ערוך לנר יבמות שטו

ושם היתה אשתו ששאלה ומה להם לשלוח מאספמיא, ולכן לולא פי' הראשונים הי' נ"ל לפרש דמעשה כך הי' דיצחק ר"ג שהי' הולך מקורטובא לאספמיא בא הקול עליו ששכב דהיינו שנודע ששכב א' כאספמיא שבא לשם מקורטובא ושמו יצחק ר"ג ושלחו מקורטבא ששם אשתו אחרי שיצחק ר"ג שהי' בר אחתי' דר' אבין הי' הולך מקל"א ונשמע שמת אם ניחוש שעוד אחר הלך לשם שג"כ שמו יצחק ר"ג חוץ מאותו שהוא ב"א דר' אבין

שם דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא לכאורה הי' נ"ל לפרש שהספק הי' אחרי שנפל מהשליח אם כשר עוד לגרש בו דשמא של אחר הוא, אבל לפ"ז ק' מה שפי' רש"י האשה עומדת ותובעתו לפנינו עכ"ל דאיך שייך בזה תביעה אצלה ומה מועיל לה הגט אם השליח לא יתן לה, ולכן נלענ"ד דרש"י תפרש שהענין הי' כן שהיא טוענת שזה הגט הוא אותו הגט שנתגרשה מפלוני בעלה וכיון דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) שהאשה שאמרה גרושה אני אינה נאמנת רק בשגט יוצאת מתחת ידה וכן נפסק בש"ע אהע"ז (סי' קנ"ב) לכן באה ותובעת הגט שיהי' בידה לראי' שנאמינה שנתגרשה ועל זה דנו אם ניחוש שמא מאחר נפל ששמו כשם בעלה

שם אמר רבא מנא אמינא לה הא דלא פשט מהך גופא מדלא אמר תבדק כל העולם כולה י"ל דמהתם אין ראי' לרבא די"ל דדוקא התם לא חיישינן שיתרמו ב' יוסף ב"ש ושיהי' ג"כ שמות נשותיהן שוות

שם בתוספ' ד"ה וקאמרי סימנים. אין נראה דהא אמרינן לקמן: יש ליישב דעת רש"י דהוקשה לו דאי לא משנה מים צורת הפנים כלל א"כ ל"ל סימנים ולמה לא סגי בט"ע לבד דמה בדדמי שייך כאן אי ניכר ממש וכי לעולם לא מאמינים לעד א' על טביעת עין וכמו שהקשו התוס' לקמן ולכן סבר רש"י דודאי ע"י מים לא משתנה כ"כ, שאינו ניכר כלל אבל מכ"מ כיון דמיצמת צמית ולא נשאר כמו שהי' ממש נשתנה מעט ולא ניכר כ"כ ולכן ב' עדים דמעייני שפיר ולא אמרי בדדמי להם ניכר אבל עד א' ואמר בדדמי אף דאם הי' מעיין שפיר הי' אפשר להכיר והי' נאמן כדאמרינן לקמן מכ"מ חיישינן שמא לא עיין שפיר ואמר בדדמי ולכן צריך סימנים דוקא וזה שדייק רש"י בלשונו הטהור ואין ניכר כל כך ולא כתב שאינו ניכר כלל

בד"ה וקאמרי. ותימא היאך משיאין: לכאורה לא ידענא מאי קושיא דהא ר"ח לא קאמר רק באשה וע"א והיינו משום דהאבעי' לא אפשטא ואזלינן לחומרא וחיישינן דאמרי בדדמי אבל ע"י ב' עדים דלא אמרי בדדמי כדעת רוב הפוסקים גם ר"ח אפשר דמודה דמעידין בטביעת עין לבד ואף דלדעת הרי"ף גם בשני עדים שייך דאמרי בדדמי כמו שכתב הרא"ש והשיב עליו מכ"מ הרי הרבינו חננאל פ"כ לא ס"ל כן מדדייק אשה ועד אחד משמע הא שני עדים גם לדידי' נאמנים בט"ע לחוד ואפשר דפשיטא להו להתוספ' דאפי' ע"י טביעת עין דע"א משיאין ואהא הקשו איך נוהגין כן

בד"ה וכן. אר"י דאיירי בהפקיד אצלו בעדים: עיין בב"מ (דף ע') שכתבו דבריהם דהכא בביאור יותר אבל לא ידעתי למה הקשו הכא ושם ממעשה דכסא דכספא דאפקידו בי חסא ולא הקשו ממעשה דשב מרגניתא שהובא שם בכתובות (דף פ"ה) קודם הך מעשה דכסא דכספא והרי גם במעשה דשב מרגניתא קאמר כן חדא דידענא וכו' ועוד הא קא יהיב סימנא ע"ש

בד"ה אתרמויי. להצניע במדה זו: באמת הלשון לא משמע כן דא"כ היאך תלי באתרמויי הל"ל דמדה הרגיל הוא, וביותר הי' נלענ"ד דבשלמא התם גבי מציאה דמן הדין הי' צריך להשיב בלא סימן כמו דמשיבין לת"ח בט"ע רק משום עד תדרוש את אחיך כל אדם צריך סימן די בגילוי בעלמא להחזיק טענת בריא של התובע את המציאה נגד טענת שמא דהמוצא אבל הכא דהמוחזק ג"כ טוען בריא בעינן סימן מובהק יותר להוציא מהמוחזק, שוב ראיתי כעין זה בתוספ' הרא"ש. גם ראיתי בש"מ בב"מ שם שהביא נוסחאות שלא גרסו שם מדה ומנין נמי הוי סימן רק מנין נמי הוי סימן ולפי גרסא זו באמת י"ל דמדה לעולם לא הוי סימן ויהא ראי' לגרסא זו מסוגיא דהכא

