ערוך לנר יבמות לה

בא"ד. דכבר נאסרה עליו לפני קדושי אחיו משום אשת איש: כצ"ל וכן הוא בתוספ' בגיטין וגירסת רש"ל בתוספ' דלפנינו לא ידעתי לישבה

בא"ד משום אשת איש: מזה קשה לענ"ד אמה דמתרץ לעיל (דף ג') דלכך לא תני צרת סוטה לרב לפי שאינה בצרת צרה ע"ש, דהא שפיר משכחת צרת צרה כגון ראובן קידש לאה חוץ משמעון אחיו ולו גם אשה אחרת שזינתה תחתיו ומת ואחרי ששתי נשיו אינן זקוקים האחת מטעם סוטה והאחת מטעם צרת סוטה נשא שמעון ללאה כנכרית שהרי לגבי' לא נקראת צרת סוטה דלגבי' לא היתה אשת אחיו כלל ולו גם אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן אסורות לו לאה אסורה שלו היא צרת סוטה מאחיו הראשון ואשת שמעון אסורה לו מטעם צרת צרתה, ובשלמא לשיטת רש"י ותוספ' בגיטין דמפרשי מה דקאמר אביי אם איתא לדרבי אבא אליבי' דר"א דוקא, לק"מ די"ל דמתניתן כרבנן ולכן לא יכול לחשוב צרת סוטה אבל לפי' הרמב"ם וכפי מה שכתבתי לעיל שזה גם שיטת התוספ' דכאן דאביי אליבי' דרבנן קאמר שפיר קשה, אכן בזה הי' אפשר לומר דאף דאביי' אליבי' כרבי אבא מסופק אי לא תפסי קידושין בקידש חוץ לרבנן דלמא לרב פשיטא לי' דלא הוי קידושין, אבל ק"ל על הרמב"ם דפסק (בהל' יבום פ' ו') כרב דצרת סוטה פטורה מן החליצה ומן היבום ופסק (בהל' אישות פ' ז') דבקידש חוץ מקודשת מספק וכפי פי' ה"ה מפני שהוא מפרש דאביי אליבי' דרבנן מסופק והוי אבעי' דלא אפשיטא ע"ש, וא"כ קשה דהא ע"כ מוכח דאינה מקודשת דאי ס"ד מקודשת למה לא חשיב צרת סוטה במתניתן כיון דמשכחת בצרת צרה, והי' נלענ"ד לומר ע"פ מה שהקשה המשנה למלך בהל' יבום (שם) דמאי פריך דליתני צרת סוטה כיון דלרבי יוסי בן כיפר אינה פטורה הרי בפלוגתא לא קמיירי ותירץ דעדיפא מינה משני ועוד הא איכא הכא שינויא דאמוראי דבפלוגתא קמיירי ע"ש. וא"כ י"ל דלשיטת הרמב"ם באמת נימא הכי דלעולם בחוץ מקודשת ומכ"מ לא תני צרת סוטה דבפלוגתא לא קמיירי. אבל באמת זה דוחק כיון דרב אשי דבתרא הוא מתרץ דבפלוגתא קמיירי היאך נאמר דהרמב"ם לא פסק כוותי' וצ"ע

בא"ד. ושם אפרש: פי' דלפי מה שכתבו התוספ' שם תלוי בפלוגתא דתנאי אי אשת ב' מתים דאורייתא או לא וא"כ לא קשיא דליתני אשת ב' מתים די"ל דתנא דמתניתן סבר כמ"ד דרבנן וכן סבר לוי ג"כ וא"כ ה"ל פלוגתא דלא ס"ל

בא"ד. תלוי בשום אדם: התוספ' בגיטין (דף פ"ב) וגם התוספי הרא"ש כאן הביאו עוד פי' אחר על הירושלמי ע"ש, אכן לשני הפירושים לא שייך תירוץ דהירושלמי רק אי ילפינן מאחות אשה כנראה בפי' בתוספ' הרא"ש, ולכן א"ש למה טרחו התוספ' ליישב קושיא זו אחר שכבר נתיישבה בירושלמי שהם רצה ליישבה גם למאן דיליף מולקחה וכמו שכתבו לעיל

בד"ה לרבי יהודה. וא"ת בח"ל דשאר מנלן: לכאורה יש ליישב זה דא"כ אדמפליג במתניתן שם בין עריות דלא חולצין ולא מתייבמין ובין חייבי לאווין דחולצין ולא מתייבמין לפלוג וליתני בדידה בין חייבי לאווין דשאר לח"ל דלאו דשאר אע"כ דמתניתן דשם לאו ר"י היא

בא"ד. דמפרש טעמא דר"ע: בסנהדרין (דף נ"ג) כתב רש"י בד"ה אלא, הטעם דאין קידושין תופסין מדכתיב לא יקח דאין לו קידושין בה ע"ש, וצ"ע שזה נגד סוגיא דלקמן כמו שהביאו התוספ' כאן דאין קידושין תופסין ילפינן מדהוי הולד ממזר ועוד דלא יקח באשת אביו כתיב אבל באנוסה לא כתיב רק לא יגלה כמו שכתבו התוספ' כאן וצ"ע

ע"ב בתוספ' ד"ה לפי שאינן ולוי מיירי בפלוגתא: עיין ברשב"א שהקשה לעיל אלוי דאיך יחשוב אמו ברישא כיון דסיפא ע"כ ר' יהודה היא וכמו שתירץ לו רבי, ותירץ דלוי הי' סובר דאמו דסיפא היינו אשת אביו ע"ש, וא"כ הכי צ"ל ג"כ ללוי אליבי' דמסקנא אחר דחשיב אמו ברישא, ולפ"ז ל"ק קושית הר"מ כהן די"ל דלוי לא מיירי בפלוגתא כלל ואמו אנוסת אביו דחשיב ברישא הוא אליבי' דכ"ע כיון דאי קתני אליבי': בא"ד. וי"ל דבפלוגתא דלא סבר לה: ק"ק הא בזה קושית התוספ' דלעיל במקומה עומדת למאי דמבעיא לי' לרבי אבא אי רבנן מודו במקדש חוץ מפלוני א"כ לכאורה שפיר משכחת צרת צרה כגון ראובן חלץ ליבמתו וקידש אותה חוץ משמעון ולו אשה אחרת ומת ויבם שמעון את אשתו שהיא צרת החלוצה דלדידי' לא הוית צרת חלוצה דלגבי דידי' החלוצה לא היתה אשת אחיו ראובן דהא קדשה חוץ משמעון דלגבי שמעון לא יחולו קידושיו כלל וכשמת שמעון ונפלה הצרת חלוצה עם אשתו לפני לוי ליבום הצרת חלוצה אסורה משום צרת ערו' דהא לגבי לוי דלא קדשה ראובן חוץ ממנו שפיר הוית צרת ערו' ואשת שמעון אסורה משום צ"צ

בד"ה החולץ ליבמתו. אבל לאו איכא לפי שקידשה: לפי דעת הרמב"ם (בפ' ט"ו מהל' איסורי ביאה) דבכל חייבי לאווין אין לוקין עד שיבעול אחר הקידושין א"ש דנקט וחזר וקידשה כיון דבעי למימר דדוקא כרת ליכא אבל לאו איכא ובביאה בלא קידושין אין כאן לאו וא"כ יהי' מזה ראי' לשיטת הרמב"ם בזה אבל מכ"מ להרמב"ם לשיטתו לא שייך ישוב זה דהוא סובר דליכא לאו בחלוצה כמו שפסק בהל' יבום (פ"א) ועיין לקמן

