ערוך לנר יבמות של

דהיכי שיש פרצוף פע"ה אין מעידין אלא עד ג' ימים ע"ש, גם זה מבואר היטב בדברי הר"ת דאדרבא מזה ראיתו דה"ק דהיכי דאין גופו וראשו שלם ואין מעידין רק על סימני פרצוף פע"ה בזה אין מעידין רק עד ג' ימים אבל היכי שניכר הראש או הגוף בטביעת עין מעידין אחר כמה ימים, עוד הקשה הרשב"א ממה דמדייק ואי אמרת ר' יהודה לחומרא פליג אינהו דעבדי כמאן והרי התם לא נחבל בפניו ודלמא הכירוהו בפרצוף פניו ובגופו, וגם זה תירץ הר"ת בדבריו דהגמרא ידע המעשה היאך הי' שלא הכירוהו ואע"פ שהיו שושביניו ולכן אולי אם ראה הרשב"א וסיעתו דברי ר"ת ופירושיו ובפרט מה שהוכיח מדברי בה"ג שג"כ מפרש דמה דקאמר שמעידין על פרצוף פע"ה היינו על סימני פרצוף פנים ושמשמע מזה בתי' דבטביעת עין מעידין בלא הל שלשתן ושר"ת מפליג בפירושו והורה הלכה למעשה אולי אז לא הי' חולק עליו ולכן שיטה זו של ר"ת היא סמיכה רבתי במקום שיש עוד צדדים להתיר, ועיון בהגהת מיימוני שהעתיק תחלת דברי הר"ת בספר הישר, והנה בשו"ת מהר"י בן לב רצה לפרש דברי הר"ת דהיכי דליכא רק פרצוף פנים עם פדחת וחוטם בלא בנין הגוף כלל לא מהני וגם זה גרם דלא ראה דברי ר"ת דהר"ת כתב בפי' דמהני מטעם סימן, ובאמת לשון התוספ' קשה מה שכתבו אבל ע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף דמשמע דבעינן סימני הגוף עם ט"ע וכבר האריכו האחרונים לפרש זה בכה וזה בכה אכן אחר שישנם דברי הר"ת לפנינו על פיהם יפורשו דברי התוספ' שהרי לא העתיקו רק דבריו

בא"ד, אפילו הוא אמת: אין זה מדברי ר"ת שהרי בתשובתו שהעתקתי לא הזכיר מזה ונ"ל דאדרבא זה כתבו התוספ' אפילו הוא אמת דעל ט"ע דגופו שלם ג"כ לא סמכינן רק בתוך ג' ימים נגד שיטת הר"ת מכ"מ היכי שיש ספק יש לסמוך שהוא בתוך ג' ימים ולכן מה שכתב הב"י שמה שכתבו התוספ' דמספק תלינן שהוא תוך הג' ימים שבשם ר"ת כתבו כן וכן נראה מדברי הריב"ש הביאו הב"ח ליתא אלא שהתוספ' כתבו זה לעצמם

בד"ה הכרת פניהם. לבד מן הפנים: זה אינו מספיק לכאורה שהרי אכתי לא ידענו דפדחת הוא המכיר דלמא עינים או הפה אי הסנטר הוא דג"כ אינם בכלל פרצוף פנים כמבואר בפוסקים עיין בב"י בשם ר"א, אבל לפענ"ד אפשר לומר ע"פ המבואר בזוהר ובספרי קבלה שכל עבירות של אדם הם נרשמים על מצחו ולכן הנביא שהוכיח לישראל הכרת פניהם ענתה הכי פירושו מה שמכיר את הפנים דהיינו המצח ענתה בהם על מה שחטאו וא"כ שפיר מוכח מניה שהמצח הוא מה שמכיר את הפנים

בא"ד. ועל פי' הקונטרוס קשיא: ליישב דעת רש"י י"ל דודאי מן הפסוק רוצה להוכיח דאינו ניכר רק ע"י הפנים ולא ע"י שאר הגוף רק דממתניתן דאין מעידין אלא על פרצוף פנים לכאורה לא הוי מוכיח רק דפרצוף פנים בלא חוטם לא הוי היכר אבל אכתי ה"א דפדחת לבד הוי היכר וא"כ אין ראיה מקרא דהכרת פניהם דהא פדחת בלא פרצוף ודאי לאו פניהם מקרי לכן מייתי האי מאי קרא אברייתא דמוכח שפיר דרק פנים לבד הוי היכר ולא שאר הגוף והברייתא מפרש דפנים הוי פדחת ופרצוף וחוטם ולכן אתי ג"כ שפיר דמייתי האי עובדא עליו, ויש ראי' לפירושו והירושלמי שהביאו התוספ' דמשמע דאחוטם קאי דלפי' רש"י א"ש דקאי אכל ג' פרצוף וחוטם ופדחת דמברייתא שמענו דכל אילו נקראים פנים ביחד

ובזה א"ש ג"כ מה שראיתי מקשים ארש"י בבכורות דאהא דמסיק יכיר לחוד כתב דפדחת הוי היכר ע"ש דא"כ למה אין מעידין אפדחת לחוד, אבל לפ"ז י"ל דלא קאמר דהוי היכר לחוד אלא שהוא חלק מן המכירים את הפנים

בד"ה מצאו. ויש לו להיות נאמן במגו: הא דהוצרכו התוספ' לכך ולא הקשו בקיצור דמנ"ל דמשום סימן נאמן דלמא סימנים לאו דאורייתא ונאמן מטעם ט"ע דעל זה הי' אפשר לומר דפריך דהרי ברייתא סתמא קתני בין בת"ח בין בעם הארץ והרי אין ע"ה נאמן טל טביעת עין כדאמרינן ב"מ (דף י"ט) לכן הוסיפו כיון דאפשר להכיר גם לע"ה בט"ע דגם הוא יש לו ט"ע רק שאין אנו מאמינים לו ולכן הקשו דיהא נאמן לנו במגו דאי בעי למימר לא אבדתיו מעולם ועל הגט לגבי עצמו יהא נאמן מטעם ט"ע ולא משום סימן, אכן ק"ק כיון דבהקושיא ס"ל להתוספ' שהוא עצמו בא לפנינו ואמר שאבד ושמצאו קשור בכיס א"כ ממנ"פ אם נאמר שעל ט"ע אין אנו מאמינים לו היאך נאמין לו על סימן של כים וארנקי כיון שהוא הביא הכיס וארנקי לפנינו וראה סימניהן וצ"ל בדוחק דלא אסיק אדעתי' להכיר כל הסימני' אשר אנחנו שואלים אותו אם לא שהכיס וארנקי שלו הי', א"נ י"ל דשלא ירמה על זה נאמן באמת מטעם מגו וזה בעצמו קושי' התוס' מנ"ל דמטע' סי' נאמן ובמגו דלמ' בט"ע

בא"ד. ולהכי נקטו כיס וארנקי. המהרש"א מפרש שבזה רצו התוספ' להביא ראי' למה שכתבו שהסימן הוא מה שקשור בכיס דאי הוי איירי שיש לו סימן בכיס למה לא נקט בקיצור שיש לו סימן בגט עצמו ע"ש, אכן לענ"ד אין זה דיוק דדלמא קמ"ל דאפילו אסימן דכיס סמכינן ולא חיישינן לשאלה מטעם דכיס לא שיולי אינשי כדאמרינן לקמן, אכן מהתוספ' הרא"ש שהעתיק ג"כ דברי התוספ' נראה שחסרון יש בדבריהם והאי ולהכי נקיט כיס וארנקי הוא תירוץ בפני עצמו שבזה רצו להוכיח דע"כ אין הטעם דמחזירין משום טביעת עין בגט דא"כ למה נקט כים וארנקי לנקוט שהגט גופא מכירים בט"ע, ובזה אין להקשות דלמא קמ"ל דאפילו אט"ע דכיס מהימן ולא חיישינן לשאלה דז"א דהא בט"ע סמכינן אדבריו ונאמן מטעם מגו ובזה אין חדוש דלא חיישינן לשאלה דהא ידע בעצמו אם השאיל או לא וכמו שנאמן שמכיר הכיס בט"ע מטעם מגו כמו כן נאמן ג"כ לומר שלא השאילו ולכן לענין נאמנות דט"ע אין חדוש יותר בכיס מבגט עצמו

