ערוך לנר יבמות שכו

בחולין (דף ז') דאף ר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל, אכן נסתפקו שם בתוספ' אי הוי זה ר"ו דיבנה או בנו של ר"י הנשיא ועיון בתוספ' חילין (דף י"ב) ובכורות (דף ך') שהביאו שם ג"כ ראיות אליב' דרשב"ג והשמיטו הא דכל מצות שהחזיקו ונראה שמטעם זה השמיטו דאי ר"ג בנו של ר"י הנשיא אין ראי'

בא"ד. התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת: ק"ק הא הכא הוי ש סתמא ואין מחלוקת אחריו והרי לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (מ"ב:) ס"ל לר' יוחנן דבתרי מסכתא אין סדר למשנה ואמרינן מסתמא מחלוקת ואח"כ סתם היא וא"כ נימא דסתם דהכא נשנה אחר מחלוקת דע"ז וי"ל דזה לא שייך רק בסתם במסכתא זו ומחלוקת במסכתא אחרת דאמרינן מסתמא לא חזר רבי אבל היכי דודאי חזר במסכתא א' א"כ אי נימא דבתחלה סתם ואח"כ חזר ואח"כ סתם א"כ חזר ב' פעמים ואדרבה נימא דב' סתמות נשנו מקודם ואח"כ חזר ושנה בלשון מחלוקת ולא חור אלא פעם א', א"כ י"ל דמסתמא דהכא אין ראי' כיון דהיכא חזקה בהדי מיעוט וכנ"ל, א"נ י"ל דלחד תירוצא שכתבו התוספ' דסוגיא דהכא כרבא אזלא ובאמת שייך גם הכא תירוץ רבינא דרובא דתלי במעשה א"כ י"ל דגם ר' יוחנן כרבינא ס"ל ומוקי מתניתן דהכא אפילו כרבנן

בא"ד. התם שלא יבא להקל בערו': ק"ק דא"כ דרשב"ג רק משים גזירה דרבנן מחזיק לנפל פחות מל' א"כ מאי פריך בשבת שה אלא מעתה לא למהלי' בשבת דהיאך ס"ד לומר כן כיון דאזלינן בתר רובא וא"ל כיון דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ה"ל לגזור כן גם במילה זה אינו דהא כבר כתבו התוספ' במגילה (ד':) דלכך לא גזרו במילה בשבת משום שמא יעבירנו ד' אמות כמו בשופר ולולב דשאני מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות וא"כ ה"נ דלא שייך גזירה זו לדחות מילה בשבת, והנה מדברי התוספ' בבכורות נראה דהם לא כתבו כן רק לתרץ הלכתא למה פסקינן כרשב"ג ולא אזלינן בתר רובא ובזה שפיר י"ל דאנן לא פסקינן כוותי' אלא מדרבנן אבל רשב"ג משמע לי' דס"ל דהוא מדאורייתא דהא יליף מקרא דבן חדש תפדה ולכן לרשב"ג פריך שפיר איך מוהלין בשבת אבל מדבריהם דהכא דנראה דלרשב"ג גופא כתבו כן צ"ע וגם עכ"פ גם לדבריהם שם אכתי יקשה הסתירה לרשב"ג עצמו אכן באמת כבר תרצו התוספ' לעיל (דף ל"ו) דשאני ספק נפל דהוא מיעוט המצוי ע"ש וא"כ גם קושיתם דהכא לא קשה

בא"ד. ועוד דאיכא חזקה דטבל: עיין בתוספ' הרא"ש שכתב וכ"ת דאימא עביד כר' אושעיא זה אינו דהא אפילו בידעינן שלא הכניס דרך גגות מחזקינן לדמאי ע"ש, ובזה א"ש ג"כ מה דחשיב בגמרא לעיל (פ"ח.) טבל לאיתחזק איסורא דהא מאמינים עד א' אפילו בידעינן דלא עביד כר' אושעיא, אכן ראיתי בתוספ' בכורות (ך.) שלחד תירוצא תרצו באמת כן כקושית הרא"ש דלא חשיב חזקת טבל דלמא עביד כר"א ע"ש ולתירוץ זה לכאורה קשה מסוגיא דלעיל דחשיב טבל לאיתחזק איסורא אבל באמת גם בפסחים ודף ט'.) אמרינן הכי דכל טבל הוא ספק דלמא עביד כר' אושעי' ע"ש ולפ"ז צ"ל מה דחשיב לעיל טבל איתחזק היינו בידעינן שלא הכניס דרך גגין ובזה באמת לר"מ הוי ודאי טבל

בא"ד. אלא מדרבנן הוי אתי שפיר: באמת הכי כתבו בחולין (י"ב.) והוכיחו שם כן אבל ק"ק דאיך אפשר לומר כן דא"כ איך מטהר ר"מ בתנוק שנמצא בצד עיסה להקל על דברי תורה וצ"ל כמש"כ התוספ' בחולין (דף פ"ו) דרוב תינוקות מטפחים לא הוי רוב גמור, אבל א"ל כמש"כ התוספ' שם דהתם טעמא משום חזקה דטהרה ובאיכא חזקה בהדי אפילו מדאורייתא חושש למיעוט דהא הכא ג"כ איכא חזקת טבל ועוד דהרי כתבו התוספ' כאן אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי לא חושש אלא מדרבנן, שוב נדפסו חדושי ר"ע אייגר זצ"ל וראיתי שהקשה קושיא זו על התוספ' דהכא מהא דתינוק והניח בצ"ע ולא ידעתי למה לא הזכיר מהך דתוס' דחולין דלפ"ז א"ש

בא"ד. כל ישראל מי הוחזקו: פי' דהרי לכל אחד מישראל יש לו חזקת כשרות והכי אמרין במכות (ה':) ואף דמשמע שם דפליגי בזה ר"י ור"ל מכ"מ י"ל דלאחר ששמעה מר"י קבלה ועכ"פ פסקינן כן וכמו שכתב שם הריטב"א

ע"ב בגמרא ואייתי מיעוטא דמפלת סמוך לחזקה: המג"א (סי' שמ"ג) הביא הרוקח שכתב דאשה מעוברת מכהן מותרת לכנוס לאוהל המת דיש כאן ס"ס שמא נקבה היא ואת"ל זכר שמא נפל הוא והקשה עליו ל"ל הך טעמא תיפוק לי' דהולד הוא טהרה בלועה דאינה מתטמאת והניח בצ"ע ע"ש וגם בפ"מ (שם) הקשה על הרוקח דהרי לפי סוגיא דהכא מפילות חשיב מיעוט נגד הרוב והרי מיעוט נגד הרוב לא מצרפינן לס"ס והניח ג"כ בקושיא, ולענ"ד י"ל דע"פ סוגיא דהכא חדא קושיא מתורצת בחברתה דודאי גם הרוקח לא הוצרך טעם שמותרת לכנוס שלא יטמא העובר דהרי טהרה בלועה הוא אבל הוצרך טעם שמותרת לכנוס בכל עת אפילו כשימלאו ימי' ללדת דבזה ה"א ניחוש שמא תלד שם וכשיצא הולד לאויר העולם מיד יטמא לזה קמ"ל דלא חיישינן מטעם ס"ס אבל עכ"פ עתה יש להעובר חזקת טהרה ולכן כשנסמוך מיעוט דמפלת לחזקת טהרה ה"ל פלגא ופלגא והוי שפיר ספק השקול וכיון דאיכא ג"כ ספק זכר ספק נקבה ה"ל ס"ם

שם ולעולם: א"ל מאי קושיא דלמא לכך לא חילצת דלמא אתי צרתה ואמרה דלא ילדה וראוי' ליבום ומצות יבום קודם למצות חליצה במתכוון לשם מצוה כדאמרינן לעיל די"ל דהרי אמרינן לעיל (ל"ט.) בכיוצא בזה שהויי מצוה לא משהינן, וא"ע מצאתי גם בשו"ת מהר"י מטראני וסי' ק"ג) שכתב כן

שם לחברתה לעולם: הנה לא מבואר בפוסקים אם זה דוקא לכתחלה מורין לה כן שלא תחלוץ אבל אם חלצה תנשא לשוק או אפילו בדיעבד לא תנשא, ולכאורה הי' נ"ל להוכיח דבדיעבד אם חלצה תנשא ממה שכתב הרשב"א לעיל (דף מ"א) דמה דאמרינן שם מהך טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה שלא תחלוץ בתוך ג' זה דוקא לכתחלה אבל בדעבד לא חיישינן ושרינן לה ומייתי ראי' ממה דאמרינן בחולץ למעוברת ונמצא הולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ע"ש וא"כ ה"נ אם חלצה תהי' מותרת לשוק דגם אם ילדה צרתה ולד של קיימא הרי מותרת לכהונה לכתחלה, שוב נ"ל דזה אינו שראית הרשב"א שייך דוקא היכי שילדה ולד של קיימא לפנינו דבזה אף שלכתחלה חיישינן דלמא איכא בחליצה ולא בהכרזה מכ"כ בדיעבד לא חיישינן דהולד מוכיח על ההכרזה אבל היכי שצרתה במדינת הים וילדה שם דליכא הוכחה אפילו בדיעבד לא סמכינן אהכרזה להתירה לכהן וממילא גם בדיעבד לא תנשא לשוק מחשש שמא תנשא לכהן, ועיין ברשב"א לעיל ודף ל"ו) שכתב שם כחילוק זה לענין דיעבד בין אם הולד ש"ק לפנינו ובין אם הוא במדינת הים

שם ואמרי קשרו חלוצה לכהן: הא דגזרינן כל הני גזירות והרי בכל מקום אמרינן גזירה לגזירה לא גזרינן אם לא דחדא גזירה היא כדאמרינן ביצה (דף ג') והכא לא שייך זה נלענ"ד דהכא חששו טפי משום דחלוצה לכהן מדרבנן ודברי סופרים צריכים חזוק וכדאמרינן לעיל (פ"ה:) ע"ש, ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה הבית שמואל (סי' מ' סק"ח) במקדש לאחר ל' דשניהם נותנים גט דא"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש די"ל דגרושה דאורייתא היא לכהן ובזה לא חיישינן לדלמא שרי גרושה לכהן דדברי תורה א"צ חיזוק

שם תנן ניתן לי בן במדינת הים: ק"ק למה פריך מסיפא דמתניתן דלעיל ולא מרישא דהלכה היא ובנה ובעלה למד"ה דתנן ג"כ חולצת ולא מתייבמת ולמה חולצת ניחוש שמא יבואו עדים ויאמרו דמת בעלה ואח"כ בנה וא"כ חליצה שלא לצורך הי' וא"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה, וי"ל ע"פ מה שכתב המשנה למלך (ה' יבום פ"ג ה' י"ג) על הרמב"ם דמה שלא כתב גם בבבא דהלך בעלה ובנה ג"כ דאיירי בגרושה משום דבזה אפילו יבואו עדים דפטורה מחליצה מכ"מ צריכה חליצה דשוויא אנפשה חתיכה דאיסורא ע"ש שהביא פלוגתא שבין הפוסקים אם אמרינן דשוויא נפשה חתיכה דאיסורא נגד עדים או לא, והנה באמת מן הרמב"ם אין ראי' כלל די"ל