ערוך לנר יבמות שיז

יקשה כקושיתנו כיון דהכא לא חשיב קטטה לענין שלא תהי' נאמנת אלא קטטה שרוצה להוציא עצמה מובעלה וכמובואר בחלקת מחוקק אהע"ז וסי' י"ז המ"ח) על פי סוגין וא"כ מאי פריך וליהמני לימא דאף הכא איירי בכה"ג כמו בכתובות שהיתה מקודם קטטה ואח"כ אמרה גרשתני וי"ל דגם לענין להחזיק קטטה שלא תהי' נאמנת אח"כ לומר גרשתני בעינן קטטה שאוסרת עצמה עליו

ע"ב בגמרא איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה: הקשה בתוספ' הרא"ש על רבינו חננאל דכתב דלמ"ד דמשקרא לא נאמנת במת וקברתי' ולמ"ד בדדמי נאמנת דא"כ לימא איכא בינייהו כן והניח בקושיא, ולענ"ד י"ל דבלא"ה פי' התוספ' בהך דארגיל הוא קטטה דחוק קצת, גם כבר הקשו התוספ' ואמאי לא תשקר דהא כבר אמרה גרשתני בשקר, ולכן י"ל דודאי לא פריך מה יש בין ב' הטעמים דבזה ידע שפיר דיש ביניהם מת וקברתיו אבל מה דקאמר מאי בינייהו היינו קושית התוספ' בעצמו מה נפקותא יש בנדון זה דקטטה כיון דלמ"ד בדדמי הכא ודאי משקרא דהא כבר אמרה גרשתני בשקרא וא"כ לעולם אינה נאמנת במת וקברתיו גם למ"ד זה ומתרץ א"ב דארגיל הוא קטטה דבשלמא אם הרגילה היא קטטה ואמרה גרשתני בשקר בזה הוחזקה לשקרנית אבל כשהרגיל הוא י"ל דלא הוחזקה בכך דלעולם לא הי' בדעתה ליצא מאתו ולנשא רק שאמרה לפניו כן להראות נגדו כאלו רוצה לצאת מאתו למען ייטיב דרכו וא"כ לא הוחזקה שקרנית בזה אף שבאו עדים שלא גרשה ולכן נאמנת במת וקברתיו

ועוד י"ל ביישוב שיטת ר"ח כיון דהאמוראים מפרשי טעמא דמתניתן א"כ הוצרך לומר איכא בינייהו דשייך בדין דמתניתן והרי מתניתן איירי באמרה מת ולא הוזכר שאמרה קברתיו ולכן הוצרך לומר א"ב בהרגיל הוא קטטה ועיין במהרש"א

שם כי היכי דלישרי': מזה נראה שמותר לגרום לחכם שיטעה ויתיר דבר שלדעתו אסור אם הגורם ס"ל דמותר וק"ק ממה דאמרינן בחולין (קי"א:) חס לי' לזרעא דאבא בר אבא דליספי לי מידי ולא סבירא לי ע"ש משמע דכזה אסור והרי גם שם לשמואל הי' פשיטא לי' דמותר ואעפ"כ הי' רב מובטח דלא נתן לו להכשילו וי"ל דשם מידי דאכילה היא דזה גנאי לצדיק וכמש"כ התוספ' לעיל (דף צ"ט), ועוד י"ל דשאני הכא דרבים חולקים עם ר' יהודה א"כ הי' פשיטא להם דהלכה כרבים ור' יהודה עצמו צריך להורות לאחרים שיעשו כרבים וכמו שהורה עקבי' בן מהללאל לבנו (בעדיות פ"ה) מוטב להניח דברי היחיד ולתפוס בדברי המרובים ע"ש רק שהוא בעצמו כשנשאל מעשה ממנו הורה כקבלתו לכן אין שייך מכשול אם לא ידע ופסק כרבים אבל שם הי' פשיטא לרב ששמואל לא יכריע דעתו כ"כ על דעת רב שלה יחשב מכשול לרב אם יאכל מה שאסור לו, ועיין בריטב"א סוכה ודף י') שהוכיח ג"כ מסוגיא דחולין דהיכא שאין ניכר לחבירו אסור להכשילו אם לא ס"ל ומהתימא שלא הזכיר מסוגיא דהכ' וצ"ל דס"ל כמו שחלקנו

שם אבל מעבירין על הגשר: בשבת (ס':) כתב רש"י דגם בגשר פליגי ת"ק ור"ח ב"ט דלת"ק גם על הגשר אין מעבירין וכבר הקשה המהר"ם שם שזה נגד הברייתא דהכא דאמרינן בפי' דמעבירין על הגשר גם לת"ק והניח בצ"ע, ובאמת תמו' מאד, ולענ"ד אולי י"ל דלפי מה שכתב הערוך הביאו התוספ' במנחות (דף ל"ה) מעברתא ותיתורא אחת היא ותיתורא מבאר רש"י בכל מקום שהוא גשר א"כ מה שקורין מעברתא או מברא לפעמים נקרא ג"כ גשר, וכן נראה ג"כ מדברי רש"י בביצה (ז':) שעל מה דאמרינן שם ואי איכא מברא עברה פי' רש"י גשר ע"ש וכפי הנראה בחולין (דף צ"ה) ממה שפי' רש"י שם אמה דאמרינן רב בדיק במברא מעבורת הנהר שהיתה באה מעבר השני לעבר זה ע"ש מזה נראה דמברא הוא כמו ספינה שהולך באויר על הנהר מעבר זה לעבר זה וכיון דמברא וגשר אחת היא משכחת גם גשר דנקרא כן, ומזה נלענ"ד לומר דגשר וכן מברא נקרא כל דבר שעל ידו עוברים מעבר הנהר האחד לעבר השני ואין חילוק אם הוא דבר העומד על יסודו או הוא דבר ההולך על המים כמו ספינה והחילוק שבין גשר ההולך על המים לספינה הוא שגשר נעשה לילך דוקא משפת הנהר לשפתו ואופן בנינו מוכיח עליו וספינה הוא ההולך על הנהר לארכו וכיון דמה דמידה ת"ק הכא דמעבירין על הגשר הוא כיון דכארעא סמיכתא הוא כמו שפי' רש"י א"כ פשיטא דכשהולך באויר על המים שאינו כארעא לת"ק אין מעבירין עליו שדומה בזה לספינה אבל לרחב"ע כיון שאינו ספינה ממש מעבירין עליו ובגשר כזה איירי רש"י בשבת במה שכתב דפליגי ת"ק ורחב"ע

