ערוך לנר יבמות רעח

במחופה עור כאוקמתא דאבו' דשמואל לקמן ואתיא כרבנן דא"כ גם מברייתא לא פריך דהא אביי הירץ באמת כן, אבל לפ"ז א"ש דלעולם י"ל דהוי מוקי מתניתן במחופה עור אבל ברייתא לא הי' רוצה לאוקמי' כן דה' ק' לו לפלוג בדידה כקושית רבא אבל במתניתן ל"ק כן די"ל דלא שייך לפלוג וליתני בדידה אלא בשתי בבות דקתני דבר והפוכו כמו בברייתא דמייתי חלצה במנעל וכו' אבל במתניתן דברישא דקתני אנפיליא ואח"כ תני בבא אחריתא סנדל של עץ דלא הוי דבר והפוכו לא שייך לדייק כן ולכן במתניתן ידע שיש לפרש הסנדל של עץ במחופה עור אבל לא בברייתא

בד"ה בקב הקיטע אמאי לא טמא מדרס בלא כתיתין ק"ק מנ"ל דאיירי הכא בלא כתיתין דלמא באמת בכתיתין איירי וי"ל דמכ"מ ה"ל למיתני חילוק זה ג"כ דקב הקיטע בלא כתיתין פסול לחליצה, א"נ י"ל דלפי הנראה מסוגיא דיומא (דף ע"ח) באית בו כתיתין גם רבי יוסי מודה ולכן מדאוקי לקמן כר"מ דוקא משמע דפשיטא לי' דבלא כתיתין איירי ועוד אפי' איירי בכתיתין מכ"מ יקשה לאביי דס"ל בשבת (דף ס"ה) דאפי' באית בי' כתיתין לא טמא מדרס

דף ק"ג ע"א בגמרא ורישא במחופה עור עיין במהרש"א שהקשה דלפי סברת המקשה ולאביי דלר"מ אנפיליא של בגד חשיב מנעל אמאי לא משני לעיל רומיא דמתניתן הא ר"מ הא רבנן והניח בצ"ע, ולפענ"ד י"ל דהנה ודאי להמקשן דלעיל לק"מ די"ל דס"ל כתי' רבא דהכא דהאי מגין והאי לא מגין דלדידי' גם לר"מ אנפיליא של בגד לא חשיב מנעל וכש"כ דל"ק למסקנא דלעיל דתירץ רבא הא באש"ע הא באש"ב אמאי לא תירץ הא ר"מ הא רבנן דהא לרבא לשיטתו זה אינו דגם ר"מ מודה באש"ב וא"כ ל"ק רק לאביי למה הוצרך לתרץ לעיל באית בי' כתיתין ליתרץ הא ר"מ הא רבנן כיון דלפי תירוצו דהכא לא מודה ר"מ באש"ב, אכן לפענ"ד גם זה אינו קושיא כיון דרבא הקשה הכא אתי' אביי דלפלוג בדידה וחזר מתירוץ אביי ומתרץ האי מגין וא"כ ע"כ גם אביי גופא חזר מתירוצו ומודה לרבא דהא לא מתרץ מידי אקושית רבא וא"כ י"ל דהך קושיא דלעיל נשנה בבהמ"ד אחר קושיא דהכא לאחר שכבר חזר אביי ולכן לא הוי מצי לתרץ הא ר"מ הא רבנן וא"ל הא קושיא דהכא היא אברייתא דחילק בין אנפיליא ש"ע לאנפיליא ש"ב דמיני' מייתי סייעתא לרבא וא"כ אביי דלעיל ע"כ לא ידע מהך ברייתא עדיין דאל"כ ליתרץ גש הוא כתירוץ רבא ואיך אפשר לומר דסוגיא דהכא נשנה קודם סוגיא דלעיל די"ל דלעולם ידע שפיר הך ברייתא דיש חילוק בין אש"ע לאש"ב ומכ"מ לא תירץ כרבא דהוי ניחא לי' טפי לאוקמי' בכל גווני אנפיליא כיון דאנפיליא סתמא קתני תדע דהא הוי יכול לתרץ ג"כ כמו דמתרץ הכא הא דיוה"כ במחופה עור והא דחליצה ודשקלים באין מחופה אלא ע"כ הוי ניחא לי' טפי לאוקמי' בכל גווני אנפיליא ושלא לחלק באנפיליא גופא אלא במאי שיש בו דהיינו כתיתין

שם צריך למידחסי' לכרעי': יש להסתפק אם צריך לדחוק על הקרקע דוקא או גם יועיל אם ידחסו בעמדו על הכלי או על הדום רגל והנה מדברי רש"י שכתב לדחוף רגלו בקרקע משמע דדוקא בקרקע בעינן וכן נראה אלשון הרמב"ם שכתב צריך לנעוץ עקבו בארץ ט"ש אבל צ"ע שהרי הרא"ש והטור כתבו הטעם שלפעמים המנעל של ב"ד גדול ממדת רגלו ונראה כיוצא מאיליו ולכן צריך שידחוק רגלו מעט והרי לזה יועיל גם אם ידחוק על גבי הכלי אכן טעם זה גופא דהרא"ש לכאורה לאו דכ"ע היא שהרי כבר פליגי הראשונים אם לא דחסו לכרעי' אי החליצה פסולה או לא ולהטעם דהרא"ש ודאי אין סברא לפסול בדיעבד וכמו שכתב ג"כ הלח"מ (ה' יבום פ"ד) וא"כ לשיטת הפוסקים דאפילו בדיעבד פסולה החליצה בלא דחיקה משמע דהלכה למשה מסיני היא, ובזה שפיר י"ל דדוקא בעי קרקע ולכן לדינא צ"ע

שם על ליחתא דכרעי' לא חליץ: הלח"מ (שם) כתב דמ"ש בשלטי הגבורים בשם הראב"ד דאם אין לו אח חולץ לכתחלה שט"ס היא וקאי על סומא אבל הכא אפילו אין לו אח אינו חולץ ע"ש ואף שהלח"מ לא כתב כן רק מסברא דנפשי' לענ"ד מגמרא מוכח כן דאל"כ מי דחקו לאה מר לתרץ על קושיא דרב אשי לא דיהיב לאחר וחליץ לימא דלעולם הברייתא איירי דהנכה רגלים בעצמו חליץ ואיירי באין שם אח אחר אלא הוא אע"כ דאמימר איירי דאפי' בזה אינו חולץ

שם לאו בר אובא חליץ: לכאורה י"ל מאי קמ"ל רב אשי בזה פשיטא אם הם עקומי רגלים דלא חלצי ובשלמא לשיטת הגאון שהביא הרי"ף דרב אשי למאי דקאמר אמימר קאמר ולי' לא ס"ל י"ל דהיא גופא קמ"ל דלא ס"ל כאמימר אבל לשיטת הרי"ף דס"ל כוותי' קשה, וי"ל משום דאמימר לא קאמר רק מי שהולך אליחתא דכרעא דהיינו אעליונו של רגל ויש ג"כ עקום רגלים שהולך על אצבעות רגלים או ששוקו עומד באמצע הרגל והם ודאי ג"כ אין חולצין דאל"כ ל"ל לאמימר לתרץ דיהיב לאחר וחליץ ולא מתרץ דסמוכות הרגלים איירי בעקום רגלים כהאי גוונא וא"כ אפשר דבר אובא ובר קיפוף היו עקומים בכה"ג ולכן קאמר מדאמר אמימר דמסגי אליחתא לא חליץ ה"ה ג"כ הני וזהו דפרט הרמב"ם הני ג' גווני עקומי רגלים ואין דרכו להביא מה שלא הוזכר בגמרא אבל לפ"ז א"ש דהכא הוזכר כן

