ערוך לנר יבמות שיח

כתובתה כתבו התוספ' לעיל דאין לה כתובה ולפי' התוספות דכתובות (דף פ"ט) אז גם לא מגורשת וכנ"ל אבל באינה תובעת כתובתה ודאי יש לה כתובה וכן כתב בפי' בתוספות הרא"ש בכתובות (דף כ"ג) וכן כתב גם הרמב"ם (ה' אישות פ' ט"ז) והר"ן (פ"ב דכתובות) וכ"כ הרב המגיד בשם רמב"ם (בהל' אישות פ"ד) ואף דהדרכי משה אהע"ז (ר"ס י"ז) הביא בשם הג"מ דאין לו כתובה כבר הביא שם ג"כ בשם מהרי"ק דיש לה כתובה וכן נראה גם ברמ"א (שם) דנאמנת גם לענין כתובה, אלא דהא ק"ל דאין זה מגו דדלמא אינה רוצה לפסול עצמה מן הכהונה

ונ"ל דהנה עוד הקשה המהרש"א דאיך שייך בזה מגו כיון דלא יכולה להעיז אפי' שלא בפני בעלה לומר גרשני והניח בצ"ע, ועוד ק"ל אמה דפשיטא להתוספ' דבאומרת גרשני נאמנת לרב המנונא אפילו שלא בפניו הא בכתובות (דף כ"ג ד"ה אית לי') הוכיחו דלא אמרינן כן רק לענין אם נשאת לא תצא אבל לא שתנשא לכתחלה מדנקט ר"ה דוקא גרשתני ולא גרשני וע"ש במהרש"א, ונ"ל דחדא קושיא מתורץ בחברתה דהכי קמקשו התוספ' דלמה לא נתיר לה שתנשא כשאומרת מת דנימא דודאי אמת הוא שלא תנשא אם אינה יודעת בודאי שאמת הוא שתחוש לקלקול שמא יבא בעלה וכל הדרכים האלו בה שתפסד כתובתה ותפסל לכהונה דאם לא חוששת לקלקול ולעולם חיישינן שתנשא באיסור אז הי' טוב לה שתטעון גרשני שאם אח"כ יבא בעלה לא תצא ואין כל הדרכים הללו בה ולכן אף שעתה טוענת מת טוב לה לענין כתובה ולענין כהונה מכ"מ כיון שאם שקר הוא תתקלקל לבסוף בכל הדברים יותר הי' טוענת טענת גרשני שלא תתיירא בה בקלקול לבסוף

בא"ד. אפילו שלא בפניו: כבר הזכרתי מה שהקשה המהרש"א בזה דכיון דנאמנת שלא בפניו משום דאינה מעיזה א"כ אין זה מגו, אכן מלבד מה שכתבתי לעיל נלענ"ד ליישב קושיתו ע"פ מה שהביא הש"מ בכתובות ודף כ"ג) בשם הרא"ש דמה דאמרינן דנאמנת שלא בפניו לומר גרשני אין הטעם משום דשלא בפניו ג"כ אינה מעיזה דלא שייך העזה בזה אלא דמתייראה שמא יבא הבעל ויכחישה ואז אינה מעיזה לומר בפניו אמת הדבר שגרשתני ע"ש, וא"כ שפיר הקשו התוספ' דתהא נאמנת לומר מת בעלי דנחזיקה דודאי מתייראה לומר שקר שאם יבא בעלה תוחזק שקרנית במגו שהיתה יכולה לומר גרשני שנאמנת דמחזיקים אותה שמתייראה שיבא ויכחישה כש"כ שתתייראה לומר מת דשמא יבא ואז תוחזק שקרנית ודאי אפילו בלא הכחשה דידי' וא"כ ודאי טענת נתגרשה הי' טוב לה מטענת מת

בא"ד. שיש להאמינה מטעם הפה שאסר ק"ק דהא איירי התם בבאו עדים דליכא משום פה שאסר הוא פה שהתיר דהא ברישא באמת נאמנת מטעם זה וי"ל שהרי לא באו עדים עד אחר שנשאת וא"כ בשעה שאמר' גרשני אכתי לא הי' שם עדים והיתה נאמנת מטעם פה שאסר הוא פה שהתיר ואף שעתה באו עדים מכ"מ בשעה שאמרה היתה נאמנת

דף קי"ז ע"א במתניתן מצינו שאין האחים: הא דנקט האחים דוקא ולא הבנים דהא בב"מ (דף ל"ח) יליף מקרא דובניכם יתומים דאפילו הבנים אין נכנסים י"ל דמלתא אגב אורחי' קמ"ל דין דרב חסדא לקמן דדוקא האחים אין נכנסים בשהם יורשיו דהיינו בדלא ייבם אבל היבם נכנס ואף דהשתא אכתי לא דרש ב"ה מדרש כתובה מכ"מ י"ל דהוי דרש מדרש הכתוב ומ"מ ק"ק שינוי הלשון דלענין בנים נקט בברייתא שם אין מניחין לירד ולענין אחים קאמר הכא לשון אין נכנסין ולענין קרוב קאמר שם בב"מ לשון אין מורידין

שם בגמרא יבמה נכנס לנחלה על פי': יש להסתפק איך הדין לרבי יהודה דס"ל לעיל (דף מ') דביש אב נכסים של אב אפילו בנתייבמה ואיכא אמוראי דס"ל כוותי' שם וא"כ אם נתייבמה ע"פ עצמה ויש שם אב אי נימא כיון דאין האחים נכנסים על פי' ה"ה ג"כ האב ולא ירש לא הוא ולא האב או אי נימא כיון דהאב לא יכול לירש ה"ל כאלו אין כאן אב ויורש היבם ע"פ מדרש הכתוב וצ"ע

שם אף להנשא אין מתירין אותה: הנה זה פשוט דאף דאח"כ באה עוד פטם אחרת לב"ד ואמרה מות בעלי ולא תבעה כתובתה מכ"מ אין מתירין אותה כיון שכבר הראתה ערמתה ולפ"ז ק"ק דבשבועות (ל"ב:) דקאמר הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים שהוא פטור וחילק בין אמר לדידה לאמר לב"ד לפ"ז הוי מצי לחלק באמר לדידה לבד בין כבר העידה בב"ד ותבעה כתובתה ללא העידה דבשכבר תבעה כתובתה שפיר הפסיד לה העד כיון שהיא אינה יכולה להעיד, ועיין באהע"ז (סי' י"ז) שהביא הב"י הנימוקי יוסף בשם הריטב"א שאפילו עד אחד לא מהני והקשה עליו מנ"ל הא וכן הקשה החלקת מחוקק ושם ס"ק פ"ה) ע"ש, ולפ"ז א"ש דיש ראי' לשיטת הריטב"א מכח הקושיא שהקשינו דלשיטת הריטב"א א"ש כמובן דלא מצי לחלק בתבעה ללא תבעה דבתבעה אפי' העד לא מהני, ואפילו לפי מש"כ הח"מ נגד משמעות הרמ"א דגם הריטב"א לא ס"ל כן רק בהביאה היא העד לב"ד אבל בבא העד מעצמו לא, מכ"מ לא הי' יכול לאוקמי' שם בשבועות כן משום דשם איירי בהשביע היא אותו בב"ד כמש"כ רש"י שם וא"כ איירי בהביאה אותו לב"ד

שם והכא ליכא אימא דסניא לה אף דסתמא קתני בת חמותה אפילו היכי שכבר מתה אמה קודם שנשאה לאחי' דג"כ ליכא אימא דסניא לה מכ"מ י"ל דעיקר טעמ' משום אימא ולא פלוג רבנן כמו דאסרו אפי' ביבמה דאית לו בני' כמבואר באהע"ז וסי' י"ז ס"ד) ועיין שם בח"מ והב"ש שהביאו דעת השלטי גבורים דזכרים לא אסרו להעיד כגון חמי' והביא ראי' מהירושלמי ובאמת בהירושלמי יש ב' דעות בזה כנראה שם אכן מסוגיא דילן נ"ל להביא ראי' לדעתו דאי חמי' ג"כ פסול א"כ היאך קאמר והכא ליכא אימא דסניא לה מה בכך הא איכא אבי' דסניא לה אע"כ בזכרים ליכא שנאה ואולי לא רלה הש"ג להביא ראי' מהכא די"ל דדעתה של בת נוטה אל אמה יותר מאל אבי' ולעולם גם אבי' שונאה

שם לגרסנא דבי נשאי: א"ל איך מסופק אי אמרינן הסברא דשונאה משום דאכלה לגרסנא דאימא הרי בבת בעלה ליכא טעמא אחרינא אלא זה וא"כ לפשוט בת חמי' מבת בעלה די"ל דבת בעלה שונאה יותר מתוך שממלאה מקום אמה לגמרי ואין לפשוט מזה היכי דאינה רק אוכלת ירושת אבי' ואמה וגם אין להקשות דאם איתא דגם בת חמי' פסולה להעיד מטעם דאכלה לגרסנא דבי נשאי מ"ט נקט במתניתן בת חמותה ולא בת חמיה די"ל דאיידי דתנא חמותה נקט ג"כ בת חמותה, וראיתי במשנה למלך (ה' גירושין פ' י"ב) שרצה להוכיח מזה דבת חמותה דנקט הוא בת חמותה לחוד ולא ג"כ בת חמי' דהיינו שאינה אחות בעלה מאב ואם אלא מאם לבד ומתוך כך הוקשה לו מה דקאמר לקמן ל"ש בת חמותה ול"ש בת חמי' הרי בבת חמותה לחוד לא שייך גרסני דבי נשא וכן הוקשה לו מה שכתב רש"י ד"ה לגרסנא שהביאה לאבי' מבית אבי' עכ"ל הרי אבי' דהבת לא הי' יורשת כיון שבעלה אינו בנה ע"ש והניח בצ"ע, ולא ידעתי איך העלים עין ממה שכתב רש"י במתניתן וכן בת חמותה אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי עכ"ל הרי בפי' שמפרש שהיא בת חמי' ג"כ דא"כ איך שייך עמל אבי אע"כ צ"ל כמו שכתבתי דנקט בת חמותה איידי דאיירי בחמותה

שם ואם איתא שית הווין: הא דלא הביא ראי' ממתניתין מדלא חשיב לה די"ל תנא ושייר וא"ל מאי שייר דהאי שייר די"ל דשייר ג"כ אשת אב וכלה וס"ל כר' יהודה דלא הוי בכלל אינך דליכא משום כמים פנים לפנים אבל מברייתא דתני מנינא פריך שפיר דליכא למימר תני ושייר דהיכי דתנא מנינא לא אמרינן תני ושייר כדאמרינן בקדושין (ט"ז:) וע"ז משני לא כמו שאתה סובר דטעמא דבת חמותה