ערוך לנר יבמות שח

תרווייהו שאין לה יד לזכות בכל מקום וגם אינה בת דעת משא"כ שוטה דגדולה היא ויש לה יד ולא ממעטה רק ממה שאינה בת דעת ולכן אי לא הוי כתיב רק חד קרא לא הוי מוקמינן רק למעט קטנה אבל השתא דכתיב קרא אחרינא ממעטינן שוטה ג"כ ולכן שפיר מצרכינן תרי קראי, והנה דרשה דר' ינאי דיליף הכא מונתן בידה שצריך שיהי' לה יד לשמור גיטה מוקמינן בגטין (ע"ז:) לדרשה אחריתי דמה ידה בסמוכה אף כל בסמוכה וא"כ כיון דצריך קרא להכי ליכא יתורא לדרוש דרשת ר' ינאי, ואפשר דרבי ינאי משוה דרשתו עם דרשת רבי אושעיא (שם) דדרש מה ידה משמרת לדעתה ע"ש אבל הרמב"ם דפסק כעולא וא"כ ליכא למידרש דרשת ר' ינאי וליכא רק חד קרא דושלחה מביתו וזה אתי לקטנה ולכן לא הביא הרמב"ם הדין רק גבי קטנה לחלק בין יודעת לשמור ללא יודעת ולא גבי שוטה

ובזה יש לישב ג"כ שיטת רש"י שסובר דקטנה שאינה יודעת לשמור אפילו ע"י אבי' אינה מגורשת והתוספ' בסוגין הקשו עליו דלדרשת ר' ינאי דמפיק מדאין לה יד הרי יש יד לאבי', אכן לפ"ז י"ל דרש"י כתב ג"כ הכי אליבי' דידן דפסקינן כעולא וא"כ ליתא לדרשה דר' ינאי ולא ילפינן רק מדמשלחה וחוזרת ולכן באמת לא הביא רש"י בגטין (ס"ד:) רק הך דרשה וזה שייך גם גבי קטנה דלא ס"ל סברת התוספ' דאבי' יכול לשמר' שאינה חוזרת דבלא"ה סברת התוספ' תמו' בזה כיון דהתוספ' בעצמם לקמן הביאו הירושלמי דהאב אינו יכול לשומרה שלא ונהגו בה מנהג הפקר אף דזנות לא שכיח א"כ כש"כ שלא יכול לשומרה שלא תחזור לבית בעלה, ועיין מה שכתבתי לקמן בזה בשם תוספ' הרא"ש אבל רש"י לא ס"ל כן, גם מה שהקשו עליו מהירושלמי דקאמרינן בפי' דלמ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה ביש לה אב יכולה לשמור י"ל דכבר העירו התוספ' דר' ינאי דסוגין סותר דברי ר' ינאי דהירושלמי דבסוגין קאמר ר' ינאי משום שאינה יכולה לשמור ובירושלמי קאמר משום גרירה, אבל לענ"ד י"ל דאין סתירה דכמו דקאמרינן הכא בסוגין דר' יצחק סובר ג"כ כר' ינאי ואפ"ה מוקי טעמא דמתניתן משום מנהג הפקר והיינו דדייק לשון עולמית והוכיח מזה דמתניתן מדרבנן קאמר כמו כן קאמר בירושלמי לר' ינאי דלעולם סובר דבאינה יכולה לשמור אפילו מן התורה אינה מגורשת ואפ"ה קאמר דטעמא דמתניתן משום גרירה דלישנא דעולמית קדייק אבל רבי זירא ור' מנא לא דייקו לישנא דעולמית דאפשר דמוקמי להא דמוקי אביי בגטין (דף ע"א) ולא דייקו הא דכתיב ב' פעמים עולמית כמו דלא דייק ג"כ רב פפא כמש"כ התוספ' לקמן ולכן מפרשי דמתניתן באינה יכולה לשמור איירי ומדאורייתא אינה מגורשת וא"כ מה דקאמר מאי בינייהו היינו דבעי לפרש מה חילוק יש בין ב' הטעמים במקום ששייך טעם זה ובמקום דשייך טעם זה וא"כ כי מפרש טעם דר' זירא ור' מנא י"ל דמפרש אליבי' טעם דר' ינאי דהכא דיליף מונתן בידה ובזה ודאי מגורשת שוטה ע"י אבי' כיון דליכא קרא להכי אבל לדידן דנפקא לן מרבי ר' ישמעאל אפילו ע"י אבי' אינה מגורשת

שם אלא ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן: כבר העיר הריטב"א היאך משמע כן מהא דקתני עולמית, ולענ"ד י"ל דלטעם שלא ינהגו בה מנהג הפקר יהי' מותר לגרשה על שעה א' קודם מותו דהא כשימות בלא"ה תצא מאתו ולפעמים יהי' תקנה לה בזה כגון שיש לה יבם במדינת הים שלא תהי' זקוקה לו וא"כ בכזה יהי' מותר לגרשה אבל אי אמרינן שדבר תורה אינה מתגרשת כיון שלא יכולה לשמור גטה גם בכזה על שעה א' קודם מותו אינה מגורשת ולכן לא קתני בנשתטית עולמית ומוכח מזה דמדרבנן הוא

שם כנסי שט"ח זה ה"ז מגורשת: ק"ק דהא משלחה וחוזרת היא בשעת הגט כיון שאינה יודעת שמגורשת היא, וי"ל כמש"כ התוספ' בריש פרקין דהיכי שמרמזין לה אח"כ ג"כ מהני לרבנן דריב"נ וה"נ הכא אח"כ תראה שהוא גט ואינה חוזרת, שוב ראיתי בתוספ' גטין (ע"ח.) שכתבו דאח"כ יאמרו לה העדים ע"ש, ובהכי א"ש למה בעינן דוקא שיאמר לעדים תחלה דבלא אמר הרי אמרינן שם כנסי שטר חוב זה אינה מגורשת ומכ"מ ק"ק מאי פריך הכא פשיטא דהא טובא קמ"ל

