ערוך לנר יבמות שכט

דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ כשעקרו רבנן נישואין דילי' ועשו בעילותיו בעילות זנות איך נשאת לכהן דממנ"פ אם אינה גרושה היא זונה דז"א דהרי לעיל (דף נ"ט) אמרינן דבממאנת לא נעשה זונה גם לר"א וה"ה בנתקדשה קידושי טעות כמו שכתבתי שם כיון דלא נתכוונו לשם בעילת זנות וא"כ ה"ה כשבא עלי' לשם אישות ועקרו רבנן הנישואין אכן בש"מ כתובות ודף ג') הביא שיטות הראשונים דס"ל דהיכי שנתגרשה ועקרינהו רבנן לקידושין נפסלה לכהונה ע"ש

שם לכהן: ק"ל אי טעמא דר"א דלא מקלקלה נפשה מה ראי' במה דאנסבה לכהן אחר שנתגרשה שהרי בזה לא תפסיד מידי דכתובה אית לה דגרושה לכהן יש לה כתובה כדאמרינן לעיל (דף פ"ה) ומה שנפסלה לכהונה ובני' חללים ואינה אוכלת בתרומה כל זה כבר הפסידה כבר ע"י גט כיון שאינה יכולה להנשא לכהן ואף שמקלקלה שתצא מבעלה כהן הלא שוב תוכל להנשא לישראל כאשר גם עתה אינה ראוי' רק לישראל אכן בצרתה שפיר תתכוון לקלקלה כיון שבני' ממזרים וי"ג דברים בה, שוב ראיתי בירושלמי שנראה משם דהוא חולק באמת אגמרא דילן מטעם זה גם לפי דברי המפרש שם י"ל דשפיר נתקלקלה בכתובה ג"כ דכיון דהכהן שנשאה לא ידע שהיא גרושה ה"ל מקח טעות ואין לה כתובה

שם בתוספ' ד"ה אין מעידין. ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף:

שיטה זו של ר"ת כתבו גם הרא"ש והטור פסק כן (בסי' י"ז) וכתב עליו הב"י בשם נ"י ששיטה זו אינה נכון בעיני הרשב"א והרא"ה והריטב"א והריב"ש ולכן בש"ע שם (סעיף כ"ה) הביא שיטת ר"ת בשם י"א ושחלקו עליו האחרונים ומכ"מ לפי שלא חלק בפי' עליו כתב בחלקת מחוקק ובב"ש דלא נדחו דבריו לגמרי ושיש לצרף שיטת ר"ת לשאר אומדנות והוכחות, אכן ראיתי המון האחרונים שנבוכו בשיטה זו של ר"ת בכמה ספקות מפני שלא הי' להם מדברי ר"ת רק מה שהעתיקו התוס' והרא"ש והמרדכי ובזה יש סתירות, וביותר מזה שגם הרשב"א והריטב"א והנ"י לא ראו דברי ר"ת רק במה שהביאו התוס' כנראה מדבריהם שכתבו שיטה זו בשם התוספ' בשם ר"ת אכן עכשיו זכינו לדברי ר"ת שנדפס ספר הישר שלו ולכן ראיתי להעתיק דבריו בהגה"ה קצת הטעיות המוכחות בתוך הסגר כזה [ ] כי על פי דבריו נראה שכל מה שהקשו הראשונים עליו כבר הרגיש בעצמו ויישב וז"ל תשובה. נ"ל פי' דהך משנה דהאשה הכי וזכור אני שכך דנתי לפני רבי' שמואל והתרנו אשת אחיו של ר' שלמה בר בנימין או אחיו של ר' יצחק בר בנימין מקדשווארץ אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אדם שנהרג ולא נשאר רק פרצופו וחוטמו ופדחתו כדתני' בגמרא עליו ואם חסר אחד משלשתן אין מעידין עליו ואע"ג שיש סימנין בגופו ובכליו אי ליכא פרצוף וחוטם ופדחת אין מעידין עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחי' אוכלת בו אין מעידין עליו בפרצוף וחוטם ואפילו בהכרה גמורה אין מעידין אלא (על) [עד] שלשה ימים בהני סימנים דאמרינן דבע"כ האי אין מעידין עד ג' ימים לא קאי אאדם ידוע חי וניכר למעידין דאפילו עד מאה כיון שיודעים שזה אותו שלא יצא נפשו אבל בע"כ באין ידוע לאחר שלשה ע"י סימני פרצוף ופדחתו וחוטם וראשו מקום שיעור ושפתו וצוארו וסנטרו ופיו ליתנוהו ובקומתו ובעוביו וברגליו אינו ניכר ותמה על עצמך היאך ניכר בתוך ג' ע"י פרצוף פדחת וחוטם אבל בטביעות עין מעשים בכל יום אפילו לאחר שנים עשר חדש מת ניכר והרב הקדוש ר' שמשון כשהגיד עליו בעל החלום לאחר חצי שנה הי' ניכר כאילו הוא חי אבל בפרצוף ופדחת וחוטם כיון שאין בו טביעת עין כמו באיש שלם שכיון שאין טביעת עין רק בפדחת וחוטם או פרצוף ובחוטם או בפדחת ובפרצוף אין זה טביעת א שמאבד טביעת עינו כיון שלא נשאר רק מעט (אפילו) [אבל] בטביעת עין דראש כולו או טביעת עין דגופו עם ראשו מעידין עליו וכן בטביעת עין דראש ורובו תדע קתני אע"פ שיש סימנים בגופו אבל טביעת עין עדיף ומעידין עליו שהרי אדם חי אם נחתך חוטמו מעידין עליו בטביעת עינו אפילו יכחישם ויאמר לא זה הוא והלשון מוכיח קאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים כמו אין מעידין אלא על של (סומא) [שומא] שעל הפרצוף מעידין דומה לפרצוף פלוני ועל (הסומא) [השומא] מעיד שומא כך וכך היא אבל אילו על האדם מדברת המשנה הי' לתנא לשנות אין מעידין אלא א"כ ראו פרצוף פנים עם החוטם ועוד אם נהרג לאלתר ונחתך חוטמו לא יהי' לו עוד טביעת עין לא יעידו עליו זאת לא תהי' הלכך יש לפרש לישנא דמתניתן כדמוכח דעל הפרצוף פנים מעיד ולא על טביעת עין שלו דבטביעת עין שוה' לאלתר ועשרה ימים ועשרים יום ויותר והכי מתרץ לישנא דמתניתן וההיא דאנסבי' לבתר חמשה יומא אפומי' דשושבינהו לא הי' בו טביעת עינא אלא בסימני חוטמא ופדחתו ופרצופו אע"ג דלא הי' ניכר (בתר) [דבתר] דנח נפשי' (אכולה סוורי וסימני) [אכלוהו כוורי] א"נ תפח הי מעיד עליו אבל לא הי' לו טביעת עין אלא כמו מדמה מלתא למלתא ואע"פ שושבינים היו וטביעת עין לא הי' לא (חשדו) חששו] בכך כן כתוב בהלכות גדולות אמרו רבנן גבי אשה עד דיהבי עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו כך כתב רב יהודאי גאון ונראין הדברים אבל בטביעת עין גמור שישנו רובו שלם וראשו מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו ושפמו וצוארו נשחת וגופו ושדרתו נחתך ליכא טביעת עין בפרצוף פנים ופדחת וחוטם אלא כמו סימנים בעלמא שמעיד שדומה לפרצוף פנים ופדחת וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק דלדברי הכל דאורייתא אבל טביעת עינא ליכא אבל אי איכא טביעת עינא לית דין ולית דיין (דמעידין) (דאין מעידין] אפילו לאחר כמה שנים ופרצוף פנים כדמסיק בפ' יש בכור לנחלה ואע"ג שינויא אחרינא מיהא תלמודא דשאני הכא קושי' קאמר ותן דעתך לומר שאין אדם רואה אלא פרצוף פנים עם החוטם וחוטם נראת חתיכה של פרצוף פנים עם החוטם וכל השאר ליתא דאין זה טביעת עין אלא סימנא בעלמא ומובהק שאמר זאת החתיכה של פרצוף פנים עם החוטם וחוטם נראת כחתיכה של פרצוף עם החוטם וחוטם של פלוני אבל בענין אחר אין יכול להעיד אבל טביעת עינא היינו דקאמר ידענא בי' דהאי (דקאמר) פלוני הוא אע"ג דלא ידע בסימני' ועל דא אנא סמיך וכל המחמיר בדבר אינו אלא חוטא אין כאן חשש איסור ולא משום עיגונא פרשתי כן אלא מפני שהוא אמיתה של תורה וצור ישראל ישיבנו בקרב (אמה) והיתה בריתו אתנו החיים והשלו' עכ"ל הר"ת בספר הישר, והנה נראה מזה ברור כוונתו דהיכי דאיכא פרצוף פנים עם חו"פ מתיר מטעם סימנים גם בחסר שאר הפנים והגוף ועל זה אין מעידין רק בג' ימים ומזה איירי המשנה אבל בשיש לו טביעת עין בשאר חלקי הראש עם הגוף או רובו אפילו חסר חוטמו ופדחתו מעידין עליו אפילו לאחר שלשה ימים, והנה הרשב"א ואחריו הריטב"א ונ"י נראה מדבריהם שלא היו לפניהם דברי ר"ת בספר הישר שפתח הרשב"א וראיתי בתוספ' שכתבו בשם ר"ת וכו' וגם לא העתיק רק לשון התוספ' ועל זה הקשה דהרי מתניתן סתמא קתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם משמע דאפילו בגופו שלם אכן הר"ת כבר תירץ זה דאדרבא דייק מלשון המשנה דאלו על האדם מדבר הי' צ"ל אין מעידין אלא אם ראו פרצוף פע"ה ומדנקט אין מעידין אלא על פרצוף פנים משמע דאיירי במי שאין לו הכרה בגוף רק בפרצוף פע"ה, עוד הקשה הרשב"א עליו דלשון ואפילו סימנים בגופו ובכליו משמע דה"ק אין מעידין על המת לעולם אלא על פרצוף פע"ה ע"ש, וגם זה מתרץ ר"ת דה"ק אין מעידין על סימנים אלא על סימן פרצוף פע"ה ואפילו יש סימנים אחרים בגופו ובכליו אין מעידין, עוד הקשה הרשב"א על מה שכתבו התוספ' בשם ר"ת דאם אינו נחבל בפנים מעידין אחר כמה ימים שהרי מתניתן קתני אין מעידין אלא על פרצוף פע"ה ואין מעידין אלא עד ג' ימים משמע דאפילו