ערוך לנר יבמות שיג

שקברה בעלה לבדו במלחמה נאמנת, ולפי מה שתירץ הרא"מ שיטת הרמב"ם דכיון דאין דרך לקבור במלחמה אמרינן דודאי משקרה לכך אינה נאמנת, שוב זמן אחרי כתבי כן מצאתי בשו"ת חכם צבי (סי' צ"ה) שהרגיש ג"כ בזה

שם דסמכי אדאמרי אינשי: לכאורה ה"ק דבמלחמה כדמחו לי' בגירא אמרה ודאי מית בדדמי אבל בדבר אינה אומרת כן משום הא דאמרי אינשי, אכן לפ"ז אין ראי' מהא דאמרי אינשי דהתם בסנהדרין (דף כ"ט) אמרינן כן שהעדים לא מתיראים שתבא עליהם הדבר אלא אכתי מאן לימא לן אם ראתה שכבר נחלה בדבר שלא אומרת בדדמי כמו במלחמה כדמחו לי' בגורא אבל י"ל דה"ק דבמלחמה כדמחו לי' יראה ובורחת שמא יפלו עלי' כמו שפירשו התוספ' אבל בדבר לא שבקת לי' מפני היראה שמא גם היא תחלה דסומכת אדאמרי אינשי

שם ברש"י ד"ה ושלום בעולם. הואיל ולא חזר הרגוהו לסטים: לא ידעתי למה מפרש רש"י אומד אחר ממה דמפרש רבא בגמרא דקאמר סלקא דעתא בכל הני דאקטול וכו' סמתרי וחי' וכן מפרש גם הרמב"ם בפי' המשניות, והברטנור' הביא ב' הפירושים של רש"י ושל רמב"ם ולא ידעתי למה נטה רש"י מפי' הגמרא וא"ל דמשמע לי' לרש"י דדוקא בעינן שידענו שיש שלום בעולם אבל בספק אינה נאמנת ומפרש רש"י טעם של ספק ורבא מפרש טעם של ודאי מלחמה דז"א דבספק היא נאמנת כמו שהוכיח הרשב"א לקמן בגמרא ממה דקאמר תנא שלום בעולם משום דקבעי למיתנא מלחמה בעולם וכן מוכח גם ממה דבעי בגמרא לקמן החזיקה היא מלחמה בעולם מהו והרי זה ע"כ איירי דלא ידענו ודאי שיש שלום דאל"כ מה מועיל חזקתה נגד ידיעתנו ואעפ"כ פשיטא לי' דבלא החזיקה נאמנת הרי דבספק לא חיישינן למלחמה ולכן דברי רש"י צל"ע

שם בתוספ' ד"ה האשה. והכא מפרש לי': ק"ק דכה"ג לא אמרינן בשאר מקומות דפריך הש"ס כן דחכמים היינו ת"ק כגון בשבת (דף כ"ד) דפריך ג"כ הכין ולפי דברי התוספ' דכאן הוי מצי לתרץ דת"ק לא מפרש דאיירי גם באינו מבושל וחכמים מפרשי לי', ולכן לולא דבריהם הי' נלענ"ד לומר כיון דת"ק ג"כ בעי שלום בינה לבינו וא"כ י"ל דודאי היכי דלא באה בוכה ובגדי' קרועים יש הוראה קצת דעכ"פ הי' קטטה ביניהם ולכן אינה מתאבלת על מיתתו ואמרה בדדמי ולכן ס"ל דודאי היכי שידענו ודאי שהי' שלום בינהם נאמנת אפי' אינה בוכה אבל היכי שיש ספק מודה ג"כ שזה הוראה שהי' קטטה ביניהם ואינה נאמנת ור' יהודה מדייק לעולם אינה נאמנת וכו' פי' אפילו היכי שידענו שהי' שלום ביניהם מכ"מ היכי דלא באה בוכה ראי' גדולה שאמרה בדדמי אבל אמרו לו ס"ל דאפילו היכי דלא ידענו ודאי שהי' שלום ביניהם וגם לא באה בוכה מכ"מ נאמנת דתלינן מה שבאה כן ששוטה היא וכמו דמפרשי טעמם לקמן בברייתא וכי פקחת תנשא שוטה לא תנשא

בד"ה מי אמרינן. דאי שייך מגו א"כ במלחמה לכאורה משום הא לא קשיא דהא ע"כ מה דאמר בגמרא דאי בעיא אמרה שלום בעולם לאו דוקא דצריכה שתאמר שלום בעולם אלא אי אמרה סתמא ג"כ נאמנת כיון שהוחזק שלום וא"כ הוי מגו דאי בעיא שתקה דמגו מעליתא היא אבל לומר מגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו לא חשיב כ"כ כיון דצריכה לשקר, ובמה שהקשו עוד מהך דשבועות אהך דהכא ג"כ אפשר לחלק דהתם הבע"ה מוחזק הוא ואמרינן מגו להחזיק אבל הכא בחזקת א"א היא לא אמרינן להוציאה מחזקת א"א, אלא דעיקר קושיתם היא בין אהכא בין אהך דשכיר דלא שייך מגו כלל כיון שאינם רק טועים ולא רשעים לשקר במזיד

