ערוך לנר יבמות רצח

אדרבא טוב שתתגנה עליו דע"י זה יתכוין לשם מצוה יותר קמ"ל דאעפ"כ ידבוק בה"נ

ובזה א"ש ג"כ מה שיש לדקדק ג"כ למה נקט הפרת נדרים דוקא דהוא בבעל שאומר בלשון הפרה דוקא כדאמרינן בנדרים ולא נקט התרת נדרים שהוא בחכם שכולל יותר ששייך בכל אדם, אבל לפ"ז א"ש דהפרת נדרים דוקא צריך להשמיענו דאפילו בזה טוב שיפר משום דמקיימו כאלו הקריב בבמה וכן בג' דריחוק נקט סדר זה דוקא דאחרי שאמר יתרחק מן המיאון ה"א דזה משום קפידה דבעל הוא אחרי שתקנו נישואין לקטנה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמרינן לקמן (קי"ב:) וא"כ לפעמים שהבעל ירצה לישא אחת מקרובותיה ואם יגרשה יהי' אסור בה וגורם שתמאן בו ולכן אמרו שירחוק מן המיאון מפני שצריך לשמרה ומזה ה"א דצריך לקבל פקדון לשמור מאחר גם במקום שיכול לבוא לו היזק כמו הכא שהוא צריך לשמור הקטנה במקום שחב לו אע"פ שעל צד הדין שמירתה מוטל על הב"ד או על קרובי' לכן קמ"ל דלעולם ירחוק מלקבל פקדונות דמה שירחוק מן המיאון אין הטעם משוה שמירה אלא משום דלמא מחרטה אכן לפ"ז ה"א דאפילו במקום שהוא יכול לשמור ובעל הפקדון לא יכול לשמור ג"כ לא יקבל לכן קמ"ל דירחוק מלהיות ערב שלציון דהיינו היכי שהלוה שמוטל עליו לשלם מוציא עצמו מחוב שלו ומטיל אותו כולו על הערב כמו כן דוקא גם בפקדון ירחיק דהיינו כמו שתי' המהרש"א מה דאמר בבר מתא דביימי' כי בייתי דמי דהיינו שגם הוא הי' יכול לשמור כמו הנפקד ואינו מפקיד אלא כדי להטיל אחריותו עליו כדי שיהא הוא ערב שלציון בעד פקדון שלו דבהא גוונא דוקא ירחיק

שם ברש"י ד"ה קטנה וקבל אבי' גיטה הא דלא כתב שקבלה היא גיטה עיין במשנה למלך (פ"ב מה' גירושין) שהביא בשם רש"י ב' שיטות אי קטנה יכולה לקבל גיטה וא"כ י"ל דרש"י הכא אזל אליבי' הך שיטה דאינה יכולה לקבל, אכן ק"ל דלפי מה שכתב רש"י בכתובות (מ"ו:) אין האב מקבל גט קטנה אלא בלא נשאת אבל נשאת לא וכן הביא שם בש"מ בשם הרשב"א וכתב הטעם דמשנשאת שוב אין לאבי' רשות בה וא"כ כיון שהכא בנשאת איירי דהא מה"ט אין לאב כח לקבל קדושי' ואיך יש לו כח לקבל גיטה, והנה בהרמב"ם לא ראיתי דין זה מפורש ואפשר דס"ל דאפילו בנשאת יכול לקבל גיטה וא"כ י"ל שגם בזה יש ב' שיטות לרש"י דלהך שיטה דבחיי אבי' אין קטנה מקבל גיטה ע"כ מוכח ממתניתן דהכא דהאב מקבל אפילו נשאת דאל"כ איך שייך גירושין הכא וזהו שיטתו דהכא אבל התם אזיל להך יטה דגם היא יש לה יד וא"כ שפיר י"ל דבנשאת אין לאב כח והכא מיירי שהיא קבלה גיטה

שוב ראיתי בתוספ' קדושין (דף י') שנסתפקו בזה והביאו ראי' מהירושלמי דאין האב מקבל גיטה בנשאת וע"פ דבריהם פסקו בטור וש"ע אהע"ז וסי' קמ"א) כן וכן נראה מדברי רש"י בקדושין (שם) ובלא ראית התוספ' מצאתי כן בפי' בירושלמי הביאו הריטב"א שם (דף מ"ג) וא"כ דברי רש"י דהכא צ"ע, וא"ע ראיתי שכבר הקשה כן בתשובת מהר"ם פאדוא (סי' ט"ו) ותירץ דמה שכתב רש"י בכתובות דאין האב מקבל גט אלא מן האירוסין היינו בנערה דוקא אבל בקטנה מקבל אפילו נשאת, והנה לכאורה יש ראי' לדבריו ממה שכתב רש"י בקידושין (דף י') אהא דמקבל את גיטה דהיינו מן האירוסין ובנערה וכן ראיתי בתוספ' שם ע"ש, אכן לא ידעתי מה יענה רש"י לראות התוספ' מהירושלמי ולראי' שהבאתי מירושלמי, וכן ק' אטור וש"ע דפסקו דקטנה אין האב מקבל משנשאת כנ"ל ובסי' קע"ג כתבו ג"כ כלשון רש"י דהכא נתגרשה ע"י אבי' ע"ש, ועיין בריטב"א הנ"ל שמסיק שם בשם הרמב"ן ע"פ הירושלמי דנערה המאורסה היא או אבי' מקבלין גטה קטנה מאורסה אביה ולא היא קטנה נשואה אם אין בה דעת לא היא ולא אבי' אם יש בה דעת היא ולא אבי'

