ערוך לנר יבמות לג

ליבום מק"ו מאחות אשה דיש היתר לאיסורה כש"כ שאר איסורין דאין היתר לאיסורן, ומפרש שם דהיינו כר"ע דיליף גם חייבי לאוין מהך ק"ו ע"ש, הגם שקשה דהרי לענין חייבי לאווין יש לפרוך מה לאחות אשה שכן בכרת ובאמת לכל התירוצים האלה ק"ל כיון דעכ"פ פשיטא להגמרא דבכל מקום שאין קידושין תופסין לאו בני יבום וחליצה הם א"כ לר' ישיבב דס"ל לקמן דף מ"ט) אליבי' דר"ע דאפילו בחייבי ע' לא תפסי קידושין היאך ורש יבמתו דמרבינן מיני' לקמן (דף ך') שיש חליצה אפילו במקום שאסור להתייבם מן התורה שהרי לפי המסקנא דסוגיא דשם לא אתי זה רק לחייבי ע' כמש"כ התוספ' שם ואי אין קידושין תופסין בחייבי ע' מה שנא מח"כ וחייבי לאווין וצ"ע

ע"ב בגמרא הא איתותב ר' אושעי': אין להקשות דא"כ למה לא איתותב ר' אושעי' גם מהך דליתני אמו אנוסת אביו וכדאמרינן בכמה דוכתא בש"ס לימא מהך נמי תהוי תיובתא, ועוד דלקמן לא אתותב רק מברייתא ולמה לא פריך ממתניתן דהכא, די"ל דודאי לפי האמת לא ק' כן למה לא מקשה לר' אושעי' הכי די"ל דסתם גמרא דלקמן ס"ל חד מהנך תירוצי דלקמן דלא מתרץ בפלוגתא לא קמיירי כגון תירוץ רבא או רב אשי אבל הכא דלא ידע עדיין מהנך תירוצים מקשה שפיר לר' אושעי' ומתרץ דאין קפידא בזה כיון דבלא"ה איתותב ר' אושעי'

שם ברש"י ד"ה והאמר רב יהודה. בתו לא משכחת אלא בתו מאנוסתו וכו' שגרושת אחיו היא: ק"ק הא טעם זה לא מספיק דא"כ עדיין הי' אפשר לומר שהיתה לראובן באונס ולשמעון בנישואין (ובתוספי הרא"ש באמת בשם רש"י כתב כן אבל ברש"י דלפנינו אינו), וע"כ צ"ל דלא מוקמינן הכי משום דא"כ היו שתיהם אסורות לשמעון האחת משום בתו והאחרת משם בת אשתו וכמש"כ התוספ', וכיון דע"כ צריך גם רש"י להך טעמא א"כ ק' למה הוצרך להך טעם שגרושת אחיו היא ולא כתב ג"כ בקיצור הך טעמא דא"כ אסורין גם לראובן שתיהם משום בתו ומשום בת אשתו ומזה הי' נ"ל לומר דאף דפשוט הוא דבת אשתו אסורה לו גם לאחר שגירשה וכמש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה) מכ"מ איסור זה לא הוי אלא באותה הבת שהיתה לה כשהיתה אשתו אבל הבת שנולדה לה אחר הגירושין אינה אסורה לו משום בת אשתו דכיון דכשהיתה אשתו לא היתה בתה וכשהיא בתה אינה אשתו עוד, ולפ"ז הוי א"ש דהוצרך רש"י לטעם זה שגרושת אחיו היא דמשום בת אשתו לא היתה אסורה בת שמעון לראובן כיון שלא היתה נולדת עדיין כשעה שהיתה אשת ראובן אבל לענין שמעון שפיר שייך טעם זה כיון דבתה מראובן נולדה כבר כשהיא אשת שמעון, אכן לא מצאתי דין זה מפורש, ואולי רש"י הי' מסופק בזה ולכן כתב טעם המבורר יותר

