ערוך לנר יבמות לא

בא"ד. למעוטי שאין בו מעשה פי' כגון המקבל ע"ז לאלוה ואומר לה אלי אתה דסקילה וכרת איכא אבל קרבן ליכא כדאמרינן בסנהדרין (דף ס"ג) ע"ש

דף ט' ע"א בגמרא א אתיא מצוה מצו': המהרש"א כבר העיר על זה דבהוריות יליף כן מואם נפש ו' מוסיף על ענין ראשון וכן העירו התוספ' בהוריות שם, ונ"ל דב' הסוגיות פליגי בפלוגתא דרב פפא ומר זוטרא בזבחים (דף נ') דכבר הקשו התוספ' בהוריות איך יליף בהיקשא דו' הא דבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בהיקש, והשתא י"ל כיון דזה פלוגתא הוא בזבחים דף נ') כמש"כ גם התוספי הרא"ש בסוגין א"ב י"ל דסוגיא דהוריות אליבי' דמ"ד דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש ולכן עדיף לי' ליליף בהיקש דדלמא יש להשיב ומשיבין על גז"ש אם אינה מופנה ואין משיבין על ההיקש אבל סוגיא דהכא אליבי' דמר זוטרא דס"ל אין מלמדין בהיקש ולכן ע"כ יליף מגז"ש, אבל ק' אהא דיליף יחיד בע"ז מצבור בהיקשא דואם וצבור דע"ז מצבור דשאר מצות בגז"ש והרי דבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בהיקש למר זוטרא ועל זה לא שייך מה שתירצו התוספ' בהוריות שם דיחיד ונשיא כיון דתרווייהו יחיד כחדא חשיבי דהא הכא יחיד וצבור הוא, וגם מה שכתב הרא"ש כאן בשם ר"מ דלכך ילפינן מלאשמת העם דמשיח כצבור אף דצבור גופא ילפינן בגז"ש והוי דבר הלמד בגז"ש שאין חוזר ומלמד בהיקש כיון דהמלמד חול שפיר ילפינן ע"ש, לא שייך על זה דהא הכא המלמד קדש הוא, גם מה שהקשו התוספ' עוד שם בהוריות איך ילפינן מזקן ממרא בגז"ש הא דבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בגז"ש, צל"ע דהא בזבחים (דף נ') מסקינן בפשיטות דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש וכן מוכח ג"כ בסוגין הכא גבי מצות מצות ולקמן גבי גז"ש דמעיני מעיני, וכן ק"ל על המהרש"א שהקשה בהוריות (דף ח') אמה דילפינן לענין אשם תלוי שם הא דבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בגז"ש והניח בקושיא ע"ש, וזה אינו, וביותר קשה על המהרש"א דהכא בשמעתין הביא בעצמו סוגיא דזבחים דחוזר ומלמד בגז"ש וצ"ע

שם מוסיף על ענין ראשון: מזה מוכח דילפינן בהיקש מדבר הלמד בגז"ש שהוא עצמו נלמד בגז"ש דהא יחיד דע"ז ילפינן בהיקש מצבור דע"ז והוא ילפינן בגז"ש דמעיני מצבור דשאר מצות והוא ילפינן בגז"ש דעלי' עלי' מאחות אשה, ומזה ק' על מהרש"א דכתב בסוגין דלא ילפינן כן, ואף דבנדון המהרש"א המלמד הראשון הוא ההיקש אין סברא לחלק בזה, אכן בעיקר קושית המהרש"א לא ידענא מאי קושיא כ"כ דדלמא רבנן לית להו גז"ש דמצות מצות כלל רק גז"ש דמעיני מעיני ולכן שפיר צריך קרא דתורה א' יהי' לכם, ובזה א"ש ג"כ למה דילפי רבנן צבור דע"ז מיחיד דע"ז וצבור דשאר מצות מצבור דע"ז ולא ילפי צבור דשאר מצות מיחיד דשאר מצות מגז"ש דמצות ת

