ערוך לנר יבמות רסט

מתפזרים על הדשן ע"ש כיון דבסוגין נראה דרק לרבנן דפליגי אר"א צריך לומר כן אבל לר"א מסיק שירים לשם עצים, אבל באמת נ"ל דהרמב"ם לא פסק כר"א אלא כרבנן ומה שהביא בה' א"מ דהעלה לשם עצים פטור זה לא כתב רק לגבי שאור ודבש דבזה גם רבנן דפליגי אר"א מודו כדאמרינן זבחים (דף ע"ז) ורבנן מיעט רחמנא אותם וכו' ע"ש אבל בשירים פסק הרמב"ם כרבנן דלא מעלה לשם עצים וכן נראה מדבריו (בה' א"מ שם הל' ה') דלענין שירים לא הזכיר שאם העלה לשם עצים פטור וכן בה' פס"ה (פ"ו) פסק כרבנן דר"א ולכן גם הכא פסק כראב"ש

שם אלא לרבנן מא"ל: עיין במהרש"א שכתב דהוי מצי למימר דלרבנן יצא לבית השריפה כמו דס"ל שם ורק דהגמרא קושטא קאמר, ולענ"ד י"ל דהכי קפריך לרבנן איזה תקנה יש לכהן שבתערובות להביא כפרתו דבשלמא התם כבר נזרק הדם ונשלם כפרתו ולכן האברים יצאו לבית השריפה ובנפסל הדם יביא אחרת אבל הכא אי השירים יצאו לבית השריפה דלמא כהן הוא ולא הביא קרבן כלל דהא חסרה מנחתו ודע שאין להקשות לפי תירוצינו דאי כהן הוא חסרה מנחתו א"כ היאך מתרץ לקמן לרבנן כיון דלאו בת הקרבה הוא מודו דאכתי הרי חסרה די"ל דה"ק כיון דלא יכול בענין אחר אפילו רבנן מודו לראבר"ש דמפזרה על הדשן חשיב כמו הקטרה ותדע דאל"כ למה נימא לרבנן דמתפזר ולא אמרינן תצא לבית השריפה אע"כ דזה חשיב הקטרה קצת

ובזה א"ש ג"כ מה דיקשה לכאורה למסקנא לרבנן למה אמרינן דמתפזר משום דלמא ישראל הוא אדרבא נימא דיקטירה כולה דדלמא כהן הוא ואפילו ישראל הוא לא עבר בבל תקטירו כיון שלא נקמץ, אבל לפ"ז א"ש דהכי עדיף טפי דחשוב הקטרה

שם דעבד לה כראבר"ש: ק"ק דהתינח בהביא הספק מנחת חוטא אבל בהביא מנחת נדבה מא"ל שהרי מנחת נדבה של כהן לכ"ע כולה כליל ואינה נקמצת וא"ל דלענין מנחת נדבה אמרינן כמו דאמרינן ואפילו רבנן וכו' כיון דאי אפשר להקריב בענין אחר מתפזרין דא"כ ל"ל למימר דאפילו רבנן מודו במנחת חוטא ה"ל להשמיענו רבותא טפי דאפילו במנחת נדבה דלכ"ע מן הדין אינה נקמצת הכא נקמצת ומתפזרת ונ"ל דבהתנדב הספק מנחה יש תקנה אחרת שיתנדב גם האחר מנחה ואז יקרבו שניהם אחת בקמיצה ואחת שלא בקמיצה זו לשם מי שהוא וזו לשם מי שהוא וכמש"כ לעיל במתניתן ע"פ הירושלמי אבל במנחת חוטא לא שייך זה שהרי אינה באה בנדבה וא"ל יתנדב האחר כנגדה ויקרב האחת בקמיצה זה אינו שמנחת נדבה טעונה שמן ולבונה ומנחת חוטא אין בה שמן ולבונה אבל מכ"מ יש להסתפק אם מת א' מהספקות או הלך למדינת הים ואותו שלפנינו התנדב להביא מנחה אי נימא דיביא ויתפזר על הדשן כמו במנחת חוטא לרבנן דראבר"ש או לא יביא כלל

שם ברש"י ד"ה מעשר עני. ועוד משום דלא לכספו עניים: יש לבאר למה הוצרך רש"י הך טעמא כיון דדאורייתא הוא לפי הספרי שהביאו התוספ' וכפי הנראה לפי הפי' הראשון דרש"י בעצמו, ואפשר לומר דרש"י בא ליתן טעם לדין התורה למה לא נתחלק בגורן גם קודם הפסח דאף דהתוספ' כתבו משום דימות הגשמים הוי והי' נפסד בגורן זה הטעם כתבו התוספ' מסברת עצמם אבל לא הוזכר בספרי כנראה מהר"ן בנדרים (דף פ"ד) ולרש"י לא הי' מסתבר טעם זה ולכן כתב טעם אחר דמשום כיסופא דעניים הוי אבל בפסח שהי' זמן הביעור ע"כ הי' צריך לבערו מן הבית ואז ליכא כיסופא דעניים עוד כיון שהם לקחו מעצמם כמו לקט שפחה ופיאה, אכן ביותר נראה שלא הי' לפני רש"י הספרי שהביאו התוספ' וכן נראה מדבריו בחולין (קל"א.) ע"ש ברשב"א ובר"ן וגם מדבריו בנדרים (דף פ"ד) ע"ש וגם להרמב"ם לא ראיתי דין בספרי

והנה לפי המבואר ברש"י ובכל הראשונים תוספ' ורמב"ן ורשב"א וריטב"א פה מעשר עני לא הי' מתחלק בגורן ולכאורה תימא דהא בפי' תנן (בפיאה פ"ח) אין פוחתין לעני בגורן והביא מתניתן זו גם בעירובין (דף כ"ט) ושם כתב רש"י הטעם משום דכתיב ונתת בעינן כדי נתינה ע"ש הרי שגם בגורן מתחלק, והנלענ"ד בשיטת הראשונים דהנה הר"ן והרא"ש בנדרים פירשו אפכא מתוספ' דהכא דבימות החמה הניחו בגורן ועל זה כתיב והנחת ובימות הגשמים מכניסו לבית ושם מתחלק הרי יש לנו פה ג' זמנים ימות החמה של שנת ג' שנת מעשר עני וימות הגשמים של רביעי שבפסח בשנה רביעית הי' ביעור וימות החמה של אחר הביעור, והשתא אפשר דס"ל רש"י ותוספ' דימות החמה של ג' מתחלק בגורן וע"ז כתיב ונתת ללוי וכו' ובימות הגשמים של ד' מתחלק בבית וגם על זה קאי ונתת ובימות החמה של ד' אחר הביעור מניחו בגורן ועל זה כתיב והנחת בשעריך, ומה שכתב רש"י דמ"ע אינו מתחלק בגורן היינו בזמן שצריך לחלק דבימות החמה בגורן א"צ לחלק אבל אם שואל העני יכול ליתן לו, ואפשר דמפני זה כתב רש"י הטעם דלא לכסוף למען יתישב המשנה דפיאה דאיירי אם שואל העני ועדיין צ"ע, אכן הרמב"ם (בהל' מתנות עניים פ"ו) יש לו שיטה אחרת בזה ולדידי' יתיישבו כל הסוגיות רק שהספרי שהביאו התוספ' אי אפשר להתיישב לפי דבריו וזה באמת השמיטו כן יהי' אפשר ליישב שיטת רש"י הכא אבל בנדרים נראה מפי' רש"י דבעוד שהוא בגורן דהיינו בימות החמה של שנה שלישית כתיב והנחת בשעריך שאינו מחלק רק נותן לפניהם ולפ"ז צ"ע ממתניתן דפיאה הנ"ל

שם בתוספ' ד"ה והשירים. דתניא בפרק טבול יום ר"ח בן אנטיגנוס: לא ראיתי שם כן אלא דבת"כ תניא כן וגם הרמב"ם לא הביאו ואדרבא ממתניתן דתמיד (פ"א) נראה דתרומת הדשן והנוצה ג"כ הי' ניתן במזרחו של כבש ולא במזרחו של מזבח ועיין ברש"י ביומא (כ"א.) ולפ"ז משמע דע"פ משנתינו הכל הי' במקום א' וא"כ י"ל דרש"י פי' פ"פ משנתינו ובאמת מה דקאמר מתפזר על הדשן הי' שריפה ולענין סוטה פי' רש"י בפי' כן בסוטה (דף ך') ע"ש, ועיין בזבחים (דף ס"ד ע"א) דמוכח ג"כ דתרומת הדשן והנוצה הי' במזרחו של כבש ושם הביאו התוספ' הך דר"ח בן אנטיגנוס בשם ת"כ וע"ש בצאן קדשים שהביא הגירסא דשל ת"ה הי' במזרחי של כבש ושל שריפת ק"ק הי' במזרחו של מזבח היפך ממה שהביאו התוספ' כאן ובאמת בילקוט שלפנינו הוא כגירסת הצ"ק ולפ"ז לא מוכח ממתניתן דתמיד נגד הך דר"ח בן אנטיגנוס, אכן ברש"י י"ל ג"כ דגרס כמו התוספ' הכא ולכן שפיר הוכיח ממתניתן דתמיד נגד רחב"א

ועוד י"ל דרש"י הוכיח אפילו גרסינן כגירסת הילקוט דע"כ גמרא דילן פליג ארחב"א שהרי בזבחים (דף ס"ד) קרא בש"ס למקום שמשליכין מוראה ונוצה בית הדשן דקאמר שם ר"י אמר מפני שקרובה לבית הדשן ושם (דף ק"ד) קחשיב ג' בית הדשנים הן ולא קחשיב בעזרה רק הך דפסולי ק"ק ואם איתא כרחב"א לחשוב תרתי בעזרה והוי ד' בית הדשנים אע"כ דש"ס שלנו סובר שלא הי' רק הך בית הדשן במזרחו של כבש ושם שורפין הכל וכשיטת רש"י בזה נראה שהיא ג"כ שיטת ר"ת שהביא התוספ' מנחות (דף ע"ד) ומתורץ בזה מה שכתבו שם עליו ולא יתכן וכו' ע"ש

ע"ב במתניתן ואין מוציאין את שלו מידו: קושית התוספ' לעיל (צ"ט:) אפי' שני של רש"י דהך אין מוציאין היינו ערכין במתניתן דהכא במקומה עומדת דהא כל כמה דלא בא ליד כהן מועלין בה דלא שייך כתירוצם שם דהא הכא לא הוי רק חד דלא שייך להחליף ולכן לכאורה מוכח הכא כאידך פירושא דרש"י

שם ובכורו יהא רועה: עיין מה שכתבתי במתניתן דלעיל ביישוב קושית המפרש דירושלמי דאיך יהא רועה הא עובר על בל תאחר וכתבתי דהתם איירי ביורש מאביו וזה לא שייך הכא דהא אמרינן דהוא אינו יורש אותם, אכן באמת לק"מ דגם הכא משכחת בירש בכור מאמו או מבנו

שם הוא אינו יורש אותן: לא ידעתי למה נקט התנא הך בבא והך דפטור על מכתו גבי שניהם כהנים כיון דזה שייך גם ברישא דהיו שניהם ישראלים ובמציעתא דהי' אחד ישראל ואחד כהן וא"ל דמכאן ואילך באמת איירי סתם ולא קאי אהיו שניהם כהנים דז"א דהרי הבבא דעולה במשמרו וכו' ע"כ