ערוך לנר יבמות שלא

שם בחוורי וסומקי: הרמב"ם (ה' גירושין פ' י"ג) פסק בסתם דלא מעידין אסימנים שבגופו ושבכליו ולא חילק בין סימנים דחוורי וסומקי לשאר סימנים ע"ש וזהו מפני שסבר דלמסקנא אמרינן סימנים דרבנן כלישנא בתרא דרבא דלעיל ולכן גם שם (פ' ג') לענין גט לא הביא הך דקשור בכיס וארנקי רק כתב במכיר גט בטביעת עין דוקא כשר אפילו במצאו בין כליו לא מהני בלא ט"ע והיינו משום דסימנים דרבנן והב"י (בה' גיטין סי' קל"ב) תמה על זה ע"ש, אכן לפ"ד ניחא וכן מוכח ג"כ ממה שכתב שם דבעינן היכר מעליא כגון נקב יש בצד אות פלוני ע"ש בלח"מ שהוכיח ג"כ מזה דדעת הרמב"ם דסימנים דרבנן רק שהקשה עליו דבה' גזילה ואבדה (פ' י"ג) פסק סימנים דאורייתא, אכן לפענ"ד כוונת הרמב"ם במה שכתב שם דסימנים מובהקים סומכים עליהם להחזיר אבדה על ידם זה איירי בסימנים מובהקים ביותר שסומכים עליהם בכל מקום כמו שכתב הרמב"ם שם דעל סימנים מובהקים כאלה ודאי סומכים מדאורייתא אפילו אי סימנים דרבנן דהיינו סימנים בינונים וחשיב שם מדה ומשקל לסימנים מובהקים, ולענ"ד זה ג"כ כוונת הראב"ד בב' השגות שהשיג שם דמדבריו נראה כאלו הסכים עם הרמב"ם וביאר דבריו וכן פי' ה"ה אכן אין זה מדרך הראב"ד על הרמב"ם שדרכו להשיג, ולכן לענ"ד באמת גם אילו השגות הן דאמה שכתב הרמב"ם דאין מחזירין רק בסימנים מובהקים כתב הראב"ד לאפוקי חוור וסומק קאמר עכ"ל, ופי' דבריו בזה דמה דאמרינן בב"מ (דף כ"ז) דמחזירין בסימן מובהק היינו לאפוקי חוור וסומק דוקא שהם סימנים גרועים אבל אסימן בינוני ג"כ מחזיר ודלא כהרמב"ם דבעינן סימן מובהק ביותר, וזה ג"כ כוונת השגתו אמה שכתב הרמב"ם דלרמאי אין מחזירין רק בעדים השיג דהל"ל בסימן מובהק גמור ובזה לשיטתו אזיל כיון דס"ל דלאחר לא מחזירין אלא בסימן מובהק ביותר לכן ברמאי נחתינן חד דרגא ובעינן עדים אבל הראב"ד ס"ל דלאחר מחזירין בסימן בינוני לכן ס"ל דברמאי סגי בסימן מובהק, שוב א"ע ראיתי שהב"ח בח"מ (סי' רס"ז) ג"כ כתב כפירושינו בהשגות הראב"ד, גם ראיתי בש"מ בב"מ שהביא שם שיטת הראב"ד מפורש כפירושינו ע"ש, ולפ"ז יצא לנו שיטת הרמב"ם דס"ל סימנים דרבנן ולכן לא מתירין אשת איש רק אסימן מובהק ביותר ומזה איירי ג"כ בה' אבדה מה שהביא שהוא סימן מובהק ומן התורה מהני

שם אפילו מגוייד: ק"ק דדלמא הך מגוייד הוא שנחתכו הסימנים או שאר מקומות דימות ודאי במהרה ואעפ"כ אינו מטמא כמבואר ברמב"ם (פ"א מה' טומאת מת) מסוגיא דחולין וי"ל דקמדייק דע"כ דאכל גווני מגוייד אין מעידין מדקתני דאין מעידין עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד הרי דפרט שתצא נפשו דוקא

שם בסכין מלובנת ודברי הכל. עיין בהרב המגיד שהקשה למה לא הביא הרמב"ם מגוייד והכס"מ תירץ דהוא בכלל מה שהביא שם שנדקר והוכה מכת חרב רק הלח"מ הקשה דאכתי ה"ל להביא החילוק דסכין מלובנת וכן הקשה על הרי"ף שהשמיט הא דרבא, ונ"ל דלכאורה קשה על הגמרא איך שייך קושיא זו מהא דאמר רבב"ח אברייתא, אמתניתן הוי מצי להקשות כן ואיך מפסיק בזה בין תירוץ אביי לתי' רבא, גם י"ל מה ראי' ממגוייד א' שמת שכל המגויידין או רובם מתים, גם ק"ל לפי מה דמחלק ר"ת בזבחים (דף קי"ז) ובחולין (מ"ב:) ובגטין (דף נ"ו) בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה דאדם אית לי' מזלא ולא מת במהרה א"כ מה מקשה הכא דלמא מגוייד דאדם חי ומגוייד דבהמה מת, גם הלשון ולא אפסיקתי' לנטרותי' דפי' רש"י עד שמת איני מדוקדק דעיקר חסר מן הספר, ולכן נלענ"ד דאולי דהרי"ף והרמב"ם לא פירשו כפי' רש"י דהנה בסנהדרין (ס"ז:) קאמר רב לר"ח לדידי חזי האי טייעא דשקלי לספסירא וגייד' לגמלא וכו' ע"ש דמשמע דלא פליגי דכ"ע ס"ל שלא יוכל לחיות אלא דלחד ח"ד הוי ע"י כישוף שחי ולחד מ"ד הוי מה שגיידי' רק אחיזת עינים ע"ש, ולפ"ז י"ל והכא הכי קפריך לת"ק דרשב"א דס"ל דמגוייד לא חי והרי אמר רבב"ח וכו' ולא אפסיקתי' לנערותי' פי' לא בלבד שלא מת אלא אפילו לא הפסיק מלנטור אלמא חי גמור הוא וזה כבהמה וא"כ כש"כ באדם ומתרץ האי כחישא הוי פי' ע"י כישוף הוי וקרי לכישוף כחישא כדאמרינן שם בסנהדרין אמר ר"י למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה וע"ז מתרץ רבא לעולם לא ע"י כישוף הוי רק שגיידי' בסכין מלובנת דבזה אפילו ת"ק דרשב"א מודה דיוכל לחיות אבל רשב"א ס"ל דאפי' לא גיידי' בסכין מלובנת יכול לחיות וכיון דמתניתן סתמא קתני דלעולם אין מעידין על המגוייד לא רצה רבא לאוקמי' מתניתן במגוייד בסכין מלובנת רק מוקי כרשב"א כמו אביי ולכן לא תירץ רבא אמתניתן וא"כ בעיקר אוקמתא דמתניתן לא פליגי אביי ורבא דלשניהם אתי' כרשב"א ואין חילוק בין מלובנת או לא וכן פסקו גם הרי"ף והרמב"ם ואף דבה' ט"מ (פ"א) הביא הרמב"ם לשון דמתניתן דאהלות אפילו מגוייד א"כ משמע דזה כת"ק י"ל דלא רצה לשנות הלשון המשנה דגם לרשב"א א"ש אם אינו נכו'

