ערוך לנר יבמות שכז

דמה שכתב שם (ה' ט"ו) בד"א שהיתה פסולה לכהונה וכו' קאי גם אהלכה י"ג ע"ש אכן מסוגיא דלפנינו ודאי יש ראי' מדפריך מסיפא ולא מרישא ותמיהני טל המ"ל שלא הרגיש בזה, אבל באמת ק"ק לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (קי"ח:) דלא משמע לי' דמה דקתני אינה מתייבמת משום דשויתה נפשה חתיכה דאסורא דמשמע לי' דחולצת אפילו נתנה אמתלא לדברי' א"כ היאך נאמר הכא דחולצת ממנ"פ משים דשויא נפשה חד"א, וי"ל דהתוספ' כתבו כן היכי דחולצת באחות מין הדין אבל שניחוש שמא יבואו עדים והיא תתן אמתלא כולי האי לא חיישינן ולכן ניחא לי' לפרוך מסיפא, ועוד יש לחלק דלעיל דאיירי שעדיין לא חלצה רק דברה מהני אמתלא אבל היכי שכבר חלצה לא ניחוש שמא תתן אמתלא למה חלצה דהיכי דעשאה מעשה אחר דבורה לא מהני אמתלא כמבואר בפוסקים ועיין ב"י, (סוף סי' א') בש"ך וט"ז שם

שם ניתן לי בן: הא דלא מקשה קושיא זו לעיל (ל"ו.) דמייתי ג"כ סוגיא זו י"ל משום דהכא עיקר ם והתם כדי נסבא, אבל קשה דלעיל (מ"א:) דמפרש ר' יוחנן טעם דלא תחלוץ בתוך שלשה משום דלמא מצריך כרוז לכהונה הוי לי' להקשות כן, וי"ל דמדרבי יוחנן לא שמעינן אלא דממתינין שעה א' מלחלוץ אבל לא שתשאר עגונה לעולם משום הך טעמא ולכן לא קשה מניתן לי בן דאם ניחוש התם לעולם לא תנשא אבל הכא דקאמר דמשום הך גזירה לא תנשא לעולם פריך שפיר ומזה ק"ל אמה שכתב הרשב"א בשמעתין דפסקו הרי"ף והרמב"ם כאביי בר אבין משום דרבי יוחנן לעיל קאי כוותייהו ולפ"ז אין ראי' מהא דר' יוחנן אכן באמת עיקר הטעם דפסקו כן משום דרב פפא ורב חיי' ברי' דר"ה טרחו וס"ל כוותי' וכמש"כ הבעל מלחמות

שם אמר ר"פ בגרושה: צ"ע דלמה תשאר עגונה לעולם הא יש לה תקנה ע"י שיקדשה אחד דהא בקידושין אין איסור ויגרשה ונפסלת לכהונה ושוב ישאנה, ועיין ברבינו ירוחם (נתיב כ"ה) הביאו גם הב"י ובסי' קנ"ו) שהאריך להסתפק בשם הר"ש אם יש תקנה ע"י שתדור הנאה שלא תנשא לכהן והניח בצ"ע וכל מה שכתב שם לא שייך לענין תקנה זו ואם נאמר דלא חלקו רבנן דחששו דלמא תבטל התקנה א"כ גם ספק הר"ש נפשט שפיר ועיין בריטב"א לעיל (ל"ו) וצ"ט

שם במתניתן תייבמו ומתו היבמין: ק"ל למה נקט שנתייבמו לשני יבמים ומתו שניהן ולא בקיצור ששניהן נתייבמו לאחד ומת שמכ"מ שניהן אסורות להנשא לשוק, וראיתי ברמב"ם וש"ע וסי' קנ"ח) דנקטו באמת כן ביבם א' ג"כ וא"כ כש"כ שקשה למה נקט המתניתן בב' יבמים, וי"ל דרבותא קמ"ל דהנה י"ל מ"ט במתו היבמים אסורין להנשא דהרי עתה תהי' יבמה נאמנת לחברתה דעתה ממנ"פ לא תהיינה צרות דאם מת היבם הרי לא תנשא לו עוד ואם לא מת והיא תתייבם אליו הרי זינתה אשתו שכבר נשאה ליבם ונאסר' לבעלה וא"כ למה לא תהי' יבמה נאמנת לחברתה, ועיין לעיל (דף קי"ז) שכתבו התוספ' כסברא זו שבמקום שלא תחזור להיות כלתה לא שייך שנאה וצ"ל כיון דקודם שנתייבמו לא היו נאמנות אחת על חברתה גם עתה לא נאמנות דאף דשנאתה בטלה עתה מכ"מ כל אחת בושה להודות ששקר אמרה ושבאיסור היתה נשאת ליבם, והנה לעיל (שם) אמרינן שאני התם דרגיש לה צערה ע"ש הרי דבמקום שהרגישה צער אפילו בטל עתה מכ"מ נשארה השנאה ולכן אי הוי נקט ביבם א' שייבם שתיהן והיו צרות תחתיו ה"א דדוקא בזה אינן נאמנות זע"ז אפילו אחר מיתתו שאף שאין סופן להיות צרות עוד ממנ"פ כנ"ל מכ"מ שונאות זא"ז כיון שכבר היו צרות והרגישו צערא אבל היכא שהיו נשאות לשני יבמין ומתו שעדיין לא היו צרות וגם אין סופן להיות צרות ממנ"פ ה"א דנאמנות לכן קמ"ל דאפילו בב' יבמין ג"כ אינן נאמנות: שם בתוספ' ד"ה וחזקה. דר"מ חייש למיעוטא: לענ"ד י"ל כיון דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן דאף דהתוספ' לעיל נסתפקו בזה זה דוקא היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט אבל בלא חזקה פשיטא להו בחולין (דף י"ב) דלא חושש רק מדרבנן ולכן י"ל דלא ניחא לי' למימר דדוקא משום חשש מיעוטא לא תנשא ולא תתייבם דא"כ עכ"פ תחלוץ ותנשא דלקמן לא אסרינן רק מטעם גזירה שמא יהא הולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אבל אם מדאורייתא אין לחוש כלל שתלד ולד של קיימא אין לחוש שמשום חשש י עשו גזירה דהוי גזירה לגזירה ולכן קאמר דהוי פלגא ופלגא וא"כ מדאורייתא יש לחוש שתלד ולד של קיימא ושייך שפיר גזירה דרבנן

