ערוך לנר יבמות רסח

אכילת יום האסור לאכילת דבר האסור, ולפענ"ד י"ל ליישב קושיתם והגירסא דהכא בשנדקדק הלשון אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ולא קאמר אינם נתקלים או נכשלים אבל י"ל דביומא (פ"ו.) בענין ר' חלוקי כפרה קחשיב חלול השם לעבירה היותר חמורה מכל העבירות ופי' רש"י שם דהיינו מי שחטא והחטיא אחרי והנה ודאי כמו שמזיד דחלול השם שהחטיא אחרים חמור משאר עבירות ה"נ השוגג חמור משוגג דשאר עבירות וגם השכל מחייב כן כי מי שחטא בעצמו ושב ורפא לו אבל מי שהחטיא אחרים הם לא ידעו לשוב כי אינם יודעים כלל שחטאו ונשארה עבירה בלא תשובה, והנה הך בהמתן של צדיקים הוא חמורו של ר' פנחס בן יאיר כמשפ"י רש"י וגבי חמור ודאי לא שייך איסור אם אוכל בלא מעשר רק האיסור הוא טל האדם המאכיל אותו טבל וא"כ מה שלא אכל החמור טבל שמר את הבעל בית שהאכיל אותו מן החטא וזהו הלשון שאין הקב"ה מביא תקצה על ידם וא"כ מה דילפינן דצדיקים עצמם לא כש"כ היינו ג"כ שאין נכשלים אחרים על ידם שזאת העבירה היותר חמורה ולכן ל"ק מכל הני שהקשו התוספ' דהתם הם בעצמם חטאו וזה אפשר גם בצדיקים שיש להם תקנה ע"י תשובה אבל בכ"מ דמייתי הגמרא הך דצדיקים עצמם לא כש"כ היינו היכי שמכשילים אחרים כגון גבי האי דר' יוחנן בחולין (דף ה') שאכל משחיטת כותי ורצה שם להביא ראי' מזה ששחיטת כותי מותרת ולכן דייק שפיר דע"כ להלכה הי' סובר ר' יוחנן כן דאי טעי ואכל אסורא היאך תבא תקלה ע"י הצדיק שילמדו אחרים לעשות כמוהו ויהי' חוטא ומחטיא אחרים וכן גבי האי דר"מ שם (ו'.) דמייתי ג"כ הך דהשתא בהמתן של צדיקים דשם ג"כ יש ספק דין דהא יש פלוגתא אי צריך לעשר ואי הוי ר"מ טעה יבא לידי תקלה שאחרים יעשו כמוהו וכן גבי מעשה דר' חנניא בן גמליאל בגטין (ז'.) דהתם ג"כ הי' בא תקלה על ידו דעבדיו היו עוברין על לפני עור לא תתן מכשול במה שנתנו לו אבר מן החי והוא הי' מחטיא אותן, ולכן א"ש דמייתי גם הכא הך דאין מביא תקלה דגם הכא הי' מחטיא רבי' במה שהי' מחזיק עבד לכהן והכל א"ש, אכן ק"ק למה לא שייך בכל הני מה דקרי שמואל עלי' דרב לקמן (קכ"א.) ובחולין (דף נ"ט) לא יאונה לצדיק כל און וי"ל

בד"ה ואילו הי'. ואקטן קאי התם: רש"י בסוכה לא כתב כן אלא דאהביא ב' שערות קאי ע"ש ולשיטתו לקטן לעולם אין חולקין בביה"ג ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל נגד דעת המהרש"א דרישא ג"כ בגדולים איירי דאל"כ היאך קתני וחולקין חלק א' על הגורן שהרי לקטן אין חולקין אפילו הוא ודאי כהן ולא לבד לשיטת רש"י מוכח כן אלא גם לשיטת התוספ' דאף דלשיטתם חולקין לקטן כשיודע לישא כפיו הר"ז ע"כ בנושא כפיו דאל"כ היאך ידיעת נש"כ ראי' לידיעת שמירה בטהרה הרי ערבך ערבא צריך מנא ידעי העולם שיודע לישא כפיו אע"כ דכונת התוס' שנו"כ ממש וכמו לפי' רש"י והרי ברישא ששניהם ספק עבד ספק כהן ע"כ אין נושאין כפיהם שהרי עבד אסור לישא כפיו דגרוע מזר שעובר בעשה ואכתי יקשה גם לפי' התוספ' איך חולקין להם בגורן אע"כ דאיירי גם רישא בגדולים, אכן לשיטת התוספ' יש ליישב זה ע"פ מה שחילק הרמ"א (א"ח סי' קנ"ח) בין עולה לעצמו לעולה עם אחרים או לפי מה שחילק המג"א שם דבפלוגתא דתנאי תלי ע"ש וא"כ י"ל דמתניתן אתיא כמ"ד דאין מעלין מדוכן ליוחסין ובעולין לדוכן עם אחרים אבל לשיטת רש"י יקשה אע"כ לרש"י מוכח דרישא בגדולים איירי

בד"ה וכולן. פן יבואו לחלק: לא זכיתי להבין דא"כ איך משגרין ולא חיישינן ג"כ פן יבואו לשגר אפילו אין להם אפוטרופס, אכן רש"י בסוכה וכן התוספ' הרא"ש כאן יישבו הקושיא בדרך אחר דלבתיהן משגרין כשיודעי' בו שישמור בטהרה או שיש לו אפוטרופס אבל בגורן לא דזילא מלתא דאין הכל יודעים שיודע לשמור בטהרה או שיש לו אפוטרופוס, והנה התוספ' לא ניחא להו לפרש כן דהם לא מפרשים כפי' רש"י דמה שאין מחלקין היינו משום זילא דא"כ ביודע לשאת כפיו למה חולקים דהם סוברים דאפילו בקטנות חולקין ביודע לישא כפיו אבל רש"י לשיטתו שפיר פי' כן כיון דחולק על התוספ' וס"ל דלקטן לעולם אין חולקין, אבל לפ"ז כש"כ שקשה על התוספ' מה שהקשינו למה לא גזרינן בשיגור לבית כמו בחילוק בגורן אטו שלא באפטרופס

דף ק' ע"א בגמרא לאסוקי מתרומה ליוחסין: ברייתא כר' יהודה אתיא דס"ל דמעלין מחלוקת תרומה ליוחסין כמש"כ הרשב"א ומזה ק"ק על הרמב"ם דפסק כברייתא זו (בפ' י"ב מהל' תרומות) דאין חולקין לעבד מטעם דלמא אתי לאסוקי ליוחסין והוא גופי' פסק (בה' איסורי ביאה פ"ך) דאין מעלין מחלוקת תרומה בבית הגרנות ליוחסין ועיין מה שכתבתי לעיל בתוספ'

שם חד אמר משום גרושה: הרמב"ם (בה' תרומות) הביא שני הטעמים ועיין מה שכתבתי לעיל (פ"ו.) טעם לדבריו דלכאורה מוכח מסוגיא דשם דפליגי אמוראי אהדדי, והנה עוד הי' נ"ל בזה דאף דאמוראי פליגי מכ"מ מסתם גמרא לכאורה מוכח דס"ל שני הטעמים מדקאמר לקמן ה"ק במקום שחולקין מעשר עני וכו' ומי דחקו לכך למה לא מוקי בתרומה דאיירי בי' הברייתא דהא למ"ד משום גרושה הוי בי דרי דמקרב למתא מקום שחולקין לאשה תרומה ולמ"ד משום יחוד חולקין לה בשכיח בה אינשי אע"כ דפשיטא להש"ס דשני הטעמים אמת ולכן פסק הרמב"ם כסתם גמרא, אלא דאכתי ק"ל אמאי לא מוקי במקרב למתא ושכיח בה אינשי דבזה אפילו לב' הטעמים חולקין לה תרומה ואולי י"ל דמשמע לי' להש"ס דהך ובמקו' שחולקין קא אעבד ג"כ דאיירי בי' ברישא ובעבד לעולם אין חולקין בתרומה ולכן ע"כ מוקי במעשר עני, לפ"ז אין מזה ראי' לפסק הרמב"ם דב' הטעמים אתנהו וע"כ צ"ל בישובו כמש"כ לעיל דפסק כתרווייהו דלא ידעינא כמאן הלכה, שוב ראיתי שהתוספ' הרא"ש והריטב"א הקשו קושיא זו דאמאי לא מפרש במקום שחולקין כא' מב' הטעמים ותרצו בדוחק ויש להבין מ"ט לא תירצו דזה אעבד לא שייך וי"ל דבעבד ג"כ הוי מצי למישכח מקום שחולקין דהיינו במקום שאין מעלין מתרומה ליוחסין דבזה חולקין לעבד, אכן לפי מה שכתבתי לעיל ביישוב דעת הרמב"ם דאפילו למ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין אין חולקין לא שייך זה ושפיר י"ל דפריך משום עבד

שם ואמאי לישא שפחה אינו יכול: ק"ל לפי מה שהקשו התוספ' בגיטין (מ"א.) אהא דקאמר בחציו עבד וחציו ב"ח דלישא שפחה אינו יכול דאמאי ימכור עצמו לעבד עברי דמותר בשפחה ותרצו דגר ומשוחרר אינו נמכר בע"ע ע"ש א"כ מאי פריך הכא לישא שפחה אינו יכול הא יש תקנה לשניהם שימכרו עצמם לע"ע וא"כ שניהם מותרים בשפחה דאף דאותו שהוא עבד בו לא שייך דין ע"ע מכ"מ הרי הוא גם מדין עבד כנעני מותר בשפחה וא"ל דקושית הגמרא היא למ"ד בקידושין (דף ט"ו) דרק במכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית אבל מכר עצמו לא וכוותי' פסקינן ואף די"ל דמתניתן כאידך תנא אתיא מכ"מ הי' דוחק לו לאוקמי' כיחידאי ודלא כהלכתא מתניתן שלפנינו אבל התוספ' מכ"מ הקשו שפיר דמכ"מ גם הך תנא דס"ל מוכר עצמו ג"כ מותר בשפחה ע"כ לא יפלוג אב"ש וב"ה דהכא וכמו שהקשו ג"כ רק להך תנא דס"ל דאפילו אין לו אשה ובנים מותר בשפחה דז"א דאכתי יקשה לדעת הריטב"א שהביא המשנה למלך (בפ"ג מהל' עבדים) דגם מוכר עצמו רק רבו אינו מוסר אבל הוא מכ"מ מותר בה א"כ קושיתנו גם להך מ"ד קשה, וי"ל דקושית הגמרא היא לשמואל דס"ל בקידושין (כ"א:) דעבד עברי כהן אסור בשפחה כנענית וא"כ ליכא תקנה להני ספקים דהכא, שוב א"ע ראיתי בטורי אבן חגיגה (דף ג') הקשה כקושיתנו ותי' שנושא שפחה לא קיים פו"ר כיון שזרעו אינו מיוחס אחריו, אכן תי' זה צ"ט שהרי גם בחציו שפחה הדבר כן וכבר הקשו התוספ' כן לעיל (דף ס"ב) וכן בחגיגה ותרצו כיון שיכול לקיים שבת אין כופין וא"כ אכתי יקשה מאי פריך הכא אמאי אין כופין משום פו"ר ועל כן נראה לי כמו שכתבתי שקושית הגמרא היא אליבי' דשמואל

שם לשום עצים כר' אליעזר: כפי אשר ציין בעין משפט פה פסק הרמב"ם (ה' איסורי מזבח פ"ה) כר"א וכן נראה מדברי הכס"מ שם וא"כ יקשה לכאורה למה פסק (בה' מעשה הקרבנות פ' י"ב) גבי בני התערובות כראב"ש דשירים