דף קט"ו ע"א בגמרא ת"ש נפלו עלינו נכרים: ק"ק לס"ד דמקשן דלא אסיק אדעתא סברא דאשה כלי זיינה עלי' לפרוך בקיצור ב' ברייתות אהדדי ח"ש דבלסטים נאמנת ובעשינו אינה נאמנת מטעם דכי היכי דלדידך אתרחיש ניסא וכו' שהרי טעם זה שייך גם בלסטים, וי"ל דגם המקשן ידע שיש חילוק בין עשינו ללסטים דבעישינו ודאי בורחת שיודעת שאם תשאר תשרף אבל בלסטים לא מתייראת שודאי תהרג ומספק אינה בורחת אבל מדמה לסטים למלחמה דשם ג"כ אין ודאי שתהרג אבל התרצן מתרץ שלסטים עדיפא ממלחמה שסומכת שודאי לא יהרגוה לסטים שאשה כלי זיינה עלי' משא"כ במלחמה שמתיראת מן החצים ואבני בלסטראות ובורחת

שם אלמא עד א' מהימן: א"ל דלמא במת על מטתו קאמר דמהימן דא"כ מאי משובשת בגייסות דקאמר דהא אין זה נוגע לגייסות, אבל מכ"מ קשה דלמא במת וקברתיו קאמר דמהימן במלחמה כמש"כ הרשב"א לעיל, ובשלמא לשיטת הרי"ף דמה דמסופק בעד א' היינו במת וקברתיו א"ש אבל לדעת הראשונים דמפרשי דבלא מת וקברתיו קאמר קשה ומזה לכאורה ראי' לדעת הרמב"ם דאשה אפילו במת וקברתיו אינה נאמנת משום דאמרה גם וקברתיו בדדמי כשראתה קוברים כל ההרוגים במקום שעמד בעלה כחו שפרשתיו לעיל לדעת הרמב"ם וא"כ כיון דמסופק בעד אי אומר בדדמי שפיר פשיט מהכא כיון דנאמן במת וקברתיו עכ"פ א"כ ע"כ לא אומר בדדמי ולכן גם בלא וקברתיו נאמן

שם כל מקום שיש גייסות מבעי לי': ק"ק מאי קושיא הא שפיר קאמר דר"ג הורה דאפילו במדינה זו המשובשת בגייסות נאמן ע"א וכש"כ במדינה שיש שלום וי"ל דהרי ר' גמליאל ע"כ לא הורה לו במדינה זו שהרי ר"ג הי' נשיא ודר בא"י וא"כ ע"כ ה"ק שר"ג הורה לו דאפילו במדינה המשובשת בגייסות ע"א נאמן ולכן שפיר הקשה למה הזכיר מדינה זו דוקא הל"ל סתם מדינות המשובשות בגייסות

שם והא מים כמלחמה דמי: א"ל הא הכא הוי כהחזיקו הם מלחמה כיון דלא ידעינן דנטבעו והיו יכולים לומר סתם מתו ולכך נאמנים ואכתי מנ"ל דגם בליכא מגו נאמן ע"א במלחמה, די"ל דמשמע להש"ס דאיירי שהי' ידוע שהת"ח היו בספינה רק דלא ידענו מה נעשה מהספינה והנשים העידו שנטבע והוי זה כהוחזק מלחמה בעולם, והנה עוד הי' אפשר לומר דא"נ איירי שלא ידענו כלל שהיו בספינה והחזיקו הם המלחמה אעפ"כ תפשוט האבעיא דלעיל דבאיכא מגו נאמנת אשה במלחמה אי ליכא חילוק בין אשה לעד א' וא"כ ממנ"פ אחת מהאבעיות דלעיל נפשט, אכן על זה יקשה דאכתי היאך בעי למיפשט כיון דלא ידענו איזה בעי' נפשטת אי הטעם דהאמינו משום דעדיף עבד א' מאשה או אי הטעם דלא עדיף אבל בהחזיקה היא גם האשה נאמנת ואכתי נשאר בספק ולכן נראה יותר כתירוצינו הראשון

שם ברש"י ד"ה פסתא דידי'. מאיש אחר: ל לרבא פי' רש"י כן דהרי לרבא אכתי לא ס"ד שהי' כאן איש אחר ורב חייא בר אבין הוא שחדש כן ולרבא גם רש"י ס"ל שאמר דפסת יד היא נשארת מבעלה שנשרף אבל לרב חייא ב"א שאמר דגברא אחרינא הוא שנשרף ס"ל דגם פסת יד ממנו נשארה ובבעלה נעשה מום אחר ומפני זה ברח אבל לא רצה רש"י לפרש דמבעלה הי' הפסת יד וזהו המום דמתיילד בו דאין זה שכיח שישרף כ"כ עד שתפול ממנו פסת יד ויחי' ויברח כמו שפי' התוספ' הרא"ש אבל הריטב"א כתב שהפסת יד היתה נכרת לה שהי' מבעלה ולפ"ז צ"ל דהוא מפרש בר"ח בר אבין שמבעלה הי' נושר הפסת יד ועל כן ברח וכמו שפי' הריב"ן שהביא התוספ' הרא"ש וכן כתב ג"כ הרי"ף והרא"ש. וראיתי בשו"ת נודע ביהודה (מה"ק אעה"ז סי' מ"ב) שכתב בפשטות שהיד הי' מבעלה ומביא ראי' מזה דבעינן אמתלא לתלות למה ברח ע"ש ותמו' הוא שלא הזכיר כלל דרש"י באמת לא פי' כן

שם בתוספ' ד"ה דאי בעי. שיכולה לומר מת על מטתו: על פי מה שכתבתי לעיל גם זה יש ליישב דהא הש"ס לא קאמר מגו שתשקר אלא. שלא צריכה שתאמר כלל אלא לשתוק מלומר שהוא מלחמה: