ערוך לנר יבמות רצג

לב"ש רק ארוסה ולא ספק נשואה וכן משמע בסוגיא דלעיל (דף ל"ח) דפליג עולא ארבא דהא מוקי התם פלוגתא דרישא וסיפא במלתא אחריתי ולא כחי' רבא ולכן גם לקמן רבא הוא דפריך אעולא

שם ברש"י ד"ה מסר האב. ואין מיאון אלא ביתומה: לענ"ד י"ל ליישב הלשון מסר האב דמה דאמרינן יתומה בחי' האב דהיינו כשקדשה אבי' ונתגרשה אין לאבי' רשות בה משמע לכאורה דזה דוקא לענין שיוכל לקדשה שוב קדושי דאורייתא ואפי' שלא מדעתה כבתחלה אבל לקדשה קדושי דרבנן מדעתה כיון דזה יכולים אמה ואחין ביתומה בחיי האב כמש"כ הטוש"ע באהע"ז (רסי' קנ"ה) א"כ מסברא לא יגרע האב מהם וכן כתב בפי' הבית שמואל (שם ס"ק א') בשם רש"י ור"ן, לפ"ז י"ל דבכה"ג איירי מסר האב דנקט הכא ונקט אב דוקא דשיגרא דלישנא דהתם הוא כיון דהתם קתני אב דוקא, א"נ י"ל דנקט מסר האב לרבותא דאי הוי נקט מסרו האם ואחים לשלוחי הבעל ואי איכא למימר הוי משמטה דלא פריך אלא משום דבהני לא שייך למטעי אבל במסר האב שייך שפיר לגזור שמא יאמרו תנאי מועיל במסירה לכן נקט מסר האב דאפילו במסר האב ג"כ ליכא חששא, שוב א"ע ראיתי שגם בריטב"א כתב כן שיש לפרש מסר האב ביתומה בחיי האב ומדלא פירש רש"י כן הוכיח דס"ל דיתומה בחיי האב אין לאב כח עוד לקדשה כמו אמה ואחי' ע"ש ומזה קשה על הבית שמואל הנ"ל דכתב בשם רש"י דהאב יכול לקדשה

בד"ה לפי שאין אדם ממנעי ולא נסבי לה: אין להקשות הא אדרבא שם אמרינן דבקטנה לא שייך חשש זה רק בחרשת ולכן תקנו דין מיאון בקטנה ולא בחרשת די"ל דב"ש ס"ל דלארוס לא ממנעי בקטנה כיון דגבול יש לה סבר מפייסנא לה אבל בחרשת כיון דגבול אין לה לא רוצה אפילו באירוסין עמה אבל לענין נישואין משום חשש בעילת זנות לא סמיך אזה שיכול לפייסה ולכן משום חשש דממנעי לא תקנו לב"ש מיאון בנשואה ולב"ה לא חיישו כיון דאיכא קידושין וכתובה

שם בתוספ' ד"ה אמר רב יהודה דלשמואל בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי עיין במהרש"ל דאין זה מוכרח כ"כ ולא ידעתי למה לא הביאו ראי' אחרת דרב גרסינן דהא בכתובות (ע"ד.) אמרינן אהא דעולא אמר ר"א דרב יהודה א"ש משום ר' ישמעאל פליג עלי' וא"כ ע"כ רב יהודה משום שמואל כאביי משום שמואל ס"ל ואכתי יקשה קושית התוספ' דהא סוגיא דהכא היא רב יהודה אמר שמואל, וביותר ק"ל אמה שתירץ התוספ' הרא"ש על קושית התוספ' דאביי באמת לא יתרץ כרב יהודה א"ש אלא כשאר אמוראי לקמן דהא אכתי יקשה דר"י אמר שמואל גופי' קאמר התם דאפילו בעל יוצאת בלא גט כאביי דפליג אעולא