שם ברש"י ד"ה לא ירכיבם. ונוגעת בקרקע: הא דהוצרך רש"י לכך י"ל לפי מה דכתב לקמן אלא א"כ רגליו של עליון נוגעין בקרקע עכ"ל ואמאי לא מהני מה שרגליו של נרכב נוגעין בקרקע שהרי גם זה לא דומה לספינה שהולך באויר ולכן פירש דהספינה לפעמים ג"כ עומד על גבי קרקע, אכן בחגיגה (דף כ"ג) פי' רש"י על אלא א"כ רגליו נוגעות בקרקע דכל ספינה הולכת באויר וגזרו על האוירות כולן עכ"ל ומזה נראה ששם מפרש דרגליו לא קאי אשל רוכב אלא על של נרכב ולכן לא כתב שם ג"כ מה דכתב הכא דספינה לפעמים נוגעת בקרקע

בד"ה תחוב בקרקעיתה. והאהיל הכלי של מי חטאת: לכאורה קשה למה הוצרך לכך תיפוק לי' דהספינה נטמא ע"י כזית מן המת וטימא כל מה שבתוכו וא"ל דהא אמרינן בשבת (פ"ג:) דספינה אינו מקבל טומאה דז"א דהא אמר שם ר"ח ב"ע דספינת הירדן טמאה והך דהכא ספינת הירדן הי' וי"ל דאי לאו דטומאת אוהל הוי איך קאמר הכא מה לי ירדן מה לי שאר נהרות הא שנא ושנא דטומאה שנתהוה בירדן לא שייך גבי שאר נהרות, א"נ י"ל דפי' רש"י כן משום דאיכא שם בשבת תנא דס"ל דגם ספינת הירדן טהורה, אכן הרמב"ם בפי' המשניות (פרה פ"ט) כתב דנפסלו מפני היותם במקום טמא ע"ש משמע דס"ל דספינה נטמא ומכ"מ לא רצה לומר דנטמא האפר דאפר אין מקבל טומאה מן התורה עיין בטורי אבן חגיגה (דף כ"ג) אכן בחבורו באמת כתב דנטמא המים והיינו משום דפסק דספינת ירדן טהורה

שם בתוספ' ד"ה לא דברו. למה קציר: לפי הנראה מהירושלמי לא הי' גורס במשנתינו וכמעשה שהי' ע"ש וכ"כ המפרש שם ולפ"ז פשיטא דא"ש מה שהקשה למה קציר, אכן אפילו הי' גורס במשנתינו כן מכ"מ מקשה שפיר שהרי גם לענין באותה מדינה מפרש בגמרא טעמא דב"ה למה באותה מדינה דוקא משום דמירתת ולא סגי לי' בטעם דכמעשה שהי' לבד אם לא שיש סברא לחלק בין מעשה שהי' למקום אחר ולכן גם מה שאמרו ב"ה לא שמענו אלא בבאה מן הקציר צריך טעם מה חילוק בין קציר למקום אחר וזה מפרש הירושלמי משום דשם שכיח יותר או משום דחמה קודחת או משום דריחשא שכיח, ולפ"ז צ"ל דלפי מה שמשמע מלשון הברייתא לקמן דפשיטא לב"ש דב"ה ג"כ לא בעי קציר חטים דוקא אלא ה"ה ג"כ קציר שעורים ומוסק וגודר משום דהכל בכלל קציר וכנראה יותר מלשון הברייתא ההובא בירושלמי דפשיטא להו דכל הטעם דשייך בקציר חטים משום חמה או משום ריחשא שייך ג"כ בכל הני וכ"כ בתוספ' י"ט, או די"ל אפילו לא שייך הטעם רק בקציר חטים מכ"מ הי' פשיטא לב"ה דבין קציר לקציר לא מחלקינן דבאמת דוחק לומר דבימי קציר שעורים שהוא בימי פסח סוף ימי הגשמים שג"כ אז חמה קודרת כמו באמצע הקיץ וכן לענין מסיקת זתים אמרינן (פאה פ"ח) שיש שאין מוסקים אלא לאחר רביעה שני' ע"ש שכבר התחילו ימי הגשמים אע"כ דגם קודם חזרה כבר הי' פשיטא לב"ה דאין מחלקין בין קצירה לקצירה

בד"ה באותה שטה מגו שהיתה יכולה לומר גרשתני: המהרש"א הקשה דאין זה מגו דאם אומרת גרשני אינה נוטלת כתובתה, ולא זכיתי להבין דעתו דדוקא בתובעת