שם איני והאמר ר"י אמר שמואל: א"ל דלמא מעידין דקאמר היינו לאחר י"ב חדש דהא גם בהא דאמרינן דמן הארכובה ולמעלה תנשא פי' הרמב"ן דהיינו דוקא אחר י"ב חדש די"ל דא"כ מאי קמ"ל שמואל בשחט בה שנים ה"ל לאשמעינן רבותא טפי בכל טריפות כן ועוד דלישנא דמעידין משמע לאלתר שהרי במגוייד דקתני מתניתן אין מעידין היינו ג"כ שתנשא מיד אבל שתנשא לאחר י"ב חדש מעידין כמש"כ התוספות ורק היכי דקתני תנשא בזה מפרשינן לאחר י"ב חדש דוקא

שם בתוספות ד"ה כליו. וכליו דמצא קשור בסוגיא לא משמע דאיירי בקשור בכליו אלא שנמצא כן וכן כתב רש"י (ד"ה מנחשי) ואי קשיא הא קתני או שנמצא בין כליו וכו' ע"ש וכן משמע מדברי התוס' בעצמם לעיל (ד"ה שנמצא) והי' נ"ל שמש"כ התוספ' וכליו דמצא קשור אין זה רק הציון דמכווני לכליו דבברייתא דמתחיל מצא קשור שלא נטעה דקאי אכליו דמתניתן דיש סימנים בגופו ובכליו, אבל ראיתי בתוספ' הרא"ש שהביא בשם רש"י כאלו רש"י כתב כן דמצאו קשור בין כליו ולכן הוקשה לו דניחוש לשאלה וטל זה השיב דבחנם דחק לפרש כן דלא איירי בקשור אלא בנמצא ולכן שאלה דכלים אינו מגיע להגט, ולענ"ד גם רש"י וריב"ן פירשו כן רק שפירשו דכיון דנמצא בין כלים שאין אחר בא לשם יש ראי' שגיטו הוא ועל זה הוקשה להם אם הכלים באו ליד אחר ע"י שאלה גם אינם ראי' על הגט דדלמא אצל השואל נתערב הגט ביניהם וכשהחזיר' בא הגט ליד המשאיל

בד"ה כליו דחיישינן. ואמאי לא חיישינן לשאלה: לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו דלפי הנראה מדבריהם בב"מ (כ"ב:) כל ההכרזה היא בלבד מחשש שמא ת"ח הוא האובד דע"ה אין מכריזין על אבידתו ע"ש וא"כ אם הת"ח יתן סימן בכלי אין חשש כי הוא יודע שלא השאיל לכלי שלו והרי נאמן על זה דאפילו בט"ע נאמן ומחזירין לו אבידתו וא"ל דא"כ למה צריך כלי אפילו מצא פירות בלא כלי נכריז שאף שאין סימן הרי מחזירין בט"ע דז"א דבפירות כמו שאין סימן כמו כן אין ט"ע אבל כשנמצאו בכלי אז מחזירין לת"ח בין ע"י סימן כלי בין ע"י ט"ע ובזה אין חשש שאלה, ומה שהתוספ' לא ניחא להו לתרץ כן י"ל דאזלו בהך שיטה שכתב הש"מ בב"מ (דף כ"ג) בשם הראב"ד דאם מכריז משום ת"ח לבד אינו מכריז רק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות או כמש"כ שם בשם שאר ראשונים דמשום ת"ח לבד אין מכריזין רק אם נמצא במקום שת"ח מצויים שם ע"ש והרי הכא סתמא קתני אבל לפי מה שכתבו התוספ' בעצמם שם כ"ד. ד"ה ומודה] נראה דלא ס"ל כן אלא דגם משום ט"ע דת"ח מכריזין בכ"מ בדבר שיש לו ט"ע בזה שפיר י"ל דמשום ת"ח מכריזין הכא

ועוד י"ל ביישוב קושיתם לפי מה שכתבו בעצמם בדבור הקודם דנמצא בין כליו לכך לא חיישינן לשאלה דאיירי בכלים שאין דרכם להשאיל אף שכלים סתמא קתני א"כ גם מצא פירות בכלים יש לפרש דאיירי בכלים שאין דרכם להשאיל