ערוך לנר יבמות רסד

אביו נ"כ ליכא ראי' דכר"א אתיא לשיטת רש"י הנ"ל דהא כתב באמת דס"ל הך ברייתא דאחות אביו לא אסור לב"נ ואעפ"כ אסור לגר, ומהך דתאומים בלא"ה ל"ק להרמב"ם דאין כוונת הרמב"ם להתיר בתאומים אח באחותו אלא להתיר לאחים תאומים נשותיהם אפילו נשאו בגירות דאהאי גוונא מייתי בש"ס הך דתאומים ובזה ליכא שמא יאמרו דהא לא נאסרו בגיותם באשת אח רק דס"ד לאסור כשאר אשת אח מאם משום דאתי לאחלופי ובזה שפיר השמיענו דבתאומים לא חיישינן לזה כיון שהם אחים מן האב ג"כ בני פלניא קרי לי' ולא בני פלניתא וכן נראה גם מדברי הרב המגיד שהבין הך דתאומים כן, ועיין בריטב"א שב"א שמדבריו יש יישוב ג"כ לשיטת הרמב"ם במה שפסק דגר מותר באשת אביו

בד"ה נשא. קיים אחת: אף שמלשון מוציא משמע אפכא שכבר נשאה מכ"מ י"ל דלשון מוציא נקט שפיר משום דתני נשא אשה ובתה בנכריותו וצריך להוציאה מביתו אבל לשון כונס שנקט אחר שאמר נשא ע"כ היינו ע"י קדושין

בד"ה אשה ובתה. אלא ע"י קידושין: א"ל דא"כ מאי מספקא להו הא ודאי הכי הוא דיש חילוק בין ע"י קידושין לשלא ע"י קידושין מדמותר באשת אחיו מאמו די"ל דהספק הוא דגם בע"י קידושין יש לחלק בין ע"י קדושי עצמו ובין ע"י קדושי אחיו כמש"כ התוספ' לקמן לענין חמותו, אכן אכתי צ"ע דאפילו לפי מה דמסקינן דנסבה כשהיא נכרי ג"כ מוכח דיש חילוק ובין קדושי עצמו לקידושי אחיו שהרי הך דאשה ובתה ג"כ איירי בנשא בנכריותן כמש"כ התוספ' לעיל וא"כ אכתי צ"ע מאי מספקא להו להתוספ'

בד"ה קלש. אכתי איכא כרת: לפי מש"כ לעיל דלרב אחא בר יעקב דלא ס"ל הך סברא דאתי לאחלופי מה דאסור בחמותו הוא שמא ישא גם בתה שנולדה דקדושה יש לתרץ קושי' התוספ' די"ל כיון דידעו העולם דאיסור לאחר מיתה קיל מחיים לא יבאו למיטעי כשיראו שנושא חמותו לאחר מיתה שישא גם בתה מחיים דלעולם לא חיישינן אלא שיטעה באיסור הדומה ממש לאותו שהותר ולא ידעו לחלק בין קודם קדושה לאחר קדושה אבל אם אינו דומה ממש לא וזה ודאי לא חיישינן שישא בתה לאחר שתמות חמותו ג"כ דזה חשש רחוק הוא כיון שעדיין לא מתה וא"ל דא"כ אכתי יקשה לרב ששת דס"ל הסברא דאתי לאחלופי מ"ש קודם מיתה מלאחר מיתה די"ל דלרב ששת ליכא מ"ד דמותר בחמותו כחו שתרצו לאביי, ובלא"ה לא קשה קושית התוספ' אלא לשיטתם דס"ל לעיל (דף צ"ד) דאיסורא דבחמותו לאחר מיתה הוא איסור כרת אבל לשיטת רש"י דסנהדרין שהבאתי שם דליכא רק איסור דארור שוכב עם חותנתו לא קשה קושיתם די"ל דאיסור כזה קיל טובא ולא חששו לו בגר