שם בשאר מצות מנ"ל יליף מעיני מעיני: ק"ק הא צבור גופא דע"ז לא ילפינן רק מהיקשא מיחיד וא"כ ה"ל דבר הלמד בהיקש שאין חוזר ומלמד בגז"ש כדאמרינן בזבחים (דף מ"ט), והרי מתוספ' דהוריות הנ"ל וכן ממה שכתב המהרש"א בשמעתין מוכח דהך ו' מוסיף על ענין ראשון היקשא קחשיב וכן מוכח ג"כ בשבועות (דף ט') דו' הקישא הוא הן אמת דלפמש"כ התוספ' בזבחים (דף מ"ח) דהיכא דהיקש לא בא רק למעט לא שייך דין דאין חוזר ומלמד גם הכא לק"מ אכן מתוספ' הרא"ש וממהרש"א בשמעתין ומתוספ' דהוריות הנ"ל מוכח דלא ס"ל חילוק זה וצ"ע

שם ורבי האי תורה א' מאי עביד לי': הוי מצי למימר דס"ל כמונבז בשבת (דף ס"ח) דהא התוספ' כתבו שם דמונבז ס"ל כרבי א"כ ה"ה י"ל איפכא אלא דעדיפא משני דהא ע"כ האי ברייתא לפי שמצינו שחילק הכתוב דמייתי הכא כרבי אתיא דאל"כ כמאן אתיא לא ר"ע ולא מונבז ולא רבנן, אך קשה בשבת (שם) דמקשה לר"ע האי תורה א' מאי עביד לי' ומתרץ לכדר' יהושע בן לוי ע"ש הל"ל כדמתרץ הכא אליבי' דרבי דאתיא לכדתניא דאז לא הוי קשה מה שהקשו התוספ' שם דהא ר"ע ס"ל דמגדף היינו מברך השם ולא הוי מצרכינן לדחוק כתי' התוספ', ומזה לכאורה ראי' לגירסא ישנה שהביא רש"י ז"ל בכריתות (דף ח') ושפסקה גם הרמב"ם (פ"ה מהל' ק"פ) כמש"כ בכס"מ שם דר"ע סובר דמגדף הוי עע"ז ורבנן ס"ל דהוי מברך השם וא"כ ל"ק קושיות התוספ' ולכן עדיפא לי' לאוקמי' ר"ע כרבנן מלאוקמי' כרבי

ובהכי נ"ל לישב דעת הרמב"ם שפסק (בפ"ב מהל' שגגות) דתינוק שנשבה לבין הנכרים וגדל חייב להביא חטאת על עבירות שעבר, וכבר העיר הכס"מ שם למה פסק כרב ושמואל נגד ר"י ור"ל ע"ש שנדחק ביישובו, ולפי דברינו י"ל כיון דברייתא לפי שמצינו שחילק דהכא ע"כ כרבי אתיא א"כ ע"כ פליג רב' אמונבז דמוקי תורה אחת יהי' לכם לדרשא דילי' בשבת שם וכיון דהלכה כרבי מחבירו פסק הרמב"ם כוותי' ולכן הביא שם (פ"א) דרשא דרבי שלא נחלק בין יחידים למרובים וכיון דבשבת ודף ס"ח) קאמר דר"י ור"ל כמונבז ס"ל לכן ע"כ הרמב"ם לא מצי למיפסק כוותייהו אלא כרב ושמואל והשתא מוכח ג"כ דר"י ור"ל בדרשא דהכא כרבי ס"ל ולא כרבנן דהא מוקמי תורה א' יהי' לכם לדמונבז א"כ הא דבעינן זדונו כרת ושגגתו חטאת ע"כ מעלי' אתיא וא"כ צרה וערו' אתיא מולקחה ומיבמה, וזה ג"כ ראי' לפסק הרמב"ם דפסק כרבי כיון דע"כ ר"י ור"ל ס"ל ג"כ כוותי', ואף דבעיקר דינא לא פסק הרמב"ם כוותייהו אלא כרב ושמואל מכ"מ אין ראי' שהם לא ס"ל כרבי די"ל דמוקמי' ג"כ תורה א' יהי' לכם לדרבי אבל לר"י ור"ל ודאי מוכח שלא ס"ל כרבנן אלא כרבי ולכן פסק הרמב"ם כוותי', ולקמן בתוספ' אכתוב עוד טעם אחר לפסק הרמב"ם בזה

