ערוך לנר יבמות רעב

לא יקשה הכא כן דהכא שפיר שייך חלק, אכן גם לפי גירסת התוספ' אפשר לתרץ קושיתם ע"פ מה שהקשתי לעיל מאי פריך דלמא בלחם הפנים איירי, וי"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה כיון דבסוכה (נ"ה.) מוכח דמה שהכהן חולק בקרבן הוא מטעם עבודה כדכתיב לכהן המקריב אותה לו תהי' חוץ מלחם הפנים שאינו מטעם עבודה שאין בו עבודה למשמר של שבוע זו ע"ש והרי במתניתן משמע מדלא מחלק בין ב' משמרות למשמר א' רק לענין חולק משמע דלענין עבודה איירי במשמר א' כמו בב' משמרות שעולה בעל כרחו שהמשפחות של ב' בתי אבות כופין אותו לכבוד משום פגמם ולכן לא קשה מאי קמ"ל דחולק חלק א' די"ל דטובא קמ"ל כיון שאינו עובד רק בעל כרחו החילוק הוא מטעם עבודה ה"א דלא מחלקינן לי' ח קו כיון שלא הי' רוצה לעבוד אין לו לקבל מטעם עבודה להכי קמ"ל דאעפ"כ אחר שעבד אפילו בעל כרחו חולק, ולכן מתורץ מה שהקשינו דלמא בלחם הפנים קאי דהשתא י"ל דע"כ הוכיח דלא בהני קמיירי דאל"כ מאי קמ"ל פשיטא שנוטל חלקו כיון דכל הכהנים לא נטלו מטעם עבודה הרי שלא נחלק מחמת עבודה וא"כ לא נגרע הוא מהם ולכן אתי שפיר

פרק שנים עשר

דף ק"א ע"א במתניתן חלצה בגדול: לא ידעתי למה חלק בבא זו לעצמה ולא תני הך דגדול וקטן עם הג' דרישא כיון דבכולם חליצה כשרה בדיעבד ובשלמא הנך דרישא הוצרך למיתני לבד כיון שמחלק בהם בין מקים שכשרה למקום שפסולה אבל הני הוי מצי למיתני בחד בבא, ואפשר משום דהדיוקים אינם שוים דברישא הדיוק הא סנדל שלו חולץ לכתחלה ובסיפא הדיוק הא אין יכול להלוך בו חליצה פסולה

שם בגמרא דיינין ל"ל: בירושלמי מקשה ג"כ הכי ומשני לכתחלה בעינן דיינים ובשעת הדחק גם בהדיוטות סגי, ונ"ל דש"ס דילן וירושלמי פליגי בהנך ב' שיטות שהביא הירושלמי שם אי בעינן שידעו להקרות דלהך ברייתא דאפילו אין יודעין לקרות הרי לא שייך כתי' ש"ס שלנו ואליבי' דהך שיטה אזיל התירוץ דירושלמי, אבל ראיתי להרמב"ם בפי' המשניות שכתב כש"ס שלנו וכירושלמי דלכתחלה בעינן דיינים ובשעת הדחק אפילו הדיוטות ובלבד שידעו לקרות וזה צ"ע דמנ"ל כן

שם ברש"י ד"ה מן הארכובה. שנחתך רגלו: הוצרך לפרש כן דבנחתך רגלו איירי ולא בקשר למעלה מן הארכובה באדם שלם כמו שפירשו הרמב"ם והברטנורא משום דקשיא לי' מהא דאמימר לקמן (ק"ג.) דהאי מאן דמסגי על ליחתא דכרעי וכמו שפי' שם, ועיין ברא"ש שם שתלי בפלוגתת הראשונים

שם בתוספ' ד"ה מצות. אם הקרו יפה: לולא דבריהם הי' אפשר לומר לפי מה דאמרינן לקמן (ק"ו:) האי מאן דמקרי גט חליצה וכו' ע"ש דמשמע דצריך להקרות דוקא ואפשר לומר דהיינו מדאמרינן (בבכורים פרק ג') דהתקינו שיהו מקרין פרשת בכורים למי שיודע ולמי שאינו יודע ופי' שם הר"מ והר"ש מהירושלמי דאסמכוה אקרא דכתיב וענית ואין עניי' אלא מפי אחרים וא"כ ה"נ דכתיב וענתה ואמרה צריך להקרות לה מפי אחרים דהיינו ודאי ע"פ הזקנים שחולצת לפניהם ולכן לא בעינן רק שיודעין להקרות אבל שאר דיני חליצה די אם ידע היבם החולץ בעצמו ויכול לחלוץ אף כשאין הדיינים יודעים, שוב ראיתי שגם המפרש בירושלמי דפרק זו כתב כעין זה

בד"ה ואין ב"ד. איכא פלוגתא אי בעינן בכל כחו: כן כתבו ג"כ בפסחים (פ"ט.) אכן לא מצאתי בשום מקום פלוגתא זו רק דבחגיגה (ט"ז:) מוכיח רמי ב"ח ממתניתן דסמיכה בכל כחו בעינן וליכא מאן דפליג וכן בזבחים (ל"ג.) קאמר הש"ס בפשיטות כן ואי רצו לומר דמדהוצרך לידוק כן משמע שיש לטעות ג"כ אפכא א"כ הוי מצי למימר ג"כ דשייך פלוגתא אי סמיכה מן הצדדים דהוצרך ג"כ לידוק שם בחגיגה ממתניתן וכן שלא יהא דבר חוצץ דמוכיח במנחות (צ"ג:) מברייתא גם בזה שייך פלוגתא בין ב"ד, שוב ראיתי בשער המלך בהל' מעה"ק שהקשה כן והאריך ע"ש, ולולא דברי התוספ' אפשר לומר דשייך פלוגתא בסמיכה דלפי המבואר בסנהדרין (דף י"ג) פליגי ר"י ור"ש אי בעינן לסמיכה ג' או ה' ותלי זה בפלוגתא אי גמרינן גז"ש דראש ראש מעולה, או י"ל ג"כ דשייך פלוגתא זו אי בעינן על ממש או על בסמוך דפליגי תנאי בזה במנחות (דף צ"ח) ובסוטה (דף ל"ז) ולכן אם יאמר האחד דבעי ד' לסמיכה יכריעו השנים וכן שייך לר' יהודה ה' מטעם זה אם יאמרו שנים דסגי בב' וב' יאמרו דצריך ה' דיכריע להם האחד דבכל צד איכא קולא דלמ"ד בג' סגי אי אפשר לסמוך בה' דב' היתרים עושים עבודה בקדשים כיון דסמיכה בכל כחו בעינן

בד"ה זקני. אדלעיל קאי: ליישב דעת רש"י י"ל דבשלמא התם ליכא למימר דהיינו הני דלעיל דבתחלה כתיב ונקרב ב"ה אל האלקים ושוב כתיב עד האלקים יבא דבר שניהם וכיון דכבר כתיב ונקרב דהיינו שבועה איך שייך שוב עד האלקים יבא הרי כבר נשבע אלא ע"כ דקרא כתיב לרבויי' דיין אחר והא דכתיב שוב אשר ירשיעון אלקים בזה ג"כ לא אמרינן דאדלעיל קאי כיון דכתיב בלא הא הוי כמו זקני דהכא אבל הכא דקרא סדר החליצה קפריט שייך שפיר לומר דזקנים דסיפא הם אותם דלעיל, והא דלא ניחא לי' לרש"י לפרש דלכך לא חשיב לדרשא רק ב' פעמים זקנים דזקנים קמא לגופא צריך דרבי יהודה ס"ל כמ"ד בסנהדרין (ג':) דאין דורשין תחלות. דרש"י לשיטתו קאי דגם שם לא מפרש דצריך לגופא אלא דלדרשא צריך למידרש מומחים מה שלא שייך הכא אבל מכ"מ להתוספ' דכתבו שם דגם בלא שצריך לדרשא ג"כ לא דרש תחלות הוי מצי לפרש גם הכא כן וכן משמע אלשון הגמרא דקאמר ורבי יהודה זקני שנים זקנים שנים והשתא לפי' רש"י ור"י דזקנים קמא דרש ובתרא לא דרש הל"ל זקנים שנים זקני שנים

ועוד יש ליתן טעם ולתרץ קושית רש"י הא דלא דרש זקנים בתרא דבשלמא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וכן וקראו לו זקני עירו יש לפרש דקאי למנין הדיינים משום דכתיב בסדר שעדיין לא התחיל דין החליצה אבל ונגשה וגו' לעיני הזקנים אין לפרש דכתיב משום מנין כיון דכבר התחיל לפרט הסדר דואמר לא חפצתי לקחתה דכי ס"ד דאח"כ יוסיפו הדיינים אע"כ דהזקנים בתרא הני דלעיל הם אבל בהנך דהאלקים דסנהדרין לא שייך זה דהתם לא קחשיב סדר וכנ"ל

בא"ד. ולהכי כתיב לעיני הזקנים: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דאכתי הזקנים קמא ל"ל דמהזקנים בתרא ידעינן שנים אף דלא מיותר לדרשא דגם אי הוי כתיב לעיניהם ג"כ הוי ידעינן שנים כמו מוקראו דלקמן, ולא זכיתי להבין דעתו דהא לקמן לא מרבינן מוקראו אלא אי מיותר הוא דהא מתרץ לקמן משום דלאו מיותר הוא לא דרשינן מיני' וכן מוכח בסנהדרין (י"ג:) לענין וסמכו דלא דרשינן שנים מיני' אלא אי מיותר הוא והא הכא לא מיותר דצריך לעיניהם לגופא שהרוק יהי' נראה לעיני הדיינים או שלא יהיו סומין ולכן שפיר צריך הזקנים קמא

בד"ה מבעיא לי'. דכתיב השערה דמשמע סנהדרין: א"ל דלא לכתוב השערה ולא צריך זקני די"ל דאצטריך השערה להא דדרשינן לקמן מיני' דצריכי דייני למיקבע דוכתא

ע"ב בגמרא האי לכדרבא הוא דאתי: ק"ק דא"כ האי אמר מר דלעיל דמפיק מלעיני פרט סומא כמאן אתיא ועוד מאי פריך לרבי יהודה ואידך נמי מבעיא לי' לכדרבא דלמא ס"ל כהך דאמר מר ועוד קשה לפי האמת דמרבינן הדיוטות מבישראל מנ"ל לרבא למפיק מלעיני דצריכים שיראו הדיינים דלמא לא אתי רק למעט סומים, וי"ל דודאי עיקר דרשא דלעיני אתי למעט סומים כדרשה דאמר מר רק דרבא מפיק ג"כ דצריכים שיראו הדיינים מדסמיך לעיני הזקנים לוירקה ולא כתיב ונגשה יבמתו לעיני הזקנים אליו וחלצה וגו' וירקה אע"כ דקרא אתי להורות ג"כ דצריכים שיראו הזקינים החליצה והרוק ולא די במה שהם ראויים לראות דלעיני הזקנים נדרש לפניו ולאחריו ולכן לא מפסיק באליו בין לעיני הזקנים לוחלצה וכו' וירקה ולכן הכא מתרץ שפיר דליכא להוכיח דהדיוטות כשרים דאל"כ לעיני פרט