ערוך לנר יבמות שלז

בבואה יש לנו ואי בקי בהן דוחק לומר דמשום כך קרי לי' שידא ועוד דבגטין (דף ס"ו) כתב כך למדני יונתן בני ולא כתוב שידא ובירושלמי בסוגיין קאמר למדני רבי יהונתן ולא כתוב ג"כ שידא, ולכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד לומר דבאמת בנו הי' ולכן קורהו הכא בלא שום כינוי ומה שכתוב שידא אלמטה קאי שידא בבואה אית להו ואע"ג דכתיב שידא לשון יחיד אפשר שהוא לשון ויהי לי שור וחמור או דצ"ל שידי אבל בפסחים (דף ק"י) מצינו יוסף שידא ושם שד ממש הי' ע"ש

בד"ה דלמא צרה. שנשא אשה במקום אחר: הא דהוצרך רש"י לפרש כן שנשא במקום אחר י"ל דמדפריך מצרה דוקא ולא פריך דלמא אחת משאר חמש נשים היא צ"ל משום דפשיטא לי' שיש לאוקמי' דאיירי בשידענו שאין לה חמות ובת בעלה ובת חמות או שאיירי שהיו לפנינו וידענו בודאי שהן לא היו המשמיעות קול וא"כ גם מצרה לא יקשה לכן פי' רש"י דמקש' שמא נשא במקום אחר וכזה יש לחוש בצרה דוקא ולא בשאר נשים מחמש נשים

שם בתוספ' ד"ה של עזיקה. אבל אתה בוצר מן המופקר: כבר כתב הרשב"א דלרש"י לשיטתו אין זה תשובה לפי מה שפירש בחומש דמה דקאמר אבל אתה בוצר מן המופקר היינו לנהוג בו תורת הפקר אבל לכאורה קשה עוד על שיטת רש"י מת"כ שהביאו רש"י ג"כ בפי' החומש והזכירו ג"כ הכס"מ (ה' שמיטה פ"ד) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור ע"ש, וי"ל בזה ע"פ מה שפי' הרא"מ דבריו דה"ק דאין אתה אוכל מן השמור עד שתפקירו ע"ש אבל שיטת הרמב"ם היא כשיטת הר"ת ועיקר פלוגתת רש"י ור"ת היא תלוי' בפירושיהם במה דאמרינן בסוכה (דף ל"ט) אבל בלוקח מן המשומר אפילו בכחצי איסור אסור ע"ש בתוספ'

ודע שאין להקשות לפי' רש"י דכיון דהשומר פירות שביעית עובר בע' כמש"כ הרמב"ם שם (ה' כ"ד) א"כ למה לא יהי' המשומר אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בכל הני דפריך בחולין (דף קט"ו) דלתסר מכח זה וצריך קרא להיתרא די"ל דלא שייך כן אלא בעושה מעשה תועבה כגון מבשל בב"ח וזורע כלאים ושוחט אוא"ב וכדומה אבל הכא שלא עשה מעשה איסור כששמר לא נתסר מל"ת כ"ת וראי' לזה דאל"כ יאסר חמץ שעבר עליו הפסח מל"ת כ"ת והרי אפילו לר' יהודה דאסר לא אסר רק מכח לאו יתירא ולר"ש דפסקינן כוותי' באמת מותר משום דדרש קרא דר"י לדרשה אחריתא כמבואר בפסחים ודף כ"ח) ולמה לא אסור מל"ת כ"ת אע"כ דלא שייך זה אלא היכי דעשה מעשה תועבה, אבל ק"ל מהא דאמרינן בספרי ופסקו הרמב"ם (ה' פסולי המוקדשים פ' י"ח) דהאוכל מקדשים שנפסלו בין במחשבה בין במעשה לוקה מל"ת כל תועבה ע"ש והרי מה שנפסל במחשבה לא נעשה בו מעשה כמש"כ הרמב"ם שם ואעפ"כ נלקה מל"ת כ"ת, ואולי יש לחלק בענין אחר שלא שייך לאו דכ"ת אלא אם האיסור שנעשה תועבה על ידו הוא בלאו כמו כל הני דחשיב בחולין שם אבל שמור דשביעית שהוא רק בעשה לא, אכן לפ"ז צ"ע במי שקנה חמץ בפסח או חמצו דנחשב מעשה ולוקין עליו כמש"כ הרמב"ם (ה' חו"מ פ"א) אם לא נאסר לאחר פסח גם לדידן מדאורייתא מל"ת כ"ת שהרי בזה לא שייכי ב' החילוקים שחלקנו שהרי עבר בלאו ועשה מעשה ולכן לדינא צ"ע

בא"ד. קרי כאן ממשקה ישראל: בחולין (דף ק"מ) שהקשו התוספ' אמה דקאמר למעוטי צפורי עיה"נ דל"ל קרא תיפוק לי' ממשקה ישראל כתבו וז"ל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכ"כ שלא היה להם שעת הכושר כדאמ' פ"ק דמנחות (דף ז') עכ"ל, ובזה יתורץ גם קושיתם דהכא דהרי גם הכא הי' לה שעת הכושר דמסתמא לא התחילו לשמרו משעה ראשונה שנצמח א"כ לא שייך לאסור מכח ממשקה ישראל אלא שי"ל אהך כלל דהתוספ' ממה דפריך בפסחים (דף מ"ח) מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ע"ש דלמא ה"ק ע"י שמוקצה אינו איסור גופו הי' לו שעת הכושר קודם שבא עליו איסור דבר אחר שהרי קודם י"ט מותר הי' ולכן לא שייך בו ממשקה ישראל אלא ודאי משמע מסוגיא דשם דאפילו הי' לו שה"כ מכ"מ שייך בי' ממשקה ישראל אכן לפ"ז צ"ע מסוגיא דמנחות שהביאו התוספ' דשם משמע בפי' כדבריהם

