ערוך לנר יבמות רפז

בחסד ואמת יכופר עון הרי דהתורה נקרא אמת וגם ג"ח שעושים עם המתים נקרא אמת כמו שדרשו רז"ל אקרא ועשית עמדי חסד ואמת ובאמת בהך ג"ח של מתים איירי הכא בבני עלי וא"ש דמייתי שפיר ראי' מלכן דגז"ד שע"ש אינו מתקרע דמה שנתכפר ע"י תורה וג"ח אדרבא מזה יש ראי' דנקרא אמת ולכן אין לו כפרה רק ע"י אמת ולכן שפיר גרסינן ואמר רבה ומזה אייתי ראי' דגז"ד שע"ש מקרי אמת מדאין לו כפרה רק ע"י תורה וג"ח שנקראו אמת

ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' שהרי רבה בג"ח נמי עסק שי"ל דבג"ח שעם המתים לא עסק ואמת לא מקרי רק ג"ח זה

וביישוב קושיא אחרת של התוספ' י"ל דלכאורה יש לדקדק לאביי מ"ט ג"ח מכפר ולא תורה הא אמרינן (בפיאה פ"א) ות"ת כנגד כלם וגם למה לא אמר אביי אבל מכפר בתורה ובג"ח ולכן י"ל דבאמת גם אביי מודה דתורה לבד מכפר והרי זה מוכח מרבה גופא דחי מ' שנה אף שהגזירה היתה למות בני ח"י אבל בהא פליגי דלרבה רק תורה מכפר ולא ג"ח ולאביי ג"ח ג"כ וכש"כ תורה ולכן שפיר קאמר רבא לכ"ע דמרבה מוכח דלאו בזכותא תלי' מלתא דהא לכ"ע תורה לבד מכפרת, ובזה א"ש דלא תקשי' מברייתא הלזה לאביי דקאמר ריב"ז לכו ועסקו בתורה

שם כבן שמנה עשרה שנה: המהרש"א ח"א כתב דלכך מתו בני י"ח משום דכתיב ימותו אנשים ושן י"ח לחופה א"כ מאז אקרי איש אבל עד הזמן ההיא הם ימי השחרות והילדות, ולענ"ד דוחק דהא בן י"ג למצות ילפינן מאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת הרי שבן י"ג אקרי איש וכמש"כ הברטנורא (אבות פ"ה), וביותר הי' אפשר לומר ע"פ מה שכתבתי לעיל (דף פ') בשם התוספ' דנדה דלכך נקט שם עד בן י"ח דאתיא כרבי דס"ל כב"ש דבלא הביא ב' שערות הוי י"ח שנה סימן גדלות ע"ש והכא נמי דכתיב ימותו אנשים היינו משבאו הכל לכלל אנשים אפילו אשר לא הביאו ב' שערות רק סימני סריס, ועוד י"ל הא דמתו בני י"ח דחטא בני עלי הי' אשר ישכבון את הנשים ואמרינן בשבת (דף נ"ו) דחטא זה הי' ששהו את קינהן ובטלו ישראל מפרי' ורבי' כמש"כ רש"י שם ולכן כשהיו בני י"ח שאז זמן חופה וכפי מש"כ הרמב"ם אז חל חיוב ע' דפו"ר נתעורר חטא בני עלי ולכן מתו בני י"ח

שם והכתיב דרשו ד' בהמצאו: א"ל היאך שייך קושיא זו הכא אמימרא דרב דגז"ד דצבור אינו נקרע לקשי' קראי דבכל קראנו ובהמצאו אהדדי וכמו שמקשה באמת לעיל (דף מ"ט) די"ל דבלא הך מימרא דרב הי' אפשר לומר דבכל קראנו היינו קודם שנחתם ובהמצאו דמשמע שיש עת שאינו נמצא היינו אחר גז"ד אבל אחרי דאמר רב דבצבור אפילו נחתם מתקרע הקשה דא"כ לא משכחת כלל עת שאינו נמצא ואיך שייך בהמצאו ומשני הא ביחיד אף דכתיב דרשו לשון רבים

