ערוך לנר יבמות לד

אמו אנוסת אביו בלא דאי כגון שנתעברה כלתו מיעקב באמבטי והולידה בן שלא נעשה איסור כלל, וא"ע ראיתי שגם בטורי אבן הקשה כן והניח בקושיא, אבל לפ"ז א"ש כיון דמה דאמרינן דאי לא קתני הוא משום דלא שכיח א"כ נתעברה באמבטי ודאי ג"כ לא שכיח דאף דאמרינן בחגיגה (שם) דשמואל לא שכיח חיישינן שמא באמבטי עיברה משמע דאמבטי שכיח י"ל דלא קאמר כן רק דהיכי שנתעברה בתולה בזה שכיח אמבטי יותר מדשמואל אבל מצד עצמותו אמבטי לא שכיח, ואף דהתוספ' לקמן (דף י"ב ד"ה דאפילו) כתבו דאי לאו דבנים עדיפי מסימנים משכחת חמותה ממאנת כגון שעברה באמבטי עכ"ל, הרי דדייק לאוקמי' בעיברה באמבטי אלמא דחשיב שכיח י"ל דזה שייך דוקא לענין מה דקתני ואי אתה יכול לומר בחמותו שממאנת ולכן אי משכחת בשום לד לא שייך לשון זה אבל לחשוב ערו' בכה"ג בהדי ט"ו שפיר י"ל דלא חשיב כיון דאמבטי לא שכיח, אכן אי קשיא בזה הא קשיא דלקמן (דף ע"ח) קאמר מצרי שני במה יטהר ע"ש, ואמאי לא משכחת שנתעברה מצרית או אפילו בת ישראל ממצרי שני ע"י אמבטי ובהכי משכחת דור שלישי שיטהר בלא דאי דאיסורא, אכן לחד תירוצא שכתבו התוספ' שם דשתוקית לא שכיחא ע"ש א"כ הי' דוחק לאוקמי קרא במידי דלא שכיחא, גם זה א"ש ע"פ דברינו דאמבטי לא שכיח

שם בתוספ' ד"ה לעולם. וא"ת ליתני א"א שפוטרת צרתה: ק"ק למה הקשו התוספ' רק לרב אשי כן הא גם לתירוץ רבא דלעיל הוי מצי להקשות הכי כיון דהוא מתרץ דרבי אית לי' הני כללי וא"כ ע"כ ס"ל ובפלוגתא קמיירי דהא קחשיב אשת אחיו שלא הי' בעולמו ואי משום דחדא משכחת לה תרתי לא משכחת לה הא גבי אשת איש שפיר משכחת תרתי כגון כלב ויחצאל נשאו ב' אחיות רחל ולאה וגירש כלב לרחל על מנת שלא תנשא ללוי ויחצאל גירש ללאה ע"מ שלא תנשא ליהודה ונשאו ראובן ושמעון לרחל ולאה ומתו ונפלו ליבום לפני לוי ויהודה רחל תתייבם ליהודה דלא הוי אחות זקוקתו דלאה אסורה לו משום אשת איש וכן לאה תתייבם ללוי דרחל אסורה לו משום א"א ולא הוי אחות זקוקתו ואולי כוונו התוספ' באמת לרבא ג"כ רק דהקשו לרב אשי משום דהוא קאמר בפי' ובפלוגתא קמיירי

בא"ד. ולמאן דנפקא לי' מאחות אשה ניחא: ק"ק הא אליבי' דרב אשי הקשו התוספ' כן ולפי מה שכתבתי גם אליבי' דרבא קשה א"כ מאי כתבו דאליבי' דמאן דנפקא מאחות אשה ניחא הא רבא אמר לעיל דבין אערו' בין אצרה לא צריך קרא דאין ע' דוחה ל"ת שיש בו כרת וכי כתיב קרא למשרי צרה שלא במקום מצוה א"כ איך י"ל דלא קחשיב א"א משום דלא דמי לאחות אשה הא לא מאחות אשה יליף אלא משום דאין ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת וזה שייך גם באשת איש וצרתה והרי רב אשי כרבא ס"ל דאמר לעיל (דף ח') מתניתין נמי דיקא דקתני ט"ו נשים וכו' וא"כ מאי הועילו התוספ' לרב אשי לשיטתו בתירוצם ואין לומר דה"ק דכיון דעיקר דין דצרה בכרת אתי מלצרור דכתיב גבי אחות אשה וכיון דלא דמי לאחות אשה ליכא למילף משם, אכתי ק' דהרי לעיל (דף ג') הקשו התוספ' דאיך נילף מאחות חשה הא יש לפרוך שכן בידו לרבות ותרצו דאהיקשא דר"י סמוך ע"ש וא"כ היאך שייך דלא נילף אשת איש מאחות אשה הא א"א היא ג"כ אתקש לאחות אשה ואין משיבין על ההיקש

בא"ד. ומיהו למאן דנפקא לי' מולקחה: כפי מה שהוכחתי לעיל דע"כ ר"י ור"ל בשבת ס"ל כמ"ד זה א"כ לא וקשה לכאורה ללוי די"ל דהוא סבר כמ"ד דיליף מאחות אשה אף דפלוגתא דתנאי הוא כמו דר"י ור"ל לא סברו ג"כ רק כחד תנא, אכן מכ"מ הקשו התוספ' שפיר כיון דרבי הוא המ"ד דס"ל דנפקא מולקחה א"כ קשה שפיר למה הקשה לוי לרבי דוקא דליתני ט"ז אמו אנוסת אביו בהדי ט"ו הא לרבי לשיטתו הוי מצי להקשות דליתני י"ז דהיינו גם א"א כיון דהוא הוי סבר דבפלוגתא קמיירי וגם דתני דאי דאל"כ גם מאמו לא מקשה מידי

בא"ד. בפלוגתא דס"ל לתנא דמתניתן כוותי': ק"ק דממנ"פ אי ס"ל לתנא דמתניתן כר' אליעזר ליתני אשת איש בהדי ט"ו נשים ואי ס"ל כרבנן א"כ ליתני אשת איש בהדי ו' נשים דסיפא דשייך שפיר מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות דהא לא שייך שתהי' א"א דאחר נשואה לאחיו ובשלמא לפי' רש"י דהך נשואות לאחרים צרותיהן מותרות איירי שנשואת לנכרים א"ש דלא שייך באשת איש שתהא נשואה לאחר אבל לפי' הרמב"ם בפי' המשניות שאיירי שנשואין לאחיו ומפני שאין לו בהן קידושין צרותיהן מותרות קשה דה"ל למיתני בסיפא אשת איש ג"כ בכה"ג, וי"ל דא"כ ה"ל צרת סוטה ושמא לוי ס"ל כרב דצרת סוטה פטורה מחליצה ויבום

