ערוך לנר יבמות רעא

כמו ע"י ביאת חלל, אכן צ"ל דרש"י לא פי' כן רק לפי המסקנא דקרא אסמכתא בעלמא הוא וא"כ לא באו חכמים רק להחמיר לענין עבודה אבל לס"ד דמקרא יליף דברית כהונה לא הוי רק במיוחס' לא ידעתי מנ"ל לחלק בין דין עבודה לשאר דיני כהונה, או י"ל כמש"כ הריטב"א בכתובות (דף י"ג) דדוקא לענין עבודה פסול דקרא דלזרעו אחריו גבי עבודה כתיב ואף דמטעם זה כתב הריטב"א דגם לענין תרומה כשר ורש"י כתב שם בכתובות בפי' דנפסל לתרומה י"ל דשאני תרומה דאקרי עבודה כדאמרינן פסחים (דף ע"ב) ולכן מחלק רש"י בין תרומה ובין איסורין נישואי כהונה

בד"ה אלא לאו בזנות. ששניהם באו עלי' בזנות: עיין במהרש"א שהקשה למה לא פי' דבשני היו נישואין גמורין, אכן באהע"ז (סי' ג') תירץ החלקת מחוקק ע"ז דאז הוי אמרינן דרוב בעילות הולכין אחר הבעל והוי מחזקינן לו כבן ודאי משני והב"ש שם הקשה על זה דלא שייך לומר כן אלא בזינתה תחת בעלה ותירץ בדוחק, אכן לפענ"ד י"ל דמטעם אחר פי' רש"י כן כיון דאמרינן לעיל (ל"ה.) דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ולכן אי בשני הוי בנישואין הוי מחזקינן כודאי משני דליכא ספק מראשון כיון דהי' בזנות אבל השתא דזינו שניהם אין לתלות בשני יותר מראשון ואף דרבי יהודה פליג שם ארבי יוס' מכ"מ ניחא לרש"י לפרש דתיתי מתניתן ככ"ע ועוד דפסקינן כרבי יוסי ועוד דאפילו לרבי יהודה הוי בעל לגבי מזנה רוב דגבי בעל לא מהפכת כלל וגבי מזנה ליכא רק חששא שמא לא נתהפכה יפה ולכן פי' רש"י דבשניהם איירי ע"י זנות ועיין בירושלמי

שם בתוספ' ד"ה היו לו אחים. פי' ומתו כולן: ק"ק ל"ל דנקט אחים ומתו לא ליתני אלא לזה אח ולזה אח וראיתי בתוספ' י"ט שרצה לפרש דאחים קאי אראשון ושני ולעולם בכל א' ליכא אלא אח א' אכן ממה שכתבו התוספ' ומתו כולן מוכח דלא מפרשי כן וא"כ קשה, ואולי י"ל דרבותא קמ"ל דאף דכשמתו אחים הראשונים בלא בנים הי' דינו לחלוץ דוקא ולא לייבם משום ספק יבמה לשוק מכ"מ אחר שמתו כולם מותר לייבם ג"כ ולא חיישינן דאתי לאחלופי

בד"ה ואי זו. אסמכתא בעלמא הוא: א"ל דא"כ מיעוטא דהיא ל"ל די"ל דצריך להא דדרשינן לעיל ודף נ"ו) מיני' למעוטי אשת כהן דאפילו נתפסה אסורה ואדרבא משום הך טעמא הוצרכו התוספ' לפרש הכא כן דאסמכתא בעלמא הוא כנראה מדבריהם שם

