ערוך לנר יבמות רצב

אם לא קראה בנשימה א' לא מעכבא ולא כתב דלא צריכה לקרות בנשימה א'

שם כי נפיק מפומא דיבמה: ק"ק למה לא בעינן גם ביבם כן שיראה כשיצא הרוק מחיה דהיינו מעשה היריקה ממש ולעיל אמרינן דלא בעינן אלא שיעבור הרוק לפניו לאפוקי קלטתו הרוח ועוד דאמרינן היא ארוכה והוא גוץ עד דמטי להדי אפי' וכיון דמפרשינן אמעשה יריקה תהי' צריכה לכוף עצמה שיהי' מעשה היריקה לפניו דוקא ולמה סגי בו שיעבור הרוק לפניו ובדיינים לא די שיראו כשיעבור הרוק לפניו אלא בעינן שיראו כשיצא מפיה בשעת יריקה וצ"ע

שם ענו כולכם חלוץ הנעל התוספ' י"ט בשם גור ארי' הקשה למה לא בעינן שיקרא בית חלוץ הנעל ע"ש, ולענ"ד י"ל שהרי לעיל (דף מ"ד) אמרינן בית חלוץ הנעל הכתוב קראה ביתו הרי שבית אחלוצה קאי ואף דלר"ע אמרינן שם כן גם ת"ק לא פליג רק שלא נעשה כביתו ממש להאסר בקרובותי' וכיון דבית אחלוצה קאי א"כ מה דכתיב ונקרא וגו' בית חלוץ הנעל ע"כ הפי' שהיא נקראת בית חלוץ הנעל ע"י שהוא נקרא חלוץ הנעל וא"כ הוא נקרא חלוץ הנעל לבד ולכן קוראים אותו כן

שם ברש"י ד"ה משרטט. וקיימא לן ג' תיבות של מקרא כותבין: עיין ברא"ש שהקשה דלמה כתב מן לא עד לקחתה ולא כתב לא חפצתי לקחתה דהא קיימא לן ג' תיבות כותבין, ולכאורה אין קושיא כיון דאיכא פלוגתא שם בין ר' יצחק למתניתא אי כותבין ג' תיבות או לא א"כ י"ל דאביי דהכא סובר כר' יצחק דשם דשנים כותבין שלש אין כותבין וצ"ל דמפסק הלכה קפריך כיון דפסקינן התם כמתניתא כמו שפסק גם הרמב"ם א"כ קשה אאביין איך שביק מתניתא וסבר כר' יצחק, אכן ביותר תמוה על רש"י דהכא דכתב דקיימא לן ג' תיבות כותבין אמילתא דאביי דכן נראה מדכתב על אביי דקיימא לן אין כותבין ד' תיבות משמע הא ג' כותבין דא"כ למה לא כתב לא חפצתי לקחתה, ועיין ברכת הזבח מנחות (דף ל"ב) שלדעתו זהו קושית הרא"ש ועיין ג"כ במגן אברהם (סי' ל"ב)

ונ"ל דהנה הרב המגיד (ספ"ד מה' יבום) והכס"מ (ספ"ז מה' ס"ת) הקשו סתירה בדברי הרמב"ם דבה' ס"ת כתב דג' תיבות כותבין כמתניתא, ובה' יבום כתב דלכך משרטין גט חליצה דאסור לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט ע"ש שהניחו בקושיא, ונ"ל דלהרמב"ם הוקשה קושית הרא"ש דהכא דאיך פליג אביי אמתניתא ולכן סבר כיון דטעם דג' כותבין וד' לא ע"כ היינו דארבע חשיב דבר חשוב לעצמו וכן לר' יצחק שלשה ועל כן סובר אביי כיון דהני ג' תיבות לא חפצתי לקחתה הם קריאה חשובה שצותה התורה לקרות ומעכבים בדיעבד גבי אלם לכן חשיבי כמו בעלמא ד' תיבות ולכן ליכא סתירה בהרמב"ם דבה' ס"ת דאיירי משאר מקומות כתב דד' דוקא אין כותבין כמתניתא אבל הכא לענין גט חליצה כתב דלכך משרטין דג' תיבות אין כותבין בלא שרטוט פי' אפילו לא חפצתי לקחתה דהם רק ג' תיבות אפילו הכי אין כותבין כאביי דהכא ולכן גם דברי רש"י א"ש דכתב דקיימא לן ג' כותבין ד' אין כותבין דהך דהכא חשיב כד' דעלמא כדמוכח מכח קושית הרא"ש

בד"ה והלכתא. וקים לן תורה חתומה נתנה: ק"ל דמזה משמע דרק למ"ד תורה חתומה נתנה אסור לכתוב מגילה ובגטין (דף ט') אמרינן בפי' דבין למ"ד חתומה נתנה בין למ"ד מגילה נתנה אסור כיון דאידבק אידבק ועוד דאי רק למ"ד חתומה נתנה אסור היאך מקשה למר זוטרא דלמא הוא ס"ל כמ"ד דמגילה נתנה וא"ל דפריך מפסק הלכה דמסתמא לא יפלוג מר זוטרא אמה דקים לן ז"א דגם מה שכתב רש"י וקים לן תורה חתומה נתנה צ"ט דכיון דפליגי בזה ר"י ור"ל אי חתומה נתנה ור"י ס"ל מגילה נתנה ור"י ור"ל הלכה כר"י א"כ ביותר י"ל דקים לן תורה מגילה נתנה אבל באמת מצד הדין אין נפקותא בזה דלתרווייהו אסור לכתוב מגילה, וי"ל דביומא (דף ל"ז) דפריך ש"מ מותר לכתוב מגילה פי' רש"י ופלוגתא היא בגטין ע"ש והפלוגתא היא מה דאמרינן בגטין שם כתנאי דפליגי בזה ת"ק ורבי יהודה ולכן י"ל דרש"י ס"ל דאף דבתחלה ר"ל דגם למ"ד מגילה נתנה אסור מכ"מ כשהביא פלוגתא דתנאי בזה ור' יהודה ס"ל דמותר ע"כ צ"ל דפליגי בזה אי חתומה נתנה אי מגילה נתנה ות"ק ס"ל חתומה נתנה ולכן אוסר ור"י ס"ל מגילה נתנה ולכן התיר ולא ס"ל כיון דאידבק אידבק וכמו שכתב הרא"ש שם בפי' דברי הרי"ף רק שהוא כתב כיון דר"י ס"ל מגילה נתנה לכן מותר וזה לא ס"ל לרש"י רק ס"ל דהלכה כת"ק דאוסר משום וס"ל דחתומה נתנה ור' יוחנן ס"ל כר' יהודה דלא קים לן כוותי' ומכ"מ ל"ק מפסק הלכה דקיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר' יוחנן דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ל"ו) דזה דוקא היכי דר"י אמר משמי' דנפשי' והך חתומה נתנה משמי' דר' בנאה אמרה ולכן לא קחשיב בהני תלת דהלכה כר"ל לגבי ר"י

בא"ד אבל האי ספירת דברים הוא: ומכ"מ צ"ל דהך דהכא דומה לכותב לדרשה ולא ככותב באגרת שלו' דהא התוספ' כתבו בגטין (ו':) דכותב דרך צחות א"צ לשרטט והכא אמרינן דמר זוטרא שרטט וכתב, אכן מה דמסיים רש"י דבמקום מצוה שרי צ"ע לפ"ז דמשמע דדוקא משום דבמקום מצו' היא דשרי והא עדיפי והרי אדרבא שלא במקום מצו' שרי טפי דאפילו בלא שרטוט שרי לכתוב באגרת שלו' ולשון צחות

בד"ה להדי' אפי'. שיראהו למול פניו: עיין ברשב"א שמסופק אם צריך לראות היבם הרוק, ולכאורה נראה מדברי רש"י דהכא שצריך לראות מדכתב שיראהו למול פניו ולא כתב שיבא למול פניו אבל יש לפרש דבריו דהכי קאמר כיון דאמרינן דהוא אריך והיא גוצא מהני אף דבזה לא בא נגד פניו כלל וע"כ צ"ל דפניו לאו היינו פנים ממש אלא כל צדו שלפניו מראשו ועד רגלו נקרא כן ולפ"ז יקשה מ"ט בעינן שיגיע להדי' אפי' דוקא אפילו לא הגיע אלא כנגד מצחו ג"כ ליהני מה שעבר נגד ראשו שלפניו לזה תירץ רש"י דלא דבכל מקום מקרי שלפניו במקום שהוא הי' יכול לראותו אבל אם לא בא עד עיניו שלא יוכל לראותו כלל לא אבל לעולם ראיי' לא בעינן, ובעיקר הדין אם צריך לראות הרוק ואם סומא חולץ לכתחלה עיין מש"כ לעיל (דף ק"ג)

שם בתוספ' ד"ה רבא. וא"ת דאמר רבא: כבר כתבתי לעיל יישוב לקושיא זו לשיטת הרי"ף והרמב"ם, גם בחדושי לסוכה כתבתי יישוב אחר גם לשיטת רש"י, והנה התוספ' כתבו דשמא יש לחלק ופי' הכפות תמרים בסוכה דכוונתם דשאני הכא דכבר זמנו הכל לחליצה, ולענ"ד זה אינו מספיק דא"כ גם בלא אבה יבמי נימא הכי ואמאי מודה רבא, וביותר נראה דכוונתם דשה מחמיר רבא טפי דנראה כמוציא ש"ש לבטלה ויש משום כבוד שמים

פרק שלשה עשר

דף ק"ז ע"א בגמרא כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות: ק"ק דא"כ תקשי' דרבא אדרבא דהא רבא גופא קאמר בכתובות (דף י' ע"א) דהאומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה משום דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה והרי הכא אמר רבא לב"ה דמכ"מ ניחא לי' דליפוק עלי' קלא דאישות וי"ל דבשלמא הכא דליכא אלא ספק הפסד סעודה אם תמאן לזה מהני הסברא דניחא לי' דנחית לספק הפסד כיון שלא יהא הפסד לגמרי אבל התם דודאי הפסד הא לא אמרינן דודאי יפסיד סעודתו משום קלא דאישות

שם ואינה ממאנת לזיקתו: לפ"ז לב"ש אפילו למאמרו אינה ממאנת ועיין ברשב"א שרצה ליתן טעם לזה דמאי שנא מארוסה, ולענ"ד י"ל ע"פ המבואר לעיל (כ"ט:) דלפי המסקנא משמע שם דלב"ש מאמר אירוסין עושה אכן התוספ' שם הביאו הסוגיא (דדף ל"ט) דמספקא לי' לב"ש אי לא הוי נישואין ג"כ וכתבו שיש פלוגתא בין רבה לרבא דלרבה הוי ודאי ארוסה לב"ש ולרבא ודאי ארוסה וספק נשואה, והשתא י"ל דרבי אושעיא כרבא ס"ל ולכן לא ממאנת אף למאמר לב"ש כיון דספק נשואה הוי ונשואה לא ממאנת לב"ש ואף שיש מן הטעמים דלעיל דלא שייך בבעלת מאמר הא כבר מסקינן לעיל דלא פלוג רבנן בנשואה אבל עולא דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה לקמן בזיקה דמשמע דבמאמר גם ב"ס מודה דממאנת י"ל דכרבה ס"ל דלא הוי בעלת מאמר