שם בתוספ' ד"ה יצתה. וי"מ דגרירא דקאמר בירושלמי: כבר כתבתי לעיל לישב דעת רש"י אכן עוד י"ל דרש"י סובר כדעת הי"מ דלפ"ז למ"ד מי שיש לה יד ביש לה אב מגורשת אבל למ"ד מי שמשלחה וחוזרה אינה מגורשת והרי רש"י כתב בפי' למ"ד משלחה וחוזרה ולכן אדרבא יש ראי' לדבריו מן הירושלמי, ומה שהקשו התוספ' על הי"מ דעבר וגירש אמאי מותר כיון דהוא דאורייתא י"ל כיון דמאי דאמרינן מותר הוא דמותרת לינשא למ"ד משלחה וחוזרה וא"כ י"ל דלכן מותרת להנשא דמשעת נישואין אין חשש עוד שתחזור כמש"כ התוספ' הרא"ש לשיטת ר"ת דלכך למ"ד משלחה וחוזרת ביש לה אב מותרת דכיון דהאב משיאה לאיש לא חוזרת עוד ומה דאמרינן יצתה זו שמשלחה וחוזרה היינו בשחזרה אסורה לינשא ע"י גט זה דחזרתה ביטל הגט ולכן לכתחלה לא תתגרש שמא תחזור ויסמכו על הגט אבל בשלא חזרה באמת מותרת לינשא, גם מה שהקשו עוד עתים שוטה ועתים חלומה אמאי מותרת, גם בזה י"ל דבשלמא באין לה יד תלי בשעת קבלה דזה הוא דבר שנוהג בשעת קבלה דמאז והלאה לא צריכה לשמור גיטה דהא תוכל לשורפו מיד אבל משלחה וחוזרת הרי אין זה דבר הנהוג בשעת קבלה אלא אחרי כן ולכן מה בכך אם עתה אינה חוזרת הא לאחר זמן תחזור ולכן עתים חלים ועתים שוטה לא תתגרש דבשעת הגט היא בכלל משלחה וחוזרת בעת שתהי' שוטה

בא"ד. הוי מצי לשנויי ביש לה אב לענ"ד י"ל ביישוב זה שלא רצה לאוקמי' כן דהא ר' יצחק טעמא דמתניתן מפרש ומתניתן ע"כ איירי באין לה אב דהא האי נשתטה קאי אפיקח שנשא פקחת דרישא וזה איירי בגדולה שנשאת ע"פ עצמה דאל"כ מה לי חרשת מה לי פקחת ועוד משמע כן מדקאמר אף זו כיוצא בה

דף קי"ד ע"א בגמרא אין ב"ד מצווין להפרישו הנה פי מה שנראה מסוגיא דלקמן דפריך מדם ושרצים וטומאה להוכיח דב"ד מצווין להפרישו ומשני דלא לספו לי' בידים משמע דבלא"ה דיינינן מזה דב"ד מצווין להפרישו וא"כ קשה הרי לענין שבת כתיב לאו מפורש לא תעשה כל מלאכ' אתה ובנך וגו' והאי בנך הוא בנו קטן דגדול הוא בכלל אתה וכמו דדרשינן במכילתא הביאו גם רש"י בחומש פ' יתרו וכ"כ גם הרא"ה בס' החינוך, וא"כ עכ"פ מצו' על שביתת בנו קטן ובודאי בנו לאו דוקא דה"ה אחר כמו שאסור לישראל לעשות מלאכה גם בבהמת ישראל אחר ואיך אמרינן אין מצווין להפרישו, ונלענ"ד שזה דוקא היכי שהקטן עושה מלאכה לצורך ישראל כמו שבבהמתו אינו מוזהר שתשבות לעצמה אלא שלא תעש' מלאכה לו ולדעתו אבל אי אמרינן ב"ד מצווין להפרישו יהי' שצריך שלא יעשה מלאכ' לדעתו של קטן עצמו ובזה אמרינן דמצד עצמו אין ב"ד מצווין להפרישו אבל בשביל גדול ודאי מוזהר הגדול עליו מדאוריית' וזהו מה דמשני בעושה לדעת אביו וכפי הנראה מדברי רש"י גם בהא דמפתח הי' אסור אם היו מכירין בדעתו של ר' יצחק שנוח לו והיינו משום שזה בכלל ל"ת כל מלאכה אתה ובנך ובתך

ובזה יש ליישב אה שדקדק הרשב"א בברייתא דלא יאמר אדם לתנוק הבא לי מפתח וכו' למה דפתח בהוצאה ומסיים בתולש וזורק ע"ש, ולפ"ז י"ל דהרי סתם מפתח וחותם אין בו צורך לתנוק רק לגדול וא"כ אף דקפסיק ותני לא יאמר הבא לי מכ"מ גם בסתם אסור ולא הי' יכול למתני אבל מניחו מביא כיון דמסתמא עושה בשביל הגדול דיודע דניחא לי' א"כ הוי בכלל איסור שביתת בנו ולכן מסיים אבל מניחו תולש וזורק דאלו דברים הקטן עושה גם בשביל עצמו שתולש לאכול וזורק לשחק ובשינוי דרישא וסופא גופא אשמעינן הברייתא חילוק זה דרק בעושה הקטן לדעת עצמו מותר: