ערוך לנר יבמות רפו

דצריך קרא היני דהוי ראוי ביום ראשון ונטמא ביום שני ע"ש וא"כ באמת מוכח דהתוספ' דהכא ס"ל כתי' זה ולא כתרוצו הראשון אבל מכ"מ מה שהקשינו אתירוצם הראשון דמזובו ולא מנגעו ילפינן קשה, שוב א"ע מצאתי שגם הט"א במגילה (דף ח') הרגיש בזה וצע"ג

בא"ד. ושמא יש שום יתור ק"ק דאכתי לפ"ז איך רצה להוכיח שם מבן סורר ומורה דבעינן קרא כדכתיב דלמא הוי הטעם משום דבעינן ראוי ואילו נימא דבתירוץ אי נימא דאין סברא לפטור משום יד גם בסורר ומורה א"ש דגם שם אין סברא לפטור משום כך משום שאין לו יד מכ"מ לתירוצם הראשון קשה, גם לב' התירוצים קשה איך מסיק שם דפליגי תנאי באי בעינן קרא כדכתיב באין לו בהן יד דלמא לעולם לכו"ע לא בעינן קרא כדכתיב וטעמא דת"ק משום דבעינן ראוי לנתינה אבהן וגם לר"א ור"ש קשה מ"ט לא אמרינן כן ועיין בהגהת משנה למלך (ה' בכורים פ"ג) דהביא בשם מהרד"ך דלא אמרינן כל הראוי לבילה אלא היכי דהש"ס קאמר כן ועפ"ז לא קשה קושיות התוספ' דידע הש"ס כלל בזה ונעלם ממנו עד יאיר הקב"ה עינינו

דף ק"ה ע"א בגמרא ואתי למישרי חלוצה לאחין מזה נראה דרק מדרבנן רקיקה פוסלת לכן הקשה ה"ה (פ"ד מה' יבום) על הרמב"ם שכ' דרקיקה מועיל מדכתיב ככה יעשה כל שהוא מעשה מועיל דהא הכא מסיק דרק מטעם גזירה פוסל ועוד הקשה דהא הרמב"ם פסק כר"ע דרקיקה אינה מעכבת וא"כ ע"כ דרשינן כל שהוא מעשה באיש ואיך יליף דרקיקה פוסל מככה יעשה ע"ש שהניח בצ"ע, ומלבד זה ק"ל עוד דאם איתא דמדאורייתא פוסל א"כ קושית הש"ס לעיל במקומה עומדת השתא ומה במקום מצוה כו' דהא רק לפי מה דמתרץ הכא דמדרבנן הוא מתורץ קושיא זו כמש"כ הרשב"א, ואולי י"ל דלהרמב"ם הוקשה הא דאמרינן לקמן אמרי רקיקה קמייתא לית בי' ממשא ואתי למישרי חלוצה לאחים מהיכי תיתי לידי לן הא רקיקה באמת לא פוסלת מדאורייתא ורש"י נדחק בזה דגזרינן אי מתייבם יאמרו דבתר חלוצה הוי אכן ק' דהא זה הוי גזירה לגזירה ולא שייך בזה חדא גזירה הוא כיון דגזירות חלוקות הן ולכן הי' סובר הרמב"ם דלתי' איכא דאמרי באמת אמרינן דלר"ע מדאורייתא פוסל רקיקה והיינו משום דלכאורה לר"ע יעשה דקרא מיותר הוא דאי ככה לאיש כתוב ג"כ הוי ידעינן דרק חליצה שהיא באיש מעכב ולא רקיקה וקריאה וא"כ יעשה ל"ל אע"כ דיעשה אתי להורות דרקיקה שהיא מעשה ג"כ פוסל משום דקרא איירי בשני דברים במה שהוא מעכב להתירה לשוק ובמה שאוסרה להתייבם כדכתיב סיפא דקרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ולכן אמרינן דלאיש אתי להורות דלהתירה לשוק לא מעכב אלא מעשה באיש שהוא חליצה ויעשה אתי להורות דכל מעשה שנעשה בה אפילו רקיקה קרינן בה אשר לא יבנה, והשתא א"ש הא דגזרינן שלא תהדר ותירוק דליכא אלא חדא גזירה כיון דרקיקה מדאורייתא פוסל ומכ"מ ל"ק עוד קושית הש"ס לעיל השתא ומה במקום מצוה דרק לעיל הוי שייך להקשות כן דהוי ס"ד דמכח סברא אמרינן כן אבל השתא שאני דגלי קרא, והשתא כיון דהרמב"ם פסק כלישנא בתרא כנראה שם לכן פסק שפיר ג"כ דרקיקה פוסל מדאורייתא ויש סמך לזה מהספרי שאחר שהביא שם פלוגתא דר"א ור"ע אמור ר' שמעון אומר חליצה מעכבת ורקיקה מעכבת עכ"ל, ולכאורה ר"ש אינו מוסיף כלל בדבריו ועוד דדוחק דר"ש ס"ל כר"א דשמותי הוא נגד, ר"ע רבו, אבל לפ"ז א"ש די"ל דמעכבת דקאמר היינו שלא תתייבם עוד וקמ"ל דבזה גם ר"ע מודה

שם והא בעינן כסדרן. ק"ק איך ס"ד שהסדר יהי' מעכב לר"ט כיון דרקיקה גופא לא מעכבת והרי ע"כ לר"ט קאי השתא דאל"כ מנ"ל להקשות כיון דפסקינן כר"ע. ועוד איך מייתי ראי' מברייתא דבין שהקדים וכו' שהסדר לא מעכב דלמא ההיא ר"ע היא אע"כ דגם הוא תירץ דהסדר לא מעכב אליבי' דר"ע וא"כ קשה איך ס"ד שהסדר יהי' מעכב כיון דרקיקה גופא לא מעכבת וכי תגרע רקיקה שקודם חליצה מלא רקקה כלל וה"נ אמרינן ביומא (דף מ') לענין הגרלה ע"ש, וביותר יקשה איך הוי ס"ד דדחוי' קא מדחי' לי' כשתירץ לו דהסדר לא מעכב, וי"ל ע"פ מה שחלקתי לעיל בין היכי דאיתנהו ליבם לפני ב"ד עדיין ובין היכי שכבר יצא מב"ד דהיכי שעדיין הוא לפני ב"ד מקרי כתחילה וא"כ שפיר הוי אמינא היכי שרקקה קודם חלילה ועדיין הם קודם ב"ד ששוב תרוק אחר חליצה כסדר הכתוב ולזה מתרץ דהסדר לא מעכב אפילו בשעדיין הם לפנינו ותוכל לרוק שהכתוב לא הקפיד על הסדר כלל

שם גדמת מהו שתחלוץ: לפי מה שהושב בביהמ"ד מי כתיב וחלצה ביד לכאורה היתה השאלה אי בעינן קרא כדכתיב דסתם וחלצה הוא ביד, ובזה יש לבאר מה דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ט) אל תוך השער אר"י שדנו דין סנהדרין וכו' לדבר עמו בשלי אר"י א"ר טל עסקי שלי ופי' רש"י ששאלו גדמת היאך חולצת והראה לו בשיני' ולכאורה כיון שדנו דין סנהדרין איך שוב בא עליו בערמה ולמה שאל לו דוקא דין דגדמת היאך חולצת, אבל לפ"ז י"ל כיון ששם (דף מ"ה) אמרינן דרוצח אתה יכול להמיתו בכל מיתה ראתה יכול ע"ש שתלי בש"ס אי בעינן קרא כדכתיב ולכן יואב שלא יכול להרגו בסנהדרין מפני שירא מפניו ומישראל רצה להראות ע"י שאלה דגדמת שלא בעינן קרא כדכתיב ושלכן הורגו בכזה

שם כאן בגז"ד שיש עמו שבועה: ק"ק הא בר"ה (דף י"ח) מסיק דגז"ד דיחיד אפילו בלא שבועה אינו מתקרע א"כ לתרץ גם הכא הא ביחיד הא בצבור ודוחק לומר דקאי הכא אליבי' דר' יצחק דס"ל שם דגם גז"ד דיחיד נקרע וי"ל דנבואת דניאל הי' על שעבוד מלכיות כנראה בכתובים שם דהוי גז"ד דצבור דנקרע בלא שבועה, ובזה א"ש מה דקשה לפי מה דאמרינן ר"ה (ט"ז:) רשעים נכתבים ונחתמים ע"ש הרי דבגזר דין למעלה כתיבה וחתימה תרי מילי ננהו וביומא (ס"ט:) אמרינן ש"מ חותמו של הקב"ה אמת א"כ לישני כתב אמת הוא כתב חתום ושאינו אמת הוא כתב שאינו חתום שעדיין אפשר לבטלו ואפילו באופן החתימה איתא חילוק במדרש מגילת אסתר בפסוק ומרדכי ידע אם נחתם בחותם דם או חותם טיט ע"ש אבל לפ"ז א"ש דזה דיקא ביחיד

שם שיש עמו שבועה: לפי מה דאמרינן בר"ה (דף י"ח) דגז"ד דיחיד אפילו בלא שביעה אינו מתקרע הא דהי' צריך שבועה בבית עלי צ"ל כיון שהי' עונש לכל המשפחה כצבור דמי

ובזה א"ש מה שיש לדקדק בפסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי וגו' דהך לבית עלי מיותר לגמרי, אבל לפ"ז א"ש דרצה לומר למה נשבע הרי גז"ד דיחיד גם בלא שבועה לא נקרע והיינו משום דהוא לבית עלי לא לבני עלי היחידים לבד אלא לכל המשפחה

ובהכי איש מה דק' היאך יליף דגז"ד שיש עמו שבועה אינו נקרע דלמא שאני הכא דכתיב עד עולם, אבל לפ"ז א"ש דגם זה מפרש במה דפתח לכן נשבעתי וגו' דר"ל דלכך נשבעתי שלא יתכפר העון עד עולם הרי דקאמר דהשבועה היא שגרמא שלא תבטל הגזירה לעולם

שם אמר רבה בזבח ובמנחה: מרש"י נראה שהי' כתוב כאן הגירסא ואמר רבה והוא מחקה שאין זה שייך לתירוצו, אבל נלענ"ד לישב גירסא זו דשפיר צריך הא דרבה לתירוצו דלכאורה ק' לרבה ואביי דמתכפר בתורה ובג"ח איך אמר שגז"ד שיש עמו שבועה אינו מתקרע הא שפיר מתקרע ע"י תורה וג"ח ובפשטות י"ל דמה שאינו מתקרע יליף מעד עולם דהגזירה שלא יתכפר עונם ישאר עד עולם ובמה שמתכפר בחורה ובג"ח זה לא הי' לכתחלה בכלל הגזירה אבל י"ל עוד דיש ליתן טעם מ"ט דוקא בתורה ובג"ח מתכפר ולא בדבר אחר וי"ל כיון דגז"ד שיש עמו שבועה מקרי אמת כדמתרץ הכא ולכן אין לו כפרה רק ע"י מה שנקרא ג"כ אמת דהיינו תורה שנקרא' אמת כדדרשינן בפ"ק דברכות דתורה וג"ח מכפר עונות וכתיב