דף ק"א ע"א בגמרא וחזר וקלל זה: יש להסתפק כיון דבמקלל או"א חייב אפילו שלא בפניהם ואפילו לאחר מיתה אי מחייב בקלל או"א סתם או לא מחייב עד שיזכיר שמה, והנה ממה דיליף בחולין (דף י"א) ממכה או"א דאזלינן בתר רובא משום דאל"כ דלמא לאו אביו הוא ולא יליף כן ממקלל או"א אין להביא ראי' דחייב גם בקלל סתם ולכך אין להוכיח ממקלל דאזלינן בתר רובא די"ל דלעולם ממקלל ג"כ הוי מצי למילף דגם במקלל לא חייב עד שיזכיר שם אביו והא דיליף ממכה משום דמוקדם בפסוק למקלל וגם מדקתני הכא קלל וה וחור וקלל זה אין ראי' דצריך להזכיר שמם דאל"כ איך משכחת כן דהא כשאמר סתם אביו יש אביו בכלל בכל מקום שהוא די"ל דזה ודאי איירי כשהזכיר שמם אבל הא דבבת אחת י"ל דאיירי באמת בכה"ג שאמר אביו סתם אלא דמכ"מ מסוגין לא משמע כן מדמפרש טעמא דרבי יהודה דפטר בבת אחת משום דיש בו שותפות והא לפ"ז משכחת בת אחת דלית בו שותפות כגון שאמר אביו סתם אע"כ דבכה"ג לא מחייב, אכן אכתי צ"ע דאפשר דבת אחת דקתני ת"ק ור' יהודה הוא דומיא דזה אחר זה דע"כ איירי בהזכיר שם אביו וכן איירי בבת אחת שהזכיר שם שניהם ולכן פוטר ר"י מטעם שותפות אבל בהזכיר אביו סתם ולא שמו אפשר דחשיב מקלל ובהאי גוונא גם ר"י מודה דחייב, ולכאורה יש לפשוט ספק זה מדברי רש"י שפי' (ד"ה בבת אחת) שחבטן במקל בבת א' ולמה הוצרך לכך ולא פי' שחבל בזה ובזה תוך כדי דבור של התראה דבלא"ה בחבטן במקל קשה למצוא כן דהא אהכאה בלא חבורה לא מתחייב כדאמרינן (ר"פ אילו הן הנחנקין) והרי בכה"ג משכחת בפשיטות אע"כ צ"ל דרש"י ס"ל דכה"ג לא מקרי התראת ודאי כיון דאכתי איכא ספק על איזה משניהן חייב אף שהי' תוך כ"ד ולכן לא מתחייב אלא בכה"ג שמתרין בו לא תכה הכאה זו דאתה מתחייב על הכאה זו וא"כ גם במקלל אם מקלל בבת אחת את שמות שניהם אכתי הוי התראת ספק על איזה שם בא לו החיוב וע"כ לא משכחת רק בשקלל אביו סתם וא"כ ע"כ מקרי בזה מקלל, אכן לפ"ז כש"כ שיקשה אטעם דר"י הא בזה ליכא שותפות ועיין במכות (דף ט"ז) ששם באמת לא פירש רש"י כמו הכא רק דבת אחת מקרי תוך כדי דבור

שוב הי' נ"ל לפשוט הספק ממה שפסק הרמב"ם ה' ממרים (פ' ה') דשתוקי חייב על אמו ולא על אביו ע"ש ומדקאמר אינו נסקל נראה בפי' דגם אקללה אינו חייב משום דלא ידעינן מי אביו ואי ס"ד דחייב אקלל אביו סתם למה לא יתחייב גם שתוקי אע"כ יהי' מוכח דלא חייב רק במזכיר שם אביו, אבל באמת גם על ראי' זו יש להשיב די"ל דזה מיירי בהזכיר שם אביו ע"פ הגדת אמו כמו שמשמע מלשון הרמב"ם דכתב אע"פ שנבדקה אמו וכו' אבל בהזכיר אביו סתם י"ל דבאמת חייב, ואדרבא בזה יתיושב מה שקשה על הרמב"ם דפסק (שם) דגר אף שנולד בקדושה לא חייב לא על אביו ולא על אמו דכל שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו והרי יקשה למה שתוקי חיוב על אמו והכס"מ נדחק בזה ע"ש, אבל לפי דברינו א"ש דבאמת גם שתוקי חייב על אביו בקלל סתם ולא הזכיר שמו, ואכן לדינא צ"ע שראיתי ברא"ה בספר החינוך שכתב ג"כ כדברי הכס"מ לחלק בין גר ובין שתוקי ומדלא כתב כדברינו משמע דס"ל דלעולם אינו חייב עד שיזכיר שם אביו ואף דגם אי נימא דבקלל סתם חייב אי אפשר לחייב שתוקי דשמא אביו נכרי או אינו עושה מעשה עמו מכ"מ משכחת לפ"ז דחייב שתוקי כגון בעשרה כהנים עומדים ובעל א' מהם דהולד שתוקי כדאמרינן לעיל וידענו דממנ"פ אביו ישראל כשר הוא ולדינא צ"ע בכל זה