בד"ה איהו. ותימא דבהחולץ: הרמב"ם (בהל' יבום פ"א) פסק דהחולץ ליבמתו נאסרה היא וצרותי' על החולץ ועל האחים מדברי סופרים ע"ש, וכבר תמה עליו הרב המגיד שהרי אמרינן הכא ולקמן (דף נ"ו) שהיא בלאו והניח בתימא. ולענ"ד אפשר לומר דלהרמב"ם הוקשה קושית התוספ' דכאן שלא תרצו התוספ' רק ע"י ששינו הגירסא וא"כ אם הרמב"ם גרס כגירסא שהביאו התוספ' קשה כקושיתם, גם י"ל שהוקשה לו מה שהקשו הראשונים בשם ר"ת אמה דקאמרינן לקמן ודף י"א) הבא על יבמתו ובא א' מן האחים על צרתה וכו' מ"ד בעשה כר' יוחנן שהרי לר' יוחנן היא בלאו ע"ש וכבר כתב הריטב"א שזו קושיא עצומה היא ולכן גרסו דלא כרש"י אלא חד אמר בלאו, אכן כבר הביא הרשב"א וכן הוא ברמב"ם לפנינו שגם הרמב"ם גרס בעשה וא"כ יקשה גם קושיא זו עליו ולכן סבר הרמב"ם דהסוגיות חולקות דעיקר מה שחולק ר' יוחנן אר"ל הוא כיון דהוא עביד שליחות דאחים והיא שליחות דצרות שוב אין כאן כרת אבל מה יש בזה יש פלוגתא דלפי הסוגיא דלפנינו וסוגיא דפ' ר"ג יש כאן לר' יוחנן לאו דלא יבנה אבל לפי סוגיא דלקמן (דף מ"ד) קאי לא יבנה דלא נחלוץ לחדא וניבם לחדא ולכן אין כאן יתור ללאו וכקושית התוספ' דכאן וכן ס"ל ג"כ מ"ד בעשה לקמן דליכא לאו דלא יבנה ולכן כיון דסתם גמרא דלקמן (דף מ"ד) סובר כן וגם או רב אחא או רבינא דבתראי ננהו פסק הרמב"ם כן ולכן פסק דליכא לאו בחלוצה וצרתה וגם ביבם ליכא לאו רק דביבם איכא ע' דיבמה יבא עלי' ולא על צרתה אבל בחלוצה דלא שייך לדרוש כן אין איסור רק מדברי סופרים

בד"ה וליתני לר"ע תימא דבפ' המדיר: בתוספ' שם ד"ה מי ששנה כתבו דברישא אשמעינן רבותא ובסיפא אשמעינן רבותא ע"ש, ולפ"ז גם קושיתם דהכא מתורצת דלא סגי למיתני ברישא לדברי ר"ג נאמנת דהא צריך למתני גם סיפא משום רבותא דאפילו נכנסה לרשות הבעל כשהביא הבעל ראי' הוי מקחו מקח טעות

דף י"א ע"א בגמרא. טומאה כתיב בה כעריות: ק"ק הרי ונטמאה לא כתיב רק בבעל ובבועל וא"כ מה שייך טומאה כתיב בה כעריות הא טומאת עריות נמי לא פטר צרתה אלא אם היא ערו' ליבם אבל לא אם היא ערו' לבעל דהרי בזה אמרינן לקמן דו' עריות חמורות מאלו דמפני שהן נשואין לאחרים צרותיהן מותרות

שם בתוספ' ד"ה מאן אחין. אומר ר"י דנולדים קרי: זה כמו קושיא הוא והתוספ' לא נקטו בלשון קושיא וגם לא מתרצים על זה, גם י"ל למה העירו התוספ' דוקא על הנולדים כן ולא ג"כ על הילודים דתני מקמי הכי דזה ג"כ איפכא הוא מלשון הגמרא שם, ועוד י"ל שהתוספ' ציינו על דבור צריך חליצה מן האחים דכתוב בגמרא קודם דבור דמאן אחים הנולדים אחר דבור זה ומכל זה נראה שגירסת התוספ' היתה כגירסת הספרים שהביא גם הרמב"ן שגרסו בדברי ר"ל מאן אחים אחים הנולדים ונולדים פירושו אותן שנולדו לאחר קידושין ועל זה ציני התוספ' והביאו ראי' לפירש זה מנדרים וא"כ בדברי ר"י גרסינן אפכא דהיינו ילודים ופירושו ג"כ כמו בנדרים הנולדים