בד"ה סמוך מיעוטא. והוי ספיקא טהור כבר הקשו התוספ' בחולין שם דא"כ ל"ל לר"מ חזקה הא בלא חזקה חייש למיעוט והוי ספק וכן הקשו לרבנן ל"ל דה"ל דתנוק הוי כיש בו דעת לשאול הא בלא"ה מטמאין כיון דלא חיישי למיעוטא למיעוטא ורובא וחזקה רובא עדיף ותרצו ע"ש, אכן באמת לא ידעתי למה הוצרך רבנו חיים לדחוק בזה הא לשיטתו הי' יכול לתרץ קושית התוספ' דהכא בדרך אחר דלפי מה שכתבו התוספ' בחולין (י"א.) בשמו הא דרובא עדיף מחזקה לא ילפינן אלא מדאזלינן בתר רובא בפרה אדומה אף דיש חזקת טומאה וא"כ לכאורה לא שייך זה רק לרבנן דילפי' מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אבל לר"מ דאזיל בתר מיעוטא ולא יליף מפרה אדומה משום דלא אפשר שאני כמבואר מתוך הסוגיא דחולין דשם א"כ הא דרובא עדיף מחזקה ג"כ אי אפשר למילף מפרה אדומה דדלמא לא אפשר שאני וא"כ י"ל דלר"מ רובא וחזקה כי הדדי ננהו וכי מסמיך מיעוטא לחזקה איתרע לה רובא ואזלינן בתר מיעוט וחזקה ולכן מטהר שם העיסה ומה דקאמר הכא דהוי פלגא ופלגא הרי כבר כתבו התוספ' בעצמם לעיל דלר"מ לא הוי צריך לה כיון דאזיל בתר מיעוט אלא י"ל דנקט כן לאוקמי' רישא אפילו כרבנן וכמש"כ הרשב"א דהרי הרמב"ם פסק כמתניתן אלמא דס"ל דכרבנן אתיא, ואולם י"ל דהתוספ' לשיטתם קאי דס"ל דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן וא"כ מהך טעמא לא שייך לטהר אבל לפי הנראה מהרשב"א והר"ן בחולין (דף י"ב) דס"ל דמדאורייתא חייש באמת יש ליישב קושית התוספ' כן

בד"ה סיפא. איכא מיעוטא דמיעוטא. הרשב"א כתב בשם הרמב"ן דהא דיצאה מלאה חוששת הטעם דדלמא תפיל אין חשש דהוי כמיתה ולמיתה לא חיישינן ע"ש ולפ"ז לא יקשה קושית הרבינו אלחנן דליכא בהא דר' יהושע רק חד מיעוט אבל נלענ"ד דרק הרמב"ן לשיטתו כתב שפיר כן אבל להתוספ' לשיטתם אי אפשר לומר דשמא תפיל הוי כמו שמא ימות דלא חיישינן שהרי מוקמינן מתניתן כר"מ ולר"מ מסקינן בסוכה ודף כ"ד) דחייש למיתה אבל הרמב"ן כתב שפיר כן דהוא מפרש כפי' רב האי גאון דרבא מתרץ דמתניתן כרבנן אתיא ואף דאכתי יקשה לס"ד דגמרא דמתניתן כר"מ אתיא מזה אין קושיא דבאחת הוי מצי למיפרך כן אבל עדיפא מיני' פריך אבל התוספ' לשיטתם דמפרשי דלתי' רבא ג"כ אתיא מתניתן כר"מ כנראה ממה שכתבו (ד"ה סמוך) אי אפשר לומר דטעם דיצאה מלאה חוששת דשמא תחיל לא הוי חשש דלמיתה לא חיישינן שהרי הרשב"א בעצמו כתב מהא דר"י ור"ש דמעוברת אשת כהן חוששין שמא תפיל דס"ל דחיישינן למיתה ע"ש והרי ר"מ ג"כ חייש למיתה ואף דהרשב"א חולק דשמא תפיל חיישינן דהוי כמו שמא ימות ורק שמא הפילה לא חיישינן דהוי כשמא מת והכא הוי כשמא חת לענ"ד דבריו בזה תמוהין דאיך שייך לדמות זה לשמא מת דמה דאמרינן לשמא מת לא חיישינן דמוקמינן בחזקת חי כמש"כ רש"י בגטין (דף כ"ח) משא"כ בשמא ימות דהא ודאי ובוא עת שימות ולכן אין החזקה מתנגד לזה אבל הכא בעובר אם נאמר דבעודה מעוברת חיישינן שמא תפול מאיזו טעם נימא כשעבר זמן העבור שלא ניחוש שמא הפילה ולכן לענ"ד