בא"ד וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו עיין במהרש"א שהקשה דא"כ מן האירוסין נמי דהא כתבו התוספ' דקדושין נמי אין שכיח דנתבטלו ע"י תנאי, ולענ"ד י"ל דבשלמא לעיל הקשו התוספ' שפיר דאיך קאמר אביי לחד תירוץ דשמואל כר' יצחק נפחא ס"ל דהא התם לא קאמר כן אלא דאפילו בעל א"צ גט אבל להרבינו חיים דלא אתי לתרץ רק דלא תקשי' מתירוץ דהכא אאביי שם לא שייך להקשות להך תירוץ אביי דלעיל די"ל דאי שמואל כר' יצחק נפחא ס"ל באמת לא מתרצינן הכא טעמא דב"ה משום דמידע ידע דקדושי קטנה הן ולא דטעמ' דב"ש משום דס"ל אין תנאי בנשואין אלא מתרצינן כחד מאינך תירוצא דלקמן ומכ"מ לא צ"ל דאביי פליג ארב יהודה די"ל דאוקמתא דרב יהודה באמת לא מפרש שמואל כר"י נפחא דהא אביי גופא מסופק בזה

בד"ה טעמא וקשה לר"י לענ"ד י"ל דמה שאמרו ב"ש אא"ע בעילתו ב"ז הכוונה שאינו עושה כן בפני העולה שיאמרו שבא על הזונה דודאי משום חשש איסורא אינו חושש כיון שעשה ע"פ תקנת וברשות חכמים וכן משמע לשון הגמרא דקאמר לב"ה כיון דאיכא קו"כ לא אחי למימר דבעילתו ב"ז דאלמא דמשום מאמר העולם הוא ולכן שם בגטין לא שייך זה דמהיכן ידעו העולם כוונתו אי בעל לשם קידושין אי לא וכיון דהתם לא דיינינן רק מצד עצמו ס"ל לב"ש אדם עושה בב"ז. ועיין ברשב"א בגטין שמתרץ עוד תירוץ אחר על קושית התוספ' דב"ש לטעמייהו אזלי דלא יגרש רק על דבר ערו' ולכן לא בעיל לשם קידושין, אבל לענ"ד לא ניחא להתוס' בהכי דהנה אמת דהירושלמי מפרש טעם דב"ש בגטין הכי אבל גמרא דילן דקאמר לב"ש אדם עושה בב"ז משמע דלא ס"ל טעם הירושלמי

בד"ה תרווייהו. ול"ג ניחא לי' דלדידה נמי: לישב הגירסא י"ל דודאי לא ניחא רק להיות אשה תחת איש מלמיתב טן דו אבל להיות אשה ותצא לא ניחא לה אבל לדידי' סגי לי' בקול שכבר הי' איש כמו הכא דאמרינן דניחא לי' אפילו תמאן דהא מטעם זה נקט קלא דאישות ולא אישות ממש

ע"ב בגמרא ואמאי תמאן השתא ק"ק מאי פריך דלמא איירי שמתה הקטנה אחר מיתת בעלה שלא תוכל למאן עור ומשום ערוה איכא כיון שנאסרה בשעת נפילה כדאמרינן לעיל (ל"ב.) לענין אחות אשה וי"ל דלשון ולא מתייבמת משמע לעולם, ועיין ברשב"א לעיל (י"ג.) שכבר הקשה ג"כ הכי ותירץ, אכן ק"ק לפי מה דמסקינן לקמן לחלק בין זיקה א' לחצי זיקה א"כ דלמא עולא ל"ק אלא לזיקה שלימה ומתניתן דנקט ולא מתייבמת איירי ביש ב' אחים דאין מיאון לחצי זיקה וזה לא מתורץ בחי' הרשב"א דלעיל, וי"ל דידע דעולא איירי אפילו בב' אחים וכן כתב הרשב"א בסוגין דעולא הכי סבירא לי'

שם תרי קטרי עבדו בי': א"ל דאכתי אמאי הקשו ב"ה לב"ש דוקא מה דמיאנה שלא בפניו ולא ג"כ ממה דמיאנה נשואה דהא פלוגתא זו קדומה בסדר המשנה י"ל דב"ה לא ידעו דנשואה היתה אכן לאחר שהשיבו ב"ש דבמדה כפושה מדד דמוכח דנשואה הוי הקשה בגמרא כן

שם מאן תנא: הוי מצי להקשות ג"כ ממתניתן דלעל (דף כ"ה) דקתני מיאנה וכו' מפני שהוא ב"ד דג"כ מוכח דמיאון צריך ב"ד אבל ניחא לי' להקשות ממתניתן דסנהדרין דקתני בפירוש כן ותירוצי דגמרא דהכא שייכי ג"כ לעיל

שם במתניתן אינה צריכה למאן: הרשב"א והריטב"א הקשו על מה שפירש הרמב"ם בפי' המשנה שאינה צריכה למאן שתלך ותנשא דהרי אמרינן לקמן נישואין הן הן מיאונין ע"ש, והנה מזה לכאורה אין קושיא שהרי אמרינן לקמן דפליגי רבנן אר' יהודה בן בתירה ולא ס"ל דנישואין מקרי מיאון וא"כ י"ל דמתניתן כרבנן אתיא, אכן באמת אין זה מספיק שהרי גם ברבי חנינא בן אנטיגנוס קתני הך לישנא דאין צריכה למאן ושם ודאי אי אפשר לפרש כן שהרי רב יהודה א"ש אמר לקמן הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ואמר ג"כ הלכה כריב"ב וכמו שהקשה באמת הרשב"א בשם רבינו חננאל, אבל באמת בלא"ה לא זכיתי להבין הקושיא על הרמב"ם שהרי מה שאמר ריב"ב לקמן נישואין הן הן מיאונין ע"כ לא קאמר שלכתחלה חלה תנשא בלא מיאון דמי פליג ריב"ב אתקנה דמיאון דס"ל ג"כ בית הלל לעיל אלא ודאי לא קאמר רק דבדיעבד אם עמדה ונשאת בלא מיאון לא צריכה למאן עוד דבדיעבד נישואין חשיב כמיאון אבל לכתחלה קטנה לא תנשא עד שתמאן וא"כ שפיר אשמעינן הכא דזה דוקא בנשאת לדעתה אבל בנשאת שלא לדעתה אינה צריכה למאן אפילו לכתחלה אלא תנשא בלא מיאון וכן לר"ח בן אנטיגנוס באינה יכולה לשמור קידושי' ולכן ריב"ב נקט לשון דיעבד עמדה ונשאת והכא קתני לשון לכתחלה אינה צריכה למאן, שוב א"ט ראיתי שגם המהרש"ל ביש"ש תירץ קושית הראשונים על הרמב"ם כן, והנה המהרש"א שלא ראה הרשב"א הי' רוצה לפרש דברי הרמב"ם דקדייק פירושו מדקתני לקמן הא דריב"ב אר"ח בן אנטיגנוס משמע דאיירי דוקא בהא דאינה יכולה לשמור קידושי' אבל הקשה על זה דמכל הפוסקים משמע דריד"ב אכל קטנה קאי שצריכה מיאון גמור ע"ש וא"כ באמת יקשה למה הביא הך דריב"ב אר"ח בן אנטיגנוס אבל באמת נראה שאין זה דיוק די"ל דמייתי כן אחר שהביא דאמר ר"י אמר שמואל דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס הביא הך דריב"ב דג"כ בדין מיאון אמר ריא"ש כן דהלכה כדברי היחיד

שם בת בהן לישראל תאכל בתרומה מזה נראה דלשאר תנאי ב"כ לישראל קטנה לא תאבל בתרומה וק"ק כיון