דחגיגה הנ"ל דאמרינן חיישינן שמא באמבטי עברה וח"ו לחשוב על חכם מישראל שלא ידע המציאות, וכבר הזכרתי שמה שהביא הרב ראי' מהתוספ' נעלמו מעיני כבודו דברי התוספ' דהכא שכתבו ג"כ שאפשר שתתעבר באמבטי

אבל באמת לענ"ד כל קושיות הרב יתורצו ע"פ הכלל שכבר הזכרתי לעיל (דף י') דודאי אפשר להתעבר באמבטי רק דלא שכיח ומה דאמרינן בחגיג' דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי היינו דאמבטי שכיח יותר מדשמואל וכיון דידעינן שבתולה היא כגון שנבדקת ע"פ החבית כמו שכתבו התוספ' שם ע"כ נתלה עיבורה באחד משנים או בדשמואל או באמבטי לכן יותר תלינן באמבטי דשכיח יותר מדשמואל אבל לעולם אם לא הי' מוכח דיש כאן דבר דלא שכיח ע"י דידעינן דבתולה היא ועברה באמת לא הוי תלינן באמבטי כיון דלא שכיח, ולכן ל"ק ממה שכתבו התוספ' דאינה ראוי' להתעבר בהעראה דכוונת התוספ' ע"כ אינה דאי אפשר להתעבר כלל שהרי למ"ד העראה זו נשיקה וה"ע היינו גמר ביאה ע"כ ס"ל דאפשר להתעבר בה"ע כדמוכח מסוגיא דיבמות (דף נ"ה) וכנראה מדברי התוספ' עצמם שהרי כתבו דרק למ"ד העראה זו ה"ע אינה ראוי' להתעבר בהעראה, והשתא אי אמרת דאינה ראוי להתעבר כלל היאך פליגי אי העראה זו נשיקה או ה"ע הרי יש להבחין אם תתעבר ע"י ה"ע והוי פלוגתא במציאות אע"כ דגם כוונה התוספ' היא רק דלהך מ"ד אינה ראוי' להתעבר דהיינו ע"פ רגילות לא תתעבר ואם תתעבר נאמר שהיא מן המיעוט ולכן אי אפשר להבחין, ומטעם זה כתבו התוספ' לשון אינה ראוי' ולא לשון אי אפשר או לא תוכל, וכיון דכן אין ראי' לענין אמבטי בזה דהא באמבטי באמת ג"כ אינה ראוי' להתעבר ברגילות רק בדרך החידוש והמיעוט אבל מכ"מ אפשר וזה ג"כ בה"ע למ"ד זו העראה

ומעתה גם שאר הראיות שהביא המ"ל אינם דמה בכך שאפשר שתתעבר באמבטי מכ"מ כיון דהוא מיעוט דלא שכיח אזלינן בתר רובא ומחזקינן לי' לממזר ודאי שהרי אפילו להמית בדיני נפשות אזלינן בתר רוב כדאמרינן בחולין (דף י"א) ולא משוינן לי' כספק נפשות אבל בנשתהה לא משוינן כממזר כיון דשכיח עכ"פ להיות נשתהה יותר מתשעה חדשים כמש"כ החלקת מחוקק (סימן ד') תלינן בנשתהה כל כמה דמצינן דהיינו עד י"ב חדש ולכן בארוסה שעברה משוינן ג"כ ממזר ודאי ולא תלינן באמבטי דלא שכיח וכל שכן שלא קשה מהא דאפילו לא אומרת שבא ע"י שם שנתלה דאמבטי כיון דהיא לא טוענת ואולי באמת אם היא תטעון כן שתהא נאמנת ומה לי ע"י שם או באמבטי כיון דתרווייהו לא שכירי אבל עכ"פ אפשר הוא שתתעבר באמבטי ולכן כתבו התוספ' הכא כן

דף י"ג ע"א בגמרא רב אשי אמר סברא היא עיין בתוס' הרא"ש שהקשה איך פליג ר"א אברייתא דלעיל דיליף כן מלצרור, ותירץ הרא"ש כאן וכ"כ התוספ' לעיל