שם ת"ש אך מסיך הוא: י"ל למה פריך מכל הני ולא ידע דיש לתרץ לישנא מעליא נקיט ועוד דפריך שלא כסדר הכתובים דבתחלה ה"ל להקשות מקרא דעגלון ואח"כ מקרא דיעל ואח"כ מקרא דשאול ואח"כ מקרא דמפיבשת וי"ל דסדר הש"ס הקושיות באופן דמקשה החמור חמור לבסוף כדרך אם תמצא לומר ולכן מתחלה פריך ממפיבשת דלא קשה כ"כ דידע די"ל לישנא מעליא נקט דחס הפסוק על כבוד הצדיק דציער על צרת דוד אף שהי' יורש המלכות המגיע לו מבית אביו ולא עשה רגלו מיום לכת המלך אכן סמך על קושיא האחרת משאול דהי' סובר דבזה לא שייך לישנא מעליא דלא מספר בזה צדקת שאול להיות חס על כבודו ומתרץ אעפ"כ לישנא מעליא ועל זה פריך מקרא דעגלון דהי' סובר דלא שייך דחס רק על כבוד מלך ישראל אבל לא אכבוד עגלון שהוא מאה"ע ואחר שתירץ גם על עגלון כן פריך מיעל דהי' סובר שהיתה נהנה מעבירה כדפריך לקמן ולכן הי' סובר דגם אם חם הכתוב על כבודו של עגלון על אשר נמצא בו דבר טוב שקם מעל הכסא וגם שרות יצאה ממנו מכ"מ בסיפור ענין דבר עבירה ודאי לא חס על כבוד יעל ואעפ"כ מתרץ לישנא מעליא משום דלא חטאה כדמתרץ לקמן וע"ז פריך והא קא מתהני מעבירה וא"כ למה הקפיד קרא אכבודה ומשני

ובזה א"ש איך קאי הקושיא הזאת הכא דלפי מה שכתבו התוספ' דפריך אהא דגדול עבירה לשמה לא שייך קושיא זו הכא כיון דלא מייתי הך מימרא הכא

ודע שאין לטעות דהך לישנא מעליא דקאמר הוא שלא להוציא דבר מגונה שהרי במקום שלא חס הכתוב על גנות הדבר הוציא דבר מגונה כמו בכל הני דחשיב (סוף פ"ג דמגילה) ואפילו מה דאמרינן בפסחים (דף ג') שהקפיד הכתוב שלא להוציא דבר מגונה מפרש בב"ב (פ' ח') שהוא שלא לספר בגנות בהמה ע"ש וא"כ פשיטא דמה דמתרץ כאן לישנא מעליא הוא דכתוב לשון כבוד על הנאמר עליו וזה כפירושינו

שם ברש"י ד"ה על ליחתא. אבל האי לאו רגל הוא: במ"ק (דף כ"ה) כתב רש"י דכתיב מעל רגלו ולא מתחת רגלו וזה דלא כפירושו דהכא אלא כהפי' שהביא הרא"ש בשם הראב"ד

בד"ה מעל רגלו. מדבר שהוא על רגלו: באהע"ז (סי' קס"ט ס"ק ל"ד) כתב הב"ש דבנברא כך בלא רגל בשוק לרש"י פסול לחליצה ולראב"ד שהיא גם שיטת רש"י במ"ק כמו שכתבתי לעיל] כשר לחליצה ע"ש, ולא הבנתי דהא גם לשיטת הראב"ד צריך לומר דמה שכשר השוק לחליצה היינו מפני שכבר הי' לו רגל ונקרא מעל לרגלו וא"כ אם לא הי' לו רגל משנברא גם להראב"ד פסול, אבל לכאורה נפקותא אחרת איכא בין ב' הפירושים במי שנברא ברגל הפוך ונחתך אם כשר לחלוץ מעל השוק דלפי' רש"י דהפוך לא נקרא רגל א"כ אין חילוק בין נחתך