בא"ד. ומשומר אסור לישראל: במנחות (דף פ"ד) תרלו התוספ' על קושיא זו דמדאורייתא בצירה דוקא אסורה אבל באכילה שרי ועוד תרצו דקצירך אמר רחמנא דידך ולא של הקדש והש"מ בב"מ (דף קי"ח) הביא בשם הרא"ש עוד תירוץ אחר דהך דרשה דאינו בוצר אלא מן המופקר הוא רק אסמכתא בעלמא ע"ש, אכן לענ"ד כל זה אינו מספיק דאכתי יקשה אף אם לא נאסר ממשקה ישראל מכ"מ היאך שמרם לכתחלה הא בשמור יש בטול מצות עשה דתשמטנה ונטשתה כמש"כ לעיל בשם הרמב"ם וא"ל דמצות הקרבת עומר דוחה לעשה זו ואף דאין עשה דוחה ע' שאני עשה דעומר דעשה דרבים היא וגם לא בעינן בעידנא כמש"כ המג"א ובסי' תמ"ו) בשם שבולי לקט דז"א דהא אפשר לקיים שניהם להביא מן ההפקר כמש"כ התוספ' במנחות שם וא"כ קשה איך עברו על ע' לשמור ולכן ע"כ צ"ל כתירוצם דהכא שלא הי' שימור ממש, ולפ"ז צריך תירוץ זה גם לשיטת רש"י דאף דס"ל דמשומר מותר באכילה ולא קשה לדידי' מכח ממשקה ישראל מכ"מ אכתי יקשה איך שמרו ועברו על עשה אע"כ דלא הי' שימור ממש רק הודעה, אכן מכ"מ מה שכתבו התוספ' עוד דגם שימור מן הבהמה לא נחשוב שימור צ"ע שהרי כתיב ויתרם תאכל חית השדה וגם אמרינן דכלה לחי' מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וא"כ למה לא יחשב ג"כ שימור כששמר מפני הבהמה והחי' בלבד

בד"ה דחזו לי'. בירושלמי פליגי אמוראי: בבית שמואל (סי' י"ז ס"ק כ"ט) טרח ליישב המשך דברי התוספ' שהביאו הירושלמי ובמפרש ק"ע להירושלמי הקשה על פירושו, ולענ"ד אפשר לומר דהנה בתחלה הביאו החילוק דבעיר לא שכיחי שדים והקשו מהא דיהושע ותרצו דהתם נמי בשדה הי', ולכאורה הי' אפשר לחלק בענין אחר דהיינו דוקא ביום לא שכיחי מזיקים בעיר אבל בלילה שכיחי וא"כ הי' אפשר לומר דהך דיהושע ג"כ במחנה ישראל הי' וגם בעיר צריך בבואה דבבואה בלילה, אכן זה מוכח מאידך דירושלמי דאינו כיון דפליגי אמוראי בנמצא כתוב בשטר אי חיישינן ללא מפי כתבם או לא ומשמע מלשון זה דנמצא כתוב בשטר דלא נודע מי כתבו ולמה לא חיישינן שמא שד כתבו אע"כ משום דבעיר מצאו דלא שכיחי שדים וא"כ מוכח דאפילו בלילה לא שכיחי דאל"כ אכתי איכא למיחש שמא כתבו שד בלילה בעיר

ע"ב בגמרא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה: הרמב"ם (סוף ה' גירושין) כתב הטעם דאין בודקין בדרישה וחקירה משום דבמקום עגון הקילו וכבר הקשה הרשב"א בשמעתין דהיא נגד גמרא דילן דקאמרי הטעם דכדיני ממונות דמי, ומלבד זה עוד יש להקשות דהרמב"ם פתח בהטעם דמלתא דעבידא לאגלויי' לא משקרי ומסיים בהטעם כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות ע"ש גם הראב"ד שם השיגו וכתב עוד טעם אחר דהיא גופא דייקא ומנסבי, והנה השגת הראב"ד גם קושיתנו אפשר ליישב בפשטות דלכאורה יש להבין דלעיל (פ"ח.) מסקינן בגמרא דטעמא דעד א' נאמן באשה דמשום עיגונא הקילו רבנן ולעיל (צ"ג:) לענין עד א' ביבמה וכן לעיל (דף קט"ו) לענין עד א' במלחמה (דף קט"ז) לענין עד א' בקטטה מבעיא אי טעמא דע"א מהימן הוא משום דהיא גופא דייקא ומנסבי או משום דמלתא דעבידא לאגלויי' לא משקרי ולא נזכר כלל מטעמא דמסיק לעיל דמשום עגונא הקילו, אבל פשוט דזה א"ש דלעולם טעמא דהקילו היא משום עגונא דאי לאו משום עגונא לא האמינו עד אחד אפילו במלתא דעבידא לאגלויי' וגם במקום דהיא דייקא ומנסבא וגם משום עגונא לחוד ליכא להתיר אי לאו משום