ערוך לנר יבמות שד

לא תקשי' כן דהא השתא גלי קרא יבמה יבא עלי' כ"ד דלא בעינן שווין בגדלות ואפילו כשהוא קטן מותר ביבמתו, אכן התינח השתא דכתיב קרא דיבמה יבא עלי' אבל בלא קרא מדרשה דרבא לא הוי מצי למילף כיון דלדידי' איכא משמעות דבעינן אחים שוים א"כ יקשה אימא דאין ה"נ דבנפלה לפניו כשהוא קטן לעולם לא מייבם

שם ואימא הכי נמי להך ס"ד דאינו מיבם רק כשהי' גדול בשעת נפילה עדיפא ה"ל להקשות דאימא בכור לייבם פשוט לא לייבם וכן מקשה לעיל ודף כ"ד) ומשני ג"כ כמו דמשני הכא דא"כ אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכי משכחת לה והרי המקשן הכא אכתי לא ס"ד לומר כן, ובלא"ה ק"ל איך ס"ד דקטן אינו בר ייבום מן התורה דא"כ יקשה ל"ל קרא דאיש דמני' ממעטינן לעיל (דף ק"ה) דקטן אינו חולץ תיפוק לי' מדאינו עולה לייבום ג"כ אינו עולה לחליצה ובשלמא לר"מ לא קשה די"ל דכיון דלר"מ רק מטעם ספק אינו מייבם א"כ מקרי בר יבום דאם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא בר יבום הוא כמש"כ הרשב"א בשמעתין ובכה"ג מקרי עולה ליבום כדאמרינן לעיל (דף מ"א) אבל להך ס"ד דלרבנן לא בלבד שאינו בר יבום אלא דאין כאן זיקה כלל דהיא כאשת אח שיש לו בנים ודאי לא בעי קרא דקטן אינו חולץ אכן בלא"ה משני שפיר

שם לא נסתרה אף לאחר כמה שנים ק"ק היאך דייק דר"מ היא דלמא פלוגתייהו בודאי איירי דר"מ סבר אפילו בודאי נסתרה בעינן ל' יום ורבי יוסי סבר דודאי נסתרה לאלתר ובודאי לא נסתרה עד לאחר כמה שנין דהא לחד תי' התוספ' באמת איירי הכא כן אבל בספק י"ל דגם ר' יוסי מודה דבעינן ל' יום ודלמא מתניתן בספק נסתרה איירי ואפי' ר' יוסי מודה, וי"ל דהנה הבית שמואל באהע"ז (סי' קס"ו) הביא דעת שלטי הגבורים דבעינן עדים ביבום כמו בקדושין וכתב דמדעת הרמ"א שם משמע דאם עשה מאמר בעדים לא בעינן ביאה בעדים נגד דעת הש"ג, וראיתי בים ש"ש בסוגיא דלפנינו דפליג אש"ג וס"ל דלעולם לא בעינן עדים בביאת יבום, אכן הגדולים הללו לא הי' לפניהם דברי תוספ' הרא"ש שהבאתי לעיל (נ"א:) שכתב בפי' דבעינן עדים בביאת יבום ושם תירצתי גם שיטת התוס' בזה אכן דעת רש"י משמע דאינה כן ע"ש, אבל מדברי הריטב"א קידושין (דף י"ב) נראה ג"כ בפי' דס"ל דביאת ויבום צריכה עדים, והשתא י"ל דמסוגיא דילן יש ראי' לשיטות הראשונים דלעולם בעינן עדי ביאה ביבום כמו בקדושין דהיינו עדי יחוד דמהני גם בקדושין כמו שכתבתי לעיל (שם) ולכן דייק שפיר דע"כ מתניתן איירי בנסתרה ודאי דאל"כ אפילו נבעלה לא יצא ידי יבום ולא נפטרה וא"כ ע"כ דמתניתן דלא כר' יוסי ועיין מה שכתבתי לעיל (נ"ב.) בתוספ' (ד"ה דמקדש)

שם ברש"י ד"ה ביאה דאיסורה. אין ב"ד מצווין להפרישו: לכאורה יקשה מזה לר' יוחנן דאמרינן לקמן (דף קי"ד) דספוקי מספקי לי', וצ"ל כמש"כ התוספ' שם דהוי מצי למימר וליטעמיך, א"נ י"ל דלא חייש ר"מ רק לספק איסור אשת אח דאורייתא אבל לספק דמצווין להפרישו לא שהרי ספק ספקא הוא

שם בתוספ' ד"ה לאחר שלשים. וא"ת מה הוא מפסיד אם חולץ לה: לכאורה י"ל דשפיר קמפסיד ע"פ מה דאמרינן לעיל (מ':) דאסור אדם בצרת קרובת חלוצתו וזה פשיטא דבצרת קרובת יבמתו מותר דהא הטעם דאזלת עמה לבית דין לא שייך רק בחלוצה ולא במתיבמת וא"כ י"ל דשפיר מפסיד דלפי טענתו שייבם לא אסור בצרות קרובותי' ואם יחלוץ נאסר בהן כן יש לישב קושית התוספ' שיטת רש"י שם, אבל התוספ' לשיטתם אזלו שפירשו שם דלא כרש"י אלא דבנשאת לאחיו איירי ואסור בצרת קרובת חלוצתו כמו בצרת קרובת גרושתו וזה ודאי ביבמתו אסור דהוי צרת ערו' ממש ולא מפסיד כלום ולכן הקשו שפיר

בא"ד. כדי להתירה הריטב"א תירץ על קושית התוספ' שאומר שמפסיד שמא תתפייס לחזור לו ואם יחלוץ יהא אסור להחזירה, והנה מה שלא ניחא להתוספות לפרש כן י"ל דמפרשי דאיירי ביוצא גט יבמין מתחת ידה וא"כ בלא"ה לא יכול לקחתה אבל הריטב"א מפרש דאיירי בגט סתם והוא אומר שנתן אחר בעילה, אבל הוקשה לי דמכ"מ לפי דברי' שלא נבעלה הרי נאסרה ליקח אותו דשויי' אנפשה חתיכה דאסורא, ושוב נדפסו חדושי תוספ' ר"ע וראיתי שג"כ הקשה כן והניח בקושיא, ולכאורה הי' נ"ל דזה גופי' מכוון הריטב"א במה שכתב שמא תתפייס דהיינו שאומר אחר שהוא יודע שמותרת לו שמא יפייס לשוב אליו אף שאצלה הוא שלא כדין, אבל באמת זה אינו דממנ"פ אם חושש שמא ב"ד יכופו אותו להוציאה מה יועיל שיפייסה מכ"מ הב"ד ימחו ויוציאוה ואם אינו חושש לב"ד מה יפסיד אם יחלוץ כיון דלפי דבריו החלוצה שלא לצורך מכ"מ יכול להחזירה ולכן נ"ל דה"ק שהוא אומר שמה שאמרה לא נבעלתי מחמת שנאה אמרה כן שיכופו אותו לחליצה אבל כיון שע"פ הדין לא יוכלו לכופו ברצון לא יחלוץ שאומר שמא יפייסנה ותתן אמתלא לדברי' שמה שאמרה לא נבעלתי מחמת שנאה אמרה ואז תהי' מותרת לחזור לו אבל אם יחלוץ תהי' אסורה לו

בד"ה לאחר מיתת בעלה. היא נתנה אצבע בין שיני': ק"ק דהא מ"ד דמצי מיפר הם רבי אליעזר ורבי יהושע לעיל (דף כ"ט) והם תרווייהו ס"ל לפי המסקנא דכתובות (דף נ"ב) הוא נתן אצבע, וצ"ל דכוונתם דאי תנא דמתניתן סבר בהא כר"א ור"י דמצי מיפר בהא דהוא נתן אצבע לא ס"ל כוותייהו, אבל מכ"מ ק"ל דהא לא מצינו מ"ד לפי המסקנא דס"ל היא נתנה אצבע דאף דלב"ה רצה הש"ס בכתובות (נ"ט:) לאוקמי' כן מכ"מ לפי מה דמסיק שם דמתניתן דלא כב"ש לא מוכח כן, ונ"ל דהתוספ' כוונו למה דאיכא תנאי דס"ל כן בכתובות (דף ע"א) ע"ש, אבל באמת לא ידעתי מי הכריחם להתוספ' לכתוב כן דהא לפי מה דמסקינן לעיל (דף כ"ט) דוקא בעשה מאמר או בניזונית משלו ס"ל להנך מ"ד דיפר ליבמתו הא בלא"ה לא

בד"ה יבמה. ומדלא כתיב אחי המת: הוצרכו לכתוב כן דא"ל דמיתורא דיבמה יבא עלי' קדריש שהרי זה נדרש לעיל ודף נ"ד) לדרשה אחריתי

בד"ה אמר קרא. דא"כ אפילו סריס נמי לייבם: ק"ק איך אפשר לומר כן דהא כתיב להקים לאחיו שם דממעטינן מיני' סרים לעיל (דף ע"ט) וא"ל דקושיתם היא מה ראית לרבות קטן מיחדיו ולמעט סריס מלהקים לאחיו אימא אפכא דהא ודאי יותר סברא לרבות קטן שיהי' ראוי ודאי לבסוף מסריס דאין רפואתו ברורה כמו שחלקו התוספ' גופא לעיל, גם הלשון סריס נמי לא משמע כן, גם לא ידעתי למה להו ראי' זו דלא דרשינן מיחדיו ולא כתבו בפשטות דאי מיחדיו דרש הכא איך דרשינן. לעיל (דף י"ז) מיני' המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם, וכפי הנראה שם כ"ע אית להו הך דרשה דהא עביד צריכותא אע"כ דדרשה דהכא דרשינן בלא יחדיו

בד"ה טענת בתולים. אפילו ראינו שנסתרה: עיין בתוספ' כתובות (ט': ד"ה מאי) דמוכח דלא ס"ל כן אלא דבראינו שנסתרה ודאי בא עלי' אכן לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא ע"כ מוכח כשיטת התוספ' דהכא דגם בודאי נסתרה ס"ל לר"מ דמוקים אנפשי' ל' יום שהרי ביבמה צריך עדים וא"כ איך אמר ר"י דמתניתן ר"מ היא אבל בכתובות אפשר דכתבו התוספ' אליבי' דהך שיטה דלא בעינן ביבום עדים וא"כ שפיר י"ל דהכא איירי ר"מ בלא נסתרה ודאי

דף קי"ב ע"א בגמרא נכפנו לייבם: אין להקשות דלמא אתיא כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת די"ל שהרי כבר כתבו התוספ' דמתניתן לפי משנה ראשונה קיימא ומטעם זה לא הקשו התוספ' (ד"ה אמר) רק אברייתא דלוקמי' כמשנה אחרונה וגם בזה תרצו דלא רצה לאוקמי' כן כיון דברייתא אמתניתן קאי, אבל באמת זה צ"ע