ערוך לנר יבמות רע

קאי אמה דקתני היו שניהם כהנים ועיין מה שכתבתי לקמן ברש"י דגם הך דאונן והך דאינו מטמא משכחת בהיו שניהם ישראלים, ולענ"ד אפשר לומר דלענין אנינות וטומאה רבותא קמ"ל גבי כהנים שהרי דין אנינות בקדשים תלי בדין אבלות כמש"כ הרמב"ם (ה' ביאת מקדש פ"ב) ודין אבלות תלי בדין טומאה כדאמרינן במ"ק (דף ך') ופסקו הרמב"ם (ה' אבל פ"ב) וא"כ ה"א גבי כהן כיון דאינו מטמא להם והם אינם מטמאין לו ה"ה ג"כ דאין דין אנינות ביניהם ואף דמתאבלים כמו שפסק בי"ד (סי' שע"ד) זה רק מטעם קנאין לכן קמ"ל דעכ"פ מדין ספק דאורייתא לא יצא לענין אנינות וזיל הכא לחומרא והכא לחומרא כן י"ל לענין אנינות וטומאה אבל אכתי לענין ירושה ולענין הכאה וקללה צ"ע למה נקט בהך בבא בין הדינים שלא שייכים רק בשניהם כהנים וצ"ע

שם בגמרא לא תנסיב כותית ושפחה: המהרש"א בח"א הקשה דא"כ אמאי לא חשיב זה בהדי י' מצות שנצטוו בנ"נ בסנהדרין (נ"ו:), והנה בפשטות י"ל דהך ברייתא שם ס"ל כמ"ד לעיל (מ"ב.) דיליף הבחנה מהך קרא וא"ר ודאי לא דרש דרשה דהכא וע"ש בתוספ' ומש"כ שם, וביותר נ"ל דמה דקאמר הכא לא תנסיב ל"ק כן רק לס"ד דהולד שתוקי דאורייתא הוא אבל לפי מה דמסיק דקרא אסמכתא בעלמא א"כ לא דרש הכא הך לזרעך אחריך משום דלישנא דקרא כן א"כ גם התם לא דרשינן לענין שפחה וזה ודאי ל"ק דלהס"ד דהכא אמאי לא פריך מברייתא דסנהדרין דודאי עדיפא מזה קפריך הכא, ומה שהקשה המהרש"א עוד איך נשא אברהם הגר שהיתה מצרית ראשונה א"ש לפסק הרמב"ם דכל חייבי לאווין וע' לא הוי רק ע"י קידושין דהגר לא נסיב רק לפלגש דהוי בלא כתובה וקידושין ובזה אפילו בישראל אין איסור אבל ראיתי במדרש רבה (פ' לך לך) לו לאשה ולא לפלגש וא"כ לא שייך זה, שוב ראיתי בתוספ' על התורה אהא דויקח אשה ושמה קטורה שהקשו כן הרי מצרית ראשונה היתה ותי' דאברהם גר הוי ומותר במצרית ובמדרש איתא דעל פי הדבור עשה עכ"ל, והנה מדהקשו על קטורה ולא כשנשאה בראשונה כשהיתה הגר מזה משמע כמו שכתב המהרש"א דרק משעה שנמול קיים אברהם כל המצות אבל במה שכתבו ע"פ המדרש דע"פ הדבור נשאה גם מהגר ל"ק דגם כשהיתה עוד הגר נשאה ע"פ הדבור כדאיתא במדרש וישמע אברם לקול שרי לקול רוח הקדש ע"ש

שם ושפחה. המהרש"א בח"א הקשה א"כ איך נשא אברהם הגר שפחת שרי ותירץ דממילא נשתחררה כדין הנושא שפחתו ע"ש, ולא זכיתי להבין דהא אחרי זה קרא לה בפסוק עוד שפחת שרי ועוד אם משום ממילא נשתחררה איך מזהר לו רחמנא שלא לישא שפחה כיון שמשתחררת ע"י נישואין שלה ודוחק לומר דאזהרה היא שלא לישא שפחה של אחר, אכן באמת בלא"ה לא ידעתי מאי קשיא לי' להמהרש"א שהרי זה נאמר לאברהם כשהי' בן צ"ט שנה והגר נשא כשהי' בן פ"ו שנים וא"כ אפשר שמאז שצוה לו הקב"ה לא תנסב שפחה באמת לא בא עלי' עוד ומה שנשאה כשהיתה קטורה אז ודאי כבר נשתחררה שהרי זה הי' אחר ששלחה אברהם וא"כ נעשית בת חורין והיתה משוחררת כשנשאה וגם ע"פ המדרש שכתבתי דע"פ הדבור נשאה אברהם מתורצת קושית המהרש"א

שם מיתיבי ראשון ראוי להיות: הא דפריך מברייתא ולא ממתניתן דהכא מיד י"ל דכן דרך הש"ס להקדים קושיא הקלה דיש לתרץ, לחמורה דאין לתרץ כן, אבל זה לכאורה צריך טעם למה דהקשה מברייתא ולא ממתניתן דלעיל (דף צ"ט) דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דקתני ואוכלין בתרומה אלמא דהמעורב ג"כ כהן הוא ומזה לכאורה ראי' לשיטת הפוסקים שהביא הב"ש באהע"ז (סי' ג') דהיכי דנולדו ואח"כ נתערבו לא שייך משום זרעו מיוחס אחריו ודלא כדרישה דפליג על זה וכן כתבו התוספ' ג"כ לחד תירוצא בגטין (מ"ב:) ע"ש אבל מהרמב"ם (הל' א"ב פ"כ) נראה דס"ל דגם בנתערבו הדין כמו בלא שהתה ט"ש וא"כ קשה למה לא פריך ממתניתן ומזה לכאורה ראי' דס"ל כשיטת הריטב"א שאביא לקמן דלענין תרומה לא נאסר משום אינו מיוחס אחריו

שם אלא הוא אינו מטמא להם אמאי: ק"ק למה מקשה כן דוקא כשמוקי בגרושה אפילו איירי בשמת בעלה ג"כ קשה היאך משכחת לה דאי שאינו מטמא לעצמות דחד הרי אפילו הוא אביו ודאי ג"כ אינו מטמא לעצמותיו כמו שפסק הרמב"ם (ה' אבל פ"ב) ע"פ סוגיא דנזיר (דף מ"ג), אכן בזה י"ל דמהא לא תקשי' לשמואל שהרי לפי המבואר בסוגיא דנזיר שם פליגי תנאי בזה וא"כ אפשר דשמואל ס"ל כמ"ד דמטמא לעצמות אביו ובלא"ה הרי"ף פסק כוותי' אבל הא קשיא כי מוקי בגרושה למה לו לדייק מהוא אינו מטמא להם לקשי' בקיצור מסיפא דעולה במשמר של זה דהא סוף סוף לא פריך רק מזה: שם אלא לאו בזנות: ק"ק דהל"ל משכחת בקדשה הראשון חוץ משני וגירשה ונשאה השני דלא הוי גרושה לגבי' כיון דלגבי' לא היתה א"א מעיקרא, ועיין בתוספ' לעיל (דף י'), א"נ י"ל דמשכחת בקדשה הראשון ושלח לה גט ע"י שליח ובטל הגט קודם שבא לידה דבכה"ג אמרינן בגטין (דף ל"ג) למ"ד בטלו אינו מבוטל דעקרינהו רבנן לקידושין מיני' מעיקרא ונשאת לשני בהיתר ואעפ"כ לא הוי ע"י זנות אלא ע"י נישואין ואפשר דכל זה הוא בכלל תי' הגמרא דקידושי טעות

שם ממאנת מי קא ילדה: עיין ברמב"ן ורשב"א ותוספ' הרא"ש שכתבו דהקושיא היא להך לישנא דלעיל ודף י"ב) דס"ל שמא תתעבר ותמות, אכן לענ"ד קשה דאפילו להך לישנא שפיר משכחת לפי מה שהקשתי לעיל (שם) אחמותו דמשכחת שממאנת אי לא נקלט הזרע עד לאחר ג' ימים ובתוך כך מיאנה דבשעת עבור כבר גדולה היא ושם תירצתי דמשום ספק לא נפטרה צרתה אבל הכא קשה לכאורה דלמא לעולם איירי בממאנת והספק הוא דלמא נקלט הזרע לאחר מיאון ואף דבזה היתה ספק א"א לשני דדלמא בשטת מיאון כבר נתעברה והיתה גדולה מכ"מ הולד כשר ממנ"פ וצ"ע

שם ברש"י ד"ה הוא אונן. לאכול בקדשים: אי משום לאכול בקדשים נקט יקשה לכאורה למה נקט כן בהיו שניהם כהנים אפילו שניהם ישראלים ג"כ משכחת כן דהוא אונן שלא לאכול ביום מיתתם קדשים קלים כגון שלמים ולכן משמע יותר דאיירי לענין עבידה, אכן ק"ק לקמן בסוגיין דפריך אחר גט בעלה אימא סיפא וכו' למה לא פריך מרישא דאיירי בי' דאמאי הוא אונן לענין עבידה דעל שני ממנ"פ לא הי' אונן דאם בן שני הוא איני כהן או ביותר יקשה דלא שייך כלל דין אנינות כהונה אצלו כיין שספק חלל הוא, וי"ל דמזה משמע כרש"י דלא איירי רק לענין אכילת קדשים, אבל לפ"ז קשה מ"ש דנקט כן בהיו שניהם כהנים ואין לומר דניחא לי' למיפרך מסיפא מהא דאין מטמא דזה ודאי איירי בכהן משא"כ ברישא דאפשר לדחוק דאיירי בישראל אף דנקט בהיו שניהם כהנים זה אינו דא"כ גם מאינו מטמא לא פריך מידי דיש לפרש ג"כ בישראל וכגון ברגל וכמו שפי' רש"י לעיל (כ"ט:) באינה מטמאת לו אע"כ דדייק דע"כ לענין טומאת כהן ג"כ איירי מדנקט היו שניהם כהנים וא"כ מרישא דהוא אונן עליהם מצי למיפרך דזה לא משכחת כלל בספק חלל וצ"ע: בד"ה ועולה במשמרו. ואין בני משמר מעכבין עליו: ק"ק דזה נגד הש"ס דלקמן דמפרש דעולה בע"כ דידי' דבני משמר כופין אותו ע"כ וראיתי שגם בתוספ' י"ט הקשה כן על הברטנורא דכתב ג"כ כדברי רש"י דהכא, והנראה לפענ"ד דדברי רש"י דהכא הם פי' אחר בגמרא לקמן דלא כפירושו שכתב לקמן דהוקשה לו קושית התוספ' לקמן בד"ה עולה בע"כ ע"ש ולכן מפרש דהכי קפריך וכי מאחר דאינו חולק מטעם דכל אחד מהמשמרות דוחה אותו לגבי חברי' למה עולה בעל כרחו דכל אחד מהמשמרות למה לא יכול לדחוק אותו גם לענין עבודה ועל זה תירץ משום פגם משפחה פי' משום פגם משפחה דידי' דאם לא יעבוד לעולם עם אנשי משמר יאמרו דכהן חלל הוא ואיכא פגם לאשתו ובניו ולשאר משפחתו ולכן חשו להם אבל לענין חילוק דלא שייך פגם משפחה שפיר יכולים לדחקו ולפ"ז שפיר מתורץ קושית התוספ' וזהו פי' רש"י דהכא

בד"ה מדין הכהונה. לישא אשה כשר הוא: פי' דצריך לישא אשה כשירה לכהונה וגם אינה נפסלת הכשירה בביאתו