שם ר"י אומר פטור בב"א: הא דלא קאמר רי"א אף בבת אחת פטור י"ל דהא אמרינן במכות (דף ט"ז) דאיכא חד תנא דס"ל לר"י התראת ספק שמי' התראה וא"כ י"ל דהיינו הך תנא דהכא וס"ל דמחייב ר"י בזא"ז ורק בב"א פוטר

ובהכי יש ליישב ג"כ מה שדייקו התוספ' למה קתני בתחלה זה אחר זה ואח"כ בבא א' דהוי זו וא"צ אומר זו ולא קתני בת אחת תחלה דהוי לא זו אף זו, ולפ"ז א"ש דגם השתא הוי לא זו אף זו לא בלבד בזא"ז חייב משום דה"ס שמה התראה אלא אפילו בב"א שיש כאן שותפות ג"כ חייב

שם להאי בית אב ומדחו לי': ק"ק דלמא חלק א' בלחם הפנים קאמר דנתחלק בשבת לכל בני המשמר בשוה כדאמרינן (סוף סוכה) וכל כהן קבל חלקו כדאמרינן בפסחים (ג':) ועיין מה שכתבתי לקמן

שם ברש"י ד"ה כל משמר. חלוק לששה בתי אבות: הברטנורא בתענית (פ"ד) כתב דחלוק לז' בתי אבות לז' ימי השבת ורש"י גופא וגם הריטב"א כתבו כן בתענית (ט"ו:) ע"ש וכן הוא שם בתוספתא אבל בפסחים (דף נ"ז) פי' כמו הכא לו' בתי אבות וכן אמרינן בהדיא במנחות (דף ק"ז) ע"ש, ונראה דפליגי בזה התוספתא וחזקי' במנחות

שם בתוספ' ד"ה עולה. דבני משמרה קאי: עיין מש"כ לעיל יישוב לזה, והנה הרמב"ם (פ"ז מהל' כלי מקדש) כתב דמ"ע הוא שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים לענין עבודה וחלוק ע"ש ומשמע מזה דמי שעובד בשאר ימות השנה במשמר שאינו שלו עובר בע' דמלבד ממכריו על האבות, ולפ"ן לק"מ קושית התוספ' דאיכא ספק איסור לעבוד, אכן לפ"ז יקשה היאך מתרץ משום פגם משפחה וכי משום זה מותר לו לעבור על ספק ע' אע"כ מוכח לכאורה דליכא ע' אבל צריך טעם למה לא חשבינן מלבד ממכריו ג"כ מצות ע' עכ"פ לגבי הא שלא לכוף לאנשי משמר וכן מדכתיב ובא בכל אות נפשו דדרשינן שקרבן שלו מותר לכהן להקריב במשמר שאינו שלו ג"כ הוי לאו הבא מכלל ע' שלא להקריב קרבן של אחר במשמר שאינו שלו

בד"ה ואם היו. חלק א' פשיטא: לפי הגירסא שהביא רש"י שם חלק אחד ס"ד וכפי מה שפירשתי לעיל גירסא זו