ואולי י"ל ליישב דעת רש"י בזה דהנה בירושלמי כתוב נשאת היא ואבי' ואם יש בה דעת היא ולא אבי' עכ"ל ונדחקו הרמב"ן (שם) וכן הר"ן (פרק התקבל) דהפי' הוא היא ואבי' דשניהם שוין שאין יכולים לקבל וכיון דזה דוחק בלשון הוא אפשר שרש"י סובר שהפי' הוא היא ואבי' כאחד דהיינו היא מקבלת הגט לדעת אביה, ובזה יתיישב ג"כ הראי' שהביאו התוספ' בקידושין מהירושלמי דמכ"מ לא הי' יכול לאוקמי' הא דאכלה תרומה בכה"ג דאף שאין בה דעת לשמור גטה מכ"מ היתה יודעת בקבלתו ולכן שפיר כתב רש"י הכא דנתגרשה ע"י אבי' אבל מכ"מ דעת הטור וש"ע צ"ע, ועיין מש"כ לקמן (דף קי"ב)

בד"ה בד"א דאין כח לא לאבי' ולא לה לקדשה: ק"ל שהרי מה שיש כח לאבי' לקבל גטה ילפינן בכתובות (דף מ"ז) מויצאה והיתה אתקש יציאה להוי' והשתא כיון דאין כח ביד אבי' לקדשה הרי אין כאן הויה איך מקבל גטה וא"ל דלא בעינן רק שיהי' כאן הוי' או לפני גט או לאחר גט וכיון דהי' כאן הוי' ע"י אב בקידושין ג"כ מקבל הגט ז"א שהרי בגטין (דף פ"ה) פריך אמה דקתני קטנה מתגרשת בקידושי אבי' אמאי והא בעינן ויצאה והיתה ומשני כיון דאתי לכלל הוי' ומאי קושיא הרי הי' כאן הוי' בתחלה אע"כ דס"ל דבעינן קרא כדכתיב הוי' אחר יציאה א"כ קשה היאך מתגרשת ע"י אבי' כיון דאינה מתקדשת אח"כ ע"י אבי' ובזה לא שייך ג"כ מה דאמרינן בגטין דאתי לכלל הוי' דהא ע"י אבי' לא אתי עוד לכלל הוי' לעולם, ונ"ל דלעולם לא בעינן רק שיהי' כאן הוי' או קודם גירושין או אחר גירושין אבל בעינן שיציאה תהי' דומיא דהוי' שלא תתגרשת רק ע"י מי שיש לו יד לקידושין ולכן התם בגטין פריך שפיר כיון דקתני קטנה מתגרשת בקידושי אבי' משמע שהיא תקבל את גטה אף שאבי' קדשה והרי לה לא הי' יד בקידושין לא קודם גירושין ולא לאחר גירושין ועל זה משני שפיר דאתי לכלל הוי' ע"י עצמה כשתגדל אבל ע"י אבי' פשיטא שמתגרשת כיון שהי' כאן הוי'

ובזה נ"ל ליישב קושיא עצומה שהביא בתוספ' ר"ע בשם חכם א' למה לא הקשה בגטין שם ממתניתן דהכא קטנה שהשיאה אבי' כיתומה וכו' דמוכח שמתגרשת אע"פ שאינה יכולה להתקדש עוד ונדחק שם ביישובה ע"ש, ולפי דברינו א"ש דזה שפיר מקרי יש לה הוי' כיון שמתגרשת ע"י אבי', אבל הוקשה לי ממה דאמרינן לקמן (דף קי"ב) העיד ר"י בן גודגדה על החרשת שהשיאה אבי' שהיא יוצאה בגט ע"ש ברש"י והיאך מתגרשת ע"י עצמה כיון שאינה בת קידושין א"כ אין בה הוי' ובזה לא שייך תי' הגמרא דגטין דאתיא לכלל הוי' דהרי בפי' אמרינן לקמן (דף קי"ב) דרק קטן מקרי אתי לכלל נישואין ולא חרש, שוב א"ע ראיתי שהקשה קושיא זו בשו"ת נ"ב מ"ב אהע"ז סי' ס"ח ולא תירץ כלום רק שרצה להביא ראיה עי"ז לגרסת הר"ח שלא גרס בגטין הך דבא לכלל הוי'

בד"ה מוציא את אשתו יתרחק אדם מן המיאונים: ראיתי קושיא בחדושי ר"ט ז"ל הרי הטעם דיתרחק מפרש לקמן דלמא גדלה ומחרטא בה והרי זה לא שייך הכא דהרי עכ"פ צריך להוציאה והניח בקושיא, והנה באמת ביותר יש לתמו' כן על הרמב"ן הביאו לקמן הרא"ש (ק"י:) שחלק מטעם זה על הראב"ד שכתב דלר"א יתרחק מן המיאונים כיון דליכא מצו' וחלק הרמב"ן שהרי טעם דב"ק לא שייך כאן כיון דבלא"ה צריך להוציא ע"ש וא"כ תימא מה יענה הכא על ר"י, ולענ"ד י"ל שהרי לעיל פליגי ר"א ור"י בנישואי קטנה דלר"א אינה כאשתו לכל דבר ולר"י היא כאשתו לכל דבר וא"כ פשיטא ג"כ דלר"א אין כתובה לקטנה שהרי ירושתו תקנו תחת כתובתה ולר"א אינה יורשה ולר"י דס"ל דיורשה יש לה כתובה ובכתובות (דף ק') אמרינן דממאנת אין לה כתובה ע"ש וא"כ מוכת ג"כ דכשמוציאה בגט יש לה כתובה ולכן א"ש לר' יהושע דשייך גדלה ומתחרטה אף שמוציאה עכ"פ דאם הי' מוציאה בגט הי' לה כתובה ועכשיו שיצאה במיאון אין לה כתובה וא"כ הפסידה כתובתה וע"ז מתחרטת אבל הרמב"ן כתב שפיר לר"א לשיטתו