שם הא ביחיד: הטורי אבן בר"ה (ד' י"ח) הקשה על זה א"כ איך נתבטל גזירת יחזקיהו שנגזר עליו כי מת אתה ולא תמות הרי יחיד הי' וע"כ לא הי' בעשרת ימים שבין ר"ש ליוה"כ שהרי בפסח הי' וכתב שצ"ל שמלך יש לו דין צבור ע"ש, והנה מה שכתב בתרוצו כבר כתב הרשב"א בתשובה (סי' קמ"ח) אכן כבר השבתי על זה לעיל (דף נ') ע"ש, ועל קושיתו לענ"ד י"ל כיון דכתיב הנני מוסיף על ימיך לא הי' בזה בטילת גזר דין כיון שהי' ג"ד שימיו יכלו בעת ההיא וכן הי' רק שניתן לו הוספת חיים משנות אחרים במתנה וא"ל דא"כ אכתי יקשה לר"ע דס"ל לעיל (שם) משלו הוסיפו לו הרי שהי' נגזר עליו למות קודם זמנו ונתבטל די"ל דהרי בר"ה (דף י"ח) בלא"ה אמרינן דגז"ד דיחיד אם נתבטל תנאי היא א"כ י"ל דר"ע ס"ל כהך חנא דנתבטל והכא אזלינן אליבי' דמ"ד דגז"ד דיחיד לא נתבטל

שם שרקקה דם תחלוץ: הרא"ש וכן בתוספ' הרא"ש הקשה כיון דמסקינן דרקיקה פוסלת א"כ למה הוצרכו הני אמוראי לקמן להטעות לאותם שלא רצו לחלוץ ע"י חליצה פסולה למה לא ירקה בפניו ונפסלה להתייבם ורצה הרא"ש לפשוט מזה דין חדש ע"ש וגם בב"ש אהע"ז (סי' קמ"ה) נדחק ביישוב קושיא זו ע"ש, ולא זכיתי להבין כיון דמסקינן לעיל דרקקה קודם חליצה אף דלכתחלה צריך להקדים חליצה לרקיקה מדין הכתוב וכדאמרי' ג"כ לקמן במתניתן מצות חליצה כיצד וכו' מכ"מ מטעם גזירה לא תרוק עוד לאחר חליצה וא"כ מאי קושיא על הני אמוראי דלקמן דלמא לא רצו לבטל לכתחלה סדר חליצה הכתוב דאף דסדר לא מעכב מכ"מ לכתחלה בעי ואם היתה רוקקת כיון שאז לא תרוק עוד לא הוי לכתחלה חליצה כמצותה

שם ברש"י ד"ה מי כתיב. בלא צחצוחי רוק: הראב"ד והרא"ש שהביאו חולקין על זה וס"ל דהנהו דבי מדרשא סברי דאפילו בשותת מקרי דם רקיקה, וראיתי ביש"ש שהקשה על זה שהרי בירושלמי קאמר בפי' הטעם כפי' רש"י דלא אפשר בלא צחצוחי רוק, ולענ"ד אין מזה ראי' נגד הראב"ד והרא"ש שהרי בלא"ה הירושלמי חולק על גמרא שלנו שע"פ הירושלמי לוי גופא הוא השיב לפני רבי ובגמרא שלנו איתא ששאל בבי מדרשא ואדרבא ע"פ זה יתיושב סתירה זו שי"ל שהשאלה אם יש בו צחצוחי רוק שכשר ידע לוי בעצמו להשיב אבל מכ"מ שאל בביהמ"ד לידע אם גם בשותת שאין בו רוק הדין כן ובזה השיבו לו מי כתיב וירקה רוק

בא"ד. רוק: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דא"כ לקמן דקאמר טעמא משום דא"א בלא צחצוחי רוק ה"ל למילף ג"כ מקרא ועוד דלמה לא פריך גם הכא מיכול יהא דם היוצא מפיו וכו' ולכן פי' דהכא ס"ל אפילו אפשר בלא צחצוחי רוק ואפילו שותת ג"כ כשר ע"ש, אכן נ"ל דרש"י לא הוי ס"ל כן דא"כ כש"כ שיקשה מהברייתא דיכול יהא דם היוצא מפיו דאפילו תי' הגמרא לא שייך דהרי הא דמטמא רוק ילפינן בנדה (נ"ה) מוכי ירוק ומ"ש וכי ירוק מוירקה אי דם שותת הוא בכלל וירקה ה"ה ג"כ בכלל וכי ירוק וא"ל דלמא שאני התם דגלי קרא דדלמא קאי מיעוטא דוקא אדם היוצא מפי האמה ועוד הא אמרינן שם דילפינן רוק רוק מיבמה וע"ש בתוספ' וא"כ ה"נ נילף וירקה מהתם אע"כ הוכיח רש"י דגם הכא טעמא משום דא"א בלא צחצוחי רוק והא דלא מייתי לקמן הך קרא ג"כ דהא לא מקרא יליף אלא דלא גלי קרא בפי' דלא אמרינן אע"ג דא"א מכ"מ טמא ומשום דלא קאמר הכא בפי' א"א בלא צ"ר נטר להקשות מברייתא עד לבסוף, וצ"ע לפ"ז הא דאמרינן סוף פרקין דאכלה תומא אינו כלום אי גם לענין זיבה הדין כן

ועוד י"ל ביישוב קושיות הרא"ש דהנה המרדכי סוף חולין הקשה אהא דאמרינן הכא דיבמה שרקקה דם חליצתה כשירה דא"א בלא צחצוחי רוק וכן אהא דאמרינן בנדה דשכבת זרע מטמא דא"א בלא צחצוחי זיבה אמאי לא אמרינן דדם מבטל רוק וכן ש"ז מבטל זיבה, ותירץ בתי' ראשון דאיירי שניכר הרוק וכן הזיבה דלא שייך בטול ע"ש, אכן לענ"ד ק' דא"כ איך אמר דא"א בלא צחצוחי רוק דמשמע שלא ניכר אלא דאנן דיינינן דא"א בלא רוק ועוד דא"כ מאי פריך מהא דתנינן דדם היוצא מפיו טהור דלמא התם איירי בלא שניכר הרוק ושייך בו בטול, ונ"ל דהנה המ"ל (פ"א מה' משכב ומושב) הקשה ג"כ אקושית המרדכי הא אמרינן במנחות דבטומאת משא לא שייך בטול כיון דעכ"פ נושא הכל וכן לענין יבמה הא עכ"פ רקקה רוק ותי' דמה דאמרינן דלא שייך בטול הוא דוקא מדרבנן אבל לענין זיבה וכן לענין יבמה דאורייתא הוא ע"ש

ובזה א"ש מה שי"ל בדברי המרדכי שהקשה הקושיא מהא דאמרינן דרקקה דם חליצתה כשירה משום דמעורב בו רוק והיינו הך מימרא דלוי לעיל שלא הוזכר בו בפי' טעם זה רק דהוא מפרש כן כמו שפי' גם רש"י ולמה לא הקשה אהא דרקקה דם תחלוץ במקום שהוזכר טעם זה בגמרא, אבל לפ"ז א"ש אהא דתחלוץ ל"ק כיון שזה דרקיקה פוסל מלייבם הוא רק מדרבנן כדאמרינן לעיל ומדרבנן לא שייך בטול לפי תי' המ"ל לכן ל"ק בזה שיבטל ברוב אבל לעיל דאמרינן דחליצה מעליא היא ולא צריכה לרוק עוד הקשה שפיר הא מדאורייתא לאו רקיקה היא דבטל ברוב ואהא תירץ שפיר דאיירי שניכר הרוק אבל בהא דרקקה דם תחלוץ י"ל באמת דאיירי שלא ניכר דהא בזה בלא"ה לא שייך בטול מדרבנן ולכן קאמר בזה שפיר דא"א