בא"ד. תדע דלא תני לוי חייבי לאווין: נ"ל הפי' דגם בצרת צרה משכחת כגון ראובן שמעון אחים כשרים ולהם אליפז אח ממזר ומת ראובן ונפלה אשתו כשירה ליבום לפני אליפז ולראובן גם אשה אחרת גיורת ונאסרה הכשירה לאליפז משום בת ישראל לממזר וגם הגיורת אף דבה אין איסור דקהל גרים לא איקרי קהל למ"ד דס"ל הכי בקידושין (דף ע"ח) אסורה משום צרת חייבי לאווין ויבמה שמעון ולו ג"כ אשה גיורת ומת ונפלו ב' הגיורות לפני אליפז האחת אסורה משום צרת חייבי לאווין והשניי' משום צרת צרתה אבל אליבי' דמ"ד קהל גרים איקרי קהל א"ל דג"כ משכחת כגון ראובן ושמעון הם כהנים חללים ולהם אח לוי כהן כשר ונשא ראובן גרושה וגם קידש אשה כשירה לכהונה אבל לא בא עדיין עלי' ולא שוויה חללה בביאתו ומת ראובן ונפלו ב' נשיו לפני לוי ליבום הגרושה אסורה משום חייבי לאווין והכשירה משום צרתה וייבם שמעון להכשירה ולו ג"כ אשה כשירה אחרת שקדשה ולא בא עלי' ומת והוי הך כשירה אשת שמעון ללוי צרת צרתה, דז"א דכיון דאותה הכשירה שיבם שמעון נעשה חללה בביאתו כיון דהוא חלל א"כ אשת שמעון צרת חייבי לאווין היא ולא צרת צרתה ואי שמעון כהן כשר הוא כש"כ ששויה חללה כשייבם צרת חייבי לאווין שאין קידושין תופסין לו בה ולכן לא משכחת רק אליבי' דמ"ר קהל גרים לא אקרי קהל, וא"כ אין ראי' כ"כ דמאן לימא לן דס"ל ר"ע כן ובפרט אחרי דר' יהודה דס"ל ג"כ בחייבי לאוין כר"ע ס"ל לקמן (דף ע"ז) ושם בקידושין דק"ג אקרי קהל, אכן בלא"ה ק"ל מה שהביאו התוספ' ראי' הא דלא קתני חייבי לאווין דבשלמא אמו תני לוי שפיר גבי ט"ו נשים אף דתני ג"כ בסיפא גבי ו' נשים די"ל דכולה מתניתן רבי יהודה היא רק דרישא מיירי בדאי וסיפא בלא דאי אבל היכי שייך דלוי יהי' תני ברישא חייבי לאווין בהדי עריות כיון דלקמן (דף ך') תני בפי' דח"ל חולצין ולא מתייבמין וא"כ גם אי אמרינן דהתנא תני פלוגתא כמ"ד דלא סבירא לי' כוותי' מכ"מ לא מצי למיסתם הכא הכי והכא הכי וא"כ אין ראי' לכאורה מהא דלא קתני לוי חייבי לאווין ועיין בזה בתוספ' לקמן

בא"ד. דמספקא לי' לאביי: ק"ק מאי מקשו מאביי דהא ע"כ הא דקאמר אביי אם איתא לדרבי אבא אין כוונתו דאי ליתא לדרבי אבא אלא דגם לרבנן קידושיו קידושין לא שייך הדין דקאמר שם דהא אדרבא כש"כ דאתיא שפיר אפילו לרבנן אע"כ דכוונתו דמסופק הוא אם איתא לדרבי אבא דלר"א עכ"פ קידושיו קידושין או ליתא לדרבי אבא דבהא אפילו ר"א מודה דאינן קידושין דאי איתא לדרבי אבא שייך דינו אליבי' דר"א ואי ליתא לדרבי אבא לכ"ע לא שייך וא"כ איך הי' לו לפשוט ספק זה מדלא תני א"א דבין איתא לדרבי אבא בין ליתא לא שייך ליתני כן דאי איתא לדרבי אבא הוי פלוגתא דלא ס"ל וכמש"כ התוספ' לעיל לענין גירושין ואי ליתא לדרבי אבא אלא לכ"ע אין הקידושין קידושין כש"כ דלא שייך למיתני א"א וא"כ מאביי ודאי לא קשיא אכן מכ"מ ק' קושיתם ארבי אבא גופא דמסופק שם ג"כ אי לכ"ע קידושיו קידושין ועל זה הקשו שפר איך יש לספק בזה דא"כ ה"ל למיתני א"א במתניתן דהכא, וכן הקשו התוספ' באמת בגיטין, אבל מה שהקשו הכא לאביי כן וכן הוא בתוספת הרא"ש קשה, ונראה דזה תלוי בשיטת הרמב"ם (בפ"ז מהל' אישות הל' י"ג) דפסק דבעל מנת מקודשת מספק ובשיטת הראשונים שהביא הרב המגיד שם דאינה מקודשת כלל דשיטת הרמב"ם היא כשיטת התוספ' דהכא ושיטת הראשונים היא כמו שכתבנו להקשות על התוספ' ע"ש, דכיון דהרמב"ם מפרש ספק אביי אליבי' דרבנן י"ל דגם התוספ' הכא ס"ל כן ולכן הקשו מאביי אליבי' דכ"ע: