ערוך לנר יבמות שלג

שלא הכירוהו בט"ע רק בסימנים דפדחת ופרצוף וחוטם ועפ"ז התירו ולכן שפיר קאמר דאי ריב"ב לחומרא פליג איך התירו ע"י סימנים הללו כיון שלא הכירוהו בט"ע

שם מיתפח תפח: הרמב"ם והרשב"א כתבו דאפילו תוך ג' ימים אבל הב"י (סימן י"ז) הביא שו"ת הריב"ש שרצה לומר דוקא אחר ג' ימים, ולענ"ד יש להביא ראי' קצת לשיטת הריב"ש דלכאורה קשה אמה דמתרץ מיא מיצמת צמתי גם לת"ק דא"כ מה פליג ריב"ב את"ק לומר לא כל המקום שוין הא במקום גם ת"ק ס"ל כן דמודה במים שמעיד אחר ג' ואין לומר דאכתי פליג לחומרא דיש מקום שאין מעיד אפילו עד ג' דא"כ לפשוט דריב"ב לחומרא פליג, אבל י"ל דלא רצה לפשוט כן דאכתי תיבעי דלמא בין לקולא בין לחומרא, אכן לשיטת הרמב"ן ורשב"א דבהי' במים ונשתהה גם לת"ק יש מקום שאין מעיד עד ג' כגון כשנשתה ויש מקום שמעיד אחר ג' כגון במים ולא נשתהה א"כ שפיר יקשה מה פליג ריב"ב את"ק לענין מקום הרי במקום גם ת"ק מודה

שם במתניתן ושהו כדי שתצא נפשה ק"ק היאך מוכת מזה נגד ר"מ שהרי ר"י פליג על ר"מ כמו שפי' רש"י הרי ר"מ ג"כ מודה דבשהו כדי שתצא נפשו מותרת רק דס"ל דשיעור כדי שתצא נפשו הוא יותר מג' ימים וא"כ עיקר הפלוגתא חסר ולא נזכר כלל, אכן מזה ראי' למה שאכתוב לקמן (ע"ב) נגד שיטת הראשונים דבשיעור שתצא נפשו לא פליג ר"מ אר"י רק אי אמרינן שיכול לחיות על המים ע"י שיגבי' ראשו חוץ למים

שם בגמרא לא יאונה לצדיק כל און: כבר הקשתי לעיל (צ"ט) למה לא שייך זה במעשה דר' ישמעאל דקרא והטה ובמעשה דאכלי בצומא רבא דמערבא וכדומה, ונ"ל דלא שייך זה אלא בשיגיע לצדיק היזק גופניי כגון הכא דאם הי' מנדה אותי שלא כדין אז ח"ו הי' שב עמלו בראשו וכן בחולין (דף כ"ט) דאם הי' אוכל הי' מסוכן למות ח"ו אבל בשאינו עושה אלא חטא ועבירה לא שייך זה דשב ורפא לו ולכן לא קשה ג"כ ארב שילא גופא איך התיר לאשה הרי לא יאונה לצדיק כל און דזה טעות בהוראה הי'

שם תניא אמר ר"ע: א"ל הא מעש' דר"ג הי' קודם לזה והי' יכול ר"ע ללמוד מזה כמה גדולים דברי חכמים וגו' ולמה למד מהא דר"מ דוקא י"ל דממעשה שנתהוה בשעתו רצה להביא ראי' לתלמידים, א"נ י"ל דממעשה דעצמו לא ידע אלא היכי שיש לחוש שנצל ע"י דף של ספינה דהיינו שנשברה הספינה אבל היכי שלא נשברה הספינה אלא נטרפה ונטבעה כלו שאי אפשר שינצל ע"י דף בזה ה"א דמותרת ולכן הוכיח מהא דר"מ דאפילו בלא דף גם ע"י טרדת גל לחבירו יכול להנצל, ועיין ביש"ש שהביא בשם שו"ת הרמב"ן דבנשבר הספינה אם נשאת תצא אבל בנטבע לא תצא

שם ינענע לו ראשו: אין להקשות הא אמרינן בברכות דף ו') מותר להתגרות ברשעים בעה"ז די"ל דהרי אמרינן שם ג"כ דאסור להתגרות ומקשה הסתירה ומתרץ הא במילי דשמיא הא במילי דידי' ואב"א הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור ואב"א שעה משחקת שאני ע"ש הכא כולהו אתנהו דמילי דידי' הוי שהרי עשה כן להציל נפשו וצדיק שאינו גמור הוי דר"ע בענותנותו לא הי' מחזיק עצמו לצדיק גמור ושעה משחקת הוי שהרי נשברה הספינה וזה מסתמא ע"י סערה שבים וסערה הוא דמיון הצלחת הרשעים כדכתיב והרשעים כים כגרש ולכן דמה ר"ע זה למה שאמרו חכמים ינענע ראש לרשעים

ועוד י"ל בזה דהנה י"ל מה דקאמר אם יבואו רשעים על האדם ונענע לו ראשו דפתח ברבים וסיים ביחיד אכן זה יפורש ע"י מעשה דר"ע דאמר כל גל וגל שעבר עלי דהיינו שרצה לומר אם לא הי' מנענע ראשו מיד על כל גל יחיד אף שהי' אפשר לעמוד נגדה מכ"מ אז הי' מתחברת עמה גל אחר והיו מטביעין אותו ולכן נענע ראשו לכל גל יחיד וכן ברשעים אף שאפשר לעמוד נגד אחד מכ"מ אם רואה שיבואו הרבה רשעים עליו אזי ינענע לו ראשו לכל יחיד וזה דקאמר מכאן אמרו חכמים פי' ע"י מעשה שלו למד הפירוש מה דאמרו חכמים אם יבואו רשעים לשון רבים ינענע לו ראשו לשון יחיד

שם בתוספ' ד"ה לקולא. בין לקולא ובין לחומרא: אולי י"ל דהך ודאי פשיטא לי' דלא פליג בתרווייהו בין לקולא בין לחומרא דא"כ לא תלי לרבי יהודה כלל בשיעור דב' ימים דת"ק וא"כ הל"ל הכל לפי המקום והאדם והשעה כלשון המשנה בשאר מקומות כמו הכל כמנהג המדינה אבל מדקאמר לא כל האדם וכו' שוין משמע דאית לי' ג"כ שיעור דת"ק רק דס"ל דאין שיעור זה שוה בכל ולכן ע"כ רק בחדא פליג את"ק או לקולא או לחומרא אבל באידך מודה לי' דאיכא שיעור דג' ימים, וראיתי בהרמב"ם בפי' המשניות וכן בברטנורא שפירשו דריב"ב בין לקולא בין לחומרא פליג ולכאורה תמו' שהוא נגד הסוגיא אבל י"ל דהם ס"ל כתי' התוספ' שבאמת יש לפרש לשון ריב"ב בין לקולא בין לחומרא והא דלא מבעי' כן דרצה לשמוע בתחלה אם יפשוט לו חד צד ואז יהי' מסופק לשניהם אכן אחר שלא פשטו אפילו חד צד ובעינן לפרש בספק שפיר פירש הרמב"ם בין לקולא בין לחומרא שהוא הספק הכולל ביותר

ע"ב בגמרא וסופו מבעיר: קשה דלפ"ז מאי מקשה בזבחים (צ"א:) אשמואל דאמר המתנדב יין מביא וזולפו ע"ג האישים והא קא מכבה ע"ש הא אמרינן הכא דתחלתו מכבה וסופו מבעיר, וא"ע ראיתי שגם המפרש ק"ע על הירושלמי הקשה כן והניח בצ"ע, ולענ"ד לאו קושיא הוא דאף דלבסוף מבעיר מכ"מ כיון דבשעתו מכבה חשיב כבוי וראי' לזה מהא דאמרינן בביצה (כ"ב:) ונימא מר מפני שמבעיר ומשני תחלתו מכבה וסופו מבעיר ופי' רש"י דתרווייהו הוי בי' הרי דחשיב מכבה אף דהוי מבעיר לבסוף

שם מעשה נסים: מדברי רש"י וביותר מדברי הרשב"א נראה דפליגי ר"מ ורבנן אם יכול לחיות ג' ימים בתוך המים כשהוא משוקע בו ולענ"ד קשה היאך יפלוג ר"מ על זה שאנו רואין שאי אפשר לחיות אפילו איזה שעות בתוך המים ואם אפשר כן איך מתו כל המצרים כשנטבעו בים סוף באותו יום שלא נשאר בהם אחד והרי ביום ז' ש"פ אמרו שירה אלמא בו ביום מתו כלם, וביותר ק"ל מה השיבו רבנן דשישא הוי וגם ר"מ למה הוצרך לומר דמיסרך דמאי נס הי' בשינה הא אפשר דבמקום שהי' עומד על קרקע הבור שם שכב וישן בשכיבה דהא ודאי לא הי' נתלה באויר הלל ימים, ולכן לולא דברי הראשונים הי' נ"ל דודאי גם א"א חידה שאי אפשר לחיות כ"כ תוך המים רק שהביא ראי' כמו שאותו איש לא מת תוך ג' וע"כ או ששט על פני המים או שמצא מקום לעמוד ולהוציא ראשו מן המים אף אלא נזכר כמו כן ניחוש בכל מים שיש להם סוף וכעין שקאמר לעיל שניחוש למחילה של דגים וע"ז קאמרי רבנן שבלא"ה הי' נס שלא הי' יכול לישן דאם הי' ישן אז הי' נופל ונטבע תוך המים ומת ודאי אבל ר"מ סובר דאפשר שסמך עצמו על הכותל וישן מעומד בעוד שהיה מוציא ראשו חוץ למים

שם דלא אכלי ולא אשתי: צ"ל דלא אשתי שגרא דלישנא הוא דהא ודאי הי' לו לשתות כיון דנפל למים בבור הגדול, א"נ י"ל שלא היו המים ראויין לשתיי'

שם והכתיב וצומו עלי: מזה נראה דדעת הגמרא שהתענו ג' ימים וג' לילות רצופים אכן המדרש חולק על גמרא דילן דז"ל (הובא בילקוט) והיאך היו צמים שלשה ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקים מבעוד יום עכ"ל, וכוונת המדרש נ"ל שהיו אוכלים כל לילה שאחר התענית ולכך כתיב שלשה ימים ולא לילות ומה דכתיב לילה ויום היינו כשהיו מתחילים להתענות תענית הראשון שהוא יום י"ד שהרי בי"ד וט"ו וט"ז התענו הפסיקו בי"ג מבעוד יום דבאופן שיום ראשון של תענית דהיינו י"ד הי' לילה ויום ושוב אכלו בליל ט"ו ובליל ט"ז, והנה כדברי המדרש נראה ג"כ בתרגום ראשון של מגילה שלא התענו רק ג' ימים ומה דכתיב לילה ויום מפרש על תפלה