ערוך לנר יבמות שלד

כאלו נכתב אצל וצומו עלי אבל בתרגום שני של מגילה כתוב כסוגיא דילן שהתענו ג' ימים וג' לילות רצופים

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה בס' יערות דבש אמה דאמר רב במגילה (דף ט"ז) ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית דלמה נקט עבירה זו דוקא והלא הי' עבירה גדולה מזו שבטלו מצות ע' של אכילת מצה שהיא דאורייתא גם בזמן דליכא פסח ע"ש שנדחק מאוד ביישוב קושיא זו ולבסוף לא הועיל, אבל לפי דברינו א"ש די"ל דרב ס"ל ג"כ כדעת המדרש שבליל ט"ו לא התענו ואכלו מצה ולכן לא קחשיב רק מה שהתענו בי"ט ראשון של פסח אכן באמת גם אי נימא דרב ס"ל כגמרא דילן שהתענו ג"י וג"ל רצופים מכ"מ יש ליישב קושיא זו שהרי שיעור עינוי הוא בפחות מככותבות שהיא יותר מכזית כמבואר בפ' יוה"כ ושיעור אכילת מצה היא בכזית ולכן לא הי' כאן עבירת אכילת מצה די"ל דבאמת אכלו כזית מצה ואפילו למ"ד ח"ש אסור מן התורה י"ל דמתחלה לא קבלו שלא לאכול חצי שיעור ומכ"מ קרא לי' צום ועינוי כיון דלא אכלו ככותבות דמייתב דעתא ולכן קאמר רב שהעביר י"ט של פסח בתענית דבי"ט צריך לאכול כביצה פת כמו שכתב הר"ן פ' כל כתבי וכביצה היא יותר מככותבות וזה ודאי לא אכלו דא"כ לא הי' עוד צום, ואפילו לפי מה שכתבתי בספרי בכורי יעקב וסי' תרל"ט) דרק לכתחלה צריך לאכול בשוי"ט כביצה פת אבל בדיעבד יוצא בכזית א"ש דאפילו אם אכלו כזית פת מכ"מ הי' כאן מעבירה שהתענו בי"ט ובטלו עונג י"ט שהרי עכ"פ הי' ענוי וצום

שם ר' חנינא אמר מהכא: יש לומר דרבי אבא ור"ח בהא פליגי דר' אבא סבר דמה שהצדיק נענש על עבירה קטנה הוא בשביל החטא לכפר עליו ואף דלאחר לא נחשב כזה לחטוא מכ"מ עם סביביו מדקדק כחוט השערה אבל ר"ח סבר דלא בשביל שנחשב לו החטא יותר נענש דאם הקב"ה מוחל חטא כזה לאחר כש"כ לצדיק אבל מעניש לצדיק כדי שיהא שמו יראוי ומקודש על הבריות כמו שפי' רש"י בפסוק בקרובי אקדש וזהו מוכיח מקרא דנערץ בסוד קדושים רבה דהיינו נתעלה ונתקדש הרבה ע"י שנורא הוא על כל סביביו

שם אמר רב אשי הא דאמר רבנן: א"ל הא רב אשי הוא דאמר לעיל (ע"א) דבצורבא מרבנן אין אשתו אסורה במים שאל"ס דאי סליק קלא אית לי' א"כ מנ"ל לדייק הכא דבדיעבד מותר דלמא שאני חסא דגברא רבא איתא כדאמר לקמן די"ל דדייק דע"כ לא משום הך טעמא הוי דא"כ למה אנסבה מעצמה ולא התירה רב נחמן לינשא כדאמר באמת בלישנא בתרא אע"כ דלהך לישנא לא אמרינן דחסא גברא רבא הוי או דמחלקין בין גברא רבא ובין ת"ח

ובהא א"ש ג"כ מה דיקשה עוד מנ"ל לרב אשי דהך דקאמר העכו"ם מסל"ת דטבע חסא הי' במים שאל"ס דלמא במים שיש להם סוף קאמר ובשהה עד שתצא נפשו, אבל לפ"ז א"ש דא"כ אפילו לכתחלה הי' לה להתיר להנשא

שם ואתאי לקמי' דאביי: ק"ל כיון דרב יוסף הי' קיים עדיין כרמוכח לקמן והוא הי' ראש ישיבה קודם אביי ורבא כדמוכח (סוף הוריות) מ"ט שבקה לר"י והלכה לאביי ושהתה זמן רב ולא הלכה מיד אצל ראש ב"ד וברי"ף ורא"ש נראה דגרסו לקמן רבא תחת רב יוסף ובאמת משמע כן דקרי לרב יוסף חריף סכינה ובהוריות (שם) משמע דמעלת רב יוסף לאו חריף אלא בקי הי' דקאמר רב יוסף סיני רבה עוקר הרים, ועיין בחולין (ע"ז.) דמייתי הש"ס ג"כ מעשה כה"ג ושם ג"כ רבא הוי, אכן גם בזה י"ל למה לא הלכה מיד אצל רבא, וי"ל ע"פ מה דאמרינן בסנהדרין (ע"ד:) ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא וכו' ע"ש ובתוספ' שכתבו דלדעת רבא שם האי פלניא דהכא דקטלי' עכו"ם על שלא בשל לו קדרה לא הי' בקי בהלכה שמן הדין לא הי' לו למסור נפש וא"כ אפי' איסור עשה איכא כמש"כ הש"ך (רסי' קנ"ז) בשם הרמב"ם והרמב"ן ע"ש, ולפי הנראה שם אביי דמתרץ אסתר קרקע עולם הי' ע"כ לא ס"ל תי' רבא, ולפ"ז לדעתו אותו האיש כדין עשה ולכן האשה לא רצתה ללכת אצל רב יוסף שהיתה מתירא דלמא ס"ל כרבא ולא יאמין לה שעשה האיש שלא כדין ולכן הלכה לגבי אביי שידעה שהוא יאמין לה דלשיטתו כדין עשה וכש"כ אי גרסינן רכא דא"ש דיראה ללכת אצל רבא והם פשטו לאיסורא אפילו בלא טעם דאין מאמינין לה ולקמן כתבתי עוד יישוב אחר לזה

שם ברש"י ד"ה אגב איצצא. ופעמים שאינם רעבים: לכאורה לא הוצרך לטעם זה אלא כיון דבאריות לא שייך איצצא משום דרחב הוא א"כ חיישינן שמא חבר הוא דבאריו' שייך ג"כ חבר כדאמרינן סנהדרין (דף ס"ה) אחד חבר גדול ואחד חבר קטן ע"ש