בא"ד. וא"ת לאביי: לענ"ד י"ל דהנה לפי מה דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ח) הא ר"מ אליבי' דר"א הא ר"מ אליבי' דר"ע ע"ש דיש פלוגתא אי כל העריות שישראל ממיתין עלי' ב"נ מוזהר עלי' לר"מ אליבי' דר"ע ב"נ מוזהר ג"כ על חמותו כמו על אשת אב כנראה מדברי רש"י שם, ולפ"ז הוי מצי לתרץ סתירת הברייתות לענין חמותו דברייתא דהכא דקתני מותר בחמותו כר"א אתיא דהא בלא"ה אתי' כוותי' משום היתר דאשת אב כמש"כ התוספ' ומשום אתי לאחלופי לא חיישינן בלאחר מיתה ודוקא באשה ובתה דשכיחי אהדדי כמש"כ התוספ' מוציא אחת והא דתני אסור בחמותו אתיא כר"מ אליבי' דר"ע דכיון דגם לב"נ אסור יש בזה משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה והא דנקט חמותו ולא אשת אב וגם חמותו לאחר מיתה י"ל דזה עצמו בא להשמיענו דחמותו ג"כ אפילו לאתר מיתה אסורה לב"נ ומטעם זה גם לגר, וצ"ל מה דלא משני הכי משום דלרבא עדיפא מיני' משני, אבל מכ"מ יש ליישב בזה קושית התוספ' לאביי די"ל דאביי מתרץ כן ולא נצטרך לומר דאביי לא שנה הברייתא

דה צ"ט ע"א בגמרא לבתו מספק: ק"ל לפי מה דאמרינן בסנהדרין (י"ט:) דהמלך לא חולץ ופי' רש"י משום דאיכא זלזול כבוד במה שירקה בפניו וא"כ איך בתו חולצת הא איכא ג"כ זלזול כבוד לאבי' וי"ל דלפי מה דמשמע שם טעמא דהמלך לא חולץ אף כשירצה משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ובאב לא שייך זה דאם מחל על כבודו כבודו מחול כמבואר בי"ד (סי' ר"מ סעיף י"ט) ע"ש

ובזה א"ש ג"כ למה לא מפרש הכא כמו לקמן באיש ואשה מולידין וביש מוכר את אביו מאי קמ"ל דהשתא בבתו טובא קמ"ל דמותרת לחלוץ לאבי' ואגב בתו נקט נמי אחותו ואמו, אי נמי י"ל דבהני קמ"ל שלא ניחוש שמא יטעו לומר שודאי אינן ערו' וישאו קרובם לקרובותיהן

שם פעמים שמולידים חמש אומות: הא דלא חשב ג"כ שהולידו בן שנתגייר ומכר עצמו לעבד עברי ואיכא שש די"ל דע"ע לא חשיב אומה בפ"ע אף שחלוק מדין ישראל שמותר בשפחה מכ"מ לא הוי אומה כמו ממזר ולכן לא חשיב ג"כ עוד כגון שהי' להן בן שנולד בעבדות ושחרר חציו והוי חצי עבד וחצי בן חורין דגם זה לא חשיב כאומה בפני עצמו, ובלא"ה א"ש הא דלא חשיב עבד עברי דגר אינו נמכר בע"ע כמש"כ התוספ' בגטין (מ"א.) ע"ש

שם הבא על בת ישראל הולד ממזר: הא דלא קאמר ג"כ דקמ"ל דהם אין קונין זה מזה דאל"כ לא משכחה אחד עכו"ם כמש"כ רש"י די"ל דמכ"מ משכחת כגון שאביו ואמו ילדו אותו קודם שנמכרו לעבר ושפחה לנכרי דבכה"ג אפילו בישראל לא קנו. את הבן כמש"כ רש"י לקמן ובד"ה ולהם בן) ולא קנה את הבן עכ"ל והא דנקט רש"י דהם אינן קונין זה מזה המסקנא נקט אבל מכ"מ מהכא ליכא למישמע

שם הולד ממזר: ק"ק למה לא קאמר ג"כ דקמ"ל דקהל גרים אקרי קהל דאי לא אקרי קהל המשוחררת מותרת לעבד כמו דמותרת לממזר ושאר פסולי קהל וא"כ אין הולד ממזר וביותר קשה דהא הכא אליבי' דר"מ קיימינן דברייתא ר"מ הוא ולפי מה דאמרינן בקידושין (דף ע"ב) זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים וכו' ע"ש נראה דמתניתן דריש פ' עשרה יוחסין ר"מ היא והרי מתניתן זו ע"כ ס"ל קהל גרים לא אקרי קהל מדתנן גירי וחרורי ממזרי ונתיני מותרין לבא זה בזה וכמו שפי' רש"י שם ודף ס"ט) וא"כ איך סכר ר"מ הכא דעבד הבא על המשוחררת הולד ממזר, וי"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ע"ט) דגר אסור בשפחה אפילו למ"ד לא אקרי קהל וא"כ ה"ה ג"כ דעבד אסור במשוחררת ועיין מה שכתבתי שם ראי' לזה ממה דקאמר ב"ש וב"ה לישא שפחה אינו יכול אכן ק"ק מ"ט אסור הרי אי לא אקרי קהל כש"כ דאינו בבני ישראל דכבר כתבו התוספ' בסוכה (דף כ"ח) דבכל מקום דכתיב בני ישראל ממעטינן גרים והרי איסור שפחה ועבד לישראל אתי מלאו דלא יהי' קדש בבני ישראל ולא תהי' קדשה בבנות ישראל וא"כ היאך נאמר דגרים בכלל אפי' למ"ד דלא אקרי קהל, והנה בחדושי שם כתבתי דבספרי מקיש גרים לישראל לכל הדינים מקרא דהקהל חקה אחת לכם ולגר הגר ולפ"ז גם הכא א"ש, אלא דק"ל דמש"ס דילן לא משמע דס"ל כהספרי דבסוטה (דף כ"ו) פריך ואימא ה"נ דממעטינן גרים מבני ישראל ולא מתרץ דאיכא הקישא דהקהל חקה אחת וצ"ע

שם עבדא כמקרקע דמי: לפ"ז צ"ל דברייתא לאו ר"מ דאל"כ היאך שמעינן דכמקרקע דמי כיון דאפילו אי מטלטלי ננהו ג"כ גובה כתובתה מהם, אכן ק"ק היאך קמ"ל דכמקרקע דמי כיון דאיכא למימר דר"מ היא וי"ל ע"פ מה שהקשו התוספ' שהרי מטלטלי דמתנה גם לר"מ לא משתעבדי ותרצו דבמתנת ש"מ איירי והשתא י"ל דלתי' איבעית אימא איירו בסתם מתנה שהיא מתנת בריא ולכן שפיר קמ"ל דעבדא כמקרקע דמי דאפילו לר"מ לא גובה כתובתה ממנו אי ניתן במחנה אי לאו דכקרקע דמי, ועיין מה שכתבתי לקמן בתוספ' עוד יישוב לזה

שם ברש"י ד"ה ה"ג לאחותו מספק. ולבי מגמגם בה: לענ"ד גם על פי' רש"י יש קושיא למה לא השו' התנא הך דאחותו ובתו להך דאמו דבאמו נקט דשני אחים של שני הספקים חולצין לשתיהן יבבתו ואחותו נקט דרק האחר חולץ לשתיהן וכפי אשר נקט באחותו ובתו לפי פי' רש"י הוי מצי למינקט ג"כ באמו דלא שיוסף נשא חנה אמו של חצרון וגם חצרון נשא רחל אלא או או דהיינו או שיוסף נשא חנה וכשמת שני בני