בא"ד. ולוי בן יעקב מאשה אחרת: המהרש"א הקשה למה הוצרך לפרש כך ולא פירש דלוי הוי אחי שמעון מבת נועה וכן יהודה מבת מחלה ע"ש, ויש להבין דלכאורה מאי נפקותא בזה דאז צריך לומר דלוי ויהודה הם מב' אמהות ולרש"י י"ל דהם מאם א', וצריך לומר דכוונתו דלפי דברי רש"י צ"ל שיש לד' אחים ג' אמהות ולפ"ז הי' אפשר לומר דלהם רק ב' אמהות, אכן י"ל דרש"י רצה לפרש ברבותא דאין חדוש אם לוי ושמעון אחים מן אם ג"כ שאשת האחד מותרת לאחר אלא אפילו במקום שהם מב' אמהות משכחת שמותרת לשמעון ואסורה ליהודה משום אחות אם

בד"ה כיון דבתו. באונסין לא קמיירי מתניתן: עיין בתוספ' לריש מסכתין) שהבינו דעת רש"י דהכא דמתניתן דריש פירקין לא קמיירי באונסין והקשו עליו, ומהר"ם שם כתב דעדיפא מיני' ה"ל לאקשויי' דרש"י סתר דברי עצמו, גם כאן הקשה המהרש"א אפי' רש"י אי מתניתן לא איירי באונסין א"כ מאי פריך דליתני אמו אנוסת אביו הא מתניתן באונסין לא קמיירי והניח בקושיא, וגם ק"ל דמסתמא כמו שהפי' הוא במה דקאמר בפלוגתא לא קמיירי הוא ג"כ במה דקאמר באונסין לא קמיירי ואהך בפלוגתא לא קמיירי פי' רש"י דארבי חייא קאי לקמן (דף כ"ח) ולמה פי' דבאונסין לא קמיירי אמתניתן קאי, ולכן נ"ל דמה שכתב רש"י דבאונסין לא קמיירי מתניתן אין כוונתו אמתניתן דריש פירקין אלא אמתניתן (דפרק ג') שהביא לעיל דהיתה אסורה עליו איסור ערו' אסור בה ומותר באחותה דעלי' קאי ר' חייא וקאמר דבכל ערות דמתניתן דריש פירקין איירי מתניתן זו וכמו שכתב רש"י לעיל בכולן ט"ו עריות אני קורא בהם משנה זו עכ"ל ואהא קאמר רב יהודה דרק מערות דנשואין איירי הך מתניתן דקתני היתה אסורה עליו איסור ערו' אבל מערות דאונסין לא איירי הך מתניתן, וא"כ פי' רש"י הוא כפי' התוספ' ומתורצים כל הקושיות דגם רש"י מודה דמתניתן דריש פרקין איירי באונסין ומאי דפריך מפלוגתא קמיירי א"ש גם לפי' זה דכיון דר' חייא קאי אט"ו עריות דהכא ומפרש א"א שלא הי' בעולמו אליבי' דר"ש ע"כ דס"ל דמתניתן דהכא ג"כ איירי בפלוגתא ועיין מה שכתבתי לעיל (דף ב') עוד יישוב אחר לפי' רש"י

דף י' ע"א בגמרא אלא לרבי הני כללי לית לי': ק"ל דאכתי לרב ספרא אליבי' דר' חייא קשה קושית לוי דליתני אמו אנוסת אביו כיון דלא שייך התירוץ בפלוגתא לא קמיירי, וי"ל דלענין הא ידע התירצן ג"כ תי' רבא דכיון דאמו אנוסת אביו רק בחדא משכחת לה ולא בתרתי לא קתני כן יתרץ ר' חייא קושיא זו רק אליבי' דרבי לא רצה לתרץ כן כיון דרבי לא אמר הך טעמא אלא טעמא דבפלוגתא לא קמיירי ולכן ע"כ צ"ל דר' חייא פליג ארבי אבל רבא מתרץ דרבי באמת לא קאמר הך תירוץ דבפלוגתא לא קמיירי רק ללוי אי לא סבר כרבי חייא אבל לעולם שפיר יש לאוקמי' רבי חייא כרבי דרבי לא השיב ללוי רק ע"פ ממנ"פ אי לא תסבור כר' חייא אני אומר בפלוגתא לא קמיירי ואי תסבור כר' חייא ומכח זה תוכיח דבפלוגתא קמיירי א"כ כש"כ דא"ש דאמו אנוסת אביו לא קתני כיון דלא משכחת בתרתי, ובזה א"ש שלא יקשה לרבא היאך מפרש לרבי כן הא רבי בעצמו אמר מאי דעתיך וכו' פלוגתא דר"י ורבנן, ונראה בפי' מלשון מאי דעתיך שזה הם דברי רבי, אבל לפ"ז א"ש דודאי גם רבא יודה דרבי השיב ללוי בפלוגתא לא קמיירי רק שחולק על מה דקאמר התירצן קמא שרבי חולק ארבי חייא אבל לרב אשי השיב רבי רק עד פלוגתא ר"י ורבנן ומפרש שאין כוונת רבי בזה דבפלוגתא לא קמיירי אלא דכבר מוכח דמתניתן ר"י היא

שם אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה ק"ק דהתינח לרב ספרא אליבי' דר' חייא דס"ל דבאונסין נמי קמיירי אבל לרב יהודה אליבי' דר"ח דס"ל דרק מחמותו ואילך קאי דבאונסין לא קמיירי ר' חייא ומדקאמר מחמותו ואילך משמע דבאשת אחיו שלא הי' בעולמו שפיר קאי וא"כ ס"ל ט"כ ג"כ דאיירי בפלוגתא, והשתא לדידי' קושית הש"ס במקומה עומדת דליתני אמו אנוסת אביו, דתירוץ בפלוגתא לא קמיירי לא שייך דהא תני א"א שלא הי' בעולמו, ותירוץ רבא דהכא ג"כ לא שייך דאף דהך כללא דאסורה לזה מותרת לזה לא הוי שייך גבי' מה בכך הא גם אשאר אונסין לא קאי משום דלא שכיחי וכמש"כ התוספ' ואכתי הוי מצי למיתני אמו אנוסת אביו בהדי בתו

שם יעקב אנס כלתו: ק"ק דקרי לי' מאי קרי לי' אחר דקאמר דבדאי עביד האח א אסורא לא קתני היאך ס"ד שישנה בדעביד האב איסורא מ"ש איסורא דאב מאיסורא דאח, וי"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' בגיטין (דף פ"ב ד"ה שרבי אליעזר) דאיסור ע"י אונס שכיח יותר מאיסור ע"י נישואין דאונס הוא בע"כ ובנישואין בעינן דעתה ג"כ ע"ש, א"כ י"ל שזה הי' סברת המקשן שהי' סובר מה דמתרץ דאי לא קתני היינו דלא שכיח שיעשו שניהם איסור הוא והיא כשנשא אנוסת אביו ועל זה הקשה הא גם באונסין בלא נישואין משכחת שלא עשה האיסור רק הוא ולא היא כגון יעקב אנס כלתו ולכן נקט אנס כלתו ולא בא על כלתו דיש במשמעו בין באונס בין ברצון, ועוד י"ל דנקט אנס ולא שזינתה ברצון דא"כ בלא שהיא אמו נאסרה לו צרתה מטעם צרת סוטה, וי"ל דרב אשי דהכא ש"ל כרב דצרת סוטה אסורה כערוה וא"כ לא משכחת צרת צרה כדאמרינן לעיל (דף ג'), ועכ"פ מה דקאמר דאי לא קתני היינו משום דאיסורא לא שכיח ולא רצה למיתני במתניתין מה דלא שכיח

ובהכי א"ש מה דהוקשה לי לפי מה דאמרינן בחגיגה (דף ט"ו) חיישינן שמא באמבטי עברה ע"ש א"כ משכחינן