בד"ה שלום. שעדיין יכולה לחיות: לפ"ז יהי' מוכח מהכא דעד ג' שעות לא מעידים במים שיש להם סוף דכ"כ יכול לחיות במים והפוסקים לא הזכירו מזה והי' להם ליתן שיעור זה כמו שנתן ר"מ שיעור ג' ימים, גם קשה כשאמרו לר"ח בן דוסא וכי נביא אתה למה לא השיב להם שידע ע"י ששגורה תפלתו בפיו כמו שהשיב לשואליו בברכות (ל"ד) ולולא פי' רש"י אפשר לפרש דבאמת ע"ד הטבע אינה יכולה לחיות כ"כ או אפשר שתחי' יותר ורק שר"ח התפלל בשעה ראשונה ולא היתה תפלתו שגורה וכן בשני' אבל בשלישית היתה שגורה והנה באחרת כבר הי' שופט שמתה כשלא היתה תפלתו שגורה אבל ע"י שהי' מובטח שהדבר שהצדיק מתעסק בו לא יכשל בו זרעו מזה ידע שעדיין לא מתה רק שלא עלתה עוד ועדיין לא נתקבלה תפלתו דבאותה שעה שנתקבלה תפלתו מיד היתה התשועה כדמוכח בברכות (כם) בהך עובדא דבנו של ר"ג דבאותה שעה חלצתו חמה אבל בשלישית שהיתה שגורה אז ידע שנתקבלה תפלתו ואמר עלתה ולכן אותם ששאלו אותו וכי נביא אתה באמת ידעו דרכו שסימן שלו הוא שיגור תפלתו רק במעשה דהכא הוקשה להם ממנ"פ אם היתה תפלתו שגורה איך לא אמר מיד בשעה ראשונה עלתה ואם לא היתה שגורה איך אמר שלום דלמא מתה ועל זה השיב שמובטח הי' בכך שלא תמות אף שלא היתה תפלתו שגורה וא"ל דכיון שהי' רחב"ד מובטח שלא יכשל זרעו של צדיק למה הוצרך להתפלל דז"א דאפילו היכי שיש זכות אבות צריך תפלת הצדיק כמו גבי העגל שרמז הקב"ה למשה שיתפלל במה שאמר הרף ממני רמו שפי' רש"י בחומש אף שגם משה בתפלתו לא הי' יכיל לסמוך רק על זכות אבות כמו שאמר זכור, ובזה מתורץ מה שדייקו התוספ' (ד"ה אע"פ כן) למה הבת נצלת והבן מת בצמא, ולפ"ז א"ש דאפשר על הבן לא הי' כאן שידע בצרתו להתפלל

בד"ה של רחלים. זה אילו של יצחק: עיין במהרש"א ח"א שנתן טעם לדבר למה דוקא אמרה שבזכות עקדה נצלת ועיין גם בפני יהושע בב"ק שנדחק בזה, ולענ"ד אפשר לומר ע"פ המעשה דאיתא במדרש כשהלך אברהם לעקדה נדמה השטן לאברהם כנהר והולך עד צוארו והתפלל אברהם הושיעה ד' כי באו מים עד נפש ונצול וכן אמרה שנצלה גם היא כמו שנצולו אברהם ויצחק כשהלכו לעקדה ובאו מים עד נפש ע"י שמבני בניהם היא עמד לה זכות אבות, ועוד י"ל דכשהקריב אברהם איל תחת בנו התפלל בהר ד' יראה שפירשו שיעלו ישראל לרגל והקב"ה יראה אותם כדאיתא במדרש ור' נחוניא חפר שיחין שיהיו ישראל יכולים לעלות לרגל וזכות זה עמד לה שנצולה

בד"ה בין שהוא מתכווין. לעדות: עיין בתוספ' י"ט שכתב דמזה משמע אבל להתיר לא וצ"ע עכ"ל, ולענ"ד אין כאן דיוק דהא רש"י פי' במתניתן כן דעדיין לא הוזכר החילוק בין להתיר ולהעיד ולכן מה שכתב לעדות אינו רק לאפוקי ממסיח לפי תומו דהוזכר במשנה ואפילו פי' רש"י לפי המסקנא דהגמרא הרי גם לפי המסקנא לא מחלקינן בעכו"ם בין להתיר ולהעיד ולא מתירין רק במסל"ת ובזה אמרינן דבישראל אפילו אינו מסל"ת רק נתכווין לעדות מהני אבל לא אתי לאפוקי בבא להתיר

בד"ה קמצא. חגב או נמלה: הא דכתב רש"י שני דברים אף שבש"ס לא הוזכר רק אחד בזה לשיטתו קאי שאף שודאי חגב נקרא קמצא כמו שתרגם אונקלוס על ונהי בעינינו כחגבים כקומצין וכן אמרינן סוטה (דף ל"ה) מכ"מ גם נמלה נקרא כן דבברכות (דף נ"ד) במעשה דעוג מלך הבשן איתא אתי קומצי ופי' רש"י נמלים וכן הוא בערוך אבל הרשב"א פי' גם שם דחגבים הם: