ערוך לנר יבמות רסה

התערובות צריכים לחלוץ לה או שחצרון נשא רחל ובני התערובות חולצין לה אף שלהאחד היא ודאי אמו, ובאמת זה א"ש יותר לפי' רבותיו של רש"י דלפי פי' זה באמת איירי גם באחותו ובתו משני אחים ששניהם נשאו רק דלפי' זה ודאי קשה קושית רש"י דלא הוי חולץ לאחותו ובתו מספק אלא חולץ לספק בתו ואחותו, ולכן לולא פירושיהם הי' נלענ"ד לפרש הך דאחותו ובתו שוה לגמרי להא דאמו דאחותו מספק יש לפרש כגון יעקב יש לו ד' בנים ראובן מלאה יוסף מרחל דן ונפתלי מבלהה ורחל ולאה אחר מיתת יעקב או קודם שנשאן היו להם ב' אנשים וילדו מהן ב' נקבות במחבא ונשאו לדן ונפתלי וכשמתו נפלו הב' ספקות שהיו נשותיהם לפני ראובן ויוסף לייבום א"כ כל א' מהם צריך לחלוץ לשתיהן דאם לא יחלוץ כל א' אלא לאחת שמא היא אחותו מאמו שהיא ערו' לו ואינה זקוקה וא"כ לא פטר בה בחליצתה זיקת אחיו, ובזה א"ש הלשון דכל א' חולץ בודאי לאחותו ספק וכן בבתו מספק משכחת בכה"ג כגון ראובן וכלב הם אחי' מן האב ונשיהם ילדו להן בנות במחבא ונתערבו ונשאו הבנות לשני אחיהם שמעון ולוי ומתו שמעון ולוי אז ע"כ ראובן חולץ לשתיהן וכלב חולץ לשתיהן כיון דכל אחת היא ספק בתו לא נפטרה זיקתו מן אחיו ע"י חליצתו, ובהכי הכל א"ש דהוי אחותו ובתו דומה לאמו וגם דכל א' חולץ ודאי לאחותו ובתו מספק, ואפשר דלזה כוונו רבותיו של רש"י רק שנפל שבוש בהעתקת פירושיהם, ומה דנקט בכל א' בשני אחים ולא נקט באמת כן כפי' רש"י באחותו ובתו שאין כאן רק אח א' לבד שחלץ לאמו ואחותו ובתו מספק י"ל דאולי דבכה"ג באמת לא אמרינן יחלוץ דכמו דגזרינן לקמן (דף קי"ט) באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דאפילו ע"י חליצה לא תנשא דשמא יתברר הספק לבסוף ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש א"כ ה"נ אם לא יחלוץ רק האחד מספק לשתיהן אפשר שניחוש שמא יתברר לבסוף מי היתה הערו' ושחליצתה לאו חליצה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אבל בכה"ג שנקט דכל א' חולץ לשתיהן אין חשש כיון דכל א' ודאי חלוצה היא ולדינא צ"ע אם ניחוש שמא יתברר באח א' כמו בהלכה למדינת הים דשם בקל יותר להתברר מכאן אבל עכ"פ י"ל דלכך ניחא לי' להתנא לנקוט החליצה באמו אחותו ובתו בשני אחים

בד"ה ולהם בן. ולא קנה את הבן: ק"ק אפילו קנה את הבן מכ"מ כשכתב לו כל נכסיו יצא בן חורין וקנה נכסים כדאמרינן (פיאה פ"ג) ובגטין (דף ח') ע"ש, וי"ל דהנה לעיל (דף ס"ב) ס"ל לר' יוחנן דנכרי יש לו חייס אבל עבד אין לו חיים וכוותי' פסקינן, ולכאורה יש להסתפק בעבד שהי' לו בן קודם שנמכר לעבד אם נקרא אחר שנעשה עבד עדיין בנו או לא אבל יש להוכיח דגם בזה לא מקרי בנו אף שכל זמן שהי' נכרי ולא עבד הי' הבן מתייחס אחריו מכ"מ כשנמכרו לעבדים בטל ייחוסו דאל"כ מאי פריך (שם) מציבא דלמא היו בניו קודם שנמכר לעבד אע"כ דגם בזה אין לו ייחוס, אכן אכתי יש להסתפק אם האב נמכר לעבד והבן לא נמכר אם בזה יש לו חייס ויש סברא לומר דבזה יש לו חייס אחר אביו כיון שהוא לא נשתנה להיות נקרא דומה לחמור ומבני ציבא פריך שפיר דשם גם הבנים היו עבדים כדכתיב בפסוק והשתא י"ל דגם רש"י הכי ס"ל ולכן כתב דהבן לא נמכר דבזה נשאר הבן בייחוסו ושייך שפיר לקרותו בן שמוכר את אביו אבל אם הבן הי' עבד ג"כ ופסק ייחוסו וכשנשתחרר נעשה כקטן שנולד ואין לו ייחוס אחר אביו לא שייך לקרותו שמוכר את אביו

שם בתוספ' ד"ה כתב. במתנת שכיב מרע איירי: לפ"ז קשה הלשון ועמד וכתב דהא מתנת ש"מ לא בעי כתיבה דככתובה וכמסורה דמי, ועיין בתוספ' הרא"ש שנראה ג"כ שהרגיש בזה, וגם הלשון ועמד אינו מדוייק דהא סתם מתנת ש"מ היא כדשכיב בערסא, אכן לפי השיטה שהביא הרמ"א באהע"ז (סי' ק' ס"א) דמי שצו' שינתן לאחר מותו אפילו כשהוא בריא מכ"מ אשה גובאת כתובתה כמו מתנת ש"מ ע"ש שפיר י"ל דהכא במתנת בריא איירי

בד"ה מני. הוקשו עבדים לקרקעות ק"ק לפי מה שכתבו התוספ' ב"ב (דף ק"נ) דלענין מידי דאורייתא ודאי כמקרקע דמי אבל לענין מילי דרבנן יש ספק א"כ מאי קושיא הא הכא מילי דרבנן ננהו דהא י"ל דס"ל כתובה דרבנן ואפילו אי ס"ל כתובה דאורייתא כמו שמשמע בכתובות (דף נ"ו) מכ"מ הא דמטלטלי לא משעבדא לכתובה היא רק תקנה דרבנן וגם לגבות כתובה מן היורשים משמע דגם לר"מ דרבנן עיין מש"כ בזה הפני יהושע שם (דף פ"ב) וי"ל דלפי הנראה מהרשב"ם (שם ודף ס"ח) גם בדרבנן לא אמרינן דכמטלטלי אלא לענין לשון בני אדם דבלשון מתנה יש ספק אי הוי עבדים בכלל קרקעות אבל לענין דין אפילו בדרבנן הוי כמקרקע ולכן הוצרכו לחלק אי סמכא דעתא או לא אבל באמת מדברי התוספ' עצמם בב"ק (דף י"ב) לא נראה כן אלא דבכל דיני דרבנן יש ספק אי כמטלטלי או לא, ולולא דברי התוספ' הי' נ"ל לפרש בענין אחר דלכאורה תמו' מה דקאמר הכא לר"מ דעבדא מטלטלי דהא ר"מ גופא ס"ל בב"ק (דף צ"ו) דעבדא כמקרקעי בהא דס"ל דבעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וחכמים דפליגי ס"ל כמטלטלי דמי וע"ש דמוכח דאפי' במדאורייתא ואפי' לענין אי אין נשבעין עליהן כמו על הקרקעות פליגי וכן כתב בפי' בשיטה מקובצת ב"ק (דף י"ב) בשם תלמידי ה"ר פרץ ע"ש, אבל י"ל דתירוץ קמא דהכא דמוקי לר"מ עבדא כמטלטלי אזיל אליבי' דרב דמפיך שם ר"מ לדרבנן וס"ל דר"מ ס"ל הכי אבל תירוץ איבעית אימא י"ל דאזיל אליבי' דמתניתן שלפנינו דלא איפוך וס"ל ג"כ דכולה ר"מ היא, ובזה מיושב מה שהעירו התוספ' דבכל דוכתא אמרינן אתקש לקרקעות דלר"מ באמת לא אמרינן כן לרב, ובזה מיושב ג"כ מה שהקשינו לעיל לתי' איבעית אימא איך קמ"ל דכמקרקע דמי כיון דאיכא למימר ר"מ היא

בד"ה ספק. לידי בטול מצות יבמים: א"ל איך ס"ד דמשום חשש בטול מצות יבמים יבטלו עתה מצות יבום וא"כ אכתי מנ"ל דשרי לישא לכתחלה אשת ב"א די"ל דהכא לא חשיב בטול מצות ייבום גם אי לא ייבם כיון דאפשר בחליצה והמפרש בירושלמי לא דק בזה, וא"ל הא לעיל (כ"ו.) חיישינן לבטול מצות ייבמין ואיך אמרינן הכא דלא חיישינן דשאני התם דהחשש הוא שיבטל מצות יבום בשכבר מת אחיו וחלה מצות יבום משא"כ הכא דלא הוי החשש אלא שיבטל מצוה שלא חלה לעולם אכן לפי מה שכתבתי לעיל (דף ס"ב) דהיכי דיש בנים לנושא בת אחיו לא שייך חשש משום בטול מ"י דלמיתה דתרי לא חיישינן לכאורה קשה על הירושלמי דמאי ראי' מכאן הא י"ל דהכא איירי ביש לו בנים ולכך מייבם ודוחק לומר משום דסתמא קתני ובאמת מזה לכאורה ראי' לפי' המפרש בירושלמי שלא גזרינן משום א"א

ע"ב במתניתן ואינן מטמאין למתים: אע"ג דסתמא קתני מכ"מ יש מתים שמותרים לטמא להם כגון להכהנת אם התערובת ולבעלה ולבנים ולבנות ודאי שלהם וכן לנשותיהם אם נשאו כשרות לכהונה דממנ"פ מותרים אי עבד הוא מותר ואי כהן הוא א"כ הרי המתים הם אביו ואמו אחיו ואחותו ואשתו וכן אם עברו ונשאו נשים בין כשרות בין פסולות כגון ממזרת ונתינה והולידו בנים ומתו ג"כ ממנ"פ מותרים להטמא להם אבל אם נשאו שפחה לא דשמא כהן הוא ובנו משפחה אינו קרוי בנו להטמא לו

שם ואינן חולקין בקדשי המקדש: התוספ' י"ט העיר למה לא קתני כן ג"כ ברישא ולענ"ד י"ל דאף דרש"י פירש דקדשי המקדש היינו עורות קדשים לא נקט רק זה לדוגמא וה"ה שיש ג"כ בכלל זה חזה ושוק והרי זה לא שייך רק למתני הכא דלאחר שנשתחרר האחד אסור בהן אבל ברישא קודם שנשתחרר לא שייך למתני כן שהרי בין כהן בין עבד כהן מותרים בחזה ושוק כמו בתרומה ועוד דאפילו לענין עורות קדשים ג"כ לא שייך ברישא שאיירי בקטנות ג"כ כמו שאכתוב לקמן בתוספ' והרי העורות אינם רק לאנשי המשמר וכיון דקטנים הם ואינם עובדים לא שייך בהם שאין נותנים להם עורות קדשים דאפילו לגדולים שהם ודאי כהנים ג"כ אין נותנים בשאינם מאנשי משמר העובדים

שם ובכורו יהא רועה עד שיסתאב: המפרש בירושלמי הקשה וכי משום רווחא דידי' מותר לו לעבור על בל תאחר והניח בצ"ע, וצ"ל דעד שיסתאב הוא שמא יפול בו מום קודם רגל ראשון אכן זה דוחק קצת, וביותר נלענ"ד ע"פ מה דאמרינן בר"ה (ו':) וכן פסק הרמב"ם דיורש אינו עובר בבל תאחר והנה זה פשוט דהספקים דמתניתן יורשים את אביהם הכהן