ע"ב בגמרא חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן: ק"ל הרי רבא בעצמו הוא דאמר בב"מ (דף כ"ז) דמהדרינן בסימני אוכף ודלמא הך מימרא דרבא דהתם אזיל להך לישנא דרבא דסימנים לאו דאורייתא ולהך לישנא באמת לא מוכח דחיישינן לשאלה, וי"ל דהרי רבא נקט שם בעדי אוכף וסימני אוכף וכתבו התוס' שם דעדי אוכף נקט אי סימנים לאו דאורייתא א"כ מה דנקט סימני אוכף ע"כ נקט אי סימנים דאורייתא ולכן פריך שפיר לרבא לשיטתו הרי גם אי סימנים דאורייתא לא. נהדר כיון דלהך לישנא צ"ל דחיישינן לשאלה, ועוד י"ל דזה ודאי אי חיישינן לשאלה גם בעדי אוכף לא מהדרינן דמה מהני שהעדים מעידים שהאוכף שלו דלמא השאיל אותו לבעל החמור וכ"כ בפי' הש"מ שם בשם הרמב"ן וא"כ פריך לרבא כיון דעביד שם צריכותא למה לי דכתיב שור וחמור ומפרש דקמ"ל קרא דמהדרינן חמור בעדי וסימני אוכף וא"כ פריך שפיר מקרא דחמור דמיותר אי אמרינן דחיישינן לשאלה, אכן ראיתי בש"מ בב"מ (שם) שהביא גרסא בשם הרשב"א והר"ן דגרסו דרק מעדי אוכף פריך היכי מהדרינן אבל מסימנים ל"ק דבזה לא חיישינן לשאלה כיון שהוא לא ראה האוכף עדיין מהיכי ידע שהשואל ממנו אבדו עם החמור ע"ש, וא"כ להך גרסא שפיר יקשה דלמא קרא דחמור כתיב דמהדרינן בסימני אוכף ומה דקאמר רבא בעדי אוכף ג"כ מהדרינן הרי זה באמת לא קאמר רק להך שיטה דסימנים לאו דאורייתא דלהך לישנא לא חיישינן לשאלה ולכן מזה ראי' דגרסא שלפנינו עיקר דמסימני אוכף היכי מהדרינן פריך

שם לא שיולי אינשי אוכפא: רש"י פירש של זה לחבירו אכן הלשון קשה דהל"ל מחבירו כיין שאמר לא הי' שואל דאי לחבירו הל"ל לא הי' משאיל וגם הרי פתח בבעל, והנה הערוך פירש וכ"כ הש"מ בב"מ בשם ר"ח דאין בטל האוכף משאילו לאחר דלפעמים החמור של אחר רחב ומרחיב האוכף וכשיחזור אח"כ דלפעמים החמור של אחר רחב ומרחיב האוכף ועושה בו חבורה ע"ש, אכן גם לפי' זה קשה לשון הגמרא דקאמר לא שיולי אינשי שהוא לשון שואל והל"ל לא מושלי אינשי שהוא לשון משאיל כדלקמן כיס וארנקי מנחשי אינשי ולא מישלי, גם בלשון רש"י לא ידעתי לכוון כוונתו בין קאי אשואל בין קאי אמשאיל וצ"ע: