ערוך לנר יבמות שכה

(ל"ה:) והא דנקט במתניתן שמא מעוברת ולא שמא ילדה י"ל כיון דרצה ליתן טעם אלא תנשא ג"כ ובזה לא שייך רק טעם דשמא מעוברת דהיינו לזעירי לקמן דמפרש דלא תנשא הוא רק תוך ט' משום שמא מעוברת דלאחר ט' תחלוץ ותנשא ואפילו לר' חנינא דמפרש שלא תנשא לעולם י"ל דנקט שמא מעוברת דבזה יש טעם שוה לשניהם דכל זמן שהיא מעוברת אינה מותרת בין ליבם בין לשוק משא"כ כשילדה מותרת לשוק מן הדין דמה שלא תנשא לעולם הוא שמא לא ילדה

בד"ה רבי מאיר חייש למיעוט בפרק הכל שוחטין: לא ידעתי למה תלי תניא בדלא תניא דהרי שם בחולין ג"כ אמרינן ר"מ לטעמי' דחייש למיעוט ופי' שם דהיינו מה דאמר לעיל ודף קי"א) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין שמא ימצאו סריס ואיילונית הרי אדרבא שם מברייתא דהך מסכתא נפקא ועיין בע"ז (דף ל"ד) דשם כתב רש"י באמת כן דידעינן דר"מ חייש למיעוטא מהא דקטן וקטנה, ואולי י"ל דלא רצה רש"י לפרש כן דא"כ לא הוי שייך לתרץ אפילו תימא רבנן וכו' דהא אדרבא קטן וקטנה הוא רובא דליתא קמן ופליגי רבנן וכמו דמקשה באמת והרי קטן וקטנה וכו' אבל מכותי לא הוי ק"ל היאך פליגי רבנן דהרי שם לא פליגי בפי' ויש לומר דבאמת מודו לר"מ או די"ל דבכותים מודו רבנן לר"מ דמשום רשע א אין להחזיק כולם רשעים וכמו שכתבו התוס' לר' יוחנן

שם בתוספ' ד"ה אמאי הלך. וא"ת דתנן לעיל באידך פרקין: ביישוב זה י"ל דהנה זה ודאי דלפי מה דמתרץ דמתניתן ר"מ היא גם ממתניתן דלעיל ל"ק דג"כ י"ל דר"מ היא וא"כ עיקר קושיתם אינה אלא למה נטר הגמרא להקשות הכא ולא מקשה אמתניתן דלעיל כן, ובזה י"ל דודאי אמתניתן דלעיל ידע דיש לתרץ דר"מ היא אבל הכא סמיך אקושיא אחריתי דמקשה אי ר"מ אימא סיפא היתה לה חמות וכו'

בא"ד וי"ל דמיירי כגון שיש ב' עדים: עיין במהרש"א שהקשה דא"כ מה פה שאסר הוא הפה שהתיר איכא והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל דהכי קאמרי דהעדים לא ידעו דבנה הי' רק היא אמרה כן שהי' בנה והעדים העידו דאותו שאמרה שהי' בנה מת והשתא שפיר איכא הפה שאסר היא ה"ש באמרה מת בני ואח"כ בעלי דאי בעי לא הית' אומרת כלל שהי' בנה ומכ"מ מגו ליכא באמרה מת בעלי ואח"כ בני כיון שהעדים העידו שלא הי' כרוך אחרי' רק אותו שאומרת שהי' בנה וזה מת

ועוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א ע"פ מה שכתב הרא"ש בשו"ת (כלל ס"ו סי' ח') והובא בש"ך ח"מ (סי' נ"ח ס"ק י"א ובסי' פ"ב בכללי מגו אות ה') שאם יש עדים פסולים נגד הטענה שהי' יכול לטעון אף שאם הי' מכחיש העדים הי' נאמן מכ"מ לא חשיב זה מגו דלא רצה להכחיש העדים, א"כ י"ל דאיירי שיש כאן עדים פסולים שאומרים כן ששניהם מתו ולכן באמרה ניתן לי בן ומת בני ואח"כ בעלי נאמנת מטעם הפה שאסר דמגו אי בעיא שתקה והיינו מתירין אותה ליבם על חזקתה הראשונה ולעדות העדים שניתן לה בן לא הי' הב"ד משגיחין כיון דפסולין הן אבל אחר שאמרה ניתן לי בן ומת בכלי ואח"כ בני לא נאמנת במגו דאי בעי אמר' שעדיין חי דבזה היתה צריכה להכחיש העדים שאומרים שמת ומגו נגד עדים פסולים לא אמרינן

בד"ה ר"מ. דהכא כרבה: רבא גרסינן דהוא מתרץ שם כן וזה א"ש טפי דהא גם הכא הוא רבא דמתרץ לקמן אלמא דסוגיא אליבי' אזלא

בא"ד וי"ל דהכא כרבה: אין להקשות להך תירוצא דגם בעילת אדם מקרי תלוי במעשה א"כ היכי יליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדלמא לאו אביו הוא אע"כ דאזלינן בתר רוב בעילות אחר הבעל והרי זה רוב תלוי במעשה די"ל דכבר כתב הרשב"א בחולין (דף י"ב) דהיכי דהמיעוט ג"כ תלוי במעשה אזלינן בתר רוב התלוי במעשה ג"כ והרי מיעוט מזנות ג"כ תלי במעשה, אבל שמעתי להקשות מרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם דהוי תלוי במעשה, ולענ"ד לק"מ דרוב התלוי במעשה דלא ליהוי רוב לא שייך רק אם המעשה צריך להקדים להיות הרוב כגון המעשה דהרביעה צריך להיות מוקדם לומר רוב מתעברות ויולדות ושמא לא נעשה המעשה וממילא אין כאן רוב אבל אם הרוב בעצמו המעשה כגון אם הי' אפשר לומר דהרוב מרביעים בהמותם אז נחשב רוב אפילו תלי במעשה שהרי מטעם זה גם באדם נחשב רוב ע"פ תי' שני דהתוס' כיון דרוב בועלים

בא"ד. שאדם נזקק לאשתו: מדבריהם בבכורות ומדברי תוספ' הרא"ש דהכא נראה דה"ק דאדם נזקק ממילא אבל בהמה לפעמים הוא צריך להרביע וזהו המעשה אבל מדברי רש"י בבכורות נראה קצת דמחלק בענין אחר דהתם יש ספק שמא לא עלה עלי' זכר והוי ספק התלוי במעשה דשמא לא נעשה המעשה ואין כאן רוב אבל הכא המעשה אינו בספק דודאי נזקק לאשתו ולכן שפיר הוי רובא, ועיין במגן אברהם (סי' ח') שהשיג שם על הב"ח אבל במכ"ה לא העתיק דברי הב"ח בדיוק, גם מה שכתוב שם דהכא מחלק הש"ס בין רובא התלוי דמעשה אינו בב"ח כן ועיקר כוונת הב"ח לחלק בין רוב וחזקה העשויות להשתנות לאינם משתנות, אכן גם בזה דבריו צ"ע שמדמה בדיקת ציצית בכל יום לבדיקת טבח אף שרוב מצויים אצל שחיטה מומחים הן מכ"מ באיתא קמן למשאלי' צריך לבדקו ולענ"ד משם ראי' להיפך שהרי גם בטבח א"צ לבדקו אפילו לכתחלה בכל שחיטה ושחיטה אלא אם בדקו פעם ראשון סמכינן שנשאר בחזקתו וסומכין על זה אפילו לכתחלה ולמה לא נאמר גם גבי ציצית כן

בד"ה כגון ט' חנויות. דפליגי בעכו"ם ובחולין: ק"ל הא הני דהתם דוקא דליתא קמן ננהו ופליגי רבנן וא"כ ע"כ דלא דע השתא מהני והמקשן דהקשה מברייתא דקטן וקטנה ה"ה דהוי מצי להקשות ממתניתן דעכו"ם אלא דניחא לי' להקשות מהך ברייתא דהוא מענין המסכתא, א"נ משום דהכא מפרש ר"מ טעמא דאזיל בתר מיעוטא והתם לא מפרש כן אבל איך אפשר דהך כגון רמז להני, אכן לולא דבריהם הי' אפשר לומר דלהך ס"ד דמודו רבנן ברובא דליתא קמן באמת הוי ס"ד דלא פליגי רבנן ור"מ ברובא ומיעוטא דתרווייהו מודו ברובא דאיתא קמן דאזלינן בתרי' וברובא דליתא קמן לא ומה דקאמר בחולין לר"מ היכי אכלינן בשרא ע"כ לא קאי רק למסקנא דהכא דהא התם רובא דליתא קמן הוא דמודו רבנן להך ס"ד וכן מה דמפרש מתניתן דעכו"ם דפליגי אי אזלינן בתר רובא ע"כ לא קאי רק לפי המסקנא דהכא ובכותים כבר כתבתי די"ל דבאמת לא פליגי ובזה יתורץ קושית התוספ'

בד"ה מחוורתא. אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא אין לפרש דקושיתם היא דאיך ס"ד דר"י יסבור כר"מ נגד רבנן דלפ"ז לא היו צריכים לומר דליכא חזקה בהדי מיעוט דהא אפילו באיכא חזקה בהדי מיעוט ג"כ לא חיישי רבנן למיעוטא כדמוכח בהא דתינוקות מטפחים, גם א"ל דקושיתם היא דהוי ר"י דלא כמאן דאפילו ר"מ לא אית לי' אלא ביש חזקה בהדי מיעוט דז"א דהא ר"מ חייש למיעוט אפילו בליכא חזקה בהדי כדמוכח בהא דכל הצלמים, וא"ע ראיתי שגם שער המלך הקשה על התוספ' כן, אבל נ"ל די"ל דהכי קאמרי דלא נימא דר"י ס"ל כסתם מתניתן דהכא להכי קאמרי דמתניתן דהכא אין ראי' דאזלינן בתר מיעוטא אלא היכי דאיכא חזקה והוא אית לי' אפילו בלא חזקה ואיך יסבור כר"מ ואף דהתוספ' כתבו לקמן (ע"ב) דביצאת מלאה חוששת ליכא חזקה ואעפ"כ חוששין למיעוט זכרים מכ"מ י"ל דהתוספ' כתבו הך דהכא דיקשה אפילו לשיטת הרי"ף ורמב"ם דע"כ ס"ל דביצאת מלאה ליכא מיעוטא מדפסקו כן אלא דמיעוט מפלת לא חשיב מיעוט דהוי כחשש מיתה וכמו שכתב הרשב"א בשם הרמב"ן

בא"ד. שהי' חולין המעי אמו כן כתבו ג"כ בבכורות (ך':) בדרך ספק אכן שם (ע"א ד"ה ור"י) נראה דלא ס"ל כן דא"כ לא מקשו מידי שם דלר"מ הוי מיעוטא דמיעוטא, ועיין בשער המלך (ה' טומאת מת) שהקשה על סברא זו דא"כ היאך ילפינן רוב מפרה אדומה דלמא התם היינו טעמא דאוקי אחזקה שבמעי אמו לא היתה טרפה ע"ש שהאריך

בא"ד. וקאמר נמי רשב"ג כל מצות שהחזיקו בו: ק"ק מאי ראי' הא בימי ר"מ מצאו דמות יונה וגזרו עליהם ודלמא בימי רשב"ג עדיין לא גזרו, וי"ל דראיתם מדאמרינן