בד"ה ומי חיישינן ממונא מחזקתי': לענ"ד י"ל בזה דממה שאמר ת' תרומה ולא קאמר ספק תרומה משמע שמחזקינן לודאי תרומה והאוכלה לוקה וכן לענין טבל לא קאמר ספק טבל משמע שמחזקינן לודאי טבל ומותר להפריש ממנו למקום אחר וזה ע"כ לא מטעם חומרא אלא מטעם חזקה דמוקמינן הדבר שהיא בחזקתה כשהיתה ולא פינה ולכן פריך דגם הכא נימא כן ולא שייך דהכא העמד ממון על חזקתו ולא ישלם הנפקד דאדרבא החזקה היא שהשומשמין של המפקיד הם כשהיו

בד"ה אימור. פי' רבינו חננאל לא ידעתי מה לשון פי' שייך בזה שהרי הר"ח לא חידש רק הביא דברי הירושלמי ואם כוונתו שהביא מדברי הירושלמי ראי' שהלכה כר' יוסי אכתי לא שייך לשון פי', והנה ברא"ש באמת לא הביא רק דברי הירושלמי, ובזה י"ל שרצה להדיא ראי' לפסק הלכה, אכן גם לענין הלכה לא ידעתי ראי' מזה שהרי ודאי ר' יוסי הוצרך להשיב לרבי מני שרצה להחזיק בחביות ששם אביו כתוב עליהם שלא שלו הם אלא דאישתקד כשהיו של אביו נכתב שמו עליהם ואכתי לא ידענו אם ר' מני לא נח דעתו בכך היאך פסקו בי דינא וגם בירושלמי נראה שלא הביא מעשה זה רק להוכיח שאפילו בו ישן י"ל אתמול פינה דאשתקד לאו דוקא ע"ש ואכתי מאי ראי' לענין פסק הלכה ואולי כוונת הר"ח כיון דהכא קאמר ב' טעמים למה לא נמחק שם תרומה או משום דאשתלי או דלפנתי' שבקא והנה טעם שני זה לא שייך רק הכא לענין תרומה דע"י שם תרומה שומרו מן הגזילה אבל התם במעשה דירושלמי לא שייך זה דאדרבה ישתדל למחוק השם שלא יחזיק בו אחר וא"כ במעשה זה ע"כ אי אפשר לומר רק טעם דאשתלויי' וא"כ י"ל דזה פי' התוספ' שציינו אהא דאימור אשתלויי' דזה הטעם פי' ר"ח בירושלמי בהך מעשה שם כיון דאידך טעמא לא שייך

בד"ה יצחק. מיירי דלא הוחזקו ב' יצחק: המהרש"א הקשה דלמא איירי בהוחזקו ולא שכיחי שיירת' ותירץ דבהוחזקו מה דלא שכיחי שיירת' לא מעלה ולא מוריד ע"ש, אכן ק"ל דהא בגטין (כ"ז.) כתבו התוס' (בד"ה כאן) דצריך לאוקמי' בשאין שיירו' מצויות דאם האחד אבד לא חיישינן שמא גם האחר הלך במקום הזה ואבד ג"כ כיון שאין שכיח שהולכים שם ולכן מוקי בהוחזקו ואין שיירות מצויות וא"כ ה"נ י"ל בכה"ג דאיירי הכא כן בהוחזקו ואעפ"כ אהני הסברא דאין השיירות מצויות דלא ניחוש שמא גם יצחק האחר הלך מקורטבא לאספמיא, ולולי דברי המהרש"א י"ל דפשיטא להו להתוספות דמקורטבא לאספמיא שהם ב' עיירות גדולות מקרי שכיחי שיירתא אכן מה שכתבו התוס' דאי לא שכיחי שיירתא וכו' לא משמע כן אבל דעת הרי"ף והרא"ש הובאה אהע"ז (סי' י"ז) באמת כן דאפילו בהוחזקו היכי דלא שכיחי שיירתא לא חיישינן וע"ש בב"ח ובית שמואל

בד"ה אמר רבא וא"ת אמאי לא מייתי: אולי י"ל דמזה לא הוי סיוע כ"כ דהא רב הונא פליג שם עליו וסובר כאביי דהכא ולכן מייתי מרבה בר אבו' דפסק ג"כ כרבה דעי"ז נכרע דעתו נגד דעת רב הונא, ולפי מה שכתבתי לעיל דלכך לא מייתי רבא ראי' ממה דלא קאמר אבו' דשמואל תבדק כל העולם משום די"ל דשאני גט דלא שכיח שיתרמו שמותיהן ושמות נשותיהן שוות בלא"ה מתורץ קושית התוספ' דכאן דלכך לא יכול רבא להביא ראי' מהא דרבה דאיירי גבי גט

דף קט"ז ע"א בגמרא א"נ בקפיצה: ק"ק למה נקט רבא הכא גמלא פרחא וקפיצה ובמכות ודף ה') דקאמר מ"ד ניחוש לגמלא פרחא לא נקט ג"כ קפיצה וגם לענין קפיצה קשה כקושית התוספ' דהכא דהכא חייש רבא והתם ע"כ לא חייש דאל"כ אם לא מצי אזלי למה נהרגין דלמא ע"י שם קפצי וצ"ל ג"כ כתירוצי התוספ' דכיון דמתכוון לקלקלה קפץ ע"י שם או כתי' רבינו מנחם דלא חיישינן לזה היכי שלא טענו העדים בעצמם אבל אכתי אינו מיושב למה לא נקט רבא גם שם במכות קפיצה, ועוד ק"ל לפי מה שכתבו התוספ' בקידושין (דף ע"ג) אמה