ועוד טעם ג' י"ל לפסק זה דלכאורה ק' בסוגין דמקשה לרבי האי עלי' דאחות אשה מאי עביד לי' ומתרץ דאתיא לגז"ש דאכתי האי עלי' דיבמה יבוא עלי' מאי דריש ב', והרי לחי מש"כ התוספו' (בד"ה ורבנן) ראי דוקא מיותר הוא, אבל י"ל דלקמן (דף י"א) קאמר אתמר הבא על יבמה וכו' מ"ד בע' כרבי יוחנן ע"ש בתוספ' שמחקו הגירסא דבע' וגרסו בלאו, אכן הרמב"ם (פ"א מהל' יבום) פסק דבע' הוא וכתב דהעשה היא מיבמה יבוא עלי' עלי' ולא על צרתה ע"ש, ונ"ל טעם לפסק זה דהוא הי' גורס בגמרא בעשה ועל פי' רש"י הי' ק' לו קושית התוספ' ולכן פי' דהע' היא מעלי' דמיותר הוא כיון דלר"י ור"ל דע"כ ס"ל כרבי כנ"ל מיותר, א"כ י"ל דגם מ"ד בע' ס"ל כוותי' ובפרט דבלא"ה קאמר שם מ"ד בע' כר' יוחנן א"כ י"ל דגם בהא ס"ל כר' יוחנן, ולפ"ז מתורץ מה שהקשינו דלרבי עלי' דיבום מאי עביד לי' וכיון דחד מהני אמוראי בתראי דהיינו רב אחא או רבינא ס"ל כרבי והרמב"ם פסק כוותי' בהך דרשא דעלי' ע"כ גם לענין דרשא ולקחה פסק כרבי וא"ש

שם והרי איסור מצו': ק"ק דהא לפי המבואר לקמן (דף מ"ט) פליגי תנאי אליבי' דר"ע אי מכל חייב לאווין יש ממזר או רק מח"ל דשאר ולפי מה שמוכח מתוספ' לקמן (דף י"ג) הני איסור מצוה וקדושה דמתניתן דלקמן אינם ח"ל דשאר א"כ מאי קושיא דלמא מתניתן לא מיירי ממאי דהוי פלוגתא אליבי' דכו"ע אבל מה דלא הוי פלוגתא רק לחד תנא דהיינו ר' סימאי בזה שפיר י"ל דתנא דמתניתן דלקמן סבר כת"ק דר' סימאי דרק מח"ל דשאר הוי ממזר לר"ע וכסתם מתניתן דלקמן (דף מ"ט) וא"כ מתניתן דאיסור מצו' ואיסור קדושה דלקמן לא הוי בפלוגתא אלא אתיא ככ"ע

שם בפירקין קא אמרינן: י"ל מה ס"ד דמקשן וכי ס"ד דבכל המסכתא לא יהי' איירי עוד בפלוגתא אי מתניתן דריש יבמות בפלוגתא לא קמיירי, ועוד דממתניתן דב"ש מתירין את הצרות לאחים ה"ל להקשות ברישא שהיא מתניתן דפירקין, ונ"ל דס"ד דמקשן הי' דהכי קאמר בפלוגתא לא קמיירי משום דלקמן (דף ך') קתני במתניתן כלל אמרו ביבמה כל שהיא איסור ערו' לא חולצת ולא מתיבמת איסור מצוה ואיסור קדישה חולצת ולא מתיבמת והוי סובר דה"ק כיון דכלל זה דאמרו בערו' מפרש במתניתן דהכא א"כ לא רצה התנא לפרש רק באותן דברים שאין פלוגתא בהם כיון דבהכלל גופא כ"ע מודו ועל זה מקשה שפיר דהא לענין איסור קדושה פ"כ בפלוגתא קמיירי ולא אתיא אליבי' דכ"ע ולכן לא הוי מצי להקשות ממתניתן דב"ש אבל לאחר שתירץ לו דבפירקין קאמר א"כ כוונתו דבפרק זה לא רצה