ערוך לנר יבמות רסז

לחלק וא"כ מזה לכאורה ראי' לגירסת רש"י דלגרסת התוספ' חלק א' פשיטא שפירשו פשיטא שאין להם רק חלק א' יקשה כקושיתנו היכן מצינו חלק א' בתרומה, שוב ראיתי במשנה למלך (בה' מתנות עניים פ"ו) שיש פלוגתא בין הראשונים בזה דלהרמב"ם ור"ש אין שיעור בתרומה ומעשר כמה יתן לכהן וללוי ולפי' רבינו ישעי' במתניתן דאין פוחתין בפיאה (פ"ח) יש שיעור, וא"כ י"ל דגירסת התוספ' אזלא לשיטת רבינו ישעי' והמ"ל שם הניח שיטת רבינו ישעי' בצ"ע ולכאורה יש ראי' גדולה לשיט' זו מסוגיא שלנו לפי גירסת התוספ'

בד"ה היו מעלין. דלא ליתי לאסוקי ליוחסין: כעין זה פי' רש"י ג"כ בהא דאמרינן סוכה (דף נ"א) בהא דמעלין מדוכן ליוחסין דלכך לא העמידו שמא יעלה ליוחסין אבל לפי פי' התוספ' שם דאפכא קאמר דמדלא העמידו רק מיוחסין לכך מעלין מדוכן ליוחסין גם הכא אפשר לפרש אפכא דבמקומו של ר' יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין מפני שס"ל דאין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו ולכן אין חשש שמא עבד הוא אבל במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מפני שס"ל שחולקין תרומה לעבר ועיין בתוספ' כתובות (כ"ה.) דשם נראה דהתוספ' באמת פרשו אף הכא כן וא"כ אזיל רש"י לשיטתו והתוספ' לשיטתם ובאמת מלשון הברייתא במקומו של ר"י וכו' משמע כפירושינו דלפי' רש"י ה"ל למימר בפשטות ר' יהודה סבר מעלין מתרומה ליוחסין ור' יוסי סבר אין מעלין אבל לפי פירושינו א"ש

ולפ"ז י"ל מה שהקשתי לקמן על הרמב"ם דפסק כמ"ד דאין מעלין מתרומה ליוחסין ואעפ"כ פסק דאין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו, ולפ"ז א"ש דהוא ס"ל כפירושינו דלפ"ז י"ל דכ"ע ס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין דדלמא איכא דלא ידע וחלק תרומה לעבד בלא רבו וכן אמרינן אפכא דאין חולקין תרומה לעבד בלא רבו שמא יעיד א' שיראה שעשו כן דכהן הוא דהוא לא ידע שאין מעלין מתרומה ליוחסין, וזה מה שדייק הרמב"ם בלשונו שמא יראה א' ויעיד שכהן הוא ולא כתב שיעיד שנתנו לו תרומה והכא לא קאמר אלא שבמקומו של ר' יהודה שידוע שעשו כדבריו אם באמת נתנו לו תרומה היו יכולים להעלותו ליוחסין כיון דס"ל דאין חולקין

בד"ה משגרין. מאכיל לנשיו ולעבדיו: וטומטום שאסור לאכול ג"כ בתרומה משום ספק ערל כדאמרינן לעיל (ע"ב.) ושאסור להאכיל ע"י נישואין משום ספק אשה כמבואר שם בו לא שייך רק משום עבדים

שם בתוספ' ד"ה ואינן. ואע"ג דתנא בסיפא: עיין במהרש"א שהקשה דהא רישא בקטנות איירי, ולפענ"ד י"ל דהתוספ' הוכיחו דלא איירי בקטנות דאף דאיסור טומאה הוי בקטנים ג"כ כדאמרינן לקמן (קי"ד.) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים מכ"מ איסורי כהונה בביאה לא הוי בקטן דלפי הנראה לעיל (פ"ה.) לא קאי הך אמור אל הכהנים רק אטומאה ולא אאיסורי ביאה והרי ברישא קתני ג"כ ואין נושאין נשים וזה ע"כ לא איירי בקטנות ואפילו לפי מה שכתבתי לעיל (שם) דלפי סוגיא דקדושין קאי אכל הפרסה וא"כ שפיר שייך אין נושאין בקטנות מכ"מ לא שייך לומר כן לדעת הרמב"ם (בפי"ז מה' א"ב) דס"ל בביאה בלא קדושין ליכא איסור באיסורי כהונה והרי בקטן לא שייך קדושין וא"כ לעולם ליכא איסור אע"כ דהך אין נושאין איירי בגדלות בלא שחרור וה"ה דהוי מצי למיתני ג"כ ואין סופגין לענין טומאה בכה"ג ועיין לקמן עוד ראי' דאיירי בגדול זהו מה שי"ל ביישוב תמיהת המהרש"א על קושית התוספ', אבל מכ"מ ביישוב קושית התוספ' י"ל כיון דבכלל ואין מטמאין למתים דרישא הוי קטנים ג"כ לכן לא קתני ואין סופגין

בד"ה ואם. משום כפרה: דאף דאם הפריש נעשה תרומה מספק שהרי התשלומי קרן וחומש נעשו תרומה מכ"מ יש נפקותא שיכול למכרו לכהן והדמים שלו, אכן יש לספק כיון דתנן (בתרומות פ"ז) דבת כהן שהי' אוכלת בתרומה ונפסלה אפילו נפסלה לעולם כגון ע"י ביאת איסור מכ"מ לרבנן דפסקינן כוותייהו אינה משלמת החומש כיון דלא הוי זר מעיקרא וא"כ לכאורה נם בעבד כהן שנשתחרר ניחא הכי וא"כ אפילו כפרה לא צריך כיון דאפילו הוא העבד לא הי' זר מעיקרא אבל באמת נראה דזה דוקא בבת כהן שהיתה אוכלת מצד עצמה אבל לא בעבד כהן שלא הי' אוכל רק מצד קנין כסף שזה צריך לשלם קרן וחומש אם אכל אחר שחרור וכן משמע ממה דתנן שם (פ"ח) גבי פלוגתא דר"א ור"י אף שי"ל ששם איירי בעבד שקנאו רבו כהן שלא הי' אוכל מתחלה אבל הכא בשנולד כשהוא עבד כהן לא הי' זר מעיקרא מכ"מ לא ראיתי בשום מקום חלוק זה ועכ"פ מהתוספ' דהכא מוכח דס"ל דבכה"ג משלם חומש אכן לפי מה שכתבתי לעיל (דף ל"ד) מהירושלמי דעבד כהן הוא ג"כ בכלל הכהן אשר יהי' בימים ההם ולכך פטור כשנשתחרר והוא לא ידע ע"ש אכתי צ"ע דא"כ כשנולד כשהוא עבד כהן ונשתחרר למה יקרא זר מעיקרא

בד"ה ואינן. דלמא אתי לידי תקלה: ודאי הוכיחו התוספ' שפיר דאפילו יבואו שניהם אין נותנים דאל"כ יקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא גם קודם שחרור אין נותנים רק לשניהם אם יבואו יחד כדאמרינן לקמן חלק כאחד בגורן אבל מכ"מ הטעם קשה למה חיישינן לתקלה הרי בפסחים (ך':) משמע דלא שייך תקלה אלא אם ישהה אצלו והרי הכא אין צריכים לשהות שיכולים למכור לכהן וכן מוכח ממה דאמרינן (בתרומות פ"ט) גבי גדולי תרומה דלא חיישינן לתקלה אלא נותנים גם לעניי ישראל למכור ואפילו ר' טרפון דפליג גבי לקט שכחה וחייש לתקלה מכ"מ גבי מעשר עני לא חייש שם וע"כ היינו טעמא דרק גבי לקט ושכחה דהעניים לוקחין לעצמם חיישינן שמא יאכלו אבל גבי מעשר עני דהבעל הבית מחלק לא חיישינן כן דהבעה"ב יזכיר לעניי ישראל שלא יאכלו וא"כ גם הכא גבי תרומה שהבעה"ב מחלק לכ"ט לא ניחוש כן וי"ל דדוקא גבי גדולי תרומה דמן הדין הם חולין רק מכח גזירה די"ח דבר דיינינן כתרומה לא חיישינן לתקלה אבל בתרומה עצמה חיישינן ואפילו לזמן קצר וכן מוכח ממה דאמרינן בפסחים (דף י"א) גבי חמץ וחדש דאפילו למ"ד דלא חיישי שם היינו גבי חדש מטעם דבדיל מיני' וגבי חמץ משום הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו אבל הכא גבי תרומה דליכא הני טעמי שפיר חיישינן דלמא אתי למיכל אבל ק"ק דמדקתני אין מחלקין על הגורן משמע הא לבתיהם משגרין להם כאחד כמו לקמן בברייתא והרי לטעם דתקלה גם לבתיהם לא ישגרו וא"כ למה נקט טל הגורן דוקא ובשלמא ברישא גרי חולקין כאחד א"ש דנקט על הגורן כיון דהטעם משום אתי לאסוקי ליוחסין דלא שייך רק אם נותן בפרהסיא אבל כאן קשה וצ"ע

בד"ה ואין מוציאין. אם יבא אליהו: סברא זו אמרינן בגטין (דף מ"ב) לענין קנין כספו ע"ש ומכ"מ אין זה קושיא על רש"י דיש לחלק דבשלמא התם כיון שיתברר אם יבא אליהו שהוא עבד לא מקרי מעוכב גט שחרור אלא קנין כספו הוא אבל הכא בעינן שיכול להקריב בשעה שעושה שליח ומה בכך שיתברר לבסוף כיון שעתה אין יכול להקריב א"כ גם עתה אין יכול לעשות שליח

בד"ה ואם עבד. לאחר שנשתחרר העבד: לפי מה שכתב רש"י דהא דרבי יוסי איירי בספק כהן ספק עבד וכן כתב בכתובות דבפי' אתמר הא דר"י בספק לפ"ז י"ל דבשלמא גבי אשה חיישינן דלא הוי אלא חד ספק אבל בעבד דהכא לא חיישינן דהוי ספק ספיקא שמא לא ישאל ואת"ל דישאל שמא כהן הוא, ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' עוד דניחוש שמא ימכור אותו רבו לישראל דבזה הוי ג"כ ס"ס ועוד כיון דבספק איירי לא שייך כלל שימכרנו דחי ימכור את מי כיון שלא ניכר מי הרב ומי העבד וא"ל דא"כ איך חשש רבי יהודה שלא ליתן לו תרומה שמא יעלו ליוחסין הא הוי ג"כ ספק ספקא זה אינו דלענין יוחסין לא מהני ספק ספקא כמש"כ התוספ' (י"ג.) ע"ש, ולפ"ז י"ל דבודאי עבד גם ר' יוסי ס"ל דאין חולקין ועיין מש"כ לקמן בזה

בד"ה ס"ד השתא. שהחכם עצמו נכשל באכילת איסור: דבריהם דהכא בנויים אמה שכתבו בחולין (ה':) שהקשו שם אמה שקאמר שם השתא בהמתן וכו' מהא דר"י בן טבאי שהרג עד זומם ור' ישמעאל שקרא והטה ולכן חלקו בין מידי דאכילה לשאר דברים ואח"כ הקשו מהא דרב ירמי' דטעם קודם הבדלה ומהא דאכלו בצמא רבא